Chasidut sur Les Psaumes 147:3

במדרש (ב"ר פצ"ג י"ב) ויתן את קלו בבכי (בראשית מה ב). כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר (ירמיה לא ח) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, עכ"ל. יש להתבונן מאי בעי בזה ומאי הוקשה. והנראה דהוקשה לו אומרו ויתן שהוא לשון מתנה, ולא אמר והרים את קולו. וגם לא ידענו מהו אמר בהרמת קולו, אם נאמר שהוא המאמר אני יוסף, הרי נאמר אחר כך (בראשית מ ג) ויאמר יוסף, וגם אמירה הוא בחשאי. וגם יש להתבונן למה נאמר קל"ו חסר. והנראה דהנה אמרו רז"ל (סוכה נ"ב ע"א) לעתיד לבא כשישחוט הש"י "את "הס"ם הוא השטן והיצר הרע, צדיקים נדמה להם כהר ולרשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, הללו בוכין איך יכולנו לכבוש הר גדול כזה, והללו בוכין וכו'. והנה אותיותיו הם רק ג' סמ"ל, וכן נכתב בתורה ובנביאים, והא' הוא המחיה בסוד ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט ו). וכשיוציא הש"י הא', הנה נשאר ק"ל, הנה הוא הק"ל אשר מן שמיא נפל (דניאל ד כח), (וכן פירשנו (איכה ד יט) קלים היו רודפינו (היינו גונדא דיליה) מנשרי שמים, מאותן אשר נשרו ונפלו מן השמים), וכשיוציא השי"ת את חיותו וישתאר קל, הנה אז יהיה נדמה לצדיקים כה"ר, ויהיו בוכים איך יכלנו לכבוש הר גדול כזה. והנה יוסף הצדיק הוא הסימן לגאולה האחרונה וירד למצרים, ועמד נגדו הק"ל להחטיאו, וכבש יצרו הר גדול כזה, (ובאם היה חוטא ח"ו, לא היו יכולין לצאת ממצרים ערות הארץ כנודע, כי היא הוא יסוד צדיק בקדושה, וערות הארץ מנגד מסט"א, ובאם היה נשמע ח"ו, אזי היה מגביר ח"ו וכו' ולא היו יכולין לצאת, הנה הוא היה בחינת יסוד צדיק הראשון בגלות הראשון הכולל, ועשה הכנה לצדיקים בדורות האחרונים שיכבשו את ההר הגדול, ויוציאו בלעו הוא הנהירו דקיק אות הא', (וגם זה עשה יוסף הכנה מזה שתמצא שאמרו השבטים כלנו בני איש אחד נחנו (בראשית מב יא) בחסרון הא', ואחר כך (בשכללו)[כשכללו] את יוסף הצדיק עמהם, אמרו שנים עשר "אנחנו בא' (בראשית מב יג), כי יוסף בהתגברו על הק"ל הוציא הא', אך לא לגמרי עד לעתיד במהרה בימינו, והוא עשה הכנה לזה). ואפשר יש לפרש התעוררות הבכיה באה מאות הא', אשר נלקח מאת הרודף וניתוסף לצדיקים, כי בכיה גימטריא ל"ב סוד הא', (כשתחלק הו' האמצעית לשנים בסוד הרופא לשבורי לב (תהלים קמז ג)) בגימטריא ל"ב, והמ"י. וגם הרשעים יומשך להם הבכיה לתיקונם, ולכל אלה עשה יוסף הצדיק הכנה לכל ישראל מה שיומשך להם בדור אחרון. וזהו ויתן (במתנה להם) את "קלו, (האות שלקח מהק"ל שלו אשר עמדו לנגדו נתקן) בבכי, שנמשך מזה "הבכי להעיר הנוזלים מן לבנון, והוא מתנה טובה לכל ישראל כי כן יהיה באחרית הימים על ידי הכנת יוסף הצדיק. וזה שדרשו כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כי הבכיה היה פיוס להם שידעו כי מי"י יצא הדבר להוציא את בלעו הקל, וניתוסף הבכיה מתוך שמחה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא בבכיה, הבן הדבר:

בהפטורה (ישעיה מ"ג כ"א) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. נ"ל על דרך רמז, על פי מ"ש בספר שפת אמת (בריש פ' טית) בשם פלח ורמון, על הפסוק (שמואל א' טז ז) כי האדם יראה לעינים וגו', שהאדם נברא כלו רוחני חי' ומשכילים כמו הלב, וכן היה כל פרי עץ כבחינה זו עצו ופריו שוה, וכאשר הלך אחר עיניו לאכול מעץ הדעת, נתגשמו אבריו ולא נשאר בחינת לב רק הלב לבדו. וזה שאמר כי האדם הראשון יראה לעינים, שהלך אחר עיניו, לכך והאלקים יראה ללבב ולא לשאר אברים, ומאז נלקו הצמחים והאילנות. אך לעתיד יתוקן הכל וכח השכלי יתפשט בכל האברים, ועתידה הארץ שתוציא גלוסקאות (שבת ל' ע"ב). ובזה הוא מפרש הפסוק (תהלים קד כט) תוסף רוחם וגו', עיין שם. וגם הפסוק (תהלים קמז ג) הרופא לשבורי לב, ר"ל כשיתרפא בחינת לב שנשברה מכל האברים להחזיר אותה, אז ומחבש לעצבותם מה שאמר בעצבון תאכלנה (בראשית ג יז), כי אז יהיה הל"ט מלאכות בטלים, וכמו שכתב השל"ה שזה היה בקשת יעקב ונתן לי לחם לאכול (בראשית כח כ), ר"ל תיכף שיתן לו, יהיה לאכול, ועיין שם עוד מ"ש אהא דכתיב (שמות טז טו) מן הוא, ולא קראוהו מזון, כי מבואר בגמרא שבת דיש י"ג מלאכות בפת, וזה הטעם שנקרא מזון, כי צריך להיות מלאכות כמנין ז"ו, אז יהיה מן ומוכן, ובהצטרף האותיות נקרא מזון. אבל המן היה יורד מוכן מבלי מלאכה, על כן נקרא מן, עד כאן דבריו וש"י. והנה לזה יזכו עם שכל הי"ג מלאכות שהם בהכרח להכנת מזון יתבטלו מהם, כאמרם עתידה ארץ ישראל דוקא, והכונה כדי שיהיה פנוים רק לעבודתו ית"ש להללו ולשבחו. וזה שאמר הכתוב עם, ר"ל עם זה גדול כל כך, עד שזו, ר"ל הי"ג מלאכות שהם הכרחי לכל מין אנושיי, יצרתי קשרתם בקשר של קיימא שלא יהיה עוד לי לשמי, למען תהילתי יספרו כנ"ל.

תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו' (שמות טו יז). ידוע דדרשו (ברכות דף ד' ע"א) רז"ל (שמות טו טז) עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה. וקשה לי טובא דביאה השניה נרמזת, וביאה השלישית העקרית לא נרמזת. על כן נראה על פי מ"ש בספר שער המלך חלק ב', בענין הסתירה דבמדרש הנעלם (זוהר ח"א קל"ד ע"א) איתא שמתחלה יהיה בנין בית המקדש, ואחר כך קיבוץ גליות, ואחר כך תחיית המתים, שנאמר (תהלים קמז ב-ג) בונה ירושלים ה', אחר כך נדחי ישראל יכנס, אחר כך (תהלים קמז ג) הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, זה תחיית המתים שהיא רפואה לנשברי לב על מתיהם, והוא אחרון לכולם, עכ"ל. ובגמרא (ברכות מ"ט ע"א) איתא מתחלה קיבוץ גליות, ואחר כך בנין בית המקדש, שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, אימת בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס. וכתב דאלו ואלו דברי א' חיים, וצריך לומר דמקרא נדרש לפניו ולאחריו, והוא דבית המקדש שלמטה נגנז, ותכונן על הר הבית כאשר היה בראשונה, ואז יקובצו ישראל ויתפללו בתוכו, ואחר כך יבא בית המקדש של מעלה מלמעלה ויחובר על ראש שלמטה ויגיע עד הרקיע, והיינו מגדל עוז שם ה' (משלי יח י), והבן כי נכון הוא. ועל פי זה י"ל כי מקודם אמר עד יעבור עמך וגו' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה, ואחר כך אמר תביאמו וגו', על ביאה שלישית העיקריית, והבן כי בראשונה ובשניה שהיו מקובצין יחד, אמר עד יעבור שלא היו מחוסרין רק העברה ממקום למקום, ובשלישית שהן מפוזרין בד' קצוות ואין ידועה כלל מזה לזה, ויש מקומות ומדינות שאין אנו יודעין מהם והם אין יודעין מאתנו, אמר לשון הבאה, שהשי"ת יביאם מארבע הפיאות ומכל המקומות שהם שם, ותטעמו כי אז יהיו כנטיעה מושרשת וקבועה בהר נחלתך, ר"ל שיטעם בהר הבית אשר יהיה שם נחלתך זו בית עולמים שמכבר, כמו שדרשו (זבחים קי"ט.) אל המנוחה זו שילה, ואל הנחלה זו בית עולמים, ויטעם שם ויתפללו בהבית הזה, ושמא תאמר כי לא יהיה שם מקדש אחר, לזה אמר מכון כי הוא רק הכנה לשבתך פעלת ה', ומה הוא מקדש ה' כוננו ידיך, היינו בית המקדש שלמעלה, שבית המקדש שלמטה הוא רק לו מכון ומצע ושרפרף, ובית המקדש של מעלה, היינו מגדל עוז שם ה' שיתגלה במהרה בימינו אמן. (עוד ביאור על זה תמצא בפרשת תצוה עיין שם).