Chasidut sur Les Psaumes 68:7

וְעַל־כֵּן גַּם בַּזִּוּוּג הַתַּחְתּוֹן שֶׁל זֶה הָעוֹלָם נֶאֱמַר (תהילים ס״ח:ז׳): אֱלֹקִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, הַיְנוּ זִוּוּגִים. כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, (סוטה ב) זֶה הַפָּסוּק לְעִנְיַן זִוּוּגִים, אֲזַי: מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, הַיְנוּ שֶׁנַּעֲשָׂה הָאִסּוּר כָּשֵׁר וְהֶתֵּר, בְּחִינַת בִּטּוּל הָאִסּוּר כַּנַּ"ל.

והנה חז"ל אמרו (במדבר רבה ג', ו') בפסוק (תהלים ס"ח, ז') מוציא אסירים בכושרות בחודש שהוא כשר לצאת לא חמימי ולא קרירי. והענין כי חודש ניסן הוא אשר יאיר בו בחינת הוי"ה שם ה' כסדר והוא בחינת הטוב האמת והמאושר השלם סוד הרחמים שהוא מזוג הדין בחסד שעל ידו מתנהגים כל העולמות בסוד (בראשית ב', ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. כי החסד לבד כשלא יהיה ממוזג קצת בדין לא יהיה שום בחינת מדה וקצב ומהות ולא יתואר ולא ידומה ולא יהיה נתפס על שום דבר. ועיקר בחינת הטוב, הוא דוגמת הדרת ויופי השושנה אשר עיקר מראה זיוה ויופיה הוא המראה הלבן והבהיר שבה ואך קצת אדמומית ימצא בה וזה הוא המחזק והמהדר את יופי הלבן ואם היתה לבנה לבד בלי תערובת אודם לא היה מבהיק זיוה וחינה כל כך כידוע וכאשר הארכנו בזה במקום אחר. וזה יאמר הכתוב (שיר השירים ז', ה') אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, כי דמשק יורה על מעט הגבורות כמאמר הכתוב (בראשית י"ד, ט"ו) אשר משמאל לדמשק (ועוד הוא חושבן מדת והיא לאה הנקראת מדת והוא בחינת הדין בסוד ומדת ימי כנודע) ועל כן אפך כללות הפנים הוא כמגדל הלבנון המורה על החסד אבל שיהיה צופה פני דמשק שימצא גם מעט האדמימות המורה על הדין וזה הוא הטוב האמת, ועל זה מורה שם הוי"ה אשר כסדר כי עיקרו היא החסד שהיו"ד קודם לה', והו' קודם לה', שהוא התגברות החסד על הדין. אבל על כל פנים בסדר כתיבתו הנה הה' ראשונה קודמת אל הו' שהוא מורה על התגברות הדין, זה הוא התערבות מעט הדין להדרו וליפותו ולחזקו לבחינת החסד בבחינת התכללות שמאלא בימינא ואז טוב לישראל.

דברו וגו' ויקחו להם איש שה וגו'. כי הנה תדע שמה שהיו המצרים עובדים לשה לפי שהש"ה מורה על בחינת אלהים כי השי"ן הוא אלהים במילוי, והה"א הוא ה' אותיות אלהים כנודע. ולזה מצרים שלא האמינו בה', ופרעה אמר (שמות ה', ב') מי ה' וגו' לא ידעתי את ה', ורק משם אלהים היו יודעין. לפי שידוע אשר משם אלהים עבור הדינים המתגברים מאתו הנם משלשלים ויורדים עד הגיעם לבחינת אלהים אחרים ח"ו כמו שאיתא בזוה"ק ובדברי מרן האר"י ז"ל בכמה מקומות. ועל כן הם האמינו באלהים שאין בחינה אחרת כי אם בחינת הדינים אשר משם יונקים כל בחינת הסטרא אחרא והקליפות והיו עובדים לש"ה שהוא אלהי"ם ועשאו אלהי"ם אחרים. והתיקון לזה אינו כי אם בהטיבו ישראל מעשיהם וגורמין להמתיק בחינת אלהים דקדושה ואז נתעלה בחינת אלהים למעלה ונכלל שמאלא בימינא ואין יכולין החיצונים להניק מדיניו כי נמתק ונתבסם ותיכף נופלין ונשברין ויאבדו עד עולמי עד לעומקא דתהום רבא. ועבור זה לא היה שום עת וזמן שעת הכושר לזה, כי אפילו בעת שהחסדים מתרבים ומאירין בעולם מכל מקום אם אין הדינין נמתקין שיהיה נכלל שמאלא בימינא הרי החיצונים במקומם עומדין לינק מהדין דקדושה רק שמתרחקין מאור פני הקדושה כי הקדושה מתגברת ומעוור עיניהם לסמא עיניהם שלא יזונו כל כך בקרוב, אבל מכל מקום יניקתם מהדין אינו בטל כיון שלא נמתק, כי אם בחודש ניסן שהכתוב משבח ואומר (תהלים ס"ח, ז') מוציא אסירים בכושרות בחודש שהוא כשר לצאת לא חמימי ולא קרירי כמדובר בדברינו למעלה כי בו המיזוג השוה והטוב המאושר המובחר מכל, שהוא כאשר הדינים נמתקים ונכלל שמאלא בימינא באופן שלא יהיה הדין כי אם להגדיל ולחזק חן החסד כמו מעט האדמימות אשר בשושנה שמהדר ומיפה יופי הלבן. אבל כל זה צריכין ישראל לעשות ולגרום זאת בעבודתם מלמטה רק שאותו העת הוא הכשר לזה שיוכלו ישראל לגרום זאת אבל בלתי עבודת בני ישראל מלמטה לא יעשה שום דבר כנאמר בדברינו למעלה. וזה היה עיקר העבודת ישראל להמתיק הדין דקדושה על ידי לקיחת השה שהוא בחינת אלהים דקדושה ולשוחטו ולהוציא דמו ממנו שהוא בחינת המתקת הדין כנודע מכוונת השחיטה שהוא להמתיק הדינים שבגרון שהם ג' פעמים אלהים עם הכולל גי' גרון לנקות הדמים ממנו, ואחר כך לאוכלו צלי אש הכל בכדי להעלותו אל שורש הדין להמתיקו בשורשו כאשר נבאר להלן. ועל כן צותה התורה,