Chasidut sur Les Psaumes יא:5

ויהי הבל רעה צאן. טעם תפסו אומנות זו, פירש רש"י, לפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה. ועוד אפשר לומר כי אמרו חז"ל (תנחומא מובא בילקוט רמז קס"ט) בפסוק (תהלים י"א, ה') ה' צדיק יבחן, אמר ר' יצחק במה בוחן את הצדיקים במרעה, דוד נבחן במרעה שנאמר (שם ע"ח, ע"א) מאחר עלות הביאו וגו'. משה נבחן במרעה שנאמר (שמות ג', א') ומשה היה רועה וגו'. וידוע מספרי המקובלים ענין זה מה שבחרו הצדיקים הקדושים האלו לרעות צאן שהוא סוד גילגול הנשמות כנודע, ולזה הבל בא מצד הטוב בחר ברוחניות לתקן הנשמות והטוב, ולקח עצמו לרעות צאן קדשים. ואמנם קין ברא דמסאבא הבא מצד הרע ורבתה בו זוהמת הנחש שנתקלל בעפר תאכל כל ימי חייך בחר לו להיות עובד אדמה.

ולזה אמר הכתוב ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו, פירוש תיכף כשראה את רחל הכיר בפניה ובמעשיה שהיא ודאי בת לבן אחי אמו כי אין כזאת כי אם במשפחת אמו רבקה הצדקת. וגם את צאן לבן אחי אמו, גם בצאן הכיר שהם של לבן אחי אמו שהם נאותים וראוים לאחי אמו בלבד לא לאחר מפני שרחל הצדקת הנהיגתם והיה ניכר בהם שהם ממשפחת רבקה. על כן ויגש יעקב ויגל את האבן וישק את הצאן וישק יעקב לרחל, והכל בלי הגיד לו כי רחל היא רק מפניה ומעשיה וכשרון יושר מרעיית צאנה ידע ששל אחי אמו כל זה. וכן מצינו בצדיקים שיודעין לרעות צאן כמו שאמרו חז"ל (ילקוט רמז קס"ט) אמר רבי יצחק ה' צדיק יבחן (תהלים י"א, ה') במה בוחן את הצדיקים במרעה. דוד נבחן במרעה. שנאמר (שם ע"ח, ע"א) מאחר עלות הביאו. ועמוס נבחן במרעה וכו', אף משה נבחן במרעה וכו'. ואכן יעקב כחז את צאן לבן נהוגים על סדר דרכי ישרים סבור שגם לבן צדיק כאחותו רבקה, והצאן צאנו. ולא ידע שזה עבור שרחל מנהיגתם בצדקתה והיא צדקת יותר מאביה על כן ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא בצדקות ולפי ששמע מרחל שאמרה לו וכי שרי לצדיקייא לסגויי ברמאות (מגילה י"ג:) כבר הבין שאביה רמאי הוא ולא צדיק אמר וכי בן רבקה הוא צדיק כאמו הצדקת ולא אחי אביה כנאמר.

ואמנם כי הלא לא מצינו מפורש במקרא שיאמר לאברהם להמול בשר ערלתו כי בתחילה אמר לו (לעיל י"ז, ב') אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ופשוטו של מקרא הוא פלח קדמי והוי שלים בכל הנסיונות כתרגומו. ופירש רש"י ואחר כך אמר לו זאת בריתי וגו' ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר וגו' אבל לא אמר בפירוש שהוא עצמו ימול. ובזה היה מקום לאברהם לדון ולומר הלא אין דבר עומד בפני פיקוח נפש חוץ מג' עבירות כידוע, ובשאר כל המצוות נאמר וחי בהם ולא שימות בהם ובזה היה סכנת מיתה כמו שאמר לו ענר ואשכול (שם בתנחומא). ואך כי ספיקו היה כי עדיין לא ניתנה התורה ולא נאמר עוד וחי בהם ומותר לו למסור נפשו למצוות ה', ועוד כי אחרי ראותו כמה נסים ונפלאות שעשה לו הקב"ה בעת קיום מצוותיו באור כשדים וברדיפת המלכים וכדומה הנה אין מעצור לה' להושיעו ויקיים נפשו בו גם בעת כריתת ערלתו, ובאמת שמו יתברך הבוחן לבות וכליות ובוחן צדיקיו העומדים לפניו כמאמר הכתוב (תהלים י"א, ה') ה' צדיק יבחן וגו' על כוון הזה לא צוה לו בפירוש מצות המילה רק ברמז במאמר ביני וביניכם שגם הוא בכלל, וגם במאמר התהלך לפני וגו' נרמז המילה כמאמרם ז"ל, לראות אם ימסור אברהם נפשו גם שלא בצווי בפירוש. ועל כן הלך אברהם לשאול בעצה לאוהביו מה יעשה בזה, והנה ענר ואשכול אמרו לו כיון שהוא לו סכנת מות כלך מדרך זו כיון שלא נצטוה בפירוש ויקיים וחי בהם. עד בואו לממרא, אמר לו הלא הוא שהצילך מכבשן האש ועשה כל הנסים וכו' כלומר כאשר עשה כן יעשה עוד להחיות אותך אחר המילה ולשמרך מכל רע. ונראה שעל כן תיכף אחר צווי המילה אמר לו הקב"ה שרי אשתך וגו' וגם נתתי ממנה לך בן שבזה יסמוך לבו ולא יירא מלמול מחשש סכנת מיתה כיון שהקב"ה הבטיח לו עוד בנים משרה הנה לא איש אל ויכזב ח"ו ובודאי יְחַיֶה אותו להקים זרע מאתו. ונחזור לענין כי ממרא הוא שנתן לו עצה על המילה ועל כן וירא אליו ה' אחר המילה להראות לו כי כן מעתה הוא מתנהג עמו למעלה מטבע העולם להחיותו אחר המילה ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ח, ח') אמר ר' ינאי ניקב נקב מגיהנם והרתיח כל העולם כולו וכו' הדא אמרת שהחימום יפה למכה וכו' כי כבר נתבטל כל הטבע עבורו, ולזה שלח לו תיכף ג' אנשים לבשרו בבן לשרה אחרי זקנתו הכל למעלה מן הטבע. ולזה אמר הקב"ה למה זה צחקה וגו' היפלא מה' דבר כלומר אחרי התגלות אליך בשם הוי"ה המהוה ומה' היתה זאת להנהיג אתכם למעלה מטבע העולם ואיזה דבר נפלא ממנו הלא שם אין שום בחינת גבול ומדה ושיעור רק מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וכו' (תענית כ"ה.) וזקנה וילדה שוין שם. ועל כן לא אמר כזה על אמירת אברהם שנאמר בו גם כן (בפרשה הקודמת) ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר וגו' הלבן מאה שנה וגו' (ועיין ברש"י ז"ל וחוץ מדרכיהם נראה) כי שם עדיין היה קודם המילה ולא נשלם אברהם בכל אבריו בלמעלה מהטבע לכן היה תמה אם עד כזה יעשה עמו שמו יתברך, אבל עתה אמר למה זה צחקה שרה כלומר עתה בהגלות נגלתי אליך בשם הוי"ה וח"ו ח"ו נראה שגם שם יש בחינת גבול ומדה לומר עד פה תבוא. ולא כן הוא כי היפלא מה' וגו' הלא שם אין דבר רק אחדות הפשוט הכל יכול וכוללם יחד.

וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין דרש"י וּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם וּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁתְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם הֵם מֹחִין גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר וְשָׁם הַגְּבוּרוֹת יוֹצְאִין קֹדֶם הַחֲסָדִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַצֵּרוּף שֶׁל הַתְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם, שֶׁהֵם בְּחִינַת יקק"ו, בְּחִינַת קַדֵּשׁ וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ וְכוּ' וּתְפִלִּין דרש"י הֵם בְּחִינַת הוי' כְּסֵדֶר, בְּחִינַת חֲסָדִים קֹדֶם לִגְבוּרוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כִּי בַּתְּחִלָּה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם וְהִקְדִּים מִדַּת הָרַחֲמִים וְשִׁתְּפוֹ לְמִדַּת הַדִּין, הה"ד (בְּרֵאשִׁית ב'), "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" וְזֶה יָדוּעַ שֶׁעִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְדִינִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִתְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי וּשְׁבִירַת הַיֵּצֶר הָרָע נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מִדַּת הָרַחֲמִים שֶׁשִּׁתְּפוֹ לְמִדַּת הַדִּין, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ כֹּחַ לְשַׁבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע וּלְהָפְכוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים מְהַפְּכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים וְעַל-כֵּן בַּתְּחִלָּה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין לְבַד, כִּי רָצָה שֶׁיִּתְגַּבֵּר הָאָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ כָּל כַּךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לְשַׁבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע בְּעַצְמוֹ שֶׁבָּא מִמִּדַּת הַדִּין בְּלִי סִיּוּעַ דִּלְעֵלָּא, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָאָה כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם בָּזֶה, עַל-כֵּן הִקְדִּים מִדַּת הָרַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו מְרַחֵם עַל הָעוֹלָם בְּכָל עֵת וְשׁוֹלֵחַ לָהֶם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וּמְסַיֵּעַ אוֹתָם לְשַׁבֵּר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא מִבְּחִינַת מִדַּת הַדִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קִדּוּשִׁין ל'), בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ הָיָה נוֹפֵל בְּיָדוֹ בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו, זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת בַּתְּחִלָּה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה לִבְרֹא בְּמִדַּת הַדִּין שֶׁזֶּה הַדִּין מִתְעוֹרֵר בְּכָל יוֹם וְרוֹצֶה ח"ו, לִנְהֹג הָעוֹלָם בִּבְחִינָה זֹאת וּמִשָּׁם מִתְעוֹרֵר וּמִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, אַךְ אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ', כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם תֵּכֶף וּמַקְדִּים מִדַּת הָרַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָעֵזֶר וְהַסִּיּוּעַ שֶׁמְּסַיֵּעַ לְהָאָדָם בְּכָל יוֹם לְשַׁבֵּר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא מִמִּדַּת הַדִּין כַּנַּ"ל, כִּי הָעֵזֶר וְהַסִּיּוּעַ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עָמַד וְהִקְדִּים מִדַּת הָרַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין כַּנַּ"ל, אֲבָל יֵשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים כָּל כַּךְ שֶׁאֵין צְרִיכִין סִיּוּעַ מִלְּעַילָא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְנַהֵג עִמָּהֶם בַּתְּחִלָּה בְּמִדַּת הַדִּין וְהֵם עוֹמְדִים בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת וְסוֹבְלִים כָּל מִינֵי יִסּוּרִים וְצָרוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִמִּדַּת הַדִּין וְנִשְׁאָרִים עַל עָמְדָם עַד שֶׁזּוֹכִין לְמַה שֶּׁזּוֹכִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם וְהָאָבוֹת, "הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבוֹתַי לְפָנָיו" (בְּרֵאשִׁית מ"ח) 'הָאֱלֹהִים' דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִדַּת הַדִּין שֶׁהָלַךְ מֵעַצְמוֹ בְּלִי סִיּוּעַ דִּלְעֵלָּא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש"י בְּפָרָשַׁת נֹחַ וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁהַצַּדִּיקִים סוֹבְלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים י"א), "ה' צַדִּיק יִבְחָן" כַּפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה כָּל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ שֶׁפִּשְׁתָּנוֹ יָפֶה הוּא מַקִּישׁ עָלֶיהָ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרֵאשִׁית רַבָּא פֶּרֶק ל"ב) וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי ג'), "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וְכוּ'" כִּי הֵם מַמְתִּיקִים הַדִּין בְּשָׁרְשׁוֹ בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה הַנַּ"ל, כִּי הֵם מַאֲמִינִים וְיוֹדְעִים שֶׁהַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים בְּעַצְמָן הֵם טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת וְעַל-יְדֵי זֶה בֶּאֱמֶת הֵם זוֹכִים לַעֲלוֹת וְלִכְלוֹל בִּתְחִלַּת הַמַּחֲ שָׁבָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ר' עֲקִיבָא שֶׁסָּרְקוּ אֶת בְּשָֹרוֹ בְּמַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְשָׁאַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, זוּ תּוֹרָה וְזוּ שְֹכָרָהּ?! וְהֵשִׁיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שְׁתוֹק! כָּךְ עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה כִּי יִסּוּרִים שֶׁל צַדִּיקִים כָּאֵלּוּ בְּחִינַת ר' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו, הֵם נִמְשָׁכִין מִתְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לַעֲמֹד בְּנִסָיוֹן בְּלִי סִיּוּעַ דִּלְעֵלָּא כַּנַּ"ל כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ הַכֹּל לִכְלוֹל בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, אֲבָל רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, עַל-כֵּן הִקְדִּים מִדַּת הָרַחֲמִים וְכוּ' וְאָז יֵשׁ כֹּחַ לַכֹּל לְשַׁבֵּר הַיֵּצֶר הָרַע עַל-יְדֵי סִיּוּעַ דִּלְעֵלָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִדַּת הָרַחֲמִים כַּנַּ"ל, אֲבָל הַצַּדִּיקִים גְּדוֹלִים כְּמוֹ ר' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו כַּנַּ"ל, הֵם עוֹבְדִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁעָלָה בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, דְּהַיְנוּ בְּמִדַּת הַדִּין לְבַד, דְּהַיְנוּ שֶׁסּוֹבְלִים כָּל מִינֵי יִסּוּרִים וְעוֹמְדִים בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַקִּטְרוּגִים דשהכל נִמְשָׁךְ מִמִּדַּת הַדִּין. וְהֵם מְשַׁבְּרִין הַכֹּל בְּעַצְמָן כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין בֶּאֱמֶת לַעֲלוֹת וְלִכְלוֹל בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁתוֹק, כָּךְ עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל:

(ב"ר פל"ד ב') אמר ר' יונתן היוצר הזה וכו'. במשל דר' יונתן מובן כמו שהיוצר אינו בודק קנקנים מרועעים, מיראתו פן ישברו, כן אין הש"י מנסה את הרשעים כי לא יעמדו בנסיון, רק הצדיקים מנסה הש"י, וענין הנסיון אם יעמדו בצדקתם ולא יבעטו, והוסיף ר' יוסי במשל הפשתני, שענין הנסיון הוא כדי שיוסיפו מעשים טובים, כמו שהפשתן משתבח על ידי ההקשה, כן הצדיקים בראותם יסורים, מצדיקים דין הש"י ומוסיפים מעשים טובים. ויצא לו זה מדקדוק הפסוק דלא קאמר י"י יבחן צדיק, רק צדיק יבחן (תהלים יא ה), ר"ל בחינת הבחינה הוא עבור צדקותיו, שהש"י מתאוה שיוסיף להצטדק. ורבי אליעזר הוסיף עוד כי אפילו הצדיקים הדרים ביחד עם רשעים, אזי לכאורה יש לומר הש"י מנסה את הצדיקים רק בהיותם בפני עצמם, מה שאין כן כשהם ביחד מדוע יהיה דרך רשעים צלחה והצדיקים מעונים. על זה קאמר דגם זה מדרכי הש"י, והודיע לנו זה במשל שתי פרות שישנם ביחד, אחת כחה יפה ואחת וכו', שנותן העול על היפה והשניה בשלוה. ויצא לו זה מסמיכות הפסוק י"י צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, ר"ל גם כשהם ביחד, נ"ל:

וביותר על הכל נתעלה ונתקדש בקדשה נוראה ועצומה על-ידי קדשת ארץ-ישראל אשר השליך נפשו מנגד. ונסע לארץ הקדושה בשעת מלחמה שהיו תקף מלחמות קשות וחזקות באותן המדינות. וכמה וכמה הרפתקאות דעדו עליו באותו הדרך. ה' צדיק יבחן כפשתני הזה וכו' . כי הקיפו עליו אז באותן הימים כמה מיני צרות וסכנות תכופות ורצופות. צרת הדבר רחמנא לצלן שהיה אז באותה המדינה ותקף רעש המלחמה שלא היו בטוחים בחייהם יום אחד. ושאר מיני הרפתקאות קשות בגוף ונפש וממון אשר אי אפשר לבאר בכתב. והשם יתברך ברחמיו נתן לו כח ברזל לסבל כל זה מה שאי אפשר לשום אדם לסבל צרות ויסורין כאלה מכל צד. עד אשר זכה לעבר בשלום ונכנס לארץ ישראל ויצא ובא בשלום בלי פגע. וזכה למה שזכה באתגליא ובאתכסיא.

אבחנך על מי מריבה סלה, ר"ל גם כי ה' יתברך צדיק יבחן (תהלים יא, ה), שהוא יהיה, מכל מקום כבר נכלל במה שכבר הי' בימי משה, שנבחן על מי מריבה, ומאז כל הנסיונות שיבחנו לעתיד כל צדיק, סלה, שהוא נענה על ידי תפלת משה, שנשמתו הי' כולל כל ישראל בעבר ועתיד. וז"ש אענך בסתר רעם, גם כי אבחנך עוד, מכל מקום נכלל במי מריבה (עד) עד עולם, וז"ש סלה שהוא נצח, כמו שמפורש בש"ס דעירובין (נד.), וכתבתי במקום אחר, יעו"ש.

אחר כותבי זאת מצאתי בספר הנקרא זוודין לאורחא דף ק"פ וזה לשונו: כי הסנה עץ שפל, ונראה לו המלאך בלבת אש מתוך הסנה, לרמז כי השם יתברך משרה שכינתו על שפל. והנה הסנה בוער באש, הצרות והגלות שעומדים עליהם לכלותם. והסנה איננו אוכל, כי השם יתברך מצילינו מידם, וכמ"ש המגיד (הגש"פ) בכל דור ודור עומדים וכו', והוא על דרך (תהלים יא, ה) ה' צדיק יבחן, והמשילו זה (בר"ר לב, ג) ליוצר שאינו בודק קנקנים רעועים, מפני שאינו מספיק להקיש עליהם פעם אחת עד שישברו, ולכך מניח הרשע לטבע ולמקרים, וכמו שכתוב (תהלים שם) ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. ומה הוא בודק, קנקנים הבריאים, שאפילו מקיש עליהם כל היום אינם נשברים. כך הקדוש ברוך הוא אינו מנסה אלא הצדיק. וכן הראה מופת בידו ששבה כבשרו, על הגאולה, ששבה יד העם על ידי מוסר ה' מצורעת, רק בחיק אחרים, כבשרן, וכ"ז, יעו"ש.