Commentaire sur L’Exode 1:8

ויקם מלך חדש. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר חָדָשׁ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו:

ויקם מלך חדש. פירושו כמשמעו בלא תוספת שלא היה מזרע המלוכה. על כן כתיב ויקם כמו כי הקים בני את עבדי:

ויקם מלך חדש על מצרים וגו'. לשון קימה לא מצינו במלך, כי הל"ל וימלוך מלך חדש על מצרים מהו ויקם, ונראה לפי שלשון קימה שייך במי שקם על רעהו להרע לו, כמ"ש (בראשית ד ח) ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו. וכתיב (דברים כב כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כך מלך עריץ זה ע"י התחבולות אשר חישב לעשות לישראל נגד רצון האל ית', אע"פ שראה כי ה' עמהם במה שהיו פרים ורבים שלא כדרך העולם, מ"מ רצה להתחכם לו יתברך, ועי"ז גרם שהשיב ה' עמלם בראשם ע"י המכות עברה וזעם אשר שלח ה' בהם, כמ"ש (שמות י ז) הטרם תדע כי אבדה מצרים, ומתוך זה דומה כאילו הוא קם עליהם להביא על המצרים כל המכות ההמה.

ויקם מלך חדש - ונתחכם עליהם למעטם ולא הועיל לו.

ויקם מלך חדש. מלך אחר מיבעי. אלא משמעות חדש בדעות חדשות. שלא ידע להכיר את יוסף אשר הרבה להיטיב עם המדינה. ואמונתו הרבה למלוכה. ומזה הגיע להמלך לחשדם:

ויקם מלך חדש: דעת החכם יאסט (Allgemeine Geschichte des Israelitischen Volkes כרך ראשון, עמוד צ"ד) כי פרעה שהיה בזמן יציאת מצרים היה (לפי מה שמצאו האחרונים שעמדו על הבנת כתיבת המצרים הקדמונים) החמישי ממשפחת רעמסס (Ramesses), ומלכי משפחת רעמסם הכריתו כמאתים שנה קודם לכן את המלכים הרועים אשר באו מארץ ערב וכבשו את המצרים ומשלו בם מאה שנים והנה הוא אומר כי יוסף ואח"כ כל בית אביו באו מצרימה בזמן ממשלת הרועים, והמלכים הרועים אהבו אותם להיותם מבני שם ומאנשי אזיא ומדברים לשון הקרובה ללה"ק, ואולי היו גם הם נקראים עברים מבני יקטן בן עבר. והנה פרעה שבימי יוסף שהיה אוהב העברים הושיב בני יעקב במטב הארץ בארץ רעמסס, והארץ ההיא קרוב למאמין שהיתה ארץ אחוזת משפחה אחת של מצרים הנקראת משפחת רעמסס, ובני ישראל לקחו נחלתם כלה או רובה וישבו בה, ואחרי מאתים שנה אירע כי אנשי משפחת רעמסס מרדו במלך הנכרי ממשפחת הרועים והכריתו אותם, ומלכו תחתיהם; ולהיות אני המשפחה ההיא שונאי ישראל מפני שלקחו נחלתם, וגם מפני שהיו אוהבי הרועים; היה שפרעה גזר על ישראל מה שגזר.

ויקם מלך חדש. פי' רבי אברהם שלא היה מזרע המלוכה כמו הקים בני את עבדי עלי:

שנתחדשו גזירותיו. ש"ר בסוטה פ"ק דאם לא כן וימת וימלוך מיבעי ליה:

ויקם מלך חדש. פליגי רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, והד אמר שנתחדשו גזרותיו, מאן דאמר חדש ממש – דכתיב חדש, ומאן דאמר שנתחדשו גזרותיו, מדלא כתיב וימת וימלוך ^בולפי פי' זה שנתחדשו גזירותיו צ"ע קצת לפרש הלשון ויקם מלך חדש כיון דלא קם עתה כלל, ואולי יפרש ויקם שקם על ישראל בגזירותיו, מלשון ויקם קון על הבל אחיו, כי כאשר יקום איש על רעהו, [ואע"פ דלפי"ז היה צ"ל על ישראל אך י"ל הכונה בלשון על מצרים על בנ"י היושבים במצרים, ומעין הלשון והעיר שושן נבוכה – צהלה ושמחה, דהוא רק ביחס היהודים) או די"ל דמ"ד שנתחדשו גזירותיו ס"ל ג"כ שהמלך היה חדש, ורק הוסיף לדרוש שגם נתחדשו גזירותיו, ודיוקו ממלת חדש, יען דשם חדש יונח עפ"י רוב למלך חדש ממשפחה חדשה משל המלך הקודם, משא"כ הכא מעיקרא מלכה משפחת פרעה ועתה משפחת פרעה, וא"כ הול"ל ויקם מלך אחר. –
ודע כי בפדר"א פ' י"א [וכ"ה בספר הישר] מונה במספר המלכים שמלכו מסוף העולם ועד סופו את יוסף, וז"ל, ארבעים שנה היה יוסף משנה למלך במצרים וארבעים שנה מלך לעצמו דכתיב ויקם מלך חדש, עכ"ל. ואינו מבואר טעם הראיה, וי"ל דדייק כדיוק הגמ' מדלא כתיב וימת וימלוך [ולא ס"ל כתירוץ הגמ' שנתחדשו גזירותיו], ומפרש דקאי אדסמיך ליה בסוף פרשה ויחי ואח"כ ויקם מלך חדש, וא"כ משמע דמקודם מלך יוסף, ולפי"ז יהיה המשך הענין על הסדר, מקודם וימת ואח"כ ויקם, והיינו הך דוימלוך, ודו"ק. .
(סוטה י"א א׳)

וחד אמר שנתחדשו גזרותיו. דאל"כ וימת וימלוך מבעי ליה:

אשר לא ידע את יוסף. לא הכיר את יוסף:

ויקם מלך חדש על מצרים. הרצון בזה כי המצריים כשראו רבויים היו כקוצים בעיניהם. לא רצו לשום עליהם מלך ממשפחת המלכים הראשונים. לפי שהיה בלבם על יוסף שהמליכו עליהם בהיותו עבד. ולכן בחרו להם איש צר ואויב אכזרי. ולכן אחר שסבת מלכותו לא היתה אלא בשביל זה. ויאמר אל עמו שהיו כולם מסכימים עמו. הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. כלומר יש להם ג' סבות נשגבות להשחית כל העולם. האחד היותם בני ישראל מלומדים בניסים ובתחבולות. וכבר ידעתם מה שעשה לאחיו ובא כנגדו בד' מאות איש עמו ולא יכול לו. וכן ידעתם מה שעשו שני בניו לכרך גדול של שכם. וכן ידעתם שהם בוגדים ובגדו באחיהם ומכרוהו ומה יעשו לכם. והב' היותם רבים מארבה. והג' היותם עצומים. וזהו שאמר הן עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו כנגד חכמת ישראל ותחבולותיו. וכנגד רב ועצום אמר פן ירבה ויתגדל. באופן שאם עכשיו בהתחלה לא נקום כנגדן. כי תקראן מלחמה מהמקרה היותר קטן שבעולם נוסף גם הוא על שונאינו. והרמז בזה כי הוא היה ירא לפי שהיה מלך חדש משונאיו. והם היו משפחת המלכים הקודמים. פן יתחברו ישראל עמהם וינצחום. ויעלו הם מן הארץ לארץ כנען ויחזרו המלכים לקדמותן. ולכן צוו בתחלה שיבנו ערים חזקות להשגב בהם מפני השונאים. ולפי שראו שהיו פרים ורבים שלא כדרך הארץ. חרה להם על היותם בני ישראל כי משם נולד הכל. וזהו ויקוצו מפני בני ישראל. וכאשר ראו שלא הועיל להם זה. התחילו בתחבולות ובלשון רכה. וזהו ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך בפה רך. כמאמרם ז"ל שהלך פרעה ביום ראשון ולקח דפוס הלבנים והתחיל לעשות. ומי הוא שיראה זה למלך. שלא יזדרז וימהר במלאכתו. אחר שלפני מלכים יתיצב. וזה כענין המוזכר באבימלך ממני תראו וכן תעשו. ובסכום שעשו אותו יום נתנו עליהם כל הימים. ובזה וימררו את חייהם בעבודה קשה. כפי העבודה שעבדו בהם בפרך ביום הראשון. ואמר וימררו את חייהם. לפי שמכרו את יוסף וימררוהו ורובו. אמר בכאן וימררו את חייהם. וכאשר ראו שלא הועיל להם זה:

ויקם, גם החשיבות הג' שהיה להם מצד יוסף, שזה התמיד גם אחרי מות יוסף שזכר המלך את כל הטוב שעשה למצרים, ונמוסיו וחקותיו אשר הנהיג ביניהם היו יקרים בעיניהם, וזכרו כי הוא הביא את משפחתו בעצת פרעה ונתן להם אחוזה וחירות לחק עולם, אבל עתה קם מלך חדש שלא ידע את יוסף, ובזה החוקים והחירות שנתן להגרים האלה לא היה להם שום תוקף אצל המלך הזה, ובת"א וקם מלכא חדתא די לא מקיים גזרת יוסף:

מלך חדש שלא היה מזרע המלוכה:

חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו. בפרק כיצד מעברין (עירובין נג.) מאן דאמר חדש ממש, דכתיב "חדש", ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, דלא כתיב 'וימת וימלוך'. ואם תאמר למאן דאמר 'חדש ממש' לא לכתוב "חדש" רק 'ויקם מלך על ישראל אשר לא ידע את יוסף', וממילא ידענו שהוא חדש, ויראה דמי שסובר 'חדש ממש' הוצרך למכתב "חדש" לומר לך שלא היה זה מלך שוה לראשון רק מלכות אחרת, שאין מלכותו מתיחס אל המלכות הראשון, ולא דומה לו, וזה יקרא 'חדש ממש'. ובשביל שהיה 'חדש ממש' ולא היה מענין המלכות הראשון, היה גוזר גזירות רעות. ונראה כי שני האמוראים טעם מחלוקתם וסברתם הוא זה; שמי שסובר מלך 'חדש ממש' סובר שהתחדשות המלך על מצרים גרם להם השעבוד, כי המלכות כאשר תמשך בהמשך אחד לא יבא שינוי לאשר בארצו, והקב"ה מהעדא מלכין ומוקים מלכין, ותחת אותו המלכות ראוי ישראל לשעבוד גדול. ומאן דאמר 'שנתחדשו גזירותיו' מפני שהגזירה היא מהקב"ה שיהיו ישראל בשעבוד – אין צריך עתה רק התחדשות הגזירה. וכאשר תבין ענין זה תדע שאין צריך לך לומר אף למאן דאמר 'שנתחדשו גזירותיו' לומר שהיה זה פרעה הראשון אשר היה בימי יוסף, כי קשה לומר שהיה רשע כל כך חי ימים הרבה, אלא שהעיקר הוא שראוי לך לדעת כי כל מלכות אשר ימלוך הוא ובנו ובן בנו נקרא הכל מלך אחד, וכן צריך אתה לומר בכמה מקומות שכל המלכות אשר ימלוך בהמשך מלכותו – הכל מלך אחד יקרא, והתחדשות המלכות אשר אינו מענינו של המלך הראשון – זה נקרא 'מלך חדש'. ולמאן דאמר 'מלך חדש ממש' רוצה לומר שהיה מלכות שלא מענין מלכותו ולא מזרעו. ולמאן דאמר 'שנתחדשו גזירותיו' היה מענין מלכות הראשון או מזרעו, רק מפני שנתחדשו גזירותיו נקרא "מלך חדש":

ויקם מלך חדש על מצרים. כיון שראו מצרים שישראל פרין ורבין כל כך, מיד קמו עליהם בגזירות, וכן בדוד אמר הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו (תהלים קה כה).

ויקם וכולי רב ושמואל וכו׳ פי׳ ק״ל לרש״י דמאי ל׳ חדש שלא מצינו כן בשום מקום הול״ל מלך אחר ולכך מתרץ דמכח דיוק מלה זו נולד מחלוקת רב ושמואל ח״א חדש ממש שלא זו בלבד שהיה מלך אחר אלא היה ג״כ חדש ממש כלו׳ בחור בשנים והיינו אשר לא ידע את יוסף דאל״כ אפי׳ יהיה מלך אחר היכי לא ידע את יוסף הלא יוסף היה ידוע לכל מצרים שכולם נצרכו לו בשני הרעב אבל לפ׳ האמור ניחא שהיה אז קטן ולא ידע מידי ואיכא מ״ד דמש״ה כתיב חדש ולא אחר לומר דהוא הוא אלא שנתחדשו גזרותיו ואשר לא ידע פי׳ כדלקמן. א״נ י״ל דמ״ד חדש ממש ר״ל דתרתי שמענו ממלת חדש שהיה מלך אחר ושלא היה דומה לראשון אלא חדש ממש לגמרי כלומר שאינו מטבע הראשון שהיה אוהב ביתו של יוסף וזה היה. שונאם ולפי״ז מ״ש אח״כ עשה עצמו וכולי אתי לכ״ע וכ״ע מלשונו של רש״י ז״ל:

ויקם מלך. הוא פרעה הראשון. אמרו לו בא ונזדווג על אומה זו אמר להם עד עתה אנו חיין משלהם היאך נזדווג להם ולא שמע אליהם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים כיון שראה כך אמר להם אשמע לכם לכך כתיב ויקם.

אשר לא ידע את יוסף. לא הכירו ולא ידעו ולא נשא להם פנים בשבילו:

ויקם מלך י״‎מ מדלא כתיב מיתה במלך ש״‎מ שהוא עצמו היה, שהיה כבר אלא שנתחדשו גזרותיו. ומהו ויקם, שקם על ישראל כאויב שנאמר, לאור יקום רוצח, כי קמו בי עדי שקר.

ויקם מלך חדש וגו'. הרב נקט שתיבת חדש הוראתו שלא בא מזרע מלוכה. וזה שאמר הכתוב פרושו כמשמעו בלא תוספת. דהיינו שאין הוראת חדש שהוסיף גזרות חדשות ולא נעלם ממך פלוגתא דרב ושמואל:

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף וגו'. התרגום פירש בזה דלא מקיים גזירת יוסף ונראה דכיוון בזה על המילה שכפה יוסף את המצרים שימולו עצמם כמאמר חז"ל (בראשית רבה צ', ו') והוא לא חפץ בזה ועל כן חידש גזירות על עם הנמולין, ועל ידי כן ממילא לא ירצו עוד המצרים למול את בניהם.

חדש רב ושמואל חד אמ' חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזרותיו פי' מאן דאמר חדש מדכתי' ויקם ומאן דאמ' שנתחדשו גזרותיו מדלא כתי' וימת וימלוך ומה שאמ' אשר לא ידע את יוסף עשה עצמו כאלו לא ידעו אתיא כמאן דאמר נתחדשו גזרותיו:

רש"י ד"ה ויקם מלך חדש, רב ושמואל, חד אמר, חדש וכו' (סוטה יא ע"א). היה כדאי לבדוק, באילו מקרים גם הגמרא אינה מקפידה לומר, מי אמר מה, ולמצוא הסבר, למשל - במחלוקות שאין בהן הכרעה להלכה, דהיינו בדברי אגדה. ובאשר לרש"י, ראוי לבדוק, אם הוא נוקט סגנון זה גם כאשר הגמרא אכן מדייקת לייחס הדעות לבעלי המחלוקות או שמא נאמן לדרך הגמרא בזה. (פ' שמות תש"ן)

ויקם מלך חדש. עיין מ"ש פ' ויגש על תשובת אחי יוסף לפרעה, והעולה מהמשך הכתובים שירדו אבותינו למצרים בעוד הרועים הכנענים מולכים במצרים, ומפסוק זה אומר אני ששעבודם התחיל בזמן מפלת המלכים הרועים וחזרת עטרה ליושנה, וכן השכל נותן שיהיו בשלות השקט בעוד המלכים כמוהם, מארצותם, ומאומנותם, ויתחילו להשתעבד כשגירשום ממצרים וחזרו המלכים הראשונים, וידענו מקורות מצרים שאמינופי הראשון למשפחה השמנה עשרה, אסף חיל גדול קרוב לחמש מאות אלף רגלי, ורדף אחר שארית פליטת הרועים שברחו ונמלטו בעיר מצור שמה Egypte par Champollion p.301 .- Arouaris ואולי למלחמה זו ראוי ליחס מה שסופר על משה שנלחם בארץ כוש, והנראה ברור שזוהי כוונת הכתוב שלא נתפרש עדיין יפה יפה, והוא אומרו, והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו, ויהיה פירושו לפי דעתי אחר היות העברים האלה רועים כאויבינו שאנו רודפים אחריהם והם עדיין בתוכנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה עם הרועים שמחוץ, אולי להיות מאומנותם ואהובים להם, ונוסף גם הוא על שונאינו ויהיו לנו אויבים מפנים ומחוץ, ומה יקר אומרו אחר כך ועלה מן הארץ, במה שיוסיף עוד לספר Champollion בזה הלשון — "המלך אמינופי הוסיף ימים מספר לבנות דייק על עיר ארואוריס, ולהיות שלא עצר כח לבקוע העיר אחר השתדלות נמרץ, בא אתם במסרת הברית, והתנו ביניהם שהרועים יעלו מארץ מצרים עם מקניהם ונשיהם וטפם וכל אשר להם, ויסעו אשורה דרך המדבר ע"כ, וא"כ יהיה פי' ועלה מן הארץ כלומר יעלו מן הארץ כדרך שעלו שאר הרועים שכמותם, ולא זאת אנו מבקשים, רק לשעבד בהם — ועל פי האמור יאירו אל עבר פנינו גם מליצות אחרות, ואיך פרעה היה לבו חלוק אם להלחם אם לעכבם, גם אומרו לכו נא הגברים וגו' רק נשיכם וטפיכם וגו' הפך מה שהתנה עם שאר הרועים, וכמוהם היו רוצים ישראל לצאת בכל אשר להם וביותר תתבאר תשובתו של משה שאמר בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו וגו' — גם נמצא שרש ויסוד למלאכות הנוראות אשר העמיסו על ישראל, שכן הוסיף וכתב שאמפולליון — "כאשר גורשו הרועים, פנו המלכים מכל עסקיהם להקים חרבות מקדשי האלהים ושאר בנינים לתועלת הכלל" ואלה החרבות שזכר מצינו בהם שני שמות כאחד טובים לקיים ולאשר השערותינו שכן אחד מהם נקרא מנפתאוס או גם כן פ'תאום (ע"ש מנפתא Mnefta בנו של Rahmses הראשון הנקרא גם כן יותר בדקדוק Ftamen) והשני הוא הבנין הנקר' Ramesseum ע"ש Rahmses השני המכונה גדול, ובצדק הקדים פיתם לרעמסס, כי מנפתא או פתאמן היה אביו של רעמסס Rahmses השני הגדול — והסתכל איך מה שלא פורש יפה בכתוב השיגוהו חכמינו מכח קבלתם הנאמנת, וברוך אלהים כי הביאנו עד הלום: הרי אין מן הפסוק מתבאר שיהיו פיתם ורעמסס רק ערי מסכנות, ובכל זאת מצאתי בס' המכילתא גלוי יקר להשערותינו שיהיו פיתם ורעמסס נקראים כן ע"ש האלוה ואולי ג"כ מקדשי אליליהם שהחריבום הרועים, והרועים ג"כ (שהם אבותינו) הוכרחו להקימם, דאיתא שם (ד"י) דבר אחר, פי החירות אין חירות אלא מקום חרותן של ישראל, מקום מובחר להם, מקום ע"ז שלהם לשעבר היתה נקראת פיתם שנאמר ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתם, חזרו להם לקראתו פי החירות" — ועל רעמסס לא מצאתי כעת בדברי קדמונינו הערה אפילו במקצת — רק זה מצאתי שבאחד מהמקדשים שהקים רעמסס עדיין אנו קורים בכתיבה ולשון מצרי כדברים האלה על המלך רעמסס "פזר נתן לנביאים ולכהנים ומִלַא אוצרות האלהים אנשים ונשים מגזע היחס אחוזים מתוך שבי המלך — (ומי יודע אם אינם העברים ?) — .322 Egypte-Champollion ורואה אני שבמה שסופר מקורות הרועים או Hyc-Sos בספרי מצריים ויונים יש בו מעורב קצת מקורות אבותינו בירידתם למצרים, אשר אם לא היו הם בעצמם האיכסוס Hyc-Sos המפורסמים אצל הקדמונים כדעת יוסף ואחרים, בכל זאת לא ימנע שהיה ביניהם אהבה ואחוה ובאו יחד בברית, ושניהם השוו מעשיהם ותכליתם בירידתם במצרים, להאביד ולהרוס ארמונות המלכים והאלהים כאשר ידענו בבירור מהאיכסוס, וראה איך יתמלא מאמר רבותינו כלו אורה כשספרו על יהודה ואחיו בירידתם למצרים שהטילו אימתם על מצרים, ופעלו נוראות בחוזק ידם וגבורתם (ב"ר פרש' צ"ג) ולדעתי אלה הספורים שרש ומקור להם בפעולות הרועים בארץ מצרים שמהם ומהמונם היו אבותינו, וקול הברה אנו שומעים בפי רבותינו ממה שהגיע עדיהם ממעשי הרועים, ובזה נתאמתו דבריהם באופן לא דמינו ולא עלה על לבנו, ומה שלא קוינו מצאנו ראינו — ולדעתי אם לא נניח שהמלך שלא ידע את יוסף הוא ממשפחה חדשה הקמה תחת הראשונה במלכות מצרים ומנגדת לה מכל צד ופנה לא נבין כמה דברים שרשיים בזאת הפרשה, א' כנוי חדש מיוחס למלך מה שלא יאות אם איננו רק מלך אחר המולך תחת אביו או אחיו או דודו, ורבותינו הרגישו בהתחדשות המלוכה כשאמרו שנתחדשו גזרותיו, ב' ההשתנות הפתאומי הלז וההעתקה מאהבה לשנאה, מה שלא יפורש א"ל במהפכה Revoltuion גדולה השמה עליונים למטה ותחתונים למעלה, ג' אשר לא ידע את יוסף נכון מאד כפי שטתינו שלא ידע ולא אבה לדעת גזרותיו, והיא דעת אנקלוס שתרגם דלא מקיים גזרת יוסף, וכן יונתן והירושלמי "ולא הליך בנימוסוי" — והירושלמי מוסיף בו דברים יקרים וקם מלכא בשירו — וכעין נבואה נזרקה בפיו של ראב"ע שכתב גם הוא ויקם.... שלא היה מזרע המלוכה (כלומר שמלכו עד הנה) על כן כתיב ויקם — ולא בלבד הפסוקים שלפנינו יתנו בזה דקדוק ובהירות נפלא, אבל גם קצת מהבאים אחריהם ומספר הדורות לפנינו, הרי הוא אומר וימת מלך מצרים וגו', ולפי שטתינו הוא המלך החדש שזכר הוא אמינופי הראשון למשפחה הי"ח, וא"כ פרעה שמלך אחר וימת מלך מצרים, ושאמר תכבד העבודה וגו' יהיה תותמיס Thotmes המלך השני למשפחה הי"ח, ועליו סופר בחוקרי קדמוניות מצרים "בנין האדמונות הנוראות שבמדינת-אבו (Abou וטיביס -Medinet-Tebes) למעשה ידיו של פרעה זה יחשבו" כאשר עשו אבותינו לפנים, וגם הוא צוה להקים חרבות מקדשי אלילי מצרים כי הרסום הרועים. Egypte. par Champollion Figeae

אשר לא ידע. עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא יְדָעוֹ (סוטה י"א):

ואמר אשר לא ידע את יוסף, כי לא ידע מה שקרה ליוסף, כי אחיו היו משתדלים בכל עוז להאבידו ולבטל חלומותיו ולא הועילו להם כל נכליהם אשר נכלו, כי רצון האל ית' היה עם יוסף לגדלו ודבר אלהינו יקום לעולם, כך פרעה אמר פן ירבה נגד רצון האל ית' שאמר כן ירבה, וחשב מחשבות עליהם ולא עלתה בידו כאשר לא עלתה בידי אחי יוסף, ובכל מה שהיה קם על ישראל אותה קימה היתה על המצרים ועל קדקדם חמתו ירד.

אשר לא ידע את יוסף עשה עצמו כאלו לא ידעו. בש"ר ובסוטה אליבא דמ"ד שנתחדשו גזירותיו ונראה לי שהגירסא היא ואשר לא ידע בוי"ו כלומר ולפי זה יהיה פי' אשר לא ידע עשה עצמו כו' כי בלא וי"ו משמע שזה פירושו לכ"ע ואין הדבר כן:

אשר לא ידע את יוסף. דהוי דמי כמאן דלא ידע ליה כלל ^גששכח כל הטובות שעשה יוסף למצרים. ודרשה זו תסוב למ"ד מלך חדש שנתחדשו גזירותיו כמבואר בדרשה הקודמת. ופשוט דמדייק הלשון והענין אשר לא ידע, דאם קאי על העדר ההכרה בפנים הול"ל אשר לא הכיר, ואם לפרש שלא ידע כלל מענין יוסף וגדולתו – זה לא יתכן שלא ידע ממאורע גדולה ונכבדה זו בקורות המדינה, אלא ע"כ שעשה עצמו כלא ידע, וכמבואר. [שם שם]

עשה עצמו כאלו לא ידע. הגירסא היא ואשר לא ידע, בוי"ו, כי בלא וי"ו משמע שזה הוא פירושו לכ"ע, ואין הדבר כן. אבל ואשר בוי"ו יהי' הפירוש עשה עצמו וכו':

אשר לא ידע את יוסף. במדרש הכופר בטובת חבירו סופו שיכפור בטובת הקב"ה דכתיב אשר לא ידע יוסף ובסוף לא ידעתי את ה' משל למה הדבר דומה לאחד שרגם איקונין של דוכוס אמר המלך התיזו ראשו למחר עושה בי כן:

ויקם מלך חדש. לא אמר וימת מלך מצרים, אלא ויקם מלך חדש הוא בעצמו היה, ומהו חדש, שנתחדשו גזירותיו, ומהו ויקם, קם על ישראל לאויב, כמו לאור יקום רוצח (איוב כד יד), כי קמו בי עדי שקר (תהלים כז יב).

אשר לא ידע את יוסף. אמר רבי יהודה בן לוי משל למי שרגם איקונין של מלך נטלוהו והתירוהו למחר רגם את המלך עצמו כך פרעה בתחלה אמר אשר לא ידע את יוסף ולבסוף אמר לא ידעתי את ה':

ב או יאמר ויקם מלך חדש וגו'. כלומר מפני מה קם מלך חדש לחדש גזירות על ישראל מפני שלא ידע את יוסף פירוש שלא התחבר עם יוסף הצדיק. כי הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים וגו' (משלי י"ג, כ') ואמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ה הובא בילקוט רמז פ"ד) למה הדבר דומה לאדם שהוא נכנס בחנות של בשמים אף על פי שלא לקח כלום ריח טוב קלט וכו'. וכן פרעה כל עוד אשר היה מחובר ומקורב ליוסף הצדיק ריח טוב קלט מאתו ולא היה יכול לעשות רע כל כך לישראל ואחר מיתת יוסף שנתחבר לשרי מצרים הרעים נאמר בו ורועה כסילים ירוע שחידש גזירות על גזירות ורשעות על רשעות. ועל כן נמנה מצות עשה בין רמ"ח מצוות עשה להתחבר לחכמים ותלמידיהם כמו שאיתא (ברמב"ם פרק ו' מהלכות דעות הלכה ב') כי זה שורש כל התורה והמצוות, ועל זה אמרו גדולה שמושה יותר מלמודה כמו שאמרו (בברכות ז':). כי התורה שאדם לומד בעצמו נודע שהתורה נאמר בה (דברים ד', מ"ד) וזאת התורה אשר שם משה ואמרו חז"ל (יומא ע"ב:) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה כי לא המדרש עיקר אלא המעשה פירוש שיכוון האדם בעת הלימוד לעשות בזה קישוטין לשכינה ולעשות בזה תענוג ונחת רוח לבוראו ולשמור לעשות כל הכתוב בתורה אשר לומד.

וראה בסוף הפרשה (ה, כ), שם רש"י אינו מזכיר את שם בעל הדעה אף כי הגמרא מזכירה. (פ' שמות תשנ"ג)

ויקם מלך חדש. ראיתי אגדה אחת תמוהה בדברי רבותינו, ועליה ערערו המינים, ומצאתי שדבריהם מכוונים באופן נפלא למה שהשיגו בחכמת ציורי מצרים, והוא מה שאמרו שפרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתו אמה, וכל הבקי בצורות מצרים יודע צורות הקאנופיס Canopes שבמצרים הקדמון שהיו דמות צורות אנשים קטנים ננסים ושמנים, ולהם אבר ארוך מאד — ולדעתי הנכון שרבותינו ראו או שמעו על אחד מאלה הקאנופיס Canopes אשר הוקם לכבוד המלך שהיה בימי משה, ודרך התלוצצות ייחסו לפרעה האמתי שהיה בימי משה, צורתו ותבניתו שהקימו לכבודו אחריו לא על פי ההתדמות האמתי רק על פי המנהגים הקבועים אצלם, והרמזים האלהיים שהיו רומזים אלה הצורות היוצאות מהמורגל בטבע, וחוץ מהקאנופיס Canopes ראיתי דברים קרובים בלוקיאנוס Luciano מאליל הסורי Dea Siria p. 121 ואלה דבריו:. Les grecs elevent a Bacchus des images de Phalius, et des images d'hom- mes NAINS AVEC DES GROS MEMBRES :il s' appellent Ne- respartes. ll y a aussi dans le temple de la deesse syrienne, e du eote droit un petit homme de bronze, qui a un tres gros membre.- Lucien ed. Capolago. vol. VI. P. 121

אשר לא ידע את יוסף. כמו שלא ידע את יוסף, שהרי יוסף הביא את הכסף ביתה פרעה, וקנה כל אדמת מצרים לפרעה, ותיקן עליהם מס, שנאמר ונתתם חמישית לפרעה (בראשית מז כד), לפיכך כתוב אשר לא ידע את יוסף, כשם שכפר ביוסף, דכתיב אשר לא ידע את יוסף, כך כפר בבורא הכל, שהרי אמר לו יוסף את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה (שם מא כה), והוא אמר לא ידעתי את ה׳, ארורים הם הרשעים, שהם כפויי טובה, שכופרין במי שעשה עמהם טובה.

וצריך האדם קודם לימודו לעיין היטב בארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם כאשר מנאום חז"ל (אבות ו', ו') ולראות לקובעם כולם בלבבו וללמוד התורה בכל פרטיהם, כי אם לא יביט קודם, במ"ח דברים הללו לקובעם במעמקי לבבו באמת, לעולם לא יקנה התורה שיהיה לרצון לפני מי שאמר והיה העולם בשלימות, כי כן אמרו והתורה ניקנית במ"ח דברים ומכלל הן אתה שומע לאו שבלא מ"ח דברים הללו לא יקנה התורה, והנה מקצת מהם הוא באימה ביראה בענוה בטהרה בשמחה בקבלת היסורין במיעוט תענוג במיעוט שינה אוהב את המקום אוהב את הבריות אוהב את הצדקות אוהב את התוכחות מתרחק מן הכבוד ואינו מגיס לבו בתלמודו ואינו שמח בהוראה נושא בעול עם חבירו ומכריעו לכף זכות ומעמידו על האמת וכו'. ולאלו לבד נראה שצריך הכנה רבה וזריזות יתרה והתחזקות והתאמצות וכפיית התאוה בכל פרטיה ומכל שכן לעמוד בכולם (ומזה תראה שלא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול להיות נדמה לו שבא לכלל תורה אף במקצתה, כי מאוד רבו תנאיה ופרטיה המצטרכים בהכרח לקנייתה גם במקצת דמקצת).

וראה מאמר מקיף בשאלה הנ"ל בספרו של נסים אליקים "שיטתו הפרשנית של רש"י". (פ' שמות תשנ"ז) וראה ספר "שם עולם" לר' ראובן מרגליות, שענינו להכריע בכל מקום שהובא בתלמוד ובמדרשים חד אמר הכי וחד אמר הכי, מי הם בעלי המימרות (הראני ר' גרשון באס שי').

[השמטה: ויקם מלך חדש. עיין מה שכתבתי במקומו, ועתה אני מוסיף כי אולי רצו רבותינו ליחס אל מלך המצרים צורת הכנס שרגילים היו במצרים ליחס אל אליל הרע טיפון או שֵט Typhon ou Set וזה דרך התלוצצות כמ"ש הם ז"ל כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז דשרי. V. Oreurti Catal. illust. vol. ll. p. 149]

וכשאדם לומד באופנים הללו באמת זה הוא תורה לשמה כי כל עיקר כוונת לימוד התורה הוא להתפשט את עצמו מכל בחינות הגשמיות כאשר יוכל, ולדבק נפשו ורוחו ונשמתו בה' יתברך ברוך הוא הנעלם בהתורה, כי כל התורה כולה היא רצונו ברוך הוא שרצה שנעשה כך וכך ושיהיה הדין והמשפט כך וכך. וידוע שהוא ורצונו יתברך אחד בתכלית היחוד כמו שאיתא ברמב"ם ז"ל (בריש הלכות יסודי התורה) וזה נקראת תורה שמורה את הנעלם שהוא ה' יתברך כי אי אפשר להדבק בה' יתברך אם לא על ידי התורה והמצוות כי התורה היא הממוצעת בין ישראל לאביהם שבשמים שישראל יתדבקו בה' יתברך על ידי התורה והכל בכדי להיות נחת רוח לפניו שברא העולם ומלואו לכוונה זו שיתדבקו ישראל אליו אחר התרחקותם מאור פניו יתברך בעת הבריאה ונתלבשו בגשמיות הארץ הלזו לשוב אל שורשינו למעלה. וכשאדם לומד בבחינות הללו, זה זוכה לדברים הרבה ונותנת לו חיים וממשלה ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר וכו', אבל אם אדם לומד התורה בשביל עצמו להיות יכול להשיב כשיבוא בין בני אדם או שלא יצטרך לשאול על הוראה וכדומה מהבלי שטותים אחרים אשר לא בכוונת אמת לשם ה' לעשות לו נחת רוח בזה ולהדבק בו, אז התורה נעשית לו ח"ו סם המות אחר שהוא לוקח סתרי אלהינו ברוך הוא וברוך שמו שכל אות ואות מהתורה הוא שמותיו של הקב"ה והוא מוריד הכל לבחינת הסטרא אחרא ח"ו כלומר לצד אחר שאינו לשם ה' ושורים הקליפות ח"ו על התורה ההוא. וזה סוד אומרם ז"ל (ריש פתיחתא דאיכה ב') אימתי המלכות גוזרת ומצלחת בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ וכו', והבן. ואיזה עוון גדול מזה שמוריד קדושה גדולה כזו למקום אחר ח"ו ודאי אין לך סם המות גדול מזה, וכל אלה הדברים אין אדם יודען מעצמו אם לא בשימוש תלמידי חכמים אשר כבר יצאו מכל בחינות הבלי העולם ויודעין כוונות אמיתיות לשם ה', המה יכולין ללמוד בהתורה לשמה לשם ה' דייקא לא לשום חפץ אחר ועל כן גדולה שמושה יותר מלמודה והוא מצות עשה דאורייתא להדבק בחכמים ותלמידיהם כמדובר. ועל כן כאשר לא ידע את יוסף ויקם מלך חדש וחידש גזירות רעות כאמור.

"אשר לא ידע". תרגם אונקלוס: דלא מקיים גזירת יוסף (שלא מקיים פקודת יוסף). והדברים תמוהים, כי מה מכריחו לתרגם־לפרש כך? (פ' שמות תשמ"ט)

ג גם יאמר אשר לא ידע וגו'. כי נודע אשר כל בחינת היסורין והעינוי הבא מהרע, כולם אינם באים כי אם עבור שהיה מוכרח להיות היצר הרע בעולם למשוך את האדם אחרי תאוותיו ומחמדיו הרעים ולבחון בו אהבת בני אדם לבוראם, אם עזה אהבתם באמת אז מתגברין על היצר הרע כי אף שאליך תשוקתו אף על פי כן ואתה תמשול בו והמה מקבלים שכר גדול על זה שנתנו לב לכפות יצרם תחת ידם ולכבוש תאוותיהם בשביל אהבת ה' ויראתו הגדולה, ולא כן הרשעים שאינם חפצים בהצדקם ומתמשכין אחרי תאות היצר הרע ונופת צוף הבלי תענוגיו המדומין הרעים לבעליהם, וכאשר יענגו אותו כן ירבה היצר הרע וכן יפרוץ והרע מתגבר עליו. ובודאי כאשר הרע מתגבר עליו, אין רע עושה טוב ובאין עליו יסורים מכוערין ומייסרין אותו בכל מיני פורעניות כדרך הרע לעשות רע ועל זה נאמר (בירמיה ב', י"ט) תיסרך רעתך, כי אין רע יורד מלמעלה (בראשית רבה נ"א, ג'), רק זה הרע שמגביר האדם עליו, זה עצמו מייסרו ומכהו כמו שאמר הכתוב (איוב ל"ד, י"א) כי פועל אדם ישלם לו וגו' הפעולה בעצמו הוא משלם לו וכל כח האומות שמתגברין על ישראל אינו אלא מזה, כפי כח הרע שישראל מגבירין על עצמן והרע הזה הוא בכח האומות, וזה הרע בעצמו בא עם האומות ומייסר לישראל ח"ו.

וראה תרגום יונתן בן עוזיאל שתרגם: וקם מליך חדת כמין שירויא על מצרים דלא חכים ית יוסף ולא הליך בנימוסי (ויקם מלך חדש כבתחלה על מצרים שלא ידע את יוסף ולא הלך בחוקיו). ובפי' יונתן שם כתב שהוא כמאן דאמר שנתחדשו גזרותיו. (פ' שמות תש"ן)

ולזה כאשר אמר למעלה ותמלא הארץ אותם ופירשנו באופן אחד שהארציות מילא אותם שנכנעו ח"ו בתוך טומאת ערות ארץ מצרים, ועל כן תיכף ויקם מלך חדש, כי ישראל הגבירו ברעתם כח הרע עליהם ותיכף פועל אדם ישלם לו וקם מלך חדש וחידש גזירות חדשות על ישראל בעבודה קשה בחומר ובלבנים. והוא אומרו אשר לא ידע את יוסף כלומר זה הרע עשה עצמו כאילו לא ידע ההכנעה הגדולה וההשפלה הרבה שעשה יוסף במצרים בעת התגברו על כח תאותו שלא לשמוע אל אשת אדוניו לגלות ערותה והכניע בזה טומאת ערות מצרים כי בעת שבני ישראל פרו ונכנסו במילוי טומאת ארץ מצרים מצא בעל חוב לגבות חובו ויקם מלך חדש וחידש גזירות חדשות, כאילו מעולם לא היה יוסף במצרים. ואמנם לכל זמן ועת, ועת אשר שלט האדם באדם לרע לו (קהלת ח', ט') כי אף על פי שיוסף מת, צדקתו לא מת, ומה שהשרה שכינת אל במצרים בכח צדקתו הגדולה, לא זזה ממקומו. הלא תראה שעד צאת ישראל ממצרים היו כולם גדורים מן הערוה ונאמר עליהם (שיר השירים ד', י"ב) גן נעול אחותי כלה כמובא בדברינו למעלה. ונודע אשר עיקר טומאת מצרים היה שהיו שטופים בזימה עד למאוד שעל כן נקרא ערות הארץ. וישראל היו בתוכן רד"ו שנים ולא פרשו איש או אשה מישראל כנפיהם לאחר והכל היה כי נשאר הרשימה הגדולה מיוסף הצדיק שומר הברית להיות גדורים מן הערוה עד צאתם, ובזה הוציאו ישראל בלעם מפיהם. וכל אשר שלטו מצרים בישראל לעבוד עמם עבודה קשה הכל היה לרע להם, כי הוציאו ישראל על ידי זה כל הניצוצות הקדושות מהם והם נשארו פגרים מתים. ולזאת אמרו חז"ל (סוטה י"א.) על אומרו אשר לא ידע את יוסף דהוי דמי כמאן דלא ידע ליה כלומר עשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף וכו' וכפרוש רש"י כאן. אבל באמת הוה ליה למידע כי זכות יוסף לא יבוטל מזרעו וממשפחתו. ולא לחנם היה יוסף כ"ב שנים במצרים אם לא לישר דרך לפני בני ישראל שלא ישקעו ח"ו בטומאת מצרים וכל אשר יעשו לישראל הכל בנפשם הוא. וזאת רמזה התורה בגלות הראשון לישראל שהוא גלות מצרים שאין אומה ולשון היו יכולים לשלוט על ישראל אם לא היו ישראל מגבירין עליהם כח הרע והאומות עד אשר ותמלא הארץ אותם אז ויקם מלך חדש כדבר האמור.

ונראה שאין תרגום אונקלוס שונה מן תרגום יונתן בן עוזיאל, אך לשון היחיד "גזירת" - מפריע. (פ' שמות תשס"ו) וכך השיב הרב רפאל בנימין פוזן שי': לפי פשוטו של מקרא מדובר במלך חדש שלא הכיר את יוסף. ואף על פי שאונקלוס נוטה לתרגם כפשט, נמנע מלתרגם "לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" במשמע לֹא הִכִּירוֹ, "שלא ידמה כי במעט דורות כבר נשכח זכרו של יוסף" ("אוהב גר" נתיב יג). לכן, לכבוד יוסף, פירש "לא ידע" - הִתְנַכֵּר, כדעת הסובר "עשה עצמו כאילו לא ידעו" (לשון רש"י על־פי ערובין נג ע"א). וזהו שתרגם "דְּלָא מְקַיֵּים גְּזֵירַת יוֹסֵף" שהוא שינוי הלשון ואפילו שינוי העניין. ומה שתרגם "דְּלָא מְקַיֵּים גְּזֵירַת יוֹסֵף" בהווה, להדגשת ההתנכרות המתמשכת.

ד עוד יאמר הכתוב ויקם מלך חדש וגו' אשר לא ידע את יוסף. כי ידוע אשר יוסף מרמז על סוד הטוב בסוד (ישעיה ג', י') אִמרו צדיק כי טוב. וגם כי תשעה פעמים טוב עם ג' האותיות הוא מספר יוסף כי בחינת הצדיק הוא במדה התשיעית מלמעלה למטה ועל כן נמצא בה ט' פעמים טוב גימטריא יוסף, ואכן מלך מצרים שהיה כולו רע וחידש גזירות אחר גזירות והכל רעות גמורות, נאמר בו אשר לא ידע את יוסף כלומר שלא היה נמצא בו שום ניצוץ הטוב המכונה על שם יוסף ועל כן נתחדשו גזירותיו כדבר האמור.

ומהי "גְּזֵירַת יוֹסֵף" שפרעה ביטל? "לחם ושמלה" הציע שתי הצעות: (א) כשביקשו המצרים "קנה אותנו ואת אדמתנו" (בראשית מז, יח) וִיתר יוסף על קנייתם. תחת זאת קנה את אדמותיהם אלא שחייבם לתת חמישית לפרעה כנאמר "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶש" (שם מז, כו) - "לִגְזֵירָא". אבל פרעה ביטל "גזירה" זו; הוא חזר והשתעבד בנתיניו המצרים פרט ל"עמו" שהם שריו ועבדיו. מטעם זה אמר פרעה "ונוסף גם הוא על שונאינו" כי גם המצרים שנאו אותו! (ב) מכיון שיוסף לא קנה את האדמה של כהני מצרים, פטר אותם ממתן החומש ככתוב "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק... רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה" - "לִגְזֵירָא". על פי אותו "חוק - גזירה" פטר יוסף גם את אחיו מתשלום, כי גם אדמתם היתה בבעלותם כנאמר "וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שם מז, יא). "גזירה" זו ביטל פרעה: הוא הפקיע את אחוזתם, ומתוך כך שלל מהם זכויות אזרח.

ה עוד יאמר אשר לא ידע את יוסף. כי נודע מדברי הזוה"ק (בראשית ט"ו:) אשר השכינה הקדושה נקראת א"ת והיא שעמדה לאבותינו ולנו בכל הגלויות שגלו ישראל והיא המושיעה לעמה ישראל מכל צרותיהם ונפרעת לעמה מכל צריהם על ידי הצדיק דלתתא צדיק יסוד עולם והוא העמוד שהעולם עומד עליו כמאמרם ז"ל (חגיגה י"ב:) על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו כי הוא הממוצע בין ישראל לאביהם שבשמים שעל ידו יורד מן השמים כל בחינות הישועות והנסים והנפלאות לישראל גוי אחד בארץ. והנה פרעה הרשע אמר הבה נתחכמה לו ואמרו (סוטה י"א.) להם מבעיא אמר ר' חמא וכו' בואו ונתחכם למושיען של ישראל במה נדונם, נדונם באש, כתיב (ישעיה ס"ו, ט"ו) כי הנה ה' באש יבוא וכו', אלא בואו ונדונם במים שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם וכו' עד כאן. ולזה אמר הכתוב אשר לא ידע את יוסף שלא ידע שהשכינה הקדושה הנקראת "את" היא המושיעה את ישראל על ידי הצדיק בחינת יוסף בכל צרותיהם, וסבור שהקב"ה לא ימצא לו מכה להביא עליו. ולפי שלא האמין בצדק וצדיק ושניהם מכונים על שם היו"ד כנודע לפיכך הביא עליו עשר מכות.

ו"מרפא לשון" פירש שבשעתו גזר יוסף על המצרים למול עצמם כדי שלא יהיו אחיו שונים מהם (בראשית רבה ורש"י בראשית מא, נה), אבל פרעה ביטל גזירה זו; הוא פטר את המצרים מלמול ובכך נפתחה הדרך לשיעבוד בני ישראל. וכן כתב חת"ם סופר על התורה בספרו "תורת משה". (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)

רש"י ד"ה אשר לא ידע, עשה עצמו וכו'. ורא"ם גורס "ואשר לא ידע", ואין לגירסה זו זכר לא בגמרא (ערובין נג ע"א; סוטה יא ע"א) וגם לא במדרש (שמות רבה א, ח), וגם לא ב"מנחת שי". אף לא הבינותי נחיצותה של גירסה זו, שהרי "עשה עצמו" וכו' נחוץ רק למאן דאמר "שנתחדשו גזירותיו", כי למאן דאמר האחר פירוש "אשר לא ידע" הוא - ממש לא ידע, ודברי "משכיל לדוד" שמילת "חדש" פירושה - בחור, צעיר, מסייעים למאן דאמר זה. (פ' שמות תשמ"ח)

עתה נראה לי שדברי רש"י אלה נחוצים לשתי הדעות, שהרי אף אם אמנם מלך חדש ממש הוא, עליו לדעת משהו מן ההיסטוריה של ארצו־עמו, ובוודאי הקרובה כל כך, דברי ימי קודמו. (פ' שמות תשנ"א) וכן כתב ה"יפה תואר" על המדרש.

דומה שלפי גרסת רא"ם מוטב לבטל את ד"ה ואשר לא ידע, ולקרוא את המילים הללו כהמשך לדיבור הקודם, כלומר הוא סובר ש"עשה עצמו" נחוץ רק לדעה השנייה, אלא שאז עולה השאלה, כיצד זה לא זכר, לכן מוסיף רש"י (לפי גרסת רא"ם) ואומר: "ואשר לא ידע (כמו ובאשר ל"אשר לא ידע") - עשה עצמו" וכו', ואם כך, אין כאן גירסה אחרת בתורה כי אם בדברי רש"י. (פ' שמות תשנ"ו) וראה "רש"י השלם" על אתר (הערה 5) שדן בדברים באריכות. הערת הגר"א נבנצל שליט"א: אין זו גירסה בפסוק אלא פירוש.

ואצל חז"ל - "אשר לא ידע את יוסף - והלא עד היום הזה מצרים יודעין חסדו של יוסף? אלא שהיה יודע, וכפה טובתו, ולבסוף כפה טובתו של הקב"ה. הא למדת שכפיית הטובה הוקשה לכפירה בעיקר.

הקב"ה אומר לישראל, יהא בכם בינה! אל תהיו כסוס שאין בינה בו! מה עסקו של סוס? אדם הולך ליתן עליו תכשיטים או ליתן לו אוכל, הוא עוקם צוארו ומבעטו, וכן הפרד. ואתם אל תהיו כן, אלא כשתכנסו לארץ, היו זכורים לפרוע לַטוב טובתו ולרע את רעתו. לא תתעב מצרי, בין טובים ובין רעים - עשיתם אצלם כמה שנים". (משנת רבי אליעזר פרשה ז עמ' 137) - הקב"ה שונא כפויי טובה.

ובעצם לא ידעתי, למה המחלוקת בין רב ובין שמואל, ולמה אין רש"י מפרש כאן כמו שמפרש להלן (ב, כה ד"ה וידע אלהים) "נתן עליהם לב ולא העלים עיניו", וכאן כמובן להיפך, בשלילה. (פ' שמות תשנ"ט) במקומות רבים נחלקו רב ושמואל על מלה או ביטוי במקרא או במשנה, אם משמעו כפשוטו ממש או מתפרש לכוונה אחרת. ככלל - רב הוא זה שאומר "ממש", להוציא מדרש תהלים (עב, ב), שם החליפו שיטתם. וראה "מרגליות הים" למסכת סנהדרין (דף צג ע"ב אות טז), שם הביא ר' ראובן מרגליות מחלוקותיהם במקומות שונים והכריע מיהו "חד אמר" הראשון ומיהו "חד אמר" השני. וראה גם "יוסף דעת" על מסכת סוטה שם עמ' מה. וב"בן יהוידע" למסכת ערובין שם, הביא נפקא מינה בין רב לשמואל.

ושמא "ידע" כאן לשון חיבה? (פ' שמות תש"ס)