וְיָֽדְעוּ֙ כָּל־בָּשָׂ֔ר כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה הוֹצֵ֥אתִי חַרְבִּ֖י מִתַּעְרָ֑הּ לֹ֥א תָשׁ֖וּב עֽוֹד׃ (ס)
Et toute chair saura que c’est moi, l’Éternel, qui ai tiré mon épée du fourreau: elle n’y rentrera plus.
מלבי"ם
וידעו כל בשר ויכירו, כי אני ה' הוצאתי חרבי בהשגחה, ושלא תשוב החרב עוד, כי אין מי מעכב בפני, וזה פי' מ"ש כי אני ה' בערתיה לא תכבה:
מצודת דוד
לא תשוב עוד. עד הכרית כל בשר היושבים מנגב בבל וכאומר משא״כ אם היתה באה במקרה כי המקרה לא תתמיד כ״כ: