Chasidut sur La Genèse 36:39

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה אֲכִילָתֵנוּ קֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בְּעֵת הָאֲכִילָה הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אָסוּר לָנוּ לֶאֱכֹל מִינִים טְמֵאִים, רַק מִינִים טְהוֹרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סִימָנֵי טָהֳרָה, שֶׁהַסִּימָנִים מְרַמְּזִים שֶׁאֵלּוּ הַמִּינִים יֵשׁ בָּהֶם הֶאָרַת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל שֶׁמֵּאִיר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת; בְּדָרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, כִּי הַצַּדִּיק הַנַּ"ל הוּא מְתַקֵּן וּמְחַיֶּה אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת עוֹלָם הַתִּקּוּן, כִּי הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם הוּא הוּא בְּחִינַת הַתִּקּוּן, כִּי הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי מֶלֶךְ הַשְּׁמִינִי, שֶׁהוּא "הֲדַר" (בְּרֵאשִׁית לו, לט), שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד, בְּחִינַת הַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיק הַנַּ"ל זוֹכֶה לִבְחִינַת מַה כַּנַּ"ל וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ תִּקּוּן הָעוֹלָמוֹת. (כִּי עוֹלָם הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי אוֹר 'מַה' הֶחָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּ"עֵץ חַיִּים" בְּהֵיכָל ב, שַׁעַר הַתִּקּוּן פֶּרֶק ב). וְעַל-כֵּן הוּא מְתַקֵּן וּמְחַיֶּה דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, כִּי כֻּלָּם צְרִיכִין תִּקּוּן, כִּי פְּגַם קִלְקוּל הָעוֹלָמוֹת עַל-יְדֵי שְׁבִירַת כֵּלִים הָיָה מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִסְבֹּל רִבּוּי הָאוֹר, עַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁבְּרוּ וְעָלָה הָאוֹר לְמַעְלָה וְהַכֵּלִים נִשְׁבְּרוּ וְיָרְדוּ בַּבְּרִיאָה וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ נִתְקְנוּ. רַק כַּמָּה נִיצוֹצוֹת נִשְׁאֲרוּ עֲדַיִן לְמַטָּה שֶׁבָּזֶה עוֹסְקִין הַצַּדִּיקִים וְכָל יִשְֹרָאֵל לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר כַּיָּדוּעַ. וְאִלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת נָפְלוּ וְנִתְפַּשְּׁטוּ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת אֲפִלּוּ בַּעֲשִֹיָּה. וְעַל-כֵּן הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הַתִּקּוּן, הוּא מְתַקֵּן וּמְחַיֶּה דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, הַיְנוּ דָּרֵי מַעְלָה שֶׁשָּׁם הָיָה הַקִּלְקוּל וְהַשְּׁבִירָה מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר, הוּא מְחַיֶּה וּמְתַקֵּן אוֹתָם עַל-יְדֵי בְּחִינַת אַיֵּה, בְּחִינַת מֶה חָמִיתָ, הַיְנוּ שֶׁמַּרְאֶה לָהֶם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְעַל-יְדֵי-זֶה הֵם יְכוֹלִים לִסְבֹּל הָאוֹר וְאֵינָם מִתְבַּטְּלִים, כִּי הוּא מַרְאֶה לָהֶם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת מֶה חָמִיתָ, בְּחִינַת אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וְדָרֵי מַטָּה שֶׁשָּׁם הֵם נִיצוֹצוֹת הַנְּפוּלִין שֶׁנָּפְלוּ לְגַמְרֵי מִמְּקוֹם קְדֻשָּׁתָן מֵעֵת הַשְּׁבִירָה וְנָפְלוּ לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת עַד שֶׁנִּתְפַּשְּׁטוּ אֲפִלּוּ בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת. וּמֵחֲמַת גֹּדֶל יְרִידָתָן שָׁכְחוּ מַעֲלָתָן וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים עוֹד לְהָרִים עַצְמָן לַעֲלוֹת לְמַעְלָה. עַל-כֵּן הַצַּדִּיק מְחַיֶּה אוֹתָם עַל-יְדֵי בְּחִינַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. בִּבְחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַתִּקּוּן, בְּחִינַת יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, הַיְנוּ שֶׁמְּעוֹרֵר אוֹתָם וּמְחַיֶּה אוֹתָם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁיָּרְדוּ לְמַטָּה מְאֹד לְבַל יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְזֶה בְּחִינַת מִינִים טְהוֹרִים וּמִינִים טְמֵאִים, כִּי אָנוּ אֵין יְכוֹלִין לֶאֱכֹל כִּי אִם אוֹתָן הַמִּינִים שֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְהָאִיר בָּהֵם בְּחִינַת עוֹלָם הַתִּקּוּן, הַיְנוּ הֶאָרַת הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. אֵלּוּ דַּוְקָא אָנוּ יְכוֹלִין לֶאֱכֹל, כִּי יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְבָרְרָם עַל-יְדֵי אֲכִילָתֵנוּ, אֲבָל הַמִּינִים שֶׁאֵין בָּהֶם הֶאָרַת הַתִּקּוּן אֵין בָּנוּ כֹּחַ לְבָרֵר וְאָסוּר לָנוּ לֶאֱכֹל:

ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וכו' (בראשית כב א), ויאמר קח נא את בנ"ך את יחיד"ך אשר אהבת את יצחק וכו' (בראשית כב ב). ארמוז למשכילים רמיזא דחכמתא המרומזים במקראי קודש הללו ישמע חכם ויוסיף לקח מדעתו לפרש כל הפרשה, והנני אומר שבכאן נרמז עולם התיקון אחר השבירה, דהנה ידוע כי מתחילה יצאו המלכים דניקודים רק המלכות דכל ניקודה, וכולם מסוד ב"ן, וגם כן לא יצאו מקושרים בבחינת קוין, רק כל אחד ביחידות שלא היה בהם סוד אהב"ה, ועל כן נשברו. ואחר כך האיר המאציל המלך הח' שהוא הד"ר, דהיינו בחינת יסוד שהוא מ"ה החדש, ובירר המלכים שנשברו מסוד ב"ן, ונתחברו יחד סוד מ"ה ב"ן בבחינת דכר ונוק', בסוד ושם אשתו מ"ה יטבא"ל (בראשית לו לט), ונעשו בבחינת קוין (בסוד והחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד יב) , ימין ושמאל ואמצע שהוא סוד האהבה, והכל נעשה על ידי העליות האורות ביסוד דבינה. ומעתה נבא לרמוז במקראי קדש ויהי (וי הי) אחר הדברים האלה, (אלה רמז לששה נקודות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, שכל אחד כלול מכולם מנין אל"ה, האלה ניתוסף הה"א סוד נקודת מלכו"ת, ממילא האל"ה רומז לז' מלכים דנקודות שנשברו ונחרבו, הדברי"ם רמז לקושי הדין שנתהווה בהם סוד הדיבור שהוא לשון עז, כענין דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל), וכאשר נחרבו אז) והאלקים, (רמז למאציל בדרך השאלה כמ"ש בהגהת עץ חיים שער הנקודים פרק ז'), נסה (הרים נס ודגל) את אברה"ם, (סוד אבר מ"ה בחינת מה החדש דרגא דיסוד הנקרא אב"ר), "ויאמר "אליו (באמירה בחיבה בסוד האהבה), אברה"ם (אתה אב"ר מ"ה מיוחד לכך) ויאמר הנני, ויאמר קח נא את בנך, (ר"ל הב"ן שלך המיוחד לך ונתפזר בשבירה, קחהו נא לך) "את "יחידך (שהיו כל דרגותיו ביחידות כל אחד זולת קוין), "אשר "אהבת (אשר בך היא בחינת האהבה, מה שאין כן בב"ן לא היה עדיין דרגא דאהבה רק דרגא דיראה), את יצחק (הוא מדת הדין היראה, תחבר עד בחינת האהבה שלך), ולך לך אל ארץ המוריה (הוא יסוד דבינה שנתעלה אחר כך למיין נוקבין בבטן אימא ונצטיירו בסוד קוין, עיין בספר מאורי אור ותראה איך ארץ המוריה יתכן ליסוד דבינה, עיין באות ה' ערך הר המוריה), והעלהו שם לעולה (כפשוטו תעלה כל הדרגין דב"ן לשם), על אחד ההרי"ם (ר"ל אחד המיוחד שבהרים שבבינה הוא יסוד דבינה, ועל אחד ההרים היינו בטן אימא עד תפארת שבבינה), אשר אמ"ר אליך (ר"ל על ידי זה תקנה בחינת אמ"ר, הוא סוד ג' קוין "אש "מים "רוח), שעל ידי זה יתקיימו העולמות בבחינת חוט המשולש. הנה פתחתי פתח למשכילים בחכמה, ומעתה יפתח הש"י לכל אחד לב כפתחו של אולם, ויוסיפו אומץ לדרוש בפרשה זו ברחב ידים שם רמ"ז אין מספר יראו ישרים וישמחו: