Commentaire sur L’Exode 15:19

כי בא סוס פרעה וגו' ובנ"י הלכו ביבשה וגו'. הנה ידוע שבשעת קי"ס היה קטרוג גדול מהשר של ים. מה נשתנו אלו מאלו. אך הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו פתח להם עולמות העליונים הגנוזים הנעלמים במחשבה הקדומה ומשם המשיך חסדים ורחמים על בנ"י וגבורות ודינין על מרכבות פרעה וחילו. דבאמת כל הדינים נמתקים בשורשן היינו ע"י שמראין להם המקור והשורש ושם אין שום דין רק טוב ולכן הם נמתקין. וכן הרע שמראין לו השורש ושם אין לו מציאות כלל. וממילא כל הטוב עולה למעלה להדבק בשורשו ומקורו ואז הרע מוכרח להיות נופל ומתבטל ויתפרדו כל פועלי און ולזה בעת קי"ס הגביה הש"י כל המרכבות ופרשיו וחילו של פרעה אל הים העליון שהוא המקור והשורש דמיניה דינין מתערין ושם נמתקו ונפלו. כי שם בהשורש לא יגורך רע ואין לו שום מציאות כלל. אבל זה היה מצד הנס ופלא גדול. היינו הגם ששם אין שום דין וקיטרוג והוא עלמא דחירו והרע טפל ומתבטל. עכ"ז היה נס לזרע ישראל שהיו אז בבחי' השתוות עם המצריים ע"פ הקטרוג מהשר של ים ואעפ"כ ניצולו מחמת שהתנהג הש"י עמם במדת החסד והרחמים וזה"ש כי בא סוס פרעה גו' תוך הים. ר"ל כשראו פרעה וחילו השורש שלהם שהוליכם הש"י שם היינו ים עילאה אז וישב עליהם את מי הים היינו בזה השורש הטוב עצמו שנתגלה להם בזה נטבעו. אך ובנ"י שהם בעצמם מקור הטוב הלכו בתוך הים ביבשה. ר"ל להם היה הליכה בתוך הים העליון שמשם נמשך להם החירות וכן יזכנו השי"ת לראות את גאולתנו ופדות נפשנו במהרה בימינו. וכימי צאתנו מארמ"ץ יראינו נפלאות. ויקבץ נדחינו ע"י משיח צדקנו שיבוא בב"א:

כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים וישב ה' עליה' את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ותקח מרים הנביאה וכו' ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים הכתובים אלו כולם מקשה א' לכאורה מיותר כל הפסוק כי בא סוס פרעה שכבר כתיב למעלה שמפני זה אמרו שירה והי' לו לומר תיכף אחר שירת משה שירת מרים ולמה לי בין השירות פסוק זה שאין לו שחר לכאורה ב' קשה מסתמא אמרו הנשים שירה יחד עם משה וישראל כי אפילו עוברות שבמעי אמן אמרו שירה ומכ"ש הנשים עצמן שלא יוכלו להתאפק לבלום פיהם מלומר שירה ג' מפני מה כתיב אצל שירת הנשים שאמרו שירה מחמת כי בא סוס פרעה וגומר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ואצל שירת האנשים מצינו שלא אמרו שירה אלא עד שפלט הים את המצרים כנאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ואח"כ אמרו שירה גם קשה למה לא אמרה מרים כל השירה כולו ונראה דהנה לזמר לפניו יתברך בשירות ותשבחות זאת בא מצד אהבה שמחמת גודל אהבה נשאו לבו לומר לפניו שירה אבל מצד היראה אי אפשר לומר שירה רק אם היראה היא מחמת אהבה כענין שנאמר והתהלכתי בתוככם ופי' אטייל עמכם בג"ע ולא תהיו מזדעזין לפני יכול לא תהי' מתיראין ת"ל והייתי לכם לאלקים וענין טייל הוא אהבה ושעשועין ומגודל אהבה שמשיג רוממותו ית"ש הוא מתירא מלפניו ואם היראה היא על בחינה זו אז יכול לשורר לפניו בכל עוז הגם שהוא מתירא מלפניו היראה זו היא מצד אהבה וכל כמה שאינו משיגה גודל האהבה עד שהוא מתירא מפני רוממותו ית"ש אין לבו מנושא לומר שירה הגם שהוא בשמחה ושמחה מה זו עושה אם אין השמחה מחמת גודל אהבה המביאו לידי יראה הרוממות והנה אצל הים ראתה שפחה מה שלא ראה יחזקאל הנביא והשיגו אז השגות אלקותו ית"ש ומגודל התענוג והשעשועין שהשיגו אז נזדזעו מפני הדר גאונו ונשאו לבן לומר שירה וזהו פי' וירא ישראל את היד הגדולה וגומר ויראו העם את ה' ר"ל ע"י שראו גודל הניסים באו לבחי' אהבה כ"כ עד שהשיגו על ידה יראה הרוממות ויאמינו בה' ובמשה עבדי פי' שיש בחי' אמונה שהיא למעלה יותר מיראה הרוממות כידוע למב"ד ובני ישראל השיגו אז גם בחי' זו אז כשהשיגו השגות אלו ישיר משה ובני ישראל כל השירה כולה עד ה' ימלוך לעולם ועד שהיא עיקר השירה שתיבת ימלוך הוא לשון עתיד ור"ל שהיו בבחי' אין כלומר עדיין לא עבדתי ולא קבלתי עמ"ש על נכון רק אני מאמין בו ורוצה לקבל עול מלכותו ית"ש ומרים אע"פי שהיתה נביאה מ"מ היתה בחי' נוקבא ולא השיגה היראה הרוממות ואילו המתינה עד שאמר משה היתה יכולה לומר כל השירה אבל היא לא המתינה רק תיכף כשראתה שבאו המצרים אל תוך הים ושבו המים עליהם ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים מיד ותקח את התוף בידה ואמרה שירה ע"כ לא זכתה לומר אלא פסוק ראשון בלבד וזאת מרמז לנו הכתוב כי בא סוס פרעה ר"ל תיכף ומיד כאשר באסוס פרעה וגומ' מיד ותקח מרים הנביאה את התוף בידה ר"ל שתפסה בחינות אהבה לבד לומר שירה ולא המתינה על משה לפיכך לא השיגה לומר אלא פסוק זה לבד ואח"כ כשאמר משה ובני ישראל את השירה חזרו ואמרו גם הנשים עמהם את כל השירה עד תומה וק"ל.

כי בא סוס פרעה. כַּאֲשֶׁר בָּא:

כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו אמר ר''א (אבן עזרא על שמות ט״ו:י״ט) שגם זה מן השירה, כי היו משוררים ואומרים כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב עליהם את מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים, והוא נס בתוך נס ואיננו בלשון השירה והנבואות. אבל פירושו, אז ישיר משה, כי בא סוס פרעה ביום ההוא מיד, לא מיום המחרת או אחרי כן. או טעמו אז ישיר, כאשר בא סוס פרעה בים והשיב עליהם ה' מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוכו, להגיד כי בלכתם בתוכו ביבשה אמרו השירה. ואמר עוד, כי אז לקחה מרים הנביאה את התוף בידה וענתה להם הפסוק הראשון של השירה שתענינה כן אחרי משה וישראל:

כי בא סוס פרעה. לפי דעתי גם זה הפסוק מהשיר להזכיר הפלא שעשה בתוך פלא כאשר פירשתי.

כי בא סוס פרעה. וזה שאמרנו אז ישיר היה כאשר בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים, והאל יתברך הטביעם בעוד שבני ישראל היו הולכים ביבשה בתוך הים, בטרם יצאו התחילו לשיר:

כי בא סוס - וניערו בים. וישראל - כבר הלכו ביבשה בתוך הים. אז - ותקח מרים הנביאה וגו'. וכמוהו כאשר צוה ה' את משה ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת. וכן בירמיה: כי בא ירמיה אל בית הבור ואל החנויות וישב שם ירמיה ימים רבים וישלח המלך צדקיהו ויקחהו.

כי בא וגו׳. יש להבין תכונת זה הפסוק אם הוא מהשירה כצורת הכתיבה. או הוא סיפור וטעם. מה זה בא להודיענו מה שכבר נתבאר יפה הסיבה שהגיענו לשיר. אלא העיקרי הוא סמוך ענין לתפלה הקודמת ה׳ ימלוך לע״ו. וידוע כי בשעה שיגיע זה הענין הנעלה. יגבר כח הדין וצרוף גדול גם בישראל. עד שאמרו בסנהדרין דצ״ח ב׳ שא׳ עולא ועוד אמוראי ייתי ולא אחמיניה. מש״ה בא סיום השיר. דמכ״מ נכון לבבינו בטוח בה׳ שלא נהיה נשטפין בדין. שהרי בא סוס פרעה וגו׳:

כי בא: איננו מן השירה (כדעת ראב"ע), כי אין לשון הפסוק הזה כלשון השירה, אלא דרך ספור פשוט; אבל הוא נקשר למעלה, אז ישיר משה, כי בא סוס פרעה, כדעת רמב"ן ורמבמ"ן.

כי בא סוס פרעה. אמר ר' אברהם שגם זה מהשירה שהיו משוררין ואומרין כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוכו. וכתב הרמב"ן שאינו נכון כי איננו בלשון השירה והנבואה ופירושו אז ישיר משה לבני ישראל כי בא סוס פרעה בים ביום ההוא מיד ולא ביום המחרת. אי נמי כאשר בא פרעה וחילו בים וישב ה' עליהם את מי הים בעוד בני ישראל בתוכו אמרו שירה. ואמר עוד כי לקחה מרים התוף בידה וענתה להם הפסוק הראשון של השירה ותעננה אחרים כמו שענו בני ישראל אחרי משה:

כי בא סוס פרעה כאשר בא. שמלת כאשר הוא לשון דהא שהוא אחד מארבע לשונות של כי וכן פי' רש"י בשלהי גיטין שכל כי הנפתרין בלשון כאשר כמו והיה כי יביאך שאין אתה יכול לפותרו בלשון אם דהא ודאי יביאך וכן כי תבאו אל הארץ כי בא סוס פרעה כולן לשון דהא הן נפתרין:

כי בא סוס פרעה. נמשך למעלה לתחלת השירה אז ישיר משה ובני ישראל כאשר בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים והשיב הש"י עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה, יבאר הכתוב כי בהיות ישראל עוברים בתוכו בחרבה היו משוררים השירה הזאת.

כאשר בא. והכי קאמר, מפני שבא סוס פרעה לפיכך ותקח מרים. ולזה נתכוון הרב כאשר בא אז ותקח מרים. [נחלת יעקב]:

כי בא. וכ"ז יהיה ע"י שנפתח המקור לכל הנסים בעת קי"ס שמאז יזל מים מדליו, וה' ימלוך, וחושב נסי הים בג' ענינים: א] מה שבא סוס פרעה, שהיו בזה כמה נסים להטעות את פרעה שיחשוב ששם הוא יבשה כנ"ל, ב] וישב ה' עליהם את מי הים, שגם בזה היו כמה נסיה כנ"ל, ג] ובני ישראל שבעוד שבצד שהלכו המצריים שב הים למקומו בצד ישראל הלכו ביבשה, כנ"ל:

כאשר בא. דלא יתכן לפרש אותו כמו "כי תבא" (בראשית לח, טז) "כי תצא" (דברים כא, י), דכאן היה עבר, שכבר בא סוס פרעה, ולפיכך פירושו 'כאשר':

כי בא סוס פרעה. בעל כרחו בא בים ברכבו ובפרשיו.

כי בא סוס פרעה. כלומר כאשר בא סוס פרעה תוך הים והשיב הקב"ה הים עליהם. אז ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף. ודרך להזכיר אשה על שם אחיה הגדול. כמו אחות נחשון. אחות נביות. כך אמר אחות אהרן:

כי בא סוס פרעה. כשבא סוס פרעה וגם כשהשיב הק' עליהם מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים אז ותקח מרים אחות אהרון דרך הפסוק כשמזכיר אשה מזכיר אחיה הגדול כמו בשמת אחות נביות, אלישבע אחות נחשון:

כי בא סוס כאשר בא סוס פרעה בים והשיב ה׳‎ עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים אז ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו'.

כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו וגו' ובני ישראל הלכו וגו'. כפלו לומר זאת מה שכבר אמרו כזה וכזה למעלה, ואמנם על פי מה שהעלנו למעלה (בפסוק וישב הים לפנות בוקר), כי נס בתוך נס היה בבקיעת הים, כי לא זו שנבקע תחילה לשני צדדים להעביר את ישראל בתוכו בחרבה, אלא אף שגם אחר כך כאשר באו בני ישראל לתוכו והלכו משפתו אל עבר השני, והמצרים הלכו תיכף אחריהם, אז נקרע הים לחצאין, אשר על חלק שהיו המצרים בתוכו וישובו המים וינערו את מצרים בתוכו, וצד השני נשאר עומד מוצב כחומה מזה ומזה להעביר ישראל, וזה הוא הקריעה שאמרו חז"ל שנקרע הים, ולא זה הוא מה שנחלק תחילה לשנים כי זה הוא הנקרא בקיעה ולא קריעה, והקריעה הוא כאמור שנקרע לחצאין שחציו ישטוף את המצרים וחציו נשאר כמו נד, ואפשר שזה אמר הכתוב שם וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, פירוש כשהיו ישראל עומדים על שפת הים מעבר השני שבתוכו, כבר ראו את מצרים מת שהים מנער אותו בתוכו, או כה יאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים השני, והשפת שאצלם עדיין עומד כחומה ותגדל זאת בעיניהם למאוד איך הקב"ה מציל אותם בידו אחד ובידו השני טובע למצרים, ועל כן אמרו אשירה לה' כי גאה גאה שני גאות כאחת הצלה וטביעה רחמים ודין, וימינך ה' נאדרי וגו' ימינך ה' תרעץ אויב כי זה דומה ממש לעושה דבר בשתי ידים בפעם אחת וימין אחד נאדר בקודש להצלת ישראל וימין השני באותו פעם תרעץ אויב, וזה ששבחו והודו לשמו יתברך כאן בסוף השירה ואמרו מפורש לומר כי כל השירה הזאת הכל למה שראינו בעינינו, כי בא סוס פרעה וגו' וישב ה' עליהם את מי הים, והיה מחויב להיות שב כל המים אשר קמו כמו נד, ולא כן היה כי ובני ישראל הלכו אז ביבשה בתוך הים בעבר השני וראו את מצרים נעורים בים לאחוריהם, ודאי מה גדלו מעשיו בזה, אין כאלהינו.

כי בא סוס כאשר בא סוס פרעה פי' שאין זה נתינת טעם למה שלמעלה הימנו כי מה עניין זה לזה לכן אין לפרש כי כמשמעו אלא הרי זה תחלת עניין אחר ופירוש הפסוק כך הוא כאשר בא סוס פרעה בתוך הים השיב ה' עליהם את מי הים וכו':

רש"י ד"ה כי בא סוס פרעה, כאשר בא. ומוסיף "שפתי חכמים" (אות ז), והכי קאמר, מפני שבא סוס פרעה, לפיכך ותקח מרים וכו'. לפירוש רש"י על־פי "שפתי חכמים" קשה, שלפני פסוק כ באה פרשה פתוחה, והרי לפי הנ"ל פסוק כ הוא המשכו של פסוק יט. (פ' בשלח תשמ"ז) וראה מש"כ למעלה (ו, כח).

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. באותה שעה שכבר היו המצרים נשטפים בכח הדין הקשה. והיה באמת כח הדין גם על ישראל כמש״כ לעיל י״ד כ״ט. אבל הרי מכ״מ הלכו ביבשה בעת שהיה כבר מצד אחר שטף הים. וכך יהיה לעתיד. דאע״ג שיהיה קשה לסבול כח הדין אבל לבטח לא נהיה נשטפין בדין:

וישב ה׳ עליהם את מי הים. למדנו שהים נקרא מקום מים, והמים נקראו מי הים, וכה״א הקורא למי הים וישפכם (עמוס ה ח).

ומלת עליהם. שבה אל סום פרעה ברכבו ובפרשיו. גם פרעה עמהם. כי כן כתוב אמר אויב שהוא פדעה ואחריו תבלעמו ארץ וכתוב מפורש ונער פרעה וחילו בים סוף:

או יאמר כי בא סוס פרעה ברכבו וגו'. על דרך אומרם ז"ל (מכילתא מובא בילקוט רל"ה) דרך ארץ המרכבות נמשכות אחר הפרדים, עכשיו מרכבות מושכות את הפרדים וכו' עד כאן. והוא אומרו כי בא סוס פרעה ברכבו וגו' שהסוס בא על ידי הרכב לתוך הים שהרכב המשיכו.

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. כבר הלכו ועברו ואחר כן בא סוס פרעה.

גם יאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. כי הנה נודע אומרם ז"ל (סוטה ל"ז.) בפסוק (תהלים ס"ח, כ"ח) שם בנימין צעיר רודם, שקפץ שבט בנימין תחילה לים או נחשון בן עמינדב עד צוארו וכו', ולכאורה צריך להבין איך סיכנו בעצמם סכנת מות וסמכו על הנס, כי מנין היו יודעין שישועתן יהיה על ידי קריעת הים והלא הרבה ריוח והצלה לפניו, ודלמא היה הקב"ה שולח מלאכו אל מחנה פרעה וחילו והיה שורפם ברגע כמו חיל סנחרב או סיסרא וכדומה, והם היו הולכין ביבשה שלא על דרך הים כלל, ואכן כי אמרו חז"ל (שמות רבה כ"א, ו') תנאי התנה הקב"ה עם הים שיהיה נקרע וכו', וכתבנו למעלה אשר התנאי מרומז בתורה במה שאמר (בראשית א', ט') יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה שמלות ותראה היבשה מיותר, להורות אשר לפעמים יתראה היבשה במקום הים, והוא אומרו יקוו המים אל מקום אחד ולפעמים תראה היבשה בו בעת שאצטרך להעביר לבני ישראל ועיין שם. ועל כן ישראל בעת עומדם על הים ומצרים לאחוריהם ומצד אחד מדבר והים סוגר לפניהם, אשר ודאי על זה הותנה התנאי המרומז בתורה שעתה יקרע, וקפצו לתוך הים. ולזה אמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, כלומר עבור היבשה הנזכר בתורה ותראה היבשה שמורה על קריעת ים סוף הלכו בתוך הים והגיע המים עד צואריהם לפי שידעו מהתנאי ובטחו באלהי אבותם, שבודאי זה העת המוכן לזה, כי למה יעשה הקב"ה נפלאות אחרות, אחר שעתה עת לקיים תנאו, ואפשר נמי שזה פירוש הכתוב למעלה ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה כלומר מה שעברו בתוך מי הים היה ביבשה בשביל מלת יבשה המוזכר בתורה המורה על תנאי ובטחו שבודאי המים יקיימו תנאם כדבר האמור.