Commentaire sur Ézéchiel 41:27

שש אמות רוחב. הוא עובי כותל ההיכל שבין ההיכל לאולם (ממזרח למערב):

ויביאני אל ההיכל וכו' שש אמות רוחב, הוא עובי כותל ההיכל שבין ההיכל לאולם, רוחב האהל מפני שהדין הוא שמן אגף הפתח ולפנים כלפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ, אבל ההיכל היה לו פתחים כפולים (כמו שיבואר בפסוק כ''ד), ולפ''ז בין הפתחים היה כרשות בפ''ע ממוצע בין קדושת ההיכל ובין קדושת האולם, ולכן קראו בשם אהל:

את האילים. הם המזוזות (ועם כי שם אילים הונח על המזוזות בעבור שהיו מגולים כאילן אלה ובענין נאמר ההיכל מזוזות רבעה עכ״ז קראם אילים כשם שאד המזוזות):

ויביאני אל ההיכל וימד את האילים שש אמות רחב מפו ושש אמות רחב מפו. שניהם בוא"ו בספרים מדוייקים וכן דינם מכח המסורות:

ויביאני אל ההיכל וימד את האילים. אילי שער ההיכל והיו עשויין כמין כפה מלמעלה והיה רחבו של כל איל ו' אמות:

ויביאני אל ההיכל וימד את האילים רוצה לומר שהביאו האיש הנראה אל ההיכל ושמדד לפניו את האילים שהם אילי שער ההיכל וכתפותיו, ומדד בעביים שש אמות רוחב של כל איל הוא עובי כותל ההיכל שבין ההיכל לאולם מן המזרח למערב ואמר רוחב האהל פירוש כיפה והוא האיל שזכר ומפני התבנית קראו אהל ויונתן תרגם ופותיא דמשכנא.

רוחב האהל. רוחב האולם שהוא ברחבו של אולם ובאורכו של היכל, בפירוש"ים אחרי"ם רחב האוהל אהלו של פתח:

שש אמות רחב מפו. שש אמות היה רוחב המזוזה מהעבד מזה וכו׳ ר״ל עובי המזוזות בחלל הפתח (ויתכן שעובי הכותל היתה כמדת המזוזות וכמו כתלי׳ החצירות):

רחב האהל. רחב הכפה היה שש אמות והכפה קורא אהל ויונתן תרגם פותיא דמשכנא:

רחב האהל. ר״ל וכן היה רוחב האהל הוא המשקוף המאהיל על המזוזות ויתכן שהיה בתבנית אהל:

וכתפות הפתח חמש אמות. שההיכל רחבו כ' אמה ורוחב הפתח י' נמצא כתפותיו מפה ומפה של ה' ה':

ורוחב הפתח מצפון לדרום היה עשר, ואחר שרוחב ההיכל היה עשרים נשארו בצדי הפתח חמש אמות מפה וחמש אמות מפה:

וכתפות הפתח. הכותל שבצדו הפתח היה חמש אמות מהעבר מזה וכו׳ וזה היה עם עובי המזוזות:

וכתפות. ענין עבר וצד:

ורחב הפתח עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מפו וחמש אמות מפו. שניהם כתובים בוא"ו:

ורחב הפתח עשר אמות. רחב פתח ההיכל:

וכן זכר שראה רוחב הפתח עשר אמות רוצה לומר שהיה רוחב פתח ההיכל עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מפה וחמש אמות מפה הנה עשרים כי כן היה רחבו של היכל עשרים אמות וארכו ארבעים אמה.

ארכו. ממזרח למערב:

וכתפות הפתח חמש אמות מפה וחמש אמות מפה. הוה עשרים כי כן היה רחבו של היכל כמ"ש ארכו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה:

ורחב. מצפון לדרום:

מפו. שניהם כתובים בוי"ו:

ובא לפנימה. אל המחיצה המפסקת בין ההיכל לקודש הקדשים:

ובא לפנימה לקה''ק, וימד איל הפתח עובי החומה שבין ההיכל לקה''ק שתים אמות, והפתח שש אמות, מבואר לקמן (פסוק כ''ג כ''ד) שהיו לקה''ק שתי פתחים א' בפנים וא' בחוץ עיי''ש, ורוחב חלל הפתח היה שבע אמות וז''ש ורוחב הפתח שבע אמות, אבל רוחב הדלתות הסוגרים את הפתח היו רק שש אמות, ולא היה הדלת סותם אמה אחת שהיה עליו פרוכת באותו אמה, והיה אמה הפתוחה מדלת שבצד פנים שלא כנגד אמה הפתוחה מדלת שכלפי חוץ, וכן הפרוכת החיצון והפנימי לא היו זה כנגד זה רק החיצונה פתוחה מן הדרום והפנימית פתוחה מן הצפון, וכמו שהיו בבית שני שהיו שם שתי פרוכת כת''ק דר' יוסי ביומא דף ל''ח וכשהכ''ג נכנס לפנים היה נכנס בצד דרום והופך פניו לצפון ומהלך בין שני הפתחים ונכנס דרך הפרוכת שעל האמה הפתוחה לצד צפון ובהשקף זה אמר שהפתח שש אמות, היינו הדלת הסוגר את הפתח מכל צד:

ובא לפנימה. המלאך הדובר בי בא לפנים מן ההיכל לבית קה״ק ולא הביאו עמו כי אין לבוא שם כ״א הכהן הגדול ביה״כ (ואף כי היה במראה הנבואה מ״מ הראהו באופן הראוי במוחש):

הפתח, רוחב הפתח. הפתח היינו מקום הפתוח ורוחב הפתח היינו החלל כולו, כי אמה אחת היתה מכוסה בפרוכת :

ובא לפנימה. לפני ולפנים אל הדביר:

ואומרו ובא לפנימה ענינו שראה כאילו האיש הנראה אליו בא לפני לפנים אל הדביר וימד איל הפתח שתים אמות רוצה לומר שאילי הפתח מפה ומפה כל אחד היה רחבו שתים אמות ועוביו של פתח היה שש אמות ורחבו שבע אמות, ורש"י כתב והפתח שש אמות איני יכול לפרשו אלא לגבהו, (ד) וכן מדד ארכו של דביר והיה עשרים אמה ורחבו עשרים אמה מרובע, ואמר אל פני ההיכל לפי שכן היה רחבו של היכל עשרים אמה ובמדה הזאת בנה שלמה הדביר וכן בבית שני ולכן אמר שהיה הדביר אל פני ההיכל רוצה לומר במדתו והוא שפירש לו המלאך זה קדש הקדשים, (ה) וכן זכר שמדד האיש קיר הבית והוא כותל מערבי כמו שכתב רש"י והיה בעביו שש אמות, ואומרו ורוחב הצלע ארבע אמות דעת המפרשים שצלע הוא התא והוא היציע הנזכר בבנין שלמה שהיו סביב ההיכל אותם הצלעות כדמות חדרים וכל צלע היה בן ארבע אמות והיו מחוברות בשלשה כותלי הבית מחוץ מערב צפון ודרום וזה שאמר סביב לבית סביב, (ו) ושעל זה אמר והצלעות צלע אל צלע רוצה לומר שהיה תא אחד אצל תא אחר והיו אותם התאים ל"ג כי היו אותם הצלעות תאים או בתים בנויות זו על זו ולכן אמר צלע אל צלע רוצה לומר צלע על צלע, ואמר שלש ושלשים פעמים אם להגיד שהיה גובה הצלעות כולם ל"ג רגלים ומדת הרגל הוא שתי טפחים או שהיו הצלעות ל"ג לשלשה הרוחות רוצה לומר אחד עשר צלעות לכל רוח מסודרות זו על זו וכן ת"י תלתין ותלת חדא עשר' בסדרא, ובבית שני היו שלשים ושמונה תאים חמשה עשר בצפון חמשה על חמשה וחמשה על גביהן וחמשה עשר בדרום ככה גם כן ושמונה במערב, ועל זה נאמר ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב רוצה לומר שהיו נכנסות ראשי קירות הצלעות בקיר ההיכל במה שהיה מונח בו בצלעות כמו שאמר במלכים (מלכים א' ו, ו) כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית, כי היה קיר הבית רחב מלמטה והולך ומיצר כלפי חוץ כנגד התאים להיות ראשי הקורות אחוזים באותו מקום המונח להם ולא יהיו אחוזים בקירות הבית.

וימד איל הפתח. עוביו שתים אמות אין זה שוה לאמה טרקסין:

איל הפתח. ר״ל כל איל היה שתים אמות (ויתכן שעובי הכותל היתה כמדת המזוזות וכמו כתלי החצירות):

וימד איל הפתח שתים אמות. רוצה לומר שני אילי הפתח מזה ומזה כל אחד היה רחבו שתים אמות:

והפתח שש אמות. איני יכול לפרשו אלא לגבהו:

והפתח. ר״ל גובה הפתח:

והפתח שש אמות. עביו של פתח שש אמות ורחבו ז':

אל פני ההיכל. על פני רחבו של היכל:

אל פני ההיכל מכוון נגד רוחב חלל ההיכל שהיה ג''כ עשרים, זה קדש הקדשים מפני שבבית שני היו מסופקים באמה טרקסין אם שייך לפנים או לחוץ, הודיע לו כי רק זה קה''ק אבל שתי אמות מקום הכותל אינו קה''ק ושייך לחוץ:

אל פני ההיכל. ר״ל במדת רוחב ההיכל:

וימד, אל פני ההיכל. כי כן היה רחבו של היכל עשרים אמה וכן היה הדביר שבנה שלמה וכן היה בבית שני:

ויאמר אלי. המלאך הדובר בי:

קיר הבית. כותל מערבי:

וימד את קיר הבית קיר הצפוני והדרומי של ההיכל ובית קה''ק, וכן קיר המערבי של בית קה''ק היה שש אמות, ורוחב הצלע ארבע אמות, הנה יתבאר (בפ' ו') שהיה סביב הבית צלעות כפולות וכאן מדבר מן הצלע הסמוך לקיר הבית שהוא הנקרא צלע סתם היה רוחב חללו ארבע אמות סביב סביב, ומפרש שזה היה לבית סביב, כי יתבאר לקמן שבכותל המערבי היה צלע זה נבלע בקיר המערבי שהיה שש אמות וחלל ארבע אמות ריוח בכותל, והיה הכותל מזה ומזה לחלל עד גובה התאים רק אמה מזה ואמה מזה (רק למעלה מן התאים לא היה חלול, ופה אומר שהיה רוחב הצלע חוץ מן הקיר וזה היה לבית סביב חוץ מכותל מערבי: (ו) והצלעות צלע אל צלע ר''ל שהצלעות היו כפולות צלע לפנים מצלע, צלע בצד הבית וצלע כנגדו לצד החוץ, כאילו כל צלע נתחלק בארכו לשנים אחד אצל חברו, וזה היה שלש ושלשים פעמים, כי היו חמשה תאים מצד צפון וחמשה מצד דרום וא' מצד מערב, הרי י''א, והיו משולשים בגובה תחתיים שניים ושלישים זה ע''ג זה הרי ל''ג, וכ''א נתחלק לשנים בארכו צלע אל צלע, שלשים ושלשה פעמים שהם ס''ד צלעות, ובאות בקיר אשר לבית לצלעות להיות אחוזים ר''ל מפני שבבית אשר בנה שלמה כתיב כי מגרעות נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות בית, שכדי שלא יצטרך לעשות נקבים בקיר הבית להניח בה ראשי קורות של הצלעות, היה מוכרח לכנוס כותל ההיכל אמה מלמעלה, ועוד אמה על היציע התיכונה, בבית ג' לא יהיה כן, כי לא יניח ראשי קורות הצלעות לרחבם אלא לארכם, על הקירות שבין צלע לצלע, שית' לקמן שכל צלע היה ארכו י''ב אמה ורוחב הקיר שבין צלע לצלע חמש אמות והיה ארך הקורות י''ז אמה נתונים מקיר צלע זו לקיר צלע שכנגדו בארך וז''ש ובאות להיות אחוזים בקיר אשר לבית לצלעות, ר''ל בקיר שבין הבית ובין הצלעות (שקיר שבין צלע לצלע היה ראשו אחד דבוק לבית וראשו אחד דבוק בצלעות החיצוניות, ולכן קראו קיר אשר לבית לצלעות ר''ל שדבוק בשניהם משני צדדיו) בקירות האלה באו להיות אחוזים והונחו בארך כדי שלא יהיו אחוזים בקיר הבית שאם יונחו ברוחב יהיו אחוזים בקיר הבית, ומבואר שזה היה דוקא בצלעות הפנימיים הקרובים לבית, אבל בצלעות החיצוניים הונחו ראשי קורות ברוחב מקיר החיצון לקיר המונח בין ארך הצלעות, ועז''א בקיר אשר לבית לצלעות, לדייק שהיה זה רק בקירות הדבוקים בצד אחד אל הבית:

קיר הבית. זה כותל מערבי של בית קה״ק:

קיר. כותל:

וימד קיר הבית שש אמות. כותל ההיכל:

ורוחב הצלע. אפנדי"ץ בלע"ז התא של אחריו ד' אמות חללו ושל בית שני היה שש ועל כרחך בית זה לעתיד לבא שהרי בבית שני לא היתה חומה מפסקת לבית קדשי הקדשים:

ורוחב הצלע. רוחב הצלע המערבי והוא היה נשען לכותל בית קה״ק והוא היה לו לכותל מאחוריו:

הצלע. הוא חדר מה ובבנין שלמה נקרא גם יציע ויקרא צלע לפי שהוא בצלע הבית ויציע שהוא מקום צנוע:

ורוחב הצלע. מלרע וכן צלע אל צלע והצלע הוא התא והוא היציע הנזכר בבנין שלמה ותרגם יונתן מחיצתה וכן תרגמו שם וענין בנין הצלעות הנה כמו שהוא שם אלא שהוא כפול במלות שונות אלא שהיציע התחתונה אמר הנה ד' אמות ושם חמש אמות והצלעות האלו בג' כותלי הבית מחוץ מערב צפון ודרום וזהו סביב:

סביב וגו׳. בנין הצלעות היו מסבבים את הבית ר״ל ההיכל ובית קה״ק מכל שלשת הרוחות ממערב ומצפון ומדרום וכולם היו נשענים אל הכותל והיה להם לכותל מאחוריהם:

צלע אל צלע. תא אל תא ותא על תא:

והצלעות וגו׳. בנין הצלעות היו צלע עם צלע ר״ל זה אצל זה וזה ע״ג זה:

צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים. ודוגמתו מחזה אל מחזה שלש פעמים (מ''א ד') :

צלע. אל צלע מלרע וקמוצים וכן כולם שבענין שרשים ועיין מה שכתבתי בפרשת בראשית על ויבן ה' אלהים את הצלע:

והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים. אל כמו על כי זו על זו היו בנויות כמו שאומר במלכים ל"ג פעמים זו על זו היה גובהם שלש ושלשים רגלים ומדת הרגל שני טפחים וי"ת תלתין ותלת חדא עסרא בסדרא ר"ל שהיו הצלעות ל"ג לשלש רוחות הנה י"א לכל רוח מסודרות זו אצל זו:

שלוש ושלשים פעמים. ובבית שני היו ל"ח ט"ו בצפון וט"ו בדרום חמשה על חמשה וחמשה על גביהם ושמונה במערב הוא צלע הוא יציע הוא תא, ואומר אני שהתאים שבצפון ובדרום כך סדרן שכל א' וא' ארכו י"ב אמה הרי ס' אמה לחמש תאים וה' כתלים של ה' ה' אמה הרי פ"ה ורחב ה' אמות של המונח פירנסת צ' אמה של אורך הכותל וכן לדרום ושבמערב א' ע"ג א' ושלישי על גביהן ואורכן על גביהם כ' אמה כנגד רחב בית קדשי הקדשים הרי י"א בכל סדר וכת"י חד עסרי בסידרא, (ס"א ל"ג פעמים ג"פ י"א ע"ג אחת עשר על גביהן וכן ת"י חד עסרי בסידור' ובבית שני וכו' עד הוא תא, ותו לא):

שלוש ושלשים פעמים. ר״ל מספר הצלעות נתכפלו ל״ג פעמים כי במספר הזה היו כי במערב היה אחת ע״ג אחת ושלישי ע״ג ומלאו כל הרוחב ובצפון ובדרום היו חמשה ע״ג חמשה וחמשה ע״ג אורך כ״א י״א אמות הרי לחמשה נ״ה אמות מששת הכתלים כ״א חמשה אמות הרי בין הכל פ״ה אמות ומיסוד כותל תא המערבי עד בית החליפות היה תשעים אמות כמ״ש בקונ׳ בנין הבית ונשאר א״כ חמשה אמות מקום פנוי והוא הנקרא בענין מקו׳ המונח ויתר הדברים יבוארו בקונ׳ בנין הבית:

לבית לצלעות. הקיר דבוק לבית ולצלעות, שהיא קיר החולקת את התאים ברוחב :

ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב. היו נכנסות ראשי הקורות בקיר ההיכל כמה שהיה מונח בו לצלעות כמו שאמר במלכים כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה:

ובאות בקיר אשר לבית לצלעות. קורות עליות היציעים היו ראשיהם שלצד מחיצת התאים החיצונה באות ונוקבות בקיר בצדו הפנימי וזהו אשר לבית לצלעות בצדו אשר לתוך התאים וזהו להיות אחוזים בקיר הבית קבועים בחזקה פופרי"ש בלע"ז:

ובאות בקיר אשר לבית. ראשי הקורות שתחת תקרות הצלעות היו באות ונכנסות בקיר אשר אל הבית ר״ל בכותלי ההיכל ובית קה״ק:

להיות אחוזים ולא יהיו אחוזים בקיר הבית. להיות אחוזים במקום המונח בקיר ולא בקיר שיעשו בקיר הבית חורים להיות ראשי הקורות אחוזות בה כמו שאומר שם לבלתי אחוז בקירות הבית כי קיר הבית היה רחב מלמטה הולך ומצר כלפי חוץ כנגד התאים להיות ראשי הקורות אחוזים באותו מקום המונח להם:

ולא יהיו אחוזים בקיר הבית. ראשיהם של צד קיר ההיכל היו באות ונוקבות על כניסות שהיה קיר ההיכל בולט לתוך התאים כמו שאמור בבנין שלמה (מלכים א ב) כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה היציע התחתונה חמש באמה רוחב חללה ועלייתה שש שהיה כותל ההיכל כנוס מלמעלה אמה לפיכך חלל התיכונה ו' אמה רחבה והשלישית שבע באמה רחבה והיא היתה עלייה של תיכונה שהיה כותל ההיכל כנוס לתוכה אמה מלמעלה ואף אלו היו כמותן וזהו שאמר ולא יהיו אחוזים בקיר הבית לא היו נוקבים בקיר ההיכל כשאר ראשי הקורות נמוכי' הקבועים בכותל גבוה שנוקבים הכותל ותוקעים ראשי הקורות בנקבי':

לצלעות סביב סביב. ר״ל כן היה לכל קורות תקרות הצלעות אשר היו מסביב להיות אחוזים אל הקיר באופן זה כי היה נפחת מעובי הקיר בכלות גובה צלע התחתונה ועל הבליטה שמתחת היו מונחי׳ קורו׳ תקרת התחתונ׳ שהיא רצפת התיכונ׳ ובכלו׳ גובה התיכונ׳ היה נפחת עוד מעובי הקיר ועל הבליט׳ שמתח׳ היו מונחי׳ קורו׳ תקרת התיכונ׳ שהיא רצפת העליונ׳ וכן בכלות גובה העליונה וכו׳ וכמו שעשה שלמה כמ״ש כי מגרעות נתן לבית וכו׳ (מ״א ו) ועי״ז היה להם חוזק רב ולא ימוטו:

ולא יהיו אחוזים בקיר הבית. ר״ל לבל יהיו אחוזים בקיר הבית כדרך האחיזה שרגילים הבונים לעשות בבנין כזה והוא שעושים חורים ונקבים בקיר ובהם מכניסים ראשי קורות התקרה שאין בזה חזוק רב כי בקל ימוטו:

ורחבה. והצלעות היו הולכין ומרחיבין למעלה כמו שפירשתי האמצעית רחבה מן התחתונה אמה וכן העליונה מן האמצעית אמה:

ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות, עתה באר באיזה אופן עלה על היציע התיכונה והעליונה, שבבנין של שלמה עלו ע''י בלולים, ובבנין העתיד יהיה זה באופן אחר, שהכותל יתרחב בבנין בחוץ כעין כבש ומעלה, שאבני הכותל יהיו בולטים כשתים או שלש אמות לחוץ ונגבהים כן למעלה למעלה ככבש ומסבה שעליו יעלו במעלה עד הצלע העליונה, וז''ש ורחבה היינו שנתרחבה הקיר וזיז יוצא ממנה לחוץ, ונסבה למעלה שכן תגבה המעלה והמסבה הזאת עד למעלה שיכנס בו לצלעות כי מוסב הבית למעלה, ר''ל שלא לבד אל הצלעות היו עולים במסבה כזאת שהתרחבה מן הכותל, כי גם לכל גובה הבית מסביב כשרצו לעלות עד גג הבית או לעליות שבו, היו עולים במסבה כזאת, שכבש כזה היה מסב סביב סביב לבית בחומה שסביב הבית בחוץ היו אבנים מתרחבים מן הכותל ונגבהים למעלה, ככבש ומדרגות עד גג הבית, וכבר אמרו חז''ל (זבחים דף ס''ג) שכל כבשי כבשים שהיו במקדש היו ג' אמות לאמה, ולפ''ז לעלות לגובה של מאה אמה היה הכבש סובב באורך שלש מאות אמה, ואחר שאמר (בפסוק ח') שראה לבית גובה סביב סביב שמשמע שיגבה הרבה יותר מבתים הקודמים, אם יגבה מאתים אמה יהיה צריך להקיף שש מאות אמה עד שיגיע לגובה הגג, והיה א''כ מוסב הבית שעלה למעלה למעלה עד ראש הגג סביב סביב לבית שהיה מסבב את הבית כמה פעמים, כשהגיע על המסבה לסוף רוח דרומית למזרח הקיף משם למזרח ואח''כ לצפון ולמערב וחזר לדרום, ועז''א סביב סביב, על כן רוחב לבית למעלה ר''ל לכן לא היה אפשר להגיע לשם ע''י בלולים כמו במקדש ראשון כי היה גבוה מאד מאד, רק ע''י שהיה רוחב לבית היינו שנתרחב הכותל נמצא ממנה רוחב להיות סולם וכבש ומדרגות עי''כ היה אפשר לעלות על ידו למעלה, וכן התחתונה יעלה על העליונה לתיכונה, עתה באר באיזה צלע מן הצלעות העליונות היה הפתח שבו יכנס דרך המסבה מבחוץ אל הצלע, אמר כשעלה מן הצלע התחתונה על הצלע העליונה נכנס דרך פתח שנקבע בצלע התיכונה של העליונות ר''ל בצלע השלישית של החמש צלעות שהיו באורך, ופי' הכתוב כשיעלה מן התחתונה על העליונה יגיע לפתח שיש בצלע התיכונה מן הצלעות העליונות):

ורחבה. ר״ל בנין הצלעות היו הולכות ומתרחבות כי האמצעית נתרחבה מהתחתונות כשעור מה שנפחת בעובי קיר הבית וכן העליונות מהאמצעית:

ונסבה. מל׳ סביב ויאמר על בנין המררגות שהיתה בתמונת עמוד והעולה בה מסבב את העמוד בדרך הלוכו, או יאמר על בנין המסיבה והוא שם חדר מה שהיה מסבב כל הצלעות מצפון ומדרום:

ורחבה, רוחב לבית. מקום הבולט מן הבנין ולחוץ נקרא ג''כ רוחב, כמו ואמה רוחב (לקמן מ''ג י''ג) :

ורחבה ונסבה. שני הואוי"ן בגעיא במדוייקים:

ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות. הצלעות כל מה שהיו עולים למעלה היו מתרחבות במקום המונח להם בקיר כמ"ש במלכים היציע התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה שש באמה רחבה וגו' ומ"ש ונסבה ר"ל כי במסיבה היו עולים למעלה לצלעות כמ"ש במלכים ובלולים יעלו אל התיכונה ומן התיכונה אל השלישית ובלול או הלול הוא בנין כמין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב סביב והעולה בו עולה דרך היקף וכן שנינו במסכת מדות ומסיבה היתה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפוני' מערבית שבה היו עולים לגגות התאים היה עולה במסיבה ופניו למערב והלך על פני כל הצפון עד שהוא מגיע למערב הגיע למערב והפך פניו לדרום הלך כל פני המערב עד שהוא מגיע לדרום והפך פניו למזרח היה מהלך בדרום עד שהוא מגיע לפתחה של עליה פתוח כלפי דרום. כי מוסב הבית למעלה. הלול או בלול קורא אותו מוסב והיה עולה למעלה למעלה עד העליונה:

ואומרו ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות הוא להגיד שהתאים או הצלעות ההם כל מה שהיו עולים למעלה היו מתרחבות במקום המונח להם בקיר כמו שאמר בספר מלכים (שם) היציע התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה שש באמה רחבה שרוחב חללה של תא התחתונה היה חמש אמות ועלייתה היה שש אמות והשלישית שהיא למעלה מכולן שבע באמות, ומה שאמר כאן ונסבה ענינו שבמסבה היו עולין לצלעות העליונות וכן במלכים ובלולים יעלו אל התיכונה ומן התיכונה אל השלישית ובלול או מסבה או כמין עמוד חלול עשוי בו כמין מעלות סביב סביב והעולה בו עולה דרך היקף, וכן אמרו במשנת מדות (מדות פ"ד מ"ה) מסבה היתה מקרן מזרחית צפונית אל קרן צפונית מערבית שבה היו עולים לגגות התאים היה עולה במסבה ופניו למערב והלך על פני כל הצפון עד שהוא מגיע למערב הופך פניו לדרום הלך כל פני המערב עד שהוא מגיע לדרום והפך פניו למזרח היה מהלך לדרום עד שהוא מגיע לפתחה של עלייה פתוח כלפי דרום והלול קורין אותה מוסב שהיה עולה למעלה למעלה עד העליונה, ואמר על כן רוחב לבית למעלה רוצה לומר על כן שהיו אוחזין בקירות הבית היה יותר רוחב לאותן הבתים למעלה כי העליונה שבאותן התאים או הצלעות היתה רחבה מכולן, ואומרו וכן התחתונה יעלה על העליונה לתיכונה פירושו כתרגומו וכן במסבתא סלקין מן ארעיתא לעילתא וארע מצעיאה, זהו דרך המפרשים בפירוש הצלעות והוא מיוסד על מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה פרק המוכר (ב"ב סא, א) שיציע וצלע ותא הם שמות נרדפין לדבר אחד, והוא דרך ישר ואמתי. עם היות שאני בפירושי לספר מלכים דרכתי בזה דרך אחר ואמרתי שהדביר וההיכל כולו מלבד האבנים יקרות אשר נעשו מהן הכותלים הנה עוד היה הבית מצופה עץ אם הכותלים היו מצופים היו מצופים עץ ארז ואם הקרקע היה מצופה היה מצופה עצי ברושים, שלהיותם יותר מקשיים ויותר כבדים היו יותר נאותים לצפוי הקרקע באופן שלא היה בכל הארץ אבן נראה כי כולו היה מצופה עץ ועל העצים היה צפוי הזהב, וזה היה עילוי גדול מאד שלהיות הכותלים כולם מאבנים גדולות אבנים יקרות אבני גזית במלאכה יפה מאד כסה אותם מאותם עצים היקרים המעולים, ואותם צלעות ארזים אשר צופה בהם כותלי הבית לא היו נאחזין בכותלים אבל היו להם במלאכתם מקומות ליכנס צלע זו בצלע זו באופן שהיו אחוזות בעצמם ולא היו נכנסות בקירות הבית, ושעל זה ניבא יחזקאל מהצלעות שהם לוחות עץ רחבות מאד שהיו מונחות על האבנים והוא אומרו ורוחב הצלע ארבע אמות סביב סביב לבית סביב והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב, ולהיותם אחוזים ולא יהיו אחוזים בקיר הבית רוצה לומר שהיו מסוגרות לכל רוח לשלש צלעות כמו שתרגם יונתן והיו אוחזות זו בזו ולא היו נכנסות בקירות הבית כי זה מבפנים היה והיה זה א"כ דוגמת מה שעשה שלמה ולא היה זה ענין יציעים ומגרעות כמו שחשב הרד"ק.

ונסבה למעלה למעלה. ומוסבה מסיבה שקורין וי"ץ בלע"ז של בנין אבנים הוא כמין עמוד ומעלות עולות בו והעולה בהם דומה לו כהולך ומקיף סביבות עמוד אבנים ובלשון אשכנז קרוי שווינד"ל שטיין הוא שאמו' בבנין שלמה ובלולי' יעלו אל התיכונה אף הוא מתורגם ובמסיבת' כמו ונסבה למעל' למעל' וכן מסיבה עולה למעלה עד גג התא העליון כמו שהוא מפרש והולך שהמסיבה עולה מן התחתון לאמצעי ומן האמצעי לעליון:

ונסבה. בנין מעלות היה עד למעלה למעלה לבוא אל הצלעות שהיו ממעל:

על העליונה. אל העליונה:

על כן רחב הבית למעלה. על כן טעמו למעלה על כן שהיו אוחזים בקיר הבית היה רחב לבית למעלה העליונה שבצלעות היתה רחבה מכולן:

כי מוסב הבית. לצלעות:

כי מוסב. חוזר הוא על ראשית המקרא שאמר ורחבה ויפרש בזה לומר בעבור שהיה כותל הבית מסובב למעלה למעלה בגרעון עובי הקיר להניח שמה קורות התקרה כמ״ש למעלה ולתוספת ביאור אמר סביב סביב לבית מכל ג׳ הרוחות ועל כן נתרחב צלעות הבית למעלה האמצעית מהתחתונות והעליונות מהאמצעית:

לתיכונה. לאמצעית כמו והבריח התיכון (שמות כ״ו:כ״ח) ובאה הלמ״ד במקום בי״ת כמו ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ור״ל בדרך התיכונה:

וכן התחתונה יעלה על העליונה לתיכונה. כתרגומו וכן במסיבתא סלקין מן ארעיתא לעליתא באורח מציעתא:

למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רוחב לבית למעל'. ע"כ שאמרנו ורחבה למעלה למעלה רחב בית תוך הצלעות למעלה העליונה רחבה מכולן:

וכן התחתונה. מוסב על ונסבה לומר וכן בהמסיבה ההיא עלה העולה מהתחתונה אל העליונה בדרך התיכונה ולא היה לה מסיבה אחרת כן ת״י, או ונסבה יאמר על המסיבה הנתבאר למטה בחשבון רחב שבעים אמה ור״ל המסיבה גבהה למעלה ללכת דרך בה למעלה לצלעות ר״ל לצלעות העומדות ממעל כי הגיע גבהם עד גובה הצלעות העליונות ועל זה אמר וכן התחתונה וכו׳ ור״ל וכן עלה העולה אל העליונה מן התחתונה בדרך התיכונה ר״ל מלבד הדרך שהיה אל העליונה מן המסיבה היה עוד דרך מן התחתונה אל העליונה דרך התיכונה לעלות שמה דרך מעלות (ובצלעות המערב לא היה אלא דרך עליה ההיא כי שם לא היה מסיבה):

וכן התחתונה. תרגם יונתן וכן במסיבתא סלקין מן ארעיתא לעיליתא באורך מציעתא וכן יעלו ע"י מסיבה מן התחתונה אל העליונה דרך התיכונה:

וראיתי לבית גובה. לא פירש שיעורו אבל במסכת מדות שנינו על רום מאה אמה:

וראיתי לבית גובה סביב סביב עד עתה לא שם לבו אל הגובה של שום דבר, רק ע''י שהביט על מוסב הבית שהלך סביב סביב הבית עד הגג עי''ז ראה שהבית גבוה מאד, כי כשמקיף משך שלש מאות אמה כבר עלה בגובה של מאה אמה, ואחר שהמסיבה חזרה סביב הבית כמה פעמים בהיקף סביב, ידע שהוא גבוה כמה מאות אמה, מוסדות הצלעות מלא הקנה שש אמות אצילה, ידוע שהמקדש עמד בראש הר וכל שהתקרב אל המקדש התרומם ההר והוצרכו לעלות במעלות (כנ''ל סי' מ') ראה שבצד הצלעות התרומם היסוד שש אמות שהשוו אותם אחר שכבר היה היסוד בנוי ועשו אותם מישור עד הצלעות ועי''כ נראה מבחוץ היסוד של הצלעות שהיה בולט מן הקרקע שש אמות, וזה היה בצד חוץ כי בפנים של התא היה היסוד נבלע בקרקע, ובאשר היסוד של קיר הצלעות היה רחבו שש אמות ראה במבחוץ את היסוד שעד גובה מלא הקנה ההוא אצול ומפורש מיתר הקיר במה שהיה רחבו שש אמות ורוחב הקיר לא היה אלא חמש, (והיה שינוי בין זה ובין מ''ש במ''א (ו' ח') לפי מה שפירשתי שם עיין שם, כי שם השוו את הקרקע טרם שהחלו לבנות את היסוד לכן התחילו לבנות את היציע ממקום שהשוו אל הקרקע, וכאן השוו את הקרקע אחר הבנין ונתגלה היסוד שש אמות), ולא יקשה לך איך עלו על המסבה שהתחילה אחר היסוד שהיה גבוה שש אמות מן הקרקע. ? כי בצד מערב היה היסוד עודף על הקיר עד פתח היציע, ומן הפתח הלכו שם עד התחלת המסבה:

וראיתי לבית. ראיתי שהיה לבית גובה לעלות ממעל להצלעות כן היה מסביב בכל רוחותיה:

מוסדות. מל׳ יסוד:

אצילה. מופרש מיתר הקיר, וכן נאצל מהתחתונות (לקמן מ''ב ו') :

מיסדות. מוסדות ק':

וראיתי לבית גבה סביב סביב. אמר כי ראה גובה ההיכל ולא ספר כמה ובבית שני עשו גבהו מאה אמה:

ואמר וראיתי לבית גובה סביב סביב רוצה לומר שראה גובה ההיכל אבל לא ביאר כמה היה גובהו ובבית שני עשו גבהו מאה אמה, ואומרו מוסדות הצלעות מלו הקנה שש אמות אצילה רוצה לומר שיסודות הצלעות שהם התאים לדעת המפרשים שזכר או לוחות העץ שצפו בהם את האבנים כמו שזכרתי ראה שהיה רחבם קנה מלו שהוא שש אמות, ולהיותו הפלגה כלוחות העץ הרוחב כל כך אמר מלו הקנה, ופירוש אצילה כפי המפרשים הוא מלשון גודל, ולי נראה שהוא מלשון אצל וקירוב כלומר קרוב לשש אמות, ורש"י פירש מוסדות הצלעות שיסודות הצלעות יהיו ברוחב קנה שש אמות בתוך הארץ ולמעלה מן הארץ היה גובהו חמש אמות, (ט) והוא אשר ביאר רוחב הקיר אשר לצלע אל החוץ חמש אמות, ואומרו ואשר מונח בית הצלעות אשר לבית פירושו אבל כותל הצלעות אשר מצד ההיכל שהוא הכותל הפנימי לצלע לא היה בשוה כמו קיר הצלע אשר אל החוץ אלא כמו שהיה מונח מקום לקרויי הצלעות כמו שנזכר שהכותל היה מצר והולך לפיכך לא ראה לו מדה, וזה שאמר ואשר מונח כלומר היה כמו שהיה לכל צלע כפי מקום הנחתו, ורש"י פירש אשר מונח ואתר שביק בין הצלעות של בית נגד אויר רוחב הצלעות בקרן זוית סביב, ומה שכתוב במקום המונח אינו בארבע פנות כמשמעו אלא מכאן ומכאן דרום וצפון.

מוסדות הצלעות מלו הקנה. יסוד הצלעות היה מלא כקנה:

מוסדות הצלעות. יסוד כתלי הצלעות הנבנה בתוך הקרקע היה מלא הקנה ולתוספת ביאור אמר שש אמות אצילה ר״ל אמות אצילה ר״ל אמות גדולות בני ו׳ טפחים כי כן היה מדת הקנה כמ״ש למעלה:

מלו. באה הוי״ו במקום אל״ף ור״ל קנה שלם:

מלו הקנה. בס"א ישן כתוב בוא"ו ונכתב בצדו נ"א מלא וגם אני מצאתיו באל"ף בדפוס ישן ובספרים אחרים בוא"ו וכ"כ רד"ק בשרשים בוא"ו במקום אל"ף:

מוסדות הצלעות. כתיב ביו"ד וקרי בוי"ו ואותיות אהו"י מתחלפות אמר שראה יסודות הצלעות שהיה רחבן שש אמות:

שש אמות אצילה. ת"י ריוח יסוד מחיצת הצלע בתוך הארץ היה רחב שש אמות אבל למעלה מן הארץ היה רחבו חמש אמות כמו שמפורש בענין במקרא של אחריו:

אצילה. ר״ל גדולה והוא כענין ואל אצילי בני ישראל (שמות כט):

אצילה. פירושו גדולות מן ואל אצילי בני ישראל שפירושו גדולים ויונתן תרגם רווח כלומר בריוח היה ברחבו שש אמות ויש מפרשים מן תחת אצילות ידיך שהוא בית השחי כי שאר האמות הם מן ראש האצבע הנקרא אמה עד פרק המבדיל בין הזרוע והקנה ואלו היו אמות מגיעות עד בית השחי:

רוחב הקיר אשר לצלע אל החוץ. מחיצת התאים הסמוכה לחצר הוא מחיצת מערבית:

רוחב הקיר, כבר התבאר (פסוק ו') שהצלעות היו צלע אל צלע, דהיינו שהיו נחלקות בארכם לשתי צלעות אחד לצד חוץ וא' לצד ההיכל, והיה שם שני קירות, קיר של הצלע לצד חוץ וקיר המפסיק בין הצלעות בפנים, ועז''א שרוחב הקיר אשר לצלע אל החוץ היה חמש אמות, וכן היה רוחב הקיר אשר מונח בית צלעות ר''ל הקיר האמצעי שמונח באמצע הצלעות ומפסיק באורך ממזרח למערב בין הצלעות שלצד חוץ ובין צלעות שלצד פנים, ונכלל בזה ג''כ שכן היה רוחב הקירות המפסיקות בין החמש צלעות שכ''ז נכלל במ''ש אשר מונח בית צלעות אשר לבית שכל קירות המפסיקות בין הצלעות בין המפסיקות באורך ובין המפסיקות ברוחב הי' עובים חמש אמות:

רחב. עובי כותל הצלע הפונה לחוץ היתה בת חמש אמות והיסוד מתחת בלטה להלן אמה אחת:

ואשר. ת״י ואתר והוא תרגומו של מקום:

בית צלעות. באמצע הצלעות, כמו בית נתיבות נצבה (משלי ח׳:ב׳) :

רחב הקיר אשר לצלע אל החוץ חמש אמות. אמר כי כותל הצלע מן החוץ רחבו חמש אמות:

חמש אמות. וכן שנינו במסכת מדות שאותו כותל הוא חמש:

ואשר מונח. היה מונח מקום פנוי לבנין הצלעות אשר היו אל הבית והם היו במקצוע דרומית מזרחית וצפונית מזרחית בין בית החליפות ובין הצלעות כמ״ש בקונטרס בנין הבית וכאשר נראה בצורה:

מונח. מלשון הנחה ועזיבה:

ואשר מונח בית צלעות אשר לבית. אמר אבל כותל הצלעות אשר מצד ההיכל שהוא כותל הפנימי לצלע לא היה בשוה אלא כמו שהיה מונח מקום לקרוי הצלעות כמו שפירשנו שהכותל היה מצר והולך לפיכך לא ראה לומר לו מדה ולפיכך אמר ואשר מונח. כלומר היה כמו שהיה לכל צלע כפי מקום הנחתו:

ואשר מונח. ומקום פנוי היה מונח במקצועות הצפון והדרום שאצל המזרח שאין התאים מקיפין את כל הבית ולאותו מקום פנוי היו פתחי התאים שבמקצועות מזרחיים כמו שאמור בענין ופתח הצלע למונח כי לא היה להם פתחים לתאים לא לצד החצר ולא לצד ההיכל אלא לאותן שבמקצוע מזרחית צפונית ובמזרחית דרומית היה הפתח בכותל רחבו פתוח לאותו מקום המונח ובאותו פתח נכנסין לו וממנו לתא השני ומן השני אל השלישי וכן סביב שכן שנינו במסכת מדות שלשה פתחים לכל אחד ואחד א' לתא מן הימין וא' לתא מן השמאל וא' לתא שעל גביו ואף י"ת כן ואשר מונח ואתר שביק. לשון אחר ואשר מונח כלומ' וכן אותן (של צד פנים) מן הצלעות לצד בית מונח מקום פנוי היה מונח בין התאים ובין הבית ובאותו מקום היו פתחי התאים כמו שמפורש בענין ופתח הצלע למונח ורחבו היה ה' אמות כמו שהוא אומר ורחב מקום המונח ה' אמות כדפרישית לעיל שלא יהיו התאים סמוכים לבית כלל ואויר יהיה ביניהם והבית ה' אמות וכן ת"י ואתר שביק:

בית צלעות. כמו לבית צלעות ר״ל לבנין צלעות:

בית צלעות אשר לבית. נגד אויר רוחב הצלעות בקרן הזוית, סביב סביב שכתוב במקום המונח אינו בד' פנות כמשמעו אלא כלומר מכאן ומכאן דרום וצפון זוית דרומית מזרחית וזוית צפונית מזרחית:

ובין הלשכות רוחב עשרים אמה. לשכות היו בחצר החיצונה בצפונה של החצר הפנימית אצל קומתה והפסק כ' אמה בין רחב מחיצות הלשכות למחיצות התאים שסביב היה ולא היה הבית כן בבנין בית שני אלא בבנין העתיד:

ובין הלשכות, הנה יתבאר היטב (בסי' מ''ב) שקדשו עשרים אמה מן החצר החיצונה אצל החצר הפנימי מבחוץ שיהיו קדושים קדושת העזרה לאכול שם קדשי קדשים, ובאותם העשרים אמה עמדו לשכות (נגד כל אורך קיר החצר הפנימי שנמשך מאה אמה) והי' רחבם מדרום לצפון עם קירותיהם עשרים אמה, (וכמו שיתבאר שם פסוק י''ג י''ד), וז''ש שבין הלשכות רוחב עשרים אמה סביב לבית ר''ל סביב לקיר המקיף את החצר הפנימי שהיו רחוקים עשרים אמה מן החצר הפנימי המקיף את הבית והגם שעתה מדבר מן התאים ואיך דלג לדבר מן הלשכות שעמדו בחצר החיצונה? מפני שדבר זה הוא הוצעה אל מה שיאמר בפסוק שאח''ז:

ובין הלשכות. לשכות היו בנויות בחלל ע״נ מול המסיבות כמ״ש ויביאני אל הלשכה וכו׳ (לקמן מב) ולכן אמר החלל שבין הלשכות ר״ל הלשכות הבנויות מול בין המסיבה ובין יסוד כותל המסיבה הנקראת ג״כ בשם לשכה (כי שם לשכה הוא שם כולל לכל החדרים) והחלל הזה היה רחב עשרים אמה והיה מול בית החליפות וחמשה אמות להלן מול עובי כותל חצר הפנימי וכמ״ש בקונטרס בנין הבית וכאשר נראה בצורה:

ובין הלשכות. ר''ל מקום המקודש היה רחבו בין הלשכות כ' אמה, היינו עם קיר הלשכות :

ובין הלשכות רחב עשרים אמה. אם אמר על הצלעות שגם הם נקראים לשכות אמר כי היו לשכות סביב סביב הבית ומה שיש לשכה ולשכה רחב היה בין כלם עשרים אמה ובבית שני היו התאים שהם צלעות שמנה ושלשים חמשה עשר בצפון וחמשה עשר בדרום וח' במערב שבצפון ושבדרום חמשה על גבי חמשה וחמשה על גביהן ושבמערב ג' על גבי ג' ושנים על גביהן. ורבינו שלמה ז"ל פירש רחב שבין מחיצות הלשכות ובין מחיצות התאים שסביב הבית:

ואמר ובין הלשכות רוחב עשרים אמה סביב אם אמר זה על הצלעות שגם הן נקראו לשכות יאמר כי היו לשכות סביב הבית והרוחב שהיה בין לשכה ולשכה היה בכולם עשרים אמה, ורש"י פירש ובין הלשכות רוחב שבין מחיצות הלשכות ומחיצות התאים שסביב הבית היה רוחב בין כולם עשרים אמה ולא היה כן בבית שני אבל יהיה בבנין העתיד, (יא) ופתח הצלע למונח רוצה לומר שהיו פתחי התאים החיצונים פתוחים למקום המונח פנוי בקרן זוית כי היה פתח אחד דרך הצפון ליציע שבצפון ופתח ליציע שבדרום, ועל החיצון אמר ורוחב למונח חמש אמות סביב סביב שאותו מקום הפנוי היה רחבו חמש אמות, וכבר זכרו חכמים זכרונם לברכה (מדות פ"ד מ"ג) שבבית שני היו התאים שהם הצלעות שלשים ושמנה חמשה עשר בצפון וחמשה עשר בדרום ושמונה במערב אותן שבצפון ושבדרום היו חמשה על גביהן חמשה וחמשה על גביהן ואותם שבמערב היו ג' על גביהם ג' ושנים על גביהם ושלשה פתחים היו לכל תא אחד מימין התא ואחד משמאל ואחד להתא שעלג גביו ועוד היה בהם אחד למסבה ואחד לפשיפת ואחד להיכל.

סביב וגו׳. ר״ל בפאת הצפון והדרום:

ופתח הצלע למונח. ופתח התאים החיצוני' פתוחים למקום המונח פנוי בקרן זוית כמו שפרשתי:

ופתח הצלע למונח, כבר התבאר שהצלעות היו צלע אל צלע, שהי' בכל צד חמש צלעות קרובים אל הבית וה' צלעות אל צד החוץ וקיר מפסיק ביניתים בארך, וכבר קרא לקיר הזה בשם מונח (כמ''ש בפסוק ט') ואשר מונח בית צלעות, וכולל בשם מונח בין הקיר המפסיק בין הצלעות שאצל הבית לצלעות שלצד חוץ, בין החלל של הצלע החיצונה, ראה שפתח של הצלע שהיא הצלע שאצל הבית שקרוי בשם צלע סתם היתה פתוחה למונח, היינו אל הצלע שאצלו לצד חוץ, והי' פתח אחד בצד צפון ופתח אחד בצד דרום, והנה לא באר באיזה מקום הי' הפתח, וגם לא באר היכן הי' פתח של התא החיצונה לצד חוץ, אולם נבין זה מעצמנו, שפתח זה היה בהכרח בצלע שנגד האולם במזרח, דתניא בזבחים (דף נ''ה ע''ב) ר' יוסי בר' יהודה אומר שני פשפשין היו בבית החליפות וגובהן שמונה כדי להכשיר העזרה כולה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים, ובית החליפות היה כנגד האולם, והי' פתח פתוח שם מן האולם אל התא שאצלו, ומן התא אל המונח שהיא התא שלצד חוץ, ומן התא שלצד חוץ אל החוץ (שבמ''ש ופתח הצלע למונח נכלל ג''כ ששם היה גם הפתח שלצד חוץ, שבודאי היו הפתחים מכוונים, בשגם שי''ל שבמ''ש פתח הצלע נכלל גם הצלע שבצד חוץ ששני הצלעות היו פתוחים נגד המונח שהוא חלל הצלע החיצונה זה כנגד זה כדי שיכוין שם פתחיהם נגד פתח של הפשפש אל האולם) ובזה הוכשר כל המקום הפניו מן התאים עד קיר החצר הפנימי (שהיו י' אמות) לשחיטת קדשים קלים דבעינן ושחטו פתח אהל מועד, (ואחר שבבנין השלישי לא מצאנו את הענין של בית החליפות שהי' האולם עודף על רוחב ההיכל ט''ו אמה לכל צד, כי התאים היו מן כותל המערבי עד סוף כותל האולם ומן התאים אל קיר החצר הפנימי הי' עשר אמות ריוח בשוה נגד האולם ונגד ההיכל, לא צריך למה שמתרץ שם עמ''ש והאיכא צדדים במעייל להו בקרן זוית), וממה שהקדים ואמר ובין הלשכות רוחב עשרים אמה שאין מקומו פה דהא הלשכות האלה עמדו בחצה החיצונה והוא עוסק עתה בחצה הפנימית, מבואר שגם פתח של הלשכות האלה שהיו פתוחים אל קיר החצר הפנימית (כמו שיתבאר בסי' מ''ג) הי' ג''כ מכוון נגד פשפש האולם ונגד פתח התא, עד שהי' יכול לראות מן פתח הלשכה עד פתח האולם שכנגדן, ולכן הוכשרו אותם העשרים אמה שנתקדשו בקדושת עזרה לשחיטת קדשים קלים ואכילת קדשים קלים (שהגם שבמסקנא בזבחים דף נ''ו אמר דאכילה א''צ פתח אהל מועד, מ''מ אחר שבאר בסי' מ''ג פי''ג שבלשכות האלה אכלו קדשי קדשים ה''ה ששחטו שם ק''ק שהיו שוים בזה, ולכן היו פתחיהם מכוונים זה כנגד זה עד פתח שנכנס אל האולם) לכן הקדים מספור הלשכות ר''ל שפתח הלשכות אל החצר הפנימי מכוון נגד פתח הצלע למונח, וזה הי' בין בצד צפון ובין בצד דורם שגם בצד דרום היו לשכות העשרים (כמ''ש בסימן מ''ג פסוק י''ב י''ג) ורוחב מקום המנח חמש אמות, ר''ל רוחב החלל של התא החיצון הי' חמש אמות, שכבר אמר (בפסוק ה') שרוחב חלל צלע הפנימית היה ד' אמות ועדיין לא באר רחב חלל צלע החיצונה שהוא מקום המונח (ר''ל שנתוסף והונח אל הבית כי הצלע הפנימית היה שייך אל הבית עצמו, שכן בצד המערב היה בחלל הקיר עצמו, אבל הצלע החיצון הונח ונתחבר אל הבית ולכן נקרא החלל הזה מקום המונח, וגם באשר הקיר שבין הצלעות נקרא בשם מונח (כנ''ל פסוק ט') נקרא גם החלל שאצלו בשם מקום המונח), ומעתה נתפרש בפירוש רוחב התאים וכותליהן, שכותלי התאים היו כ''א חמש אמות, וחלל התא הפנימי נתפרש (בפסוק ה') שהי' ארבע אמות וחלל החיצון שהוא מקום המונח הי' חמש אמות:

ופתח הצלע למונח. פתח הצלע שבמקצוע דרומית מזרחית וצפונית מזרחית היו פתוחים אל מקום הפנוי שהיה במקצעות ההם ושאר הצלעות היו פתוחות זו לזו:

המונח. הצלע הנוסף והונח אל צלע הבית :

ופתח הצלע למונח. למקום המונח כלומר מקום פנוי לפני הצלע שם היה פתחו פתח אחד דרך הצפון פתח אחד לדרום פתח אחד ליציע שבצפון ופתח ליציע שבדרום ועל החיצון אמר ורחב מקום המונח חמש אמות סביב אותו מקום הפנוי היה רחבו חמש אמות ובתאים שהיו בבית שני שנים ושלשה פתחים היו לכל א' וא' א' התא מן הימין ואחד התא מן השמאל ואחד התא שעל גביו ואחד למסיבה ואחד לפשפש ואחד להיכל:

דרך הצפון. ר״ל אל הצלע העומדת במקצוע הצפון:

ורחב. ממערב למזרח:

סביב סביב. ר״ל בפאת הצפון ובפאת הדרום:

והבנין אשר אל פני הגזרה וגו'. רחב כל הבנין לרוח המערבית רחב הבית ועובי הכתלים הצפוניים והדרומיים עם התאים הצפונים והדרומים ועובי כתליהם לצפון ולדרום רחב ע' אמה וכן היה בבית שני וכן שנינו במסכת מדות בקיר מערבי מן הצפון לדרום שבעים אמה ומונה החשבון:

והבנין אשר אל פני הגזרה וכו' וקיר הבנין, הנה בא פה שלשה שמות, גזרה, בנין, קיר הבנין, וכן אמר בפסוק שאחר זה והגזרה והבניה וקירותיה, שם גזרה מיוחד להאולם וההיכל וקדשי הקדשים עם קירותיהם סביב, שהיה רחבם מצפון לדרום ל''ב אמה (עשרים רוחב החלל וי''ב של שני הקירות) וארכם ממערב למזרח צ' אמה (מן התחלת כותל המערבי של קדשי הקדשים עד סוף כותל האולם במזרח כמו שיתבאר) ונקרא בשם גזרה שהיה נגזר ומופרד בפ''ע בקדש, והיה גבוה מאד, משא''כ התאים שסביבם לא היו גבוהים רק ט''ו אמה, הבנין או הבניה, נקראו התאים שהתחברו אל הגזרה בצפון ובדרום, שהיו י''ט אמה בכל צד, (ששני קירות התאים עשר אמות, וחלל החיצון ה' אמות וחלל התא הפנימי ד' אמות כנ''ל פסוק הקודם הרי י''ט), ואח''כ היה קיר של החצר הפנימי שהיה רחוק עשר אמות מן התאים והיה רחבו חמש אמות, והם נקראים קירות הבנין, כמ''ש וקיר הבנין חמש אמות, ר''ל קיר החצר הפנימי המקיף את בנין התאים, והנה התאים נמשכו מן התחלת כותל מזרחי של האולם עד סוף כותל מערבי של קה''ק שהם תשעים אמה, ונגד כותל מערבי של קדשי קדשים היה תא אחד נמשך נגד הכותל לבד, שהוא אורך ל''ב אמה, ורחבו עשר אמות (דהיינו חמש אמות רוחב הקיר וחמש אמות רוחב חללו), ואורך חללו עשרים ושתים, (כי עשר אמות עלה לעובי הקיר מזה ומזה), ונשארו בצד מערב י''ט אמה מזה וי''ט אמה מזה פגומים, בלא בנין התאים, וחוץ מן הגזרה והבניה הנזכר היה מקיף קיר החצר הפנימי שסובב את האולם וההיכל וקדשי הקדשים והיה מאה על מאה מרובע מכל צד עם עובי הקירות, והיה באופן זה, שבצד מזרח נמשך עם כותל האולם ברוחב מאה אמה, ובצד מערב התחבר עם כותל התא שהיה אחורי בית הכפורת, וכ''ז נקרא בשם קיר הבנין כנ''ל ועפ''ז נבא אל הביאור, הנה מדד בכאן שש מדידות, (מדידה א') הבנין אשר על פני הגזרה מצד מערב נגד כותל מערבי של קדשי הקדשים, והיה רחב שבעים אמה, כי הגזרה שהוא רוחב הבית וכותליו הם ל''ב אמות, והתאים (שנמשכו עד סוף עובי כותל מערבי) י''ט אמה מזה וי''ט אמה מזה, סך הכל שבעים אמה וקיר הבנין הוא קיר החצר הפנימי (שהקיף את כלל הבנין מאה אמה מרובעים סביב כנ''ל) היה רחבו חמש אמות, והיה סביב סביב בכל ד' רוחות (מדידה שניה) וארכו תשעים אמה אורך הבנין של פני הגזרה ממזרח למערב תשעים אמה כי התאים נמשכו מהתחלת כותל האולם עד סוף כותל המערבי שהם צ' אמה, (כי צד כותל מערבי של קדשי הקדשים שש, וחללו עשרים כותל שבין קדשי הקדשים להיכל שתים, וחלל ההיכל ארבעים, כותל ההיכל שש, וחלל האולם אחת עשרה, וכותלו חמש, סך הכל תשעים):

והבנין. המסיבות והצלעות אשר עמדו לפני הבית מהעבר מזה ומהעבר מזה לצפון ולדרום:

והבנין. הוא שם כולל על הצלעות והמסיבות:

הגזרה. הוא האולם וההיכל והדביר, שעלה בגובה על התאים, וכאילו נכרת בפ''ע, וגם שנגזר ונכרת מהם מצד קדושתו, כמו אל ארץ גזרה, כרותה ומובדלת :

וקיר הבנין חמש אמות. בספרים מדוייקים כ"י המאריך בחי"ת וכיוצא בזה בסוף פרשה ויקהל ע"ש:

והבנין אשר אל פני הגזרה פאת דרך הים רחב שבעים אמה. אפשר שאמר זה על מדות העליות אשר על הבית ומדד רחבן דרך המערב שבעים אמה והכתלים מן המנין ואמר כי רחב כל כותל חמש אמות וזהו שאמר וקיר הבנין חמש אמות ולצד המזרח היה רחבן מאה אמה כמו שאמר וקרא העליה גזרה לפי שהיא כאלו נגזרה מן הבית למעלה וכן תרגם יונתן גזרה ביצורתא שהוא ענין גובה כמו גדולות ובצורות בשמים או נפרש על הבית עצמו כמו שפירש רבינו שלמה ז"ל ויהיה מסודר על מה שהיה בבית שני כמו ששנינו במסכת מדות ואמר כי הבנין אשר על פני הגזרה כלומר הגזרה שהוא ההיכל עם הבנין אשר לצפון ולדרום רחבו דרך המערב שבעים אמה ומן המזרח מאה אמה כי היו ל' אמה יתרים שהיה האולם עודף על ההיכל חמש' עשרה אמה מכאן וחמש עשרה אמה מכאן שהיו בית החליפות וכן שנינו שם מן הצפון לדרום שבעים אמה כותל המסבה חמש והמסבה שלש כותל התא חמש והתא שש כותל היכל שש ותוכו עשרים אמה והתא שש וכותל התא חמש ובית הורדת המים שלש אמות והכותל חמש והאולם עודף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה אמה מן הדרום והוא היה נקרא בית החליפות ששם גונזין את הסכינים ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו דומה לארי שנאמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד מה הארי צר מאחריו ורחב מלפניו אף ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו זו המשנה השנויה שם ומה שאמר שהאולם עודף על ההיכל חמש עשרה אמה מכאן וחמש עשרה אמה מכאן לא שחללו של אולם רחב מחללו של היכל אלא בית החליפות מחובר לאולם מכאן ומכאן:

עוד אמר והבנין אשר אל פני הגזרה פאת דרך הים רוחב שבעים אמה ורש"י פירש הפסוק הזה על הבית עצמו שהבנין שהיה על פני הגזרה שהוא ההיכל עם הבנין אשר לצפון ולדרום היה רחבו דרך המערב רוחב הבית בעובי כתלים צפוניים ודרומיים עם התאים הצפוניים והדרומיים ועובי כותליהם לצפון ולדרום רוחב שבעים אמה, ופירש הרב מלת גזרה על הבית הגבוה והתאים הנמוכים אשר סביבותו קורא בנין, ופאת דרך הים הוא רוחב מערבי, וקיר הבנין הם כותלי התאים ואורכן רוצה לומר אורך בנין התאים זכר שהיה צ' אמה. והרד"ק פירש והבנין אשר אל פני הגזרה על מדות העליונות אשר על הבית שמדד רחבן דרך המערב ע' אמה והכותלים מן המנין, ושהיה רוחב כל כותל חמש אמות ולבד המזרח היה רחבן ק' אמה כמו שאמר, וקרא את העלייה גזרה לפי שהיא כאילו נגזרה מן הבית למעלה, וכן ת"י גזירה בצורתה שהיא ענין גובה כמו גדולות ובצורות בשמים (דברים א, כח), והנה לפי דעת רש"י היה אורך הבית והגזירה והבניה וקירותיה מאה אמה מצד מזרח לפי שהיו ל' אמה יתרים שהיה האולם עודף על ההיכל ט"ו מכאן וט"ו מכאן שהיו בית החליפות, וכן שנו חז"ל (מדות פ"ד מ"ז) מן הצפון לדרום שבעים אמה כותל המסבה חמש והמסבה חמש והמסבה שלש כותל התא חמש והתא שש כותל ההיכל שש ותוכו עשרים אמה והתא שש וכותל התא חמש ובית הורדת המים שלש אמות והכותל חמש והאולם עודף עליו חמשה עשר אמה מן הצפון וחמשה עשר אמה מן הדרום, והוא היה נקרא בית החליפות ששם גונזין את הסכינין, והיה ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו דומה לארי שנאמר (ישעיה כט, א) הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד, ומה שאמרו שהאולם עודף על ההיכל חמשה עשר אמה מכאן וחמשה עשר אמה מכאן לא שחללו של אולם רחב מחללו של היכל אלא בית החליפות שהיה מחובר לאולם מכאן ומכאן, ומה שאמר ואורכו צ' אמה הוא אורך הקיר עד בית החליפות וכבר יורה ויוכיח אמתת פי' רש"י מה שאמרו אח"ז, (יג) ומדד את הבית אורך מאה אמה והגזרה והבניה רוצה לומר שמדד את הגזרה עם הבניה וקירותיה והכל היה אורך מאה אמה, אבל הרד"ק כפי דרכו פירש שמדד את הבית בפני עצמה והגזרה בפני עצמה, (יד) ואמנם אומרו ורוחב פני הבית והגזרה לקדים מאה אמה יקשה לפרש"י שכתב שהבית היא הגזרה ואיך יאמר הבית והגזרה, ולפי הרד"ק יהיה הבית הוא ההיכל והגזרה הוא העלייה.

הגזרה. ת"י בצורתא, ואומר אני שהבית הגבוה קרוי כן והתאים הנמוכין אשר סביב אותם הוא קורא בנין ומנחם פתר גזרה לשון לשכה:

פאת דרך הים. ר״ל רחב הבית עם המסיבות והצלעות מזה ומזה היה בפאת המערב ע׳ אמה, והא לך החשבון רוחב הבית כ׳ ושני הכתלים י״ב צלע מזה וצלע מזה כ״א ד׳ כתליהם י״ב במקום היסודות מסיבה מזה ומסיבה מזה כ״א ג׳ להלן מיסוד כותל הצלע כתליהם י״ב במקום היסודות הרי ע׳ אמה ויותר יבואר בקונטרס בנין הבית בסי׳ האחרון:

אל פני. לפני:

וארכו תשעים אמה. אורך הקיר עד בית החליפות:

פאת דרך הים. רוח מערבית:

וקיר הבנין. עובי כתלי הצלעות והמסיבות:

הגזרה. ת״י בצורתא ועל הבית יאמר שהוא גבוה למעלה מהצלעות ומהמסיבות כי בצר הוא ענין גבהות וכמ״ש גדולות ובצורות בשמים (דברים א׳:כ״ח) כי בנין גבוה הוא מבצר ומשגב:

רוחב שבעים אמה. רוחב הבנין מצפון לדרום שבעים אמה, והא לך החשבון, התא הצפוני ארבע, וכותליו עשר, הרי ארבע עשר, וחמש מקום הפנוי בין התא לבית, הרי תשע עשר, רוחב יסוד הכתלים היה נבלע בחלל התא ובמקום הפנוי וכותל ההיכל ששה, הרי כ"ה, וחללו רוחב כ', הרי מ"ה, וכותל ההיכל דרומי ששה, הרי נ"א, וי"ט של תאי הדרום, סך הכל שבעים:

סביב סביב. ר״ל מדה אחת לכל כותלי המסיבות והצלעות שסביב והם הכתלים הפונות על החוץ ובין צלע לצלע:

פאת. עבר ורוח:

וקיר הבנין. כותלי התאים:

וארכו. אורך הבית מיסוד כותל צלע המערבי עד בית החליפות היה צ׳ אמה והא לך החשבון כותל הצלע במקום היסוד ז׳ הצלע ד׳ כותל בית קה״ק ו׳ חלל בית קה״ק כ׳ המחיצה המפסקת בין ההיכל לבית קה״ק בית חלל ההיכל מ׳ כותל ההיכל ו׳ ומשם עד כותל בית החליפות ו׳ הרי תשעים אמה ועיין בקונטרס בנין הבית בסי׳ האחרון:

וארכו תשעים אמה. אורך בנין התאים והמונח תשעים אמה הצפון והדרום חוץ מבית החליפות שאינו נמנה עמו לפי שהיה בולט אל החוץ לצפון ולדרום ולא היה שוה לשאר הבנין שהבית היה רחב מלפניו ל' אמה יותר משל אחריו כמו ששנינו האולם עודף על ההיכל ט"ו אמה בצפון וט"ו אמה בדרום והוא היה נקרא בית החליפות ששם גונזין אמ הסכינין ואורך אותו בנין מן המזרח למערב עשר אמות נשארו תשעים אמה אורך ברוחב ע' שכל הבית היה אורך ק' מזה ומזה כמו שמפורש בענין ובמסכת מדות:

ומדד את הבית אורך מאה אמה. סך הכל עם משך בית החליפות וכן שנינו במסכת מדות ההיכל ק' על ק' ברום ק' מן המזרח למערב ק' כותל אולם חמש ורחבו י"א כותל ההיכל שש וארכו מ' ואמה טרקסין וכ' אמה בית קדשי הקדשים וכותל שש והתא שש וכותל התא חמש ואף למעלה בענין כך מפורשת מדת כולם חוץ מאמה טרקסין שכתוב בו בענין זה שתים אמות וכנגדן הוא ממעט את רוחב התא אמה שהתא שבמשנה רחבו שש וכותלו חמש וכאן רחבו ארבע וכותלו שש שנאמר (כאן) ומוסדות הצלעות מלא הקנה ולמעלה הוא מצר וכונס אמה שנאמר וקיר הצלע חמש אמות:

ומדד את הבית, (מדידה שלישית), אחר שמדד אורך הבנין שעל פני הגזרה היינו אורך התאים שבשני צדדי הבית והיו רק תשעים, מדד את ארך הבית עצמו ממזרח למערב, והיה מאה אמה, כי נגד הבית עצמו נמשכו עוד עשר אמות אחורי כותל המערבי שהוא התא שהיה ארכו ל''ב אמות ברוחב הבית עם קירותיו ורחבו עשר (קיר ה' וחלל ה' כנ''ל) (מדידה רביעית) והגזרה אחר שתחלה לא מדד ברוחב רק הגזרה והבניה והיה רק ע' אמה, מדד עתה את הגזרה והבניה שהם התאים, בצירוף קירותיה שני קירות של החצר הפנימי שהיו רחוקים עשר אמות מן התאים וחמש אמות רוחב הקיר הרי ט''ו אמות מצד זה וט''ו אמות מזה נוסף על השבעים אמה, והיו מאה אמה ומדידה זאת מדד בצד מערב מצפון לדרום ולכן קראו בשם ארך, אחר שמדידה זאת לא יכול למדוד רק בשטח שמן נגד כותל קדשי הקדשים עד למזרח, לא בשטח שמן כותל מערבי למערב ששם לא היו התאים בצד צפון ודרום, וא''כ מדידה זו לא עלתה רק במשך תשעים אמה, ממילא המדידה מצפון לדרום שעלתה מאה נקראת בשם ארך נגד שטח מן מזרח למערב שהוא רק תשעים שבו הבנין של התאים, והוא הרוחב:

ומדד. עתה מדד עד כלות בית החליפות והאולם והיה מאה אמה כי כותל המערבי מבית החליפות עם החלל היו ה׳ אמות וכותל המזרחי היתה ה׳ אמות כמדת כותל האולם הרי מאה ועיין בקונטרס בנין הבית:

והבניה. הוא הצלע:

ומדד את הבית ארך מאה אמה והגזרה והבניה. לפירושנו מדד הבית בפ"ע והגזרה בפני עצמה ולפירוש רבינו שלמה ז"ל מ"ש ומדד את הבית ר"ל שמדד את הגזרה עם הבניה וקירותיה ארך מאה אמה:

והגזרה והבניה וקירותיה. סוף המקרא מפרש את ראשו לומר סך הכל מאה אמה:

והגזרה וכו׳. בזה יפרש ראש המקרא לומר הגזרה הוא הבית והאולם והבניה הוא הצלע המערבי והכותל בין כולם היה אורך ק׳ אמה:

וקירותיה. כתלים:

הבניה. שם בשקל שמלה וכן שנינו במסכת מדות ההיכל מאה על מאה על רום מאה האוטם שש אמות וגבהו ארבעים אמה ואמה כמוהו אמאתים בית דילא ואמה תקרה ואמה מעזיבה גבהה של עליה ארבעים אמה ושלש אמות מעקה ואמה כלה עורב. רבי יהודה אומר לא היה כלה עורב מן המדה אלא ד' אמות היה מעקה מן המזרח למערב מאה אמה כותל האולם חמש והאולם אחת עשרה כותל ההיכל שש ותוכו מ' אמה אמה טרקסין כ' אמה בית קדש הקדשים כותל ההיכל שש וכותל התא חמש:

ורוחב פני הבית והגזרה לקדים מאה אמה. הגזרה והתא שמאחריו היא הבנויה כמו בנין ועובי הכתלים הכל ק' אמה הוא שפירשתי למעלה שהבית עודף לפניו רחב שלשים אמה שהאולם מרחיב מן ההיכל ומן התאים ט"ו אמה לצפון וט"ו אמה לדרום ולא שחלל האולם רחב מחלל ההיכל אלא כי בית החליפות מחובר לאולם מכאן ומכאן:

ורחב (מדידה חמישית) עתה התכוון למדוד באופן שימצא חשבון מאה אמה גם ממזרח למערב גם כשימשוך קו המידה בצדדי הבית נגד התאים, שתחלה לא מדד רק תשעים, ומדד תחלה רחב פני הבית הפנים הוא צד המזרח (והמערב נקרא אחור), ומדד מדרום לצפון בצד המזרח מן קיר החצר הפנימי שבקצה דרום אל הקיר שכנגדו בקצה צפון, (וקראו עתה בשם רוחב שאחר שעתה ימצא מאה אמה גם ממזרח למערב כמ''ש בפסוק שאחר זה אם כן מדרום לצפון הוא הרוחב נגד ממזרח למערב) והודיע לנו שגם בצדדי האולם היו התאים והיה שם החשבון מאה אמה:

ורוחב פני הבית. ר״ל רוחב בתי החליפות שהם בפני הבית עם בנין הגזרה הוא אולם הבית העומד בין בתי החליפות שמזה ומזה בפאת הקדים היה ק׳ אמה כי בית החליפות נמשך ט״ו אמה להלן מיסוד כותלי המסיבה מזה ומזה:

ורוחב פני הבית והגזרה. לפירושינו הוא נכון כי הבית הוא ההיכל והגזרה הוא העליה אבל לפירוש רבינו שלמה ז"ל הבית הוא הגזרה אם כן מהו שאמר הבית והגזרה והענין מבואר למעלה:

ומדד אורך הבנין אל פני הגזרה אשר על אחריה. עכשיו חוזר ומודד אורך הבית לדרום כמו שמדד לצפון, מצאתי, והיינו על אחריה כלומר אחורנית שחזר ומדד על עקיבו כלפי מערב:

ומדד, (מדידה ששית) עתה משך קו המדה ממזרח למערב ומדד ארך הבנין שאל פני הגזרה היינו התאים שנקראים בנין כנ''ל שתחלה לא מצא שם רק מדה של תשעים אמה, כי לא מדד רק עד כלות התאים, אבל עתה מדד גם אשר על אחריה ואתיקיהא מפו ומפו כי יתבאר (בסי' מ''ג) פי' שם אתיק שהוא בנין הנעשה בגובה ע''ג עמודים, או שמניחים קורות על גגות שני בנינים שעומדים אחד נגד חברו ומניחים קורות מזו לזו ועליו בונים בנין בגובה, ומבואר פה שבצד המערב היו נמצאים אתיקים, ר''ל כי אחר שהיה מקום פנוי מן התא שעמד אחורי כותל המערבי עד קיר החצר הפנימי, שהיו ביניהם ריוח כ''ט אמה, כי תאי הצפון והדרום נחסרו שם כנ''ל משכו קורות מן גג התא שאחורי בית קדשי הקדשים עד קיר החצר הפנימי שכנגדו או מן קיר המערבי של החצר הפנימי אל גגות התאים הצפוניים והדרומיים ובנו עליה בגובה בנין שנקרא אתיק ובזה נתמלא הבנין למעלה תחת שהיה פנוי למטה, ובהשקף זה משך קו המדה מן כותל המזרחי דרך הבנין, שהם התאים ההולכים ממזרח למערב, עד אשר על אחריה מה שאחרי התאים שהוא בצד מערב ששם כלה הבנין שהוא התאים, אבל שם נמצא אתיקיה מפה ומפה, ר''ל האתיקים שבצד צפון ובצד דרום, ובזה היה גם שם החשבון מאה אמה בכל ההמשך שממזרח למערב כי נגד הבנין שהם התאים היו המאה אמה עם האתיקים שהיו עד סוף המאה אמה, ונגד ההיכל עצמו היה ההיכל הפנימי ואולמי החצר ר''ל קדש הקדשים עם האולם שלו, דהיינו התא שאחורי כותל קדשי הקדשים שהיה עשר אמות, והיה עמו ג''כ מאה אמה, ובחשבון זה מצא מאה אמה מכל צד:

ומדד אורך הבנין. עתה מדד אורך הצלעות שלפני הבית ברוח דרומי:

ואתיקיהא. ח״י זויתהא ועל בית החליפות יאמר שעמדו בזויות הבית מזה ומזה נשען לבנין האולם:

ואתיקיהא. המפרשים לא מצאו פתרונו, ומבואר מענינו שהוא בנין הנבנה בגובה על יד קורות שממשיכים מגג לגג בשני בתים העומדים זה כנגד זה (כמו שמבואר בסי' מ''ב פ''ג) ובונים אותו בשני הזויות וכן ת''י וזויותיה, ולפעמים יעמידוהו בחצר ע''ג עמודים שממשיכין קורות בין עמוד לעמוד, וע''כ אמר (שם) ואין להם עמודים כעמודי החצרות, ובדברי המשנה נמצא בנין הנבנה ע''ג עמודים בשם מרפסת :

ואתוקיהא. ואתיקיהא קרי במסורת ריש פרשת שלח לך חשיב ליה מלין דכתיבין אל"ף בסוף תיבותא ולא קריין:

ומדד ארך הבנין אל פני הגזרה אשר על אחריה ואתיקיהא מפו ומפו מאה אמה. כמו שמדד אורך הבית ואורך הגזרה כן מדד אורך הבנין אשר על פני הגזרה למזרח ואשר על אחריה למערב:

ואמר ומדד אורך הבנין אל פני הגזרה אשר על אחריה ואתיקיהא להגיד שכמו שמדד אורך הבית ואורך הגזרה כן מדד אורך הבנין אשר על פני הגזרה למזרח ואשר על אחוריה למערב, ואתיקיהא מפה ומפה רוצה לומר שהתאים והלשכות שהם הנקראים גם כן אתיקאה וכמו שת"י וזויתהא שהיו לצפון ולדרום היה אורך הכל מאה אמה, ורש"י פירש ואתיקהא על בית החליפות שבזוית הבית, ואומרו וההיכל הפנימי וגומר טעמו נמשך אחר מלת מדות שהוא סוף הפסוק השלישי של אחר זה כאילו אמר אף על פי שזכרתי בכלל מדות אורך הבית ורוחבו הנה ההיכל הפנימי שהוא קדש הקדשים וכן אולמי ההיכל והחצר, (טז) וכן הספים והחלונות האטומות וכן האתיקים שהיו סביב לשלשתם רוצה לומר שהיו לשלושת הרוחות מערב וצפון ודרום נגד הסף שחיף עץ סביב שת"י לקביל ספא דחפא נסרין דארזא ונסרין פירושו לוחות, והענין שחפה מזוזות הפתח והקירות בלוחות עצי ארזים לפי שהיו טחים עליו צפוי זהב ואינן יכולין לטוח בזהב על חומת אבנים, וכן הארץ עד החלונות רוצה לומר מן הארץ עד החלונות שאותן החלונות היו מכוסות מלמעלה, (יז) וכן על מעל הפתח רוצה לומר המרחק שהיה מעל הפתח ועד הבית הפנימי ולחוץ ממנו ועל כל הקיר סביב סביב בפנימי ובחיצון ר"ל בבית הפנימי שהוא הדביר ובחיצון שהוא ההיכל, לכל הדברים האלה ולכל אחד ואחד מהם מדות רוצה לומר שראה לכל דבר מאלה מדות ידועות עם היות שלא זכרם ויהיה אם כן מלת מדות היא גזרת כל המאמר הזה.

ואתיקיהא. ת"י זויות כלומר עם משך בית החליפות שבזויות הבית:

אשר על אחריה. ר״ל אשר חזר על עקבו ללכת לאחור כלפי מערב כי מתחילה מדד פאת המערב ואח״ז הלך ממערב למזרח למדוד פאת הצפון ואח״ז מדד פאת המזרח ועתה חזר ללכת לאחור כלפי המערב ומדד פאת הדרום:

אלמי החצר. כן קורא התא המערבי שהיה ארוך ובלתי רחב :

מפו ומפו. שניהם בוא"ו:

ואתיקיהא מפו ומפו. לצפון ולדרום התאים והלשכות שהיו בהם והיה ארכן מאה אמה:

וההיכל הפנימי ואולמי החצר. סופו של מקרא זה אינו מוסב כלפי ראשו אלא מחובר למקרא של אחריו וכן פירושו וההיכל הפנימי שהוא בית קדשי הקדשים וכן אולמי החצר המפורשין למעל' ואולמות סביב סביב לכל אלו הספים והחלונות האטומות והאתיקים סביב לשלשתן בין לגזרה הוא ההיכל בין לאולמות בין לבית קדשי הקדשים לשלשתן היו הסיפים מזוזות לפתחיהן ולשלשתן היו חלונות אטומות ולשלשתן היו אתיקים ולא ידעתי מה הם ואומר אני שהם כמין עמודים מרובעים בולטין בחומה לחיזוק וקורין להם פיליר"ש בלע"ז:

ואתיקיהא מפו ומפו. ר״ל מדד את הצלעות עם רוחב בית החליפות העומד בזויות מזה ומזה ובין שניהם ר״ל הצלעות ובית החליפות היו ק׳ אמה:

ואתוקיהא. כתיב בוי"ו אחר התי"ו וקרי ביו"ד ואותיות אהו"י מתחלפות ונכתבה אל"ף המשך אחר הה"א ואתיקיהא היא מלה כוללת התאים והלשכות לכל אחד ואחד קורא אתיק ויונתן תרגם וזויתהא:

וההיכל וכו׳. מחובר הוא למקרא שלאחריו לומר בנין ההיכל וכן בנין הפנימי הוא בית קה״ק וכן אולמי החצר הפנימי כמ״ש ואלמות סביב סביב (לעיל מ) לכל אלה היו הספים וכו׳:

מפו. שניהם כתובים בוי"ו:

וההיכל הפנימי ואולמי החצר. נמשך טעמו עד מדות סוף פסוק השלישי כלומר אף על פי שכלל מדות אורך הבית ורחבו ההיכל הפנימי שהוא קדש הקדשים וכן אולמי ההיכל וכן כל מה שהולך ומונה לכל אחד מהם היו מדות ידועות בפני עצמן:

נגד הסף שחיף עץ. ת"י נסר של ארז:

הספים, הנה על בנין של האבנים חפו נסרים של עץ סביב מבפנים כדי לטוח עליו זהב, שא''א לחפות זהב על האבנים כמו שכן היה במקדש של שלמה שתחלה בנה בנין אבנים ואח''כ בנה על האבנים ציפוי צלעות עץ סביב מבפנים ואח''כ צפה זהב על העץ ובמראה שהראו ליחזקאל לא הראהו עדיין חיפוי של הזהב, רק הראהו חיפוי של העץ על האבנים שזה הכנה אל חיפוי הזהב, כאילו ראה שהבית עומד בנוי מאבנים, וחפוי בעצים, ועוד לא נשלם כולו כי עדיין לא טחו אותו בזהב כי עדיין עוסקים בבנינו, והנה על הקירות כסו בצלעות ונסרים רחבים של עץ, אבל אצל הספים וכן אצל החלונות האטומות וכן אצל האתיקים לא היה אפשר לכסות בנסרים רחבים, ששם הבנין נכנס ויוצא מרובע מעוגל ומשולש, וכן האתיקים שהם בנוים על עמודים עגולים מאבנים (כמו שיתבאר ענינם בסי' מ''ג) א''א לכסות עליהם בנסרים ראה שסביב לשלשת אלה היה נגד הסף שלהם שחיף עץ, היינו חתיכות עצים דקים כמו סעיפים וענפים דבוקים, לפי מדת החלונות ששם בנין נכנס ויוצא ואינו שוה אבל מהארץ עד החלונות, ר''ל עד גובה החלונות, והחלונות ר''ל בין חלון לחלון, היו מכוסות בעצים רחבים, כי השחיף עץ לא כסה את כל האבנים רק היה מפוצל לסעיפים במקום שרצו לטוח בזהב וביניהם היה האבנים נראות:

סביב לשלשתם. לכל שלשת הבניינים הנזכרים במקרא שלפניו היו מזוזות וחלונות אטומות ואתיקים ר״ל לכולם היה דמות וצורה אחת (ואתיקי ההיכל ובית קה״ק היו בחללי הצלעות והחלונות היו בגובה ממעל להצלעות):

הסיפים. מזוזות הפתחים:

שחיף עץ, כמו סעיף, ר''ל עץ מפוצל, או מענין חשוף, כמו מחשף הלבן, שהעץ אינו מכסה רק מקצתו והפך זה אמר והחלונות מכוסות :

שחיף. עץ סביב בספרים מדוייקים בכ"י שחיף בשי"ן שמאלית וגם רד"ק הביאו בשרש בפני עצמו לפי שאינו בשרש אחר שהביא בשי"ן ימנית וראיתי ג"כ לבעל הלשון ולבעל מאיר נתיב שכתבו בפירוש שזהו בסי"ן ואין לספק בזה שכן המסרה מעידה עליו בהושע ב' שכתוב בשי"ן וקרי בסמ"ך:

הספים, האטומות. פירשנוהו:

נגד הסף נגד מזוזות הפתח בתוך חלל עובי הפתח חיפה בעץ (סא"א) מצאתי:

נגד הסף. על המזוזה היה מחופה לוח עץ ארז למען יהיה נוח לצפותו זהב כי על האבן קשה לצפות זהב:

האטומות. הסתומות במחיצה בהירה וזכה:

עד החלונות. מלא דמלא והחלנות מכסות חסר וא"ו קדמא' כן מצאתי בספרים מדוייקים כ"י וכן הם לפי המסורת:

והאתיקים סביב לשלשתם. כי לשלשת הרוחות היו האתיקים מערב צפון ודרום כמו שפירשנו למעלה:

סביב סביב. כלומר מזה ומזה בשני צדי חלל הפתח:

סביב סביב. בכל סביבות המזוזה:

והאתיקים. הם כעין עמודים מרובעים בולטים מחוץ לכותל רחבים מלמטה והולכים וכלים כלפי מעלה ועשויות לחוזק וכן אתיק אל פני אתיק (לקמן מב):

נגד הסף שחיף עץ סביב. תרגם יונתן לקבל ספא דחפי נסרין דארזא ונסרין פירושו לוחות כמו שאומר במשנה מסככין בנסרים:

והארץ עד החלונות. מקרקעית החומה עשוי כותל נסרי ארז כנגדו ועולה למעלה עד החלונו' וגם החלונות מכוסות בו, מצאתי שאף החלונות היו אטומות מבפנים כענין שנאמר (כאן) וחלונות אטומות אל הבי' (סא"א) וכל זה מבפנים לפי שהיו טחין עליו צפוי זהב שכל הבית טוח בזהב ואין יכולין לטוח זהב על גבי אבנים:

והארץ. וכן מקרקע הבית עד החלונות וגם ממעל להחלונות היו מכוסות בלוחי ארז:

שחיף. ענין לוח וכן ת״י נסרין דארזא:

והארץ עד החלונות. רוצה לומר מן הארץ עד החלונות:

והחלונות מכסות. היו מכוסות מלמעלה:

על מעל הפתח. בגובה:

על מעל לפתח, ר''ל וכן כסו עצים רחבים על הקיר אשר מעל לפתח עד התקרה, וזה היה עד הבית הפנימי ולחוץ, ר''ל בבית הפנימי ובעזרה החיצונה, היה מכוסה בעצים להיות מוכן לטוח שם בזהב, ואת כל הקיר חוץ מזה ראה שבכל הקיר בין בבית הפנימי ובין בעזרה החיצונה, היה מדות, ר''ל שראה שעל העצים של כיסוי הקירות נרשמו מדות ומדידות, שהבונה מדד שם ורשם במדה אל הפתוחים שעתיד לעשות שם בזהב, משולשים מרובעים ועגולים ושטוחים אחרים שהכין במדה על העץ, במדות שונות לפי חכמת הציור:

על מעל הפתח. ר״ל על הכותל אשר מעל הפתח ועד הבית הפנימי הוא בית קה״ק ולחוץ הוא ההיכל החוצה לו ובכל הקיר בין בפנימי הוא בית קה״ק בין בחיצון הוא ההיכל הכל היה מחופה בלוחות עץ עשויות במדה אחת זה כזה וכפל הדבר לומר שלא היה מקום פנוי מבלי לוחות ארז כי כל הבית היה מצופה זהב והיה צורך אל הלוחות:

על מעל הפתח. על מה שהיה מעל הפתח:

ועד הבית הפנימי. כל הבית קדשי הקדשים עד כולו:

ועד הבית הפנימי ולחוץ. כלומר ולחוץ ממנו:

ולחוץ. לצד ההיכל:

ואל כל הקיר סביב סביב בפנימי. בבית הפנימי שהוא הדביר ובית החיצון שהוא ההיכל:

סביב סביב. בכל כותליו:

מדות. לכל א' בפ"ע מהדברים הנזכרים ראה מדות ידועות ולא זכרם כולם בפרט אלא מקצתם:

בפנימי ובחיצון. בבית קדשי הקדשים ובהיכל:

מדות. מחופה נסרים גדולות עשויות במדה:

ועשוי כרובים ותמורים. ואותו הארז מצוייר כרובים ודקלים:

ועשוי, גם ראה שנעשה על העץ בולטים כרובים ותמרות שעליהם ירקע פחי הזהב, כמ''ש (במ''א ו' ל''ב) וירד על הכרובים ועל התמורות את הזהב ותמרה, והיה מסודר תמורה בין שני כרובים, וכל כרוב היה לו שני פנים ומפרש ופני אדם שכל כרוב היה לו פני אדם מצד זה ופני כפני מצד זה, והפנים פונים אל התמורה, עד שפני אדם ופני אריה שהיו במרכבה אל הימין לארבעתם פניהם איש אל אחיו, והוחקו בקיר מול התמורה שמרמז על האמצע, וזה היה עשוי אל כל הבית, ומפרש מהארץ, שהכרובים והתמרות כבר היו עשוים ונגמרים מהארץ עד מעל לפתח, כי ראה כאילו עוסקים עדיין במלאכה ולא נגמרו עדיין כל הציורים שעתידים לעשות, כי מיתר הציורים לא ראה רק מדות (כמ''ש פסוק י''ז) שמדדו שטחם וכמותם ועדן לא נעשו, רק הכרובים והתמורים כבר נעשו, וגם הם לא נגמרו בכל גובה הבית רק עד מעל הפתח, כי על מעל לפתח היה מדות (כמ''ש בפסוק י''ז) ר''ל למעלה משטח של הפתח, היינו עד תקרה לא היו עשויים עדיין וגם כבר היו עשויים על קיר ההיכל, שבהיכל כבר נגמרו הכרובים בכל הקיר:

ועשוי כרובים. על הלוחות ההם היה חקוק צורת כרובים ותמורים וצפוי הזהב היה בולט במקום בליטות הצורות ושוקע במקום שקיעתן והיה א״כ נראה הצורות על צפוי הזהב:

כרובים. פרצוף תינוק כי תרגום של תינוק הוא רביא:

ותמרים ותמרה. המ"ם בלא דגש בספרים מדוייקים כ"י כמו שכתבתי למעלה:

ועשוי כרובים ותמרים. הקיר עשוי בציור כרובים ותמורים כמו שהיה בבנין שלמה. ותמרים כבר פירשנו שהוא צורת דקלים:

ואומר ועשו כרובים ותימורים להגיד שבאותם הלוחות עצי ארזים שהיו על הלוחות היו מצוירים כרובים ודקלים, והכרובים כבר פירשתי שהם תמונת ילדים אשר אין בהם כל מום והתימורים הם צורת דקלים והיה בין כרוב וכרוב תימורת, והיו לאותם הכרובים שני פנים כאילו היה הכרוב פונה לשני צדדים, (יט) מצד אחד פני אדם היה לו ופונה אל התימורה האחת ומהצד האחר היו לו פני כפיר או אריה פונה אל התימורה האחרת וכן סביב סביב כל הבית והציורים האלה היו בכותלים מהארץ עד למעלה.

ושנים פנים לכרוב. אחד פני כפיר ואחד פני אדם זה פונה לכאן וזה פונה לכאן כשהיתה התמורה בין כרוב לכרוב היה פני הכפיר לה מכאן ופני אדם מכאן כמו שאמור בענין:

ותמורה בין כרוב לכרוב. היה חקוק כרוב מזה וכרוב מזה וביניהם תמורה:

ותמורים. צורת אילן תמר:

ושנים פנים לכרוב. כמ"ש פני אדם ופני כפיר:

ושנים פנים לכרוב. לכל כרוב היה שני פנים האחד פני אדם והשני פני כפיר והוא ארי בחור ועל כי תמונת גופם היה כשל אדם קראם כרובים עם כי היה להם גם פני כפיר:

עשוי אל כל הבית. לבית קדשי הקדשי':

ופני אדם. הכרוב מזה היה פונה פני האדם אל התמורה והכרוב מזה היה פונה פני הכפיר אל התמורה מזה ופני האדם היה פונה אל התמורה מזה וכן היה סובב והולך:

אל התמרה מפו ופני כפיר אל התמרה מפו. התוי"ן במאריך והמ"ם רפה בספרים כ"י מדוייקים ושנים מפו שבפסוק כתובים בוא"ו:

ופני אדם אל התמרה מפו ופני הכפיר אל התמרה מפו. הכרוב היה פונה לשני צדדין פני אדם מצד זה ופני כפיר מצד זה והתמורה שהיתה בין כרוב לכרוב היו פונים אליה פני אדם מכרוב שבצדה האחד ופני כפיר מכרוב שבצדה האחר:

עשוי. בתמונה הזאת היה עשוי בכל הבית מסביב:

מפו. שניהם כתובים בוי"ו:

וקיר ההיכל. וכן לקיר ההיכל:

מהארץ. מקרקע הבית עד הכותל אשר מעל הפתח היו עשוי צורות הכרובים והתמורים:

והתמרים עשויה וקיר ההיכל. חד מן ט"ו נקודות שבמקרא:

מהארץ. הציורים האלה היו בכתלים מהארץ עד למעלה ומה שאמר עד מעל הפתח זהו בכותל המזרחי שהיה בו הפתח ובפתח לא היו הציורים במזוזות ובמשקוף ואמר שהיו למעלה מהפתח:

ומה שאמר עד מעל הפתח זהו בכותל מזרחי שהיה בו הפתח ובפתח לא היו ציורים במזוזות ובמשקוף ולכן אמר שהיו למעלה מן הפתח, ואומרו וקיר ההיכל פירשו בו שהיו אותם הציורים בקיר ההיכל ויהיה לפי זה אומרו אל כל הבית סביב סביב על בית קדש הקדשים, ואמנם אומרו וקיר ההיכל ובהיכל אשר בו שלחן ומנורה ומזבח הזהב, ורש"י פירש וקיר ההיכל נמשך (כא) עם מה שאחריו שאמר ההיכל מזוזת רבעה רוצה לומר שכן היה לקיר ההיכל מזוזות רבעה רוצה לומר מזוזות רבועות משני צדדין כי יש שיעשו המזוזות עגולות, ואמר מזוזת דרך כלל על שתי המזוזות והיא כמו מזוזה והתי"ו במקום ה"א כמו אל תתני פוגת לך (איכה ב, יח) מכת בלתי סורה ומפתן מלתחת ומשקוף מלמעלה.

וקיר ההיכל. וכן היה בכל קיר ההיכל וכפל הדבר לומר שלא היה מקום פנוי מבלי ציורים:

וקיר ההיכל. וכן לקיר ההיכל ואני תמה למה הזכיר זה שהרי אמר עשוי אל כל הבית סביב אולי מה שזכר הבית הוא אומר על בית קדשי הקדשים ואחר כך אמר וקיר ההיכל אבל כיון שאמר כל הבית הכל בכלל ולא היה צריך לשנות בפרט:

ולי נראה שאין הכתוב הזה מתישב כפי אחד מהפירושים האלה לפי שאומרו אל כל הבית סביב סביב אין ראוי לפרשו על קדש הקדשים בלבד כדברי רד"ק, וגם סוף הפסוק שבא אחר וקיר ההיכל אינו סובל פירוש רש"י אבל פירושו באמת הוא שבראשונה ראה ציורי הכרובים והתמורים עשוי אל כל הבית סביב סביב ר"ל ההיכל והדביר ואחר זה אמר וקיר ההיכל לא לענין הציורים אלא להודיע שהיה קיר אחד מפסיק בין קדש הקדשים ובין ההיכל כי הנה בבית שני לא היה שמה חומה מפסקת אבל לעתיד לבא ראה שמה הקיר ההיא עומד לימים רבים. ואמנם למה ראה לכרובים שני פנים פני אדם ופני אריה בלבד הוא להגיד שמפי עליון יצאו הרעות והטוב והחרבן והבנין הגלות והגאולה, וכמו שאמר (דברים לב, לט) אני אני הוא אני אמית ואחיה ולכן ראה מצד אחד בני אדם חונן ומרחם ומצד אחר פני אריה או כפיר משחית ומחבל, והיו פונים אל התימרה שהיא רמז אל ישראל שנאמר (תהלים צב, יג) צדיק כתמר יפרח כי הוא יתברך הפונה אל האומה פעמים בפני אריה ופעמים בפני אדם הכל כפי מעשיהם והותרה בזה השאלה השנית.

ההיכל. נקוד אולי לזה הטעם והוא אחד מט"ו נקודין שבמקרא:

ואומרו ופני הקדש המראה כמראה פרש"י כמראה כסא הכבוד שראיתי על נהר כבר וכן ת"י חזויה כחזוי יקרא, והרד"ק פי' שפתח קדש הקדשים המראה אשר ראה במזוזותיו הוא כמראה אשר ראה במזוזות ההיכל, ואינו נכון בעיני כי לכ"א מאלה הפירושים העיקר חסר מן הספר, גם אומרו המזבח עץ ג' אמות וגו' הוא מאמר קשה מאד לפי שכאן היה מדבר בקדש הקדשים ובהיכל ומה לו עתה עם המזבח שהיה בחצר. והנה אח"ז אמר הנה זאת תורת הבית כשהשלים סיפורו ואחריו אמר ואלה מדות המזבח כי שם היה מקום ספור המזבח באמת אחרי תשלום בנין הבית ולא במקום הזה כי גם שהמדות אשר זכר שם במזבח אינם כמדות שנזכרו כאן, גם יקשה אומרו המזבח עץ וכן וקירותיו עץ כי אם אמר זה על מזבח העולה כבר נצטווה משה עליו וצפית אותו נחשת (שמות כז, ב) ואם נאמר על מזבח הקטרת היה מצופה זהב ולמה קראו עץ, ורש"י נסתפק עם הדרש שהשלחן בזמן הזה מכפר כמזבח, והנ"ל בזה הוא שזכר הנביא כאן בקיצור וראשי דברים מה נראה בנבואתו שהיה בהיכל, וכבר ידעת שהיו שם המנורה ומזבח הקטרת והשולחן וע"ז אמר ופני הקדש ר"ל מבפנים בתוך ההיכל שנקרא קדש היה המראה כמראה כלומר מנורת המאור שהיא המראה וחולקת אור לכל הבית ולכן אמר כמראה ר"ל כמנורת המאור שלכל אדם קרוב לשלחנו וכמ"ש (מ"ב ד, י) ונעשה לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה.

מזוזת רבועה. אני שמעתי בבנין שלמה מזוזת רבועה שהיו לה מזוזות משני צדדין ומפתן מתחת ומשקוף ממעל ואני אומר שהמזוזות היו מרובעות:

היכל מזוזת רבעה, ר''ל שהיה בכל פתח ד' מזוזות כי היה לו שתי דלתות, והיו שתי מזוזות מכל צד, ועיין במלכים פירוש אחר שבהיכל היה הדלת הרביעית שיש בה מזוזה כי עד ההיכל היה החצר החיצונה, החצר הפנימי, האולם, ופתח ההיכל הי' הפתח הרביעית, והדביר הי' המזוזה החמישית ועז''א במלכים שם שהדביר מזוזה חמישית, ופני הקדש המראה כמראה ר''ל כשהסתכל בפני הקדש נעשו לו כמראה ואספקלריא שיתראו בו הצורות שנגדו במראות הצובאות, ובמראה ואספקלריא הזאת ראה כמראה ר''ל כמראה המרכבה, כי המחזה שהוליכה אותו לא''י היה במראה המרכבה כמ''ש (מ' ב') במראות אלהים הביאני, (וכן אמר בס' מ''ג ג'), וראה כי מראות המרכבה שראה במחזה התרשמו בפני הקדש עד שנראה שם המראה האלהית כאילו רואה במראה ואספקלריא:

ההיכל מזוזת רבועה. מזוזת ההיכל לא היתה עגולה כ״א בתמונת רבוע והעובי היה ששה אמות ולא היה כן הרוחב כי המזוזה עם הכותל שבצד הפתח לא היה כ״א חמשה אמות כמ״ש למעלה:

רבועה. מרובעת ור״ל לא עגולה אבל לא היתה שוה הצלעות:

כמראה. מענין מראות הצובאות :

ההיכל מזוזת רבועה. התי"ו במקום ה"א וכן אל תתני פוגת לך מכת בלתי סרה חכמת ודעת והדומים להם ופירושו מזוזת פתח ההיכל היתה מרובעת כי יש שיעשו המזוזות עגולות ויונתן תרגם היכלא דספוהי מרבעין ואמר מזוזת דרך כלל כי על שתי המזוזות אמר:

המראה כמראה. ת"י חזויה כחיזו יקריה כמראה כסא כבוד שראיתי במרכבה על נהר כבר ואור נוגה ראיתי בבית קדשי הקדשים:

ופני הקדש. ר״ל פתח קה״ק ראה המראה שלה כמראה אשר ראה בפתח ההיכל וזה בתמונת המזוזות שלא היו עגולים כ״א בתמונת רובע, או ר״ל בפנים בחלל ההיכל הנקרא קדש:

ופני הקדש המראה כמראה. ופתח קדש הקדשים שהוא פני הקדש המראה שראיתי במזוזותיו הוא כמראה שראיתי במזוזת ההיכל ות"י ואפי בית כפירי חזויה כחיזו יקרה:

המראה. הוא המנורה המחלקת אורה לכל הבית היתה כמראה ר״ל כמנורת המאור של כל אדם שעומדת סמוכה אל השלחן כי כן עמדה המנורה ההיא סמוכה אל השלחן ועיין בקונטרס בנין הבית:

המזבח עץ. ת"י לקבל מדבחא פתורא ר"ל השלחן קורא מזבח שמכפר בזמן הזה כמזבח כך שמעתי:

המזבח עץ, הראהו את מזבח הפנימי שנעשה מעץ, כי גם מזבח של משה היה מעץ וצפהו זהב וליחזקאל לא הראהו ציפוי הזהב בשום דבר ולא ראה רק העץ שהוא עתיד לקבל הציפוי, וראה שהוא גבוה שלש וארכו אמתים ומסתמא גם רחבו כן דבעינן רבוע ויהיה לעתיד גדול הרבה משל משה, ומקצעותיו לו, כי במזבח של ן משה חשב גגו קירותיו קרנותיו מקצעות הם הקרנות וארכו, הוא הגג ששם מודדים האורך, וקירותיו, הם הקירות ששם מודדים הגובה, כל אלה היו של עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה', כי מן כלי המקדש לא הראהו רק המזבח, ולא הראהו השולחן והמנורה מפני שלא הראהו רק דבר שבטל בימי החרבן ויחזור לעתיד שהוא המזבח, שרק אז יחפוץ זבחי צדק לא בשמן החורבן אבל המנורה שמורה על אור ה', והשולחן שמורה על שפע המזון שיוצא מאתו לא בטלו גם בזה''ז וכבר ראה אחרון הנביאים מנורת זהב כולה וגולה על ראשה שהוא אור ה' השופע תמיד על שבעת קני האצילות כמש''פ שם, וז''ש שהשולחן שלא הראהו במקדש מפני שהוא עומד לפני ה' גם בזמן החורבן, וכל בני בשר על שולחן המלך תמיד הם אוכלים ומטובו ישבעו, וע''כ לא נמצא בין הכלים הגנוזים במקדש לעתיד, כי עומד הוא למעלה והודיע בזה ששיעור השלחן ומדתו יהיה כמדת המזבח, גם אמר לו ע''מ שהמזבח עץ בלתי מצופה ואינו ראוי להבעיר עליו קטורת סמים מפני שהוא במקום השולחן של עץ אשר לחם פנים לפניו תמיד:

המזבח. ד״ל השלחן העומד מול המזבח כן ת״י ור״ל השלחן היה עשוי מלוחות עץ ועליו היה צפוי הזהב:

ומקצעותיו. ענין זויות כמו ולמקצעות המשכן (שמות כו):

המזבח עץ שלש אמות גבוה וארכו שתים אמות. זה המזבח אינו דומה לא למזבח שעשה משה ולא למזבח שעשה שלמה ולא למזבח שעשו בני הגולה והנה זכר עוד המזבח במדה אחרת ואפשר שזה המזבח הוא מזבח הפנימי שעשה משה של זהב. ואמר זה השלחן קרא המזבח שלחן ויונתן תרגם לקבל מדבחא פתורא דאעא דעתו כי על השלחן דבר וזכר מזבח לפי שהיה נגד המזבח. ובדרש רז"ל פתח במזבח וסיים בשלחן רבי יוחנן ורבי אליעזר דאמרי תרווייהו בזמן שהבית המקדש קיים מזבח מכפר ועכשיו שלחנו של אדם מכפר:

ואחר שזכר ענין המנורה זכר מזבח הקטורת ועליו וכנגדו אמר המזבח עץ שלא אמר זה על מזבח העולה אלא על מזבח הקטורת שהיה בהיכל כמ"ש (שמות ל, א) ועשית מזבח מקטר קטורת עצי שטים תעשה אותו, וכבר הודעתיך שלא הראה ליחזקאל הנביא דבר מהעושר ולא כסף ולא זהב אלא מהקדושה העתידה ולכן אמר כאן המזבח עץ, ואמר שראהו גבוה שלש אמות להיותו מורה על האל ית' שהוא על ג' העולמות, וראה ארכו שתים אמות כנגד עולם השפל ועולם האמצעי שבזכות המזבח השמים יתנו טלם והארץ תתן יבולה, וראה כל כליו עץ ר"ל מקצעותיו שהם רגליו ואורכו שהוא גגו גוף השולחן וקירותיו שהוא מסגרתו שהכל היה העץ, והמלה משותפת מלשון עצה וידיעה כלומר התיעץ ממה שיורה זה. ואחרי שזכר המנורה ומזבח הקטרת זכר השולחן ועליו אמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ר"ל לא תחשוב שהכרובים המצויירים בקירות ההיכל אוכלין ונהנין על השולחן הזה כי אין הדבר הזה כן אבל זה השולחן אשר לפני ה', ומורה ורומז שהעושר והכבוד והטובות הגשמיות בעולם הזה הם מאתו יתברך כמו שאמר (דברי הימים א' כט, יב) והעושר והכבוד מלפניך, ולכך אמר יתברך בצווי השולחן ולחם הפנים לחם פנים לפני תמיד (שמות כה, ל) שנקרא לחם פנים לפי שפני ה' והשגחתו חלקם בעולם הזה לאשר ישר בעיניו, וזה ענין אומרו זה השולחן אשר לפני ה' כי ידו משביע לכל חי רצון, והיה המנורה רמז לכללות החכמות והידיעות האנושיות ולכן היו בה שבעה קנים כמספר החכמות המגיעות בחקירה ועיון, והיה מזבח הקטרת רמז להשארות הנפש העולה היא למעלה ולכן נאמר בה בסוף סדר תצוה (שם ל, י) וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא לה', ולא קרא השולחן והמנורה קדש קדשים כי אם מזבח הקטרת להוראתה על תענוג הנפש העולה למעלה והשארותה אחר המות. הנה אם כן לא בא הכתוב הזה לבאר מדות מזבח העולה ולא שהיה של עץ אלא להודיע שהדבק באל יתברך ובתורתו יהגה יומם ולילה יאכל מפרי השגחתו בטובות המגיעות לגופו ובחכמות המגיעות לנפשו כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה בעולם הזה ובאחרית החלד תהיה נפשו צרורה בצרור החיים את ה', ולכן היו השולחן המנורה ומזבח הקטרת בהיכל הקודש סמוך לקדש הקדשים להודיע שבשכר התורה והלוחות שהיו בקדש הקדשים יזכה האדם לשלשת המתנות האלהיות האלה אחד לגופו בעולם הזה ואחת לנפשו בעולם הזה ואחרת לנפשו בעולם הבא. וכבר יורה על אמתת הפירוש הזה שראה כל זה בהיכל ממה שכתוב אחריו ושתים דלתות להיכל ולקדש כי זה יורה שכל מה שראה עד הנה ראה בהיכל לא חוץ ממנו והותרו בזה השאלה השלישית וגם השאלה הרביעית אשר זכרתי בשאלות.

ומקצעותיו. (רגליו, גגו וארכו כתוב במקרא גגו והוא ורגליו, וארכו הכתוב במקרא הוא גגו כצ"ל צו"ה) גוף השלחן:

ומקצועותיו לו. ר״ל הרגלים שבארבע המקצועות היו נמשכין ממנו ולא שנעשו בפ״ע ונתחברו אל השלחן, או ר״ל הרגלים שבארבע המקצעות אשר לו וגם ארכו זהו גגו שהוא שטחית השלחן וגם קירותיו הם הכתלים הקבועים מרגל לרגל מתחת גג השלחן הכל היה מעץ ועל העץ היה צפוי זהב:

ומקצעותיו לו. זויות השלחן לו כלומר ממדתו:

ורש"י פירש במשנת אבות פרק ג' (מ"ג ד"ה וידבר אלי) ששלש אמות שנזכרו כאן במזבח הם שלש אמות אם למקרא אם למשנה אם לכתובים ושבמקום שנאמרו ונזכרו אותם השלש אמות הוא השולחן אשר לפני השם, וזהו שאמר ר' שמעון באותה משנה אבל שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה', ולפי דעתו תהיה כוונת הכתוב הזה שהקריאה בתורה בנביאים ובכתובים הם שלש אמות של מזבח ויהיה לפי דעתו ג"כ עץ מלשון עצה וידיעה כמו שזכרתי, וכמו שזכר הרב המורה (ח"ג פכ"ב) על איש היה בארץ עוץ (איוב א, א) ויהיה אומרו ואורכו שתים רמז לתורה שבכתב ותורה שבעל פה, ומקצעותיו עץ רמז לגדרי' ולסייגים שכל זה עץ ועצה תוריית, ואשר ישים התעסקותו במזבח הזה דבר לנביא האיש הדובר בו שהוא השולחן אשר לפני ה' וכאילו הקורא בתורה אוכל משולחנו של מקום זהו פירוש הרב והמשכו אחר דעת המדרש, ואשר פירשתי אני יותר נכון כפי הפשט.

וקירותיו. מסגרותיו:

וידבר אלי. המלאך הדובר בי:

וארכו וקירותיו עץ. פירש רבינו שלמה ז"ל כי אמר ארכו על גוף השלחן וקירותיו על מסגרותיו וזו המליצה לא נמצאת כי האורך והרוחב אינו עצם הדבר שיאמר עליו שהוא עץ או כסף או זהב והנכון בעיני כי טעם וארכו דבק למעלה ממנו שאמר ומקצעותיו לו ואמר וארכו כאילו אמר עם ארכו כמו שפירשנו כי מקצעותיו נחשבים עם מדת ארכו והנה לא זכר רחב לזה המזבח שראה או השלחן:

זה השלחן אשר לפני ה׳. ר״ל מה שראית עומד לפני בית ה׳ הוא קדש הקדשים הנה זהו השלחן:

ושתים דלתות. לכל פתח סוגרים זה לעומת זה אחד במזוזת צפונית ואחד במזוזת דרומית:

ושתים דלתות, לפתח של ההיכל וכן לפתח של קדש הקדשים היה להם שתים דלתות, דלת אחת מבפנים ודלת אחת בחוץ:

ושתים דלתות. במשך עובי המזוזות היו קבועות שתי דלתות האחת משוכה כלפי פנים והאחת כלפי החוץ:

ושתים דלתות להיכל ולקדש. לשער ההיכל היו שתים דלתות וכן לקדש שהוא הדביר ובאמרו שתים ידוע הוא כי לא יעשו לשער דלת אמר שתים מפני כפל הדלתות כמו שאמר:

ושתים דלתות להיכל ולקדש וגומר עד סוף הנבואה ופרשת אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית סיפר שראה לשער ההיכל שתים דלתות וכן לקדש שהוא הדביר ראה גם כן שתי דלתות אחרות, (כד) האמנם היו כפולות והוא אומרו בסמוך ושתים דלתות לדלתות שתים מסבות דלתות שתים לדלת אחת רוצה לומר שהיו שתים דלתות לכל פתח סוגרים זה לעומת זה אחת במזוזה צפונית ואחת במזוזה דרומית, והיו שתים דלתות שהם שתי זוגות דלתות כמו ששנינו במסכת מדות (מדות פ"ד מ"א) פתחו של היכל גובהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות וארבע דלתות היו לו שתים מבפנים ושתים מחוץ החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עביו של כותל הפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות שכל הבית היה מצופה בזהב חוץ מאחורי הדלתות ר"י אומר אף הפנימיות היו עומדות בתוך הפתח וכמין איסרמיטא היו נקפלות לאחוריהן אלו היו ב' אמות ומחצה ואלו היו ב' אמות ומחצה וחצי אמה מזוזה מכאן וחצי אמה מזוזה מכאן שנאמר ושתים דלתות לדלתות שתים מסבות דלתות שתים לדלת א' ושתי דלתות לאחרת, וז"פ בין פנימיות בין חיצוניות עומדות בתוך החיצוניות וחיצוניות לצד הפנימיות ובצד שתי הדלתות של ה' אמות נפתחות זו כנגד זו ה' אמות רוחב של עובי הכותל וכנגד חציין היו נקפלות לאחריהן, נמצא שנקפלו עמדו על ב' אמות ומחצה וכשנפתחות זו לעומת זו מכסות ה' של עובי הכותל, ומ"ש במשנה כמין איסרמיטה כתב בעל הערוך שבל' יון קורין לדבר הפוך אצטרוקי, ובב"ר (סו, ו) אך יצוא יצא יעקב (בראשית כז, ל) רבנן אמרי כמין אצטרוקימטיא הדלתות היו נקפלות לאחוריהן עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו שנאמר אך יצוא יצא יעקב יוצא ואינו יוצא שתים לדלתות אחת עמה היו שתים וכן לאחרת.

ולקדש. זה קה״ק:

ושתים דלתות לדלתות. לפתח ההיכל היו שתי זוגות דלתות כמו ששנינו במסכת מדות ד' דלתות היו לו ב' מבפנים וב' מבחוץ החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל שהיה שש אמה והדלת רחבו חמש כשיעור חצי רוחב הפתח וכנוס אמה לפנים מן המזוזה נמצא עובי הכותל ה' אמות מגולה וכשהדלת החיצון בפתח לפנים היה מכסה אותה והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות שכל הבית היה טוח בזהב חוץ מאחר הדלתות רבי יהודה אומר אף הפנימיות היו עומדות בתוך הפתח וכמין איסטרמיטא היו נקפלות לאחוריהן אלו ב' אמות ומחצה ואלו ב' אמות ומחצה וחצי אמה מזוזה מכאן וחצי אמה מזוזה מכאן שנאמר ושתים דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות וגו' וזהו פירושו בין פנימיות בין חיצונות עומדות בתוך עובי הכותל ואלו ואלו כנוסות חצי אמה לפנים מן המזוזה הפנימיות נפתחות לצד החיצוניו' וחיצוניות לצד הפנימיות וכיצד ב' דלתות של חמש חמש אמות נפתחות זו כנגד זו בתוך ה"א רחב של עובי הכותל של חוליו' היו וכנגד חציין היו נקפלות לאחוריהן כשפותחין אותן כמין פנקסאות של עץ שכותבין עליהם בעט ברזל שנקפלות זו אחורי זו נמצא כשנקפלות עמדו על שתי אמות ומחצ' וכשנפתחו' זו לעומת זו מכסות חמש אמות של עובי הכותל:

ושתים דלתות לדלתות, ולכל דלת מן השתי דלתות היו להם שתי דלתות כ''א בת חמש אמות, שתים מוסבות דלתות, וכל דלת מן השתי דלתות שמבפנים ושבחוץ היתה מורכבת משתי חוליות עד שתוכל להקפל לשנים, כי הדלתות החיצונות נפתחו לפנים ודלתות הפנימיות נפתחו לחוץ, שניהם נפתחים אל חלל הפתח, שכל החלל היה רק שש אמות, ולכן היו נקפלות כל אחד לשנים, ועי''ז יכלו לעמוד כשנפתחות זה אצל זה, וזה כדעת ר''י בתמיד, הגם שהרמב''ם פסק כחכמים, בבית שלעתיד יהיה כרבי יהודה שכן פשטות הכתוב, כי גם לרבי יהודה לא היה בבית שני ממש כמו שיהיה בבית הג', שבבית שני היו הדלתות כנוסות חצי אמה תוך עובי הפתח כמו שמוכרח במשנה ובבית השלישי יעמדו בתחלת הפתח (כמו שנראה ממ''ש בפסוק א' רוחב האהל עיי''ש), והיה הקיפול אחר ג' אמות של הפתח נכפלו השתי אמות על הג', ובזה היו מכסים עובי הפתח, ור''י לא הוציא מהכתוב רק שהיו נקפלות לא שהיו דומים בכל דבר כי בית הג' יהיה משונה מבית הב':

ושתים דלתות לדלתות. ר״ל כל דלת היתה חלוקה לשתים והיו קבועות זו לעומת זו חלק האחת במזוזת צפונית ואחת לעומתה במזוזת דרומית וכשהן נסגרות היו סותמות כל חלל הפתח:

מוסבות. מל׳ סבוב:

מוסבות דלתות. הסיבוב יפול על הדלת עת תפתח, כמו הדלת תסוב על צירה, וכן למעלה (מ' י''ד) השער סביב סביב :

שתים מוסבות דלתות שתים. כן בהללי אבל בס"ס שתים שתים בשני פשטין:

ושתים דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות שתים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת. פירשו רבותינו ז"ל במסכת מדות כן פתחו של היכל גובהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות וארבע דלתות היו לו שתים בפנים ושתים מחוץ שנאמר ושתים דלתות להיכל ולקדש החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל הפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחרי הדלתות שכל הבית היה מצופה זהב חוץ מאחר הדלתות רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו עומדות וכמין איצרכה מטה היו נקפלות לאחוריהם אלו היו שתי אמות ומחצה ואלו שתי אמות ומחצה חצי אמה ומזוזה מכאן וחצי אמה ומזוזה מכאן שנאמר שתים דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות שתים לדלת אחת ושתים דלתות לאחרת פירוש איצטרכה מטה כתב בעל הערוך בלשון יון קורין לדבר הפוך אצטרוכי ובבראשית רבה אך יצא יצא יעקב רבנן אמרי כמין אצטרוכי מטה הדלתות היו נקפלות לאחוריהן עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו הה"ד אך יצא יצא יוצא ואינו יוצא:

שתים מוסבות דלתות. ר״ל אלו השתים היו הדלתות מוסבות החצי את החצי והוסיף לפרש ולומר שתים לדלת אחת וכו׳ ד״ל כל חלק מכל דלת היתה חלוקה עוד לשתים ע״י חוליות והיתה נקפלת לאחוריה וסובב חציה את חציה והיה א״כ בכל חלק רביעית הדלת וכשהן נפשטות ונסגרות היו סותמות כל חלל הפתח ועיין בקונטרס בנין הבית:

שתים לדלת אחת. עמה היו שתים וכן לאחרת:

ועב עץ אל פני האולם. (ועב טרי"ף בלע"ז לשון קורות בתינו סא"א) כלונסות של ארז היו קבועים מכותלו של היכל לכותלו של אולם כדי שלא יבעט כך שנינו במסכת מדות וזהו ועב יוצא מכותל הבית ובא אל פני האולם מבחוץ:

ועשויה אליהן, ראה שאליהן ומפרש אל דלתות ההיכל, (כי מ''ש בפ' הקודם ושתים דלתות לדלתות אינו מוסב להיכל ולקדש, כי זה לא היה רק בהיכל לבד, כי פתח קה''ק היה רחבו רק שתי אמות, ולכן אמר שמ''ש שתים דלתות ומ''ש ועשויה אליהן, הוא רק אל דלתות ההיכל) היו עשוים כרובים ותמרים כאשר עשוים לקירות תמורה בין כרוב לכרוב ושתים פנים וכו' (כנ''ל פסוק י''ח י''ט) ועב עץ אל פני האולם ר''ל הגם שלא היה לאולם משקוף מלמעלה היה על הפתח עצים עבים כמין תקרה כמ''ש (פ''ג דמדות מ''ז) חמש אמלתראות של מילין היו ע''ג פתחו של אולם וכו' נמצא העליונה שלשים אמה, ואמלתראות הללו היו בולטים על הפתח מבחוץ:

אליהן. כמו עליהן וחוזר ומפרש על דלתות ההיכל וכן על דלתות קה״ק היה חקוק צורת כרובים ותמורים כמו שהיה חקוק על הקירות:

ועב עץ. כמו ועץ עב:

אליהן אל דלתות ההיכל. כפל הכינוי עם הפעול למעט דלתות הדביר ומוסב גם לכתוב הקודם :

כרובים ותמרים. התי"ו במאריך במקצת ספרים:

ועשויה אליהן אל דלתות ההיכל. בא הכינוי טרם הידיעה כי אל דלתות ההיכל פירושו אליהן וכן יביאו את תרומת ה' ותראהו את הילד והדומים להם:

ואמר ועשויה אליהן אל דלתות ההיכל כרובים ותימרים להגיד שהיו עשוין ומצויירין על דלתות ההיכל כרובים ותימרים כאשר היו עשויין ומצויירין בקירות ההיכל ואמר אליהן אל דלתות ההיכל שתי הודעות כמו יביאה את תרומת ה' (שמות לה, ה) ותראהו את הילד (שם ב, ו), ואמר ועשויה בלשון נקבה על הצורה כאילו אמר ועשויה צורת הכרובים, ואמר ועב עץ אל פני האולם מהחוץ לשון הפוך כאילו אמר ועץ עב היה נתון בבנין בקיר האולם על פניו מבחוץ כלפי המזבח, וכן היה בבנין שלמה כרותות ארזים (מלכים א' ו, לו) ואחז"ל (ר"ה ד, א) שהיו בנויות בתוך הכותלים, ורש"י פי' שעב זה הוא מה שאחז"ל במסכת מדות (פ"ג מ"ח) וקלומסות של ארז היו קבועים מכותלו של היכל לכותלו של אולם כדי שלא יבעט, ומה שאמר מהחוץ ר"ל שהיו קלומסות יוצאות לכותל פני האולם מן החוץ לכתפות האולם לשני עברי הפתח.

ועב עץ. קורה עבה ביותר מעץ היה קבוע בבנין כותל ההיכל ונמשך אל פני כותל האולם מהחוץ כלפי החצר הפנימי וזה היה לחזוק הבנין שלא יבעט ולא ימוט לפי רוב הגובה:

כרובים ותמרים. מה שאמר ועשויה לשון נקבה על הצורה כאילו אמר ועשויה צורת כרובים:

אל דלתות ההיכל. אל כמו על וכמוהו רבים:

ועב עץ אל פני האולם מהחוץ. פירושו עץ עב ויקרא בלא סמיכות עב כמו שאמר ועב אל פניהם ואמר והעבים ונקרא בדרז"ל מריש שבנאה בבירה וזה העב היה נתון בבנין בקיר האולם על פניו מבחוץ כלפי המזבח וכן היה בבנין בית שלמה כרותות ארזים אמרו רבותינו ז"ל בנויות בתוך הכותלים ותרגם יונתן וסקופתא דאעא ורבינו שלמה ז"ל פירש כי עב זה הוא מה שאמרו רבותינו ז"ל במסכת מדות וכלונסות של ארז היו קבועים מכותלו של היכל לכותלו של אולם כדי שלא יבעט ומה שאמר מהחוץ שהיו כלונסות יוצאות לכותל פני האולם מן החוץ לכתיפות האולם לשני עברי הפתח:

אל כתפות האולם. לשתי עברי הפתח:

וחלונים אטמות, חוץ ממה שראה חלונות בהיכל עצמו כמ''ש בפסוק ט''ז (שחלונות ההיכל בודאי היו למעלה מחמש עשרה אמה שעד ט''ו אמה הקיפו התאים את ההיכל), ראה שהיו חלונות אטומות (ומשני צדי כל חלון היו תמרים לנוי) אל כתפות האולם שבצדי הפתח משני צדדי פתח האולם במזרח, וכן היו חלונות אל צלעות הבית דהיינו התאים שסביב הבית מכל צד, וכן היו חלונות אל העבים, היינו למעלה קרוב אל התקרה ששם היו מניחים עצים עבים היו ג''כ חלונות אטומות חוץ מחלונות שהיו באמצע ההיכל והיו חלונות ע''ג חלונות:

וחלונים אטומות. באולם היו חלונות סתומות במחיצה בהירה וזכה:

כתפות. עבר וצד:

וצלעות. ר''ל ואל צלעות, וכן אל העובים :

ותמרים מפו ומפו. שניהם כתובים בוא"ו:

וחלונים, וצלעות הבית והעבים. פירשו רז"ל צלעות הבית אלו המלטסים והעבים אלו המרישין פירוש מלטסין נדבך של עץ שבונין בכתלים שמניחים עליו ראשי הקורות והמרישין הם קורות גדולות:

והחלונים אטומות ר"ל שהיו חלונות רחבות מפנים צרות מבחוץ או שהיו אטומות מזכוכית וכמ"ש למעלה, וכן היו תימורים מצויירים משני הצדדים אל כתפות האולם בצלעות הבית והעבים, ופי' רז"ל (ב"ק סז, א) צלעות הבית אלו המלטסים והעבים אלו המרישות ומה הן מרישות הן קורות גדולות ומה הן מלטסים ארזים שנותנין בראש הכותלים להניח עליהן ראשי הקורות, ורש"י פי' וצלעות הבית והעבים והראני צלעות הבית שהם המלטסים והעבים שהם המרישות.

וצלעות הבית והעובים. והראני צלעות ואת העובים ואמרו רז"ל צלעות הבית אלו המלטסין והעובים אלו המרישו' ומה הן מרישות קורות ומה הן מלטסין ארזים שנותנין בראש הכתלים להניח עליהן ראשי הקורות:

ותמורים. כותרות בצורות אילני תמר היו בכתפות האולם מזה ומזה על המזוזות ממעל כדרך שהיו בכל המזוזות:

וצלעות. הם הקירות השוכבים על ראשי הכתלים ועליהם מניחין ראשי קורות התקרה והוא מלשון צלע וצד כי המה בצדדי הבית:

והעובים. כמו ועב עץ, שזה קרוב אל תקרת הבית :

והעבים. הבי"ת דגושה:

וצלעות הבית. ר״ל גם הראני צלעות הבית הם קורות המושכבות על הכתלים והעובים הם קורות התקרה שהמה עבים קצת:

והעובים. הם קורות התקרה שהמה עבים קצת:

3914 / (יחזקאל מא,ה) / צלע
אפינדי"ץ / apendiz / יציע
חסר בכתבי-היד.

3915 / (יחזקאל מא,ו) / אחוזים
פורפרי"ש / porpris / מוחזקים
חסר בכתבי-היד.

3916 / (יחזקאל מא,ז) / דה"מ ונסבה
וי"ץ / wiz / מדרגות לולייניות

3917 / (יחזקאל מא,ז) / דה"מ ונסבה
וינדילשטיי"ן / wendelstein / מדרגות לולייניות (בגרמנית)
גם כאן תוקן בדפוסים לצורה שווינדי"ל שטי"ג schwindelsteg (ר' לעיל מס' 3369-3368).

3918 / (יחזקאל מא,טו) / אתיקים
פילייר"ש / piliers / אומנות (עמודים תומכים)
אולי יש לקרוא כמו באה"ל מס' 512 פיליר"ש pilers (באותה משמעות).

3919 / (יחזקאל מא,כה) / עב
טרי"ף / tref / קורה
חסר בכתבי-היד. ור' באה"ל מס' 785 ולהלן מס' 4381 צורה מקבילה trev.