וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־הַ֣ר שֵׂעִ֔יר לְשִֽׁמְמָ֖ה וּשְׁמָמָ֑ה וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נּוּ עֹבֵ֥ר וָשָֽׁב׃
Je ferai de la montagne de Séir un désert et une solitude, et j’en extirperai tout allant et venant.
מלבי"ם
ונתתי זה יהיה באחרית הימים והשממון יהיה עד שלא יהיה שם עובר ושב:
מצודת דוד
את הר שעיר. ר״ל שתולדותיהם מהר שעיר ומשם נפרדו:
מלבי"ם באור המילות
לשממה ושממה. שממה שם בשקל שמלה, וכפל השם מורה שאחר שתהיה שממה יתן אותה לשממה שנית, כי יוסיף שממה על שממה :