Chasidut sur Les Psaumes 37:33

ועוד י"ל על הפסוק (תהלים לא כג) ואני אמרתי בחפזי, דהיינו שיתחבר במכוון לרעים כדי שיזכה לטוב לירש חלקם בחפזי, מה שאין כן כשמתחבר לחכמים ויראים אי אפשר, אך כבר כתבנו כי אמרו רז"ל (סוכה דף נ"ב:) צופה רשע וגו' (תהלים לז לב), ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו'. רק דהשגחת השי"ת עליו, ואם כן המתחבר לרעים ברצונו לא יעזרהו השי"ת כי הוא אשר העוה בזה ואפסד אנפשיה, לזה אמר נגרזתי מנגד עיניך, היינו מהשגחתך כנודע בשיתוף שם עין, אכן שאני מתרחק מהרעים לכך שמעת קול תחנוני במה שעל זאת יתפלל כל חסיד (תהלים לב ו), וממש כל בקשותיו של דוד היה על זה, ולכך אמר (תהלים לא כד-כה) אהבו את ה' כל חסידיו להנות מיגיעי כפו ולא להנות ברמיה, והיינו אמונים, אותן שהם אמונים (עיין רד"ק ומצודות במ"ש באשרי תמימי דרך), נוצר ה' היינו כמ"ש (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו וגו', ורגלי חסידיו ישמור (שמואל א' ב ט). והנה העושים ברמיה הם נראים עושים יתר, כי אינו מחויב להביא עצמו לזה, והוא כענין שפירשתי (קהלת ז' י"ו) אל תצדק הרבה ואל תתחכם יותר, והבן. והנה אלו העושים כן הם מתגאים לומר כחי ועוצם ידי וגו' ואינם צריכים לעזרת השי"ת ונופל ברע, והיינו ומשלם על יתר, ואם כן יתר כמשמעו, והיינו עושי גאוה, וכיון שכך הוא שהעיקר להנות מיגיעי כפו, על כן (תהלים לא כה) חזקו ואמצו לבבכם כל המיחלים לה', שיתחזקו בבטחון האמיתי ולא יהיה עבודתם עבודת החונף, ומובטחים להנות מיגיעי כפו, והבן זה כי נכון הוא מאד. ועוד י"ל בפסוק הנ"ל (תהלים לא כא) תסתירם בסתר פניך וגו', על פי המבואר בשבילי אמונה דאותן חסידי עכו"ם אף שלא קיימו השבע מצות כלל, רק שהיה להם התחברות עם ישראל והטיבו להם, יושבים שם בחוץ וחוטפים אותם לגיהנם לדונם, כי ריב לה' עם כל לשונות הגוים, דהיינו כל עם לועז והם ניצולים. והנה כבר אמרו רז"ל דישראל נקראו איש, שנאמר והאיש ישראל, ועל פי זה מבואר תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש, ר"ל מחמת התחברות ישראלי שהיה להם, תצפנם בסוכה מריב לשונות, היינו מריב שיש לה' עם כל הלשונות הגוים, ומזה יובן החשיבות של ישראל, והבן. ועל פי זה יתבאר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך, כי משה כלול מכל נשמות ישראל והוא האילן והשורש והעיקר להדבק בשורש, שמן זית כמו שכתוב (קהלת ט ח) ושמן על ראשך אל יחסר, וכמבואר בעקדה בפרשת וישלח עיין שם בפסוק (בראשית כה יח) ויצוק שמן על ראשה, ושמן הוא הכנה לקבל האור, וציוה שימשיכו הכנה אל שורש להאחז האור בשורשם, והיינו בלי סוג כמבואר בשבילי אמונה כי זוהר אור האמיתי הוא בלי סוג, כתית היינו שיכתתו את גופם, וזאת התורה אדם כי ימות וגו' (במדבר יט יד), אין התורה מתקיימת וכו' (ברכות ס"ג ע"ב), ומה שדרשו רז"ל בסוף ברכות (ס"ג ע"ב) כי מיץ חלב יוציא חמאה (משלי ל לג), וכמו שחשבו במ"ח דברים מעט שינה וכו' (אבות פ"ו מ"ו), וכמו שאמרו (אבות פ"ו מ"ד) כך היא דרכה של תורה וכו', והוא למאור, ושמא תאמר כי יוכל לזכות לזה הזוהר והאור בלא זה, על ידי חרפה ופעירת פי (כמ"ש) חבירו, לזה אמר להעלות נר תמיד, וזה איני תמידי והבן כי נכון הוא מאד, והנה הפשוט אמת וגם זה הפירוש אמת והכל אחד, כי כל עניני המשכן מורים דרך לעם ה' לומר כזה ראה ועשה. ועל פי זה יתבאר מה שאמר השי"ת ליחזקאל (ביחזקאל סימן מ"ג פסוק י"א הפטורת פרשה זו) הודע אותם וכתוב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חקותיו ועשו אותם, ועיין רד"ק, ולפי מ"ש אתי שפיר ויומתקו הדברים על פשוטן והבן.

(ד) או יאמר, על פי רבינו יונה בשער התשובה שער הראשון, כי הגאוה מסבבת כמה עבירות ורם לבבך ושכחת (דברים ח יד), רום עינים ורחב לבב ניר רשעים כו' (משלי טז ה), ומלבד שהוא גורמת הוא עצמה חטא גדול, שנאמר (תהלים לז לג) תועבת ה' כו', ונמסר ביד יצרו כי לא יעזרהו השי"ת כיון שהוא תועבת ה' אין עזרו עמו, עד כאן דבריו. נמצא כי עיקר שבי היצר הרע לאדם, על ידי שמכניס בלבו גאוה, לולי זאת נאמר (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו בידו, אבל אז ברח העוזר. והנה אם עולה בלב אדם לשבה את היצר הרע, הכנעה ושפלות הוא העיקר, ואז אשכון את דכא (ישעיה נז טו). וזה ושבית שביו (דברים כא י).

במדרש רבה (שמו"ר י"ג ג') אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד), זה פרעה שהקב"ה הכביד את לבו (שמות י א), עד כאן. והקשה בספר בית שמואל אחרון שהוא סותר לדרש הגמרא (יומא ל"ח ע"ב) דדריש הבא לטמא פותחין לו, שנאמר אם ללצים הוא יליץ, ר"ל שמעצמו עושה, עיין שם. ונ"ל לפרש על פי דברי הרמב"ן בהכבדת לב פרעה, שהוא רק להסיר הכרח היסורין שיעמוד על קוטב חפשית הבחירה, והמליץ חכם אחד כי רשעת פרעה וצדקת יוסף על קוטב אחד יסובו, ופירש על פי זה אמרם ז"ל (סוכה דף נ"ב:) על הפסוק (תהלים לז לב-לג) צופה רשע לצדיק וגו', בכל יום יצרו של אדם מתגבר, ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו, היינו דכתיב (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו בידו, כלומר אם ההתגברות הוא כל כך עד שלולי עזר ה' לא היה יכול לו בבחירתו, אז ה' לא יעזבנו בידו עד שמעמידו על הבחירה. ולפי זה דברי המדרש מבוארין, דכונת המדרש ליישב מה שעמדו כל המפרשים איך יתכן שהקב"ה יקשה לבו כדי שיכהו, על כן אמר אם ללצים זה פרעה, ר"ל שהוא בבחירתו ללצים, רק שיש לו יסורין המכריחים אותו למנעו, היא יליץ שהקב"ה הכביד לבו כדי להשאר בבחירתו. וכמו שפירשנו למעלה, והיינו ממש כדרש הגמרא בא לטמא פותחין לו, ר"ל שאם יש דלת סגור המונע, פותחין לו ומסירין המונע. והיינו שאמרו פותחין לו ולא אמרו מניחין לו. והיינו הרבותא דאלו מניחין לו אין כאן שום רבותא, דאם אין מניחין לחטא אם כן חטטאים מנין, וכי חוטאים וחטאים שקלת מעלמא, והבן.