Commentaire sur Job 22:40

ביאור מלות המענה ויען אליפז התימני ויאמר:

וילך איש מבית לוי. מה ענין פסוק זה לכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר רבי יהודה בר ביזנא מאי וילך, שהלך בעצת בתו, תנא עמרם גדול הדור היה, כיון שאמר פרעה הרשע, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר לשוא אנו עמילין, מיד עמד וגירש את אשתו, עמדו כולם וגרשו את נשותיהן, אמרה לו מרים אבא גזירתך קשה משל פרעה הרשע, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה גזרת בזה ובבא, פרעה הרשע גזר, ספק גזירותיו קיימות, ספק אינן מתקיימות, אבל אתת צדיק בודאי גזירתך מתקיימות, שנאמר ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב כח), עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו את נשותיהן.

ויען וכו' :

אחרי אשר ערכו שתיים מערכות, שש המערכת, בין על שאלת מפני מה יש צדיק ורע לו, בין על שאלת מפני מה יש רשע וטוב לו, והמתפלסף ניצח את כולם בתשובותיו בחרבו ובקשתו, התאמץ אליפז שנית ויכונן חציו על יתר להשיב מלחמה שערה במענה ערוכה לשתי השאלות, ויוציא מליבו שיטה חדשה, בטוב טעם ודעת, והוא, שהיה זה בחכמה ובכוונה מיוחדת מאת האלהים שלא לשלם גמול הצדיקים ועונש הרשעים תיכף בעולם הזה, כדי שתהיה העבודה שלימה לשם ה' בלבד, שלא מאהבת הגמול ומיראת העונש.

שאחר שעיקר הרצון בעבודה הוא אם יעשה האדם את הטוב בעבור הטוב בעצמו, ובעבור החוק התבוניי היוצא מאת המחוקק העליון, ואך למען שמו הגדול בלבד, לא כן אם יעשה מעשיו בעבור השכר או מיראת העונש, אז אינו עובד את ה' רק את עצמו, ולא זאת העבודה הרצויה אצל ה', ואם היה נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, והיה משלם עונש הרשע תיכף, לא היה איש ערב את ליבו לעשות רע, מיראתו את העונש הבא בעקב המעשה, וכן היו כולם משתדלים לעשות טוב מידעם את השכר אשר ישולם תיכף לעושהו, ולא היה המעשה לשם ה', וגם לא היה אז עניין לשכר ועונש, אחר שהיו אז מוכרחים במעשיהם מיראת העונש ותקוות גמול, ולא היה עניין הבחירה והניסיון אשר הוא תכלית כוונת ה' בבריאת האדם, שיצר הלב יסיתהו לעשות רע, ויהיה חפשי בנפשו לעשותו, ובכל זאת ימנע ויסור מרע מכבוד ה' וממצוותיו, ועל כן את העולם נתן בליבם מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר יעשה האלהים, לא משכר הצדיקים ולא מעונש הרשעים, ויימצאו עושי רשע מצליחים ורשעים ישתבחו בעיר אשר כן עשו, וגם השגחת ה' מכוסה ונעלמה מעיני רוב בני האדם, ויצר המינות יתעה את השכל להכחיש את ההשגחה ולומר שעולם כמנהגו נוהג, ושהכל על־פי התולדה והטבע והמערכה, ושרם ה' על השמיים כבודו ולא ישגיח בשפלים, וכדומה מטענת המכחישים, וכולם מביאים ראיה מרוע הסדר וההנהגה, שהצדיקים מעונים והרשעים מצליחים.

וזה הוא המבחן והניסיון לדעת בין עובד אלהים באמת ובתמים ובין אשר לא עבדו לשמו, שהעובד האלהים שלא על מנת לקבל פרס, צדיק באמונתו יחיה וממקומו לא ימוש, ואז יקבל שכרו בעולם הגמול, שכר נפשי נצחי בעדן הצחצחות, כי נבחן ונמצא שלם, וגם לצים נכונו שפטים בעולם הנפשות, והאלהים יביא במשפט על כל נעלם, אל אמונה ואין עוול, והכל במשפט, וכל מעשהו באמונה, ובזה העמיד ויכונן את שיטתו הקדומה:

• בין מה שכתב בטעם ייסורי הצדיקים, שהוא לשלם להם בעולם הזה על חטא קל אשר עשו כדי לזכותם בעולם הבא,

• ובין על הצלחת הרשעים, שבכל זה אין הצלחתם שלמה כי ליבם מלא פחד מעונשם המעותד להם, הגם שלרוב יבוא להם בעולם הנפשות, ליבם ינבא להם רע.

וגם בזה הצדיק מה שהוכיח את איוב בראש מענהו הראשון, כמו שאמר (איוב ד ו): הלא יראתך כסלתך, שעיקר העבודה הנרצה היא שלא תהיה מתקוות גמול ויראת עונש, שבזה חטא איוב, ולכן מעדו אשוריו, ולכן שפך עליו ה' את חמתו.

ועל כל תשובות איוב על דבריו הקודמים תכסה התשובה הזאת, שהיה זה מוכרח לצורך ההנהגה עם בעלי הבחירה, ועם המבחן לדעת מעשה עבודתם אם היא שלימה ותמימה לשם ה' ואהבתו לבד.

(מענה אליפז):
הלאל יסכן גבר. הלצורך ולהנאת היוצר יועיל גבר ויהנה כאשר ילמד דעת אל הבריות וחכמה, יסכן הראשון לשון הנייה כמו ותהי לו סוכנת (מלכים א א׳:ב׳) והשני לשון למוד כמו ההסכן הסכנתי (במדבר כ״ב:ל׳) וגם הראשון יתכן להיות נפתר לשון למוד הלטובת היוצר ולצרכו ילמד גבר כאשר ילמד השכל:

הלאל. וכי לאל יועיל ויהנה הגבר בצדקו אלא המשכיל יועיל ויהנה אל עצמו ובהיות כן מה לו להשיב לך בכדי שתעמוד בצדקתך הלא מה לו בזה:

יסכן. ענין תועלת והנאה כמו הוכח בדבר לא יסכון (לעיל טו):

יסכון יועיל:

הלאל, אומר לו שלא היה אפשר שה' ישלם להצדיק את שכרו ולהרשע את ענשו תיכף בעוה"ז, שא"כ לא היו עובדים את ה' לשמו רק ע"מ לקבל גמול, וכן היו נמנעים מלעשות רע רק מיראת העונש, ועבודה זו מאהבת גמול או מיראת עונש אינה רצויה בעיני ה', וז"ש הלאל יסכן גבר, וכי יקבל ה' הנאה מעבודת האדם, אם יסכן עלימו משכיל, אם ישכילהו ה' ויבינהו תועלת העבודה, ע"י שהיה רואה שמקבל תיכף שכר ועונש, בזה לא היה ה' מקבל נחת מן העבודה, ומפרש.

יסכון. מענין תועלת והנאה, כמו ותהי לו סוכנת לדעת חז"ל, ויל"פ יסכן השני מענין הרגל, כמו ההסכן הסכנתי, וכל דרכי הסכנתה, אם יסכון וירגיל אותם שישכילו:

הלאל יסכן גבר - יועיל כמו הוכח בדבר לא יסכון. ויש אומרים: ישען ועניינו הישען האדם במעשיו על המקום, או ישען אדם משכיל על המקום ועל הגבר, רק כפי מעשיו. והקרוב שהוא כמו יוכיח. וקרוב ממנו הסכן נא עמו ושלם. והעניין הלאל יוכיח גבר, או יוכיח בין שניהם משכיל.

הלאל וכו'. הנה אומרו עלימו לשון רבים בין יחזור על ה' או על הגבר לא יצדק ועוד קושיא גדולה מאד כי היתכן מי שמעיד הוא יתברך עליו שהוא תם וישר ירא אלהים כו' שיעשה הרעות הגדולות אשר סיפר אליפז עליו כי תחבול אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם שהם דברים הנאמרים באמת על פריצים שבדור. אמנם הנה מגדול הדור גבר כאיוב גדול מכל בני קדם אשר מוראו מוטלת על הבריות כמאמרו ראוני נערים ונחבאו כו' ואפילו בקום עליו כשדים אמר מי הוא זה שיערוך עלי הן ארץ כשדים זה העם לא היה והתחיל לגבר חיילותיו ואמר כי אערוץ המון רבה ועתה בוז משפחות יחיתני כו' הנה איש כזה בהיותו תם וישר כו' לא יחזיק לו הוא יתברך טובה על כשרונו בינו לקונו יתברך כי אם על הדור כלומר שיטיל מוראו על כל עושי רשעה ואם יש איש זרוע מושל מעול וחומץ ייסרהו כי יש לאל ידו ואם לאו כל דבר רע אשר יעשה בעיר הוא העושה ובשמו יקרא כענין פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאת כו' שלא היתה אלא משכנתו ועל שלא מיחה קראוה שלו כאלו הוא העושה וכן לשמעון בן שטח היה מעותד להיות ציר גיהנם על אזנו על שלא מיחה בשמונים כשפניות שבאשקלון שעל שלא מיחה היה כאלו כל רשעתן תלוי עליו ונבא אל הענין אמר אליפז הנה איש כמוך אין הקב"ה מבקש ממך תהיה צדיק בפני עצמך כי אם להישיר את העם לשום חשד לאור והמעקשים למישור ולשבר מתלעות עול ואם יש מושל על שפת שקר שכל משרתיו רשעים ומצרים לבריות תסלקהו כי יש לאל ידך והעמד תחתיו ישר דרך וזה החלו לומר הלאל יסכן גבר גובר על חטאיו כמוך הוא כאשר יסכן עלימו הוא על העם משכיל טוב ומטיב לבריות אך לא שיהיה צדיק בינו למקום ויניח איש זרוע מושל ומחבל העולם:

החפץ לשדי. כמו כי מה חפצו בביתו אחריו (לעיל כא) ההנאה וחשש לו אם תצדיק מעשיך בהתווכח לפניו שיבא עמך להתווכח בדבריך:

החפץ. וכי מה צורך בא לשדי אם תהיה צדיק וכי בצע כסף בא לו אם תלך בדרך תם וכפל הדבר במ״ש:

החפץ. ענין צורך כמו אם כלי אין חפץ בו (ירמיהו כ״ב:כ״ח):

בצע. תועלת:

החפץ לשדי כי תצדק אם תקבל בצע ע"י מה שתתם דרכיך, אם תקבל בצע וריוח ושכר על ידי צדקתך, ובעבור הבצע הזה והשכר תצדק ותעשה מעשים טובים, היהיה בזה חפץ לה' בעבודתך, שאז אינך עובד את ה' רק את עצמך בעבור הבצע:

החפץ לשדי כי תצדק. בעיון. ואם בצע כי תתם דרכיך במעשים:

ואחר אומרו סתום פירש ואמר החפץ לשדי כי תצדק תהיה אתה צדיק ואם בצע שתעדיף לפנים משורת הדין כי תתם דרכיך שתהיה תם וישר אינו מחזיק לאיש כמוך טובה על זה:

ואם בצע. ממון לו אם תתם דרכיך:

בצע. ענין הנאת ממון כמו מה בצע כי נהרוג את אחינו (בראשית לו):

תתם. מענין תם וישר:

המיראתך יוכיחך. או אם מיראה שיירא מפניך יבא ויתווכח עמך:

המיראתך. וכי בעבור יראתו אותך לבל תרשיע יתווכח עמך ויבוא עמך במשפט הלא מה לו אם תרשיע:

המיראתך. בס"ס הה"א בגעיא בין שוא לפתח:

המיראתך, או אם תצדק מיראתך פן יוכיחך ויענישך אם תעבור על מצותיו, או מיראתך פן יבוא עמך במשפט לשפטך על רוע מעשיך, ומפני יראה זו שהוא יראת העונש תצדק, היש חפץ לה' בעבודה זו, שאינו לשמו רק מאהבת עצמך, ולכן לא היה אפשר שיתן שכר הצדיק תיכף, שאז היית עובד ועושה צדק בעבור הבצע והשכר, וכן לא היה אפשר להעניש את הרשע בעוה"ז שאז היה נמנע מהרע רק בעבור יראת העונש, ובזה אין חפץ לה', שעקר חפצו ורצונו שתהיה העבודה לשמו שלא בעבור פנייה חיצונית:

יוכיחך. אשר יוכיחך, ותוכחה הבא אצל ה' יהיה גם על ידי יסורים כמ"ש למעלה ה'.

המיראתך יוכיחך וכו'. וכן באומרך שחפצת להתוכח עם האל טעית כי למה ירצה להתוכח עמך על מעשיו כי אמנם הויכוח בזה ראוי למי שירצה להצדיק דינו מיראת איזה מאשים או שופט ולזה לא יקרה לאל יתברך עמך מפרשים:

כי אתה דע לך כי אם המיראתך המוטלת על העם בגדולתך יוכיחך ה' שיבא עמך במשפט:

יכיחך. חסר וא"ו ומלא יו"ד ועיין מ"ש במשלי י"ט:

יבא עמך במשפט, כמו ואל תבא במשפט את עבדך:

הלא. יודע הוא כי רעתך רבה:

הלא וגו׳. כאומר אבל אני אשיבך מלין בעבורו שהדין עמו בדבר היסורים הבאים עליך כי הלא רעתך רבה ר״ל לגדול כמותך יחשב כל דבר לרב כי הרבה ילמדו ממך וזה ואין קץ לעוונותיך כי הכל בא ממך ותלוי בך:

לעונתיך. בספרים מוגים חסר וא"ו אחר נו"ן וכן נראה ממסורת נחמיה ט' דנמסר התם ו' מלאים וא"ו בלישנא בקריא ואין זה בתוכם:

הלא, ר"ל ולכן סדר ה' סדר ההנהגה שלא ישלם תיכף לעושי הרע כרעתו, רק לפעמים יש עושה רע מאת ומאריך לו, ולפעמים יעניש להרשע תיכף אם רואה בחכמתו שצריך לידי כך לפי הענין, ובזה יש מקום לטעות שאין השגחה ואין דין וחשבון, וא"כ העובד יעבוד עתה לשם ה' בלבד, אחר שאינו מקוה שכר ואינו ירא עונש, וז"ש לפעמים יתנהג ה' שלא להעניש תיכף רק הגם שרעתך רבה עד שאין קץ לעונותיך, ותרבה עונות גם נגד בני אדם, והוא.

הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך כי כל הרעות והעושק הנעשה בעיר יחשב כאילו אתה העושה כי ביראתך שהיתה מוטלת על הכל היית יכול למחות ולהעמיד מושל צדיק עליהם:

כי תחבול. אם דבר מי למולך תענש אותו בכסף ותקח ממנו משכון ועם הוא בחנם כי לא לוה ממך מאומה:

תחבול. תמשכן כמו לא יחבול רחים (דברים כ״ד:ו׳):

תחבול. תקח משכון:

ובגדי ערומים. נכתב בוא"ו עם הדגש על פי המסורה ועיין מ"ש בפ' בראשית אצל ויהיו שניהם ערומים:

(ו-ז) כי תחבול אחיך חנם ותפשיט מהעניים את בגדיהם, וכן לא תעשה שום חסד, אף להשקות את העיף מים ולתת לחם לרעב ובכ"ז לא יעניש ה' אותך, ואתה מצליח וקרנך תרום בכבוד, כי.

ערומים, ר"ל שבגדיהם קרועים, כמו וילך ישעיה ערום שפי' חז"ל ערום בבגדים טלואים:

כי תחבול אחיך חנם וכו'. פירש הרב המאירי ז"ל אם כסף תלוה בלא משכון ואחר תבא אל ביתו לעבוט עבוטו הלא על חנם חבלת אותו כי לא על מנת כן לוה ממך עכ"ד וכיוצא בזה או פחות מזה הם כל אלה הדברים שאומר שהיה בדבר איזה הרגש או אביזרא דעונות שאומר והוא לא הרגיש ולגביה דידיה שהוא אדם גדול נחשב בעונות אלו ממש. ומעין דוגמא מצאתי במכתב לכמהר"ר חיים סאראגוסי זלה"ה מבני בניו של הגאון הקדוש מהר"ר יוסף סאראגוסי ז"ל רבו של הרדב"ז ז"ל ששמע מפי הרב הגדול מהר"ר אברהם סכנדרי ז"ל שקבלה בידו איש מפי איש מפי הרמב"ם ז"ל שאדם גדול לא היה רוצה לומר וידוי יוה"כ כי יודע בעצמו שלא עשה דבר עבירה ואיך ידבר שקרים לפניו יתברך והשיבו הרמב"ם ז"ל אלו ידעת אתה הנלבב כמה חומר עבודת ה' יתעלה וכמה צריך לעבוד האלוה הזה והיית מקיף העבודה הראויה והמוכרחת לאדון הזה היית יודע בודאי שאין כל יום שאין אתה עושה כל האמור בוידוי ועוד נוסף כהנה וכהנה וכל אדם נדון כפי גודל חכמתו שהרי מצינו שדוד הע"ה נכתב עליו עון א"א והיתה מגורשת מאוריה ועון הריגתו אף כי היה חייב מיתתו ועון ציצית המלך שאול אף כי היה רודפו וכן כל כיוצא בזה עכ"ל וכמה יחרד האיש וילפת ומעלה המדומ"ע לחזות בנועם אמרי קדוש הרמב"ם ז"ל ולכן כתבתי דבריו פה לעורר לב הקורא לעבודת ה':

ועתה יחשב עליך כי תחבול כו' ובגדי ערומים כו' לא מים כו':

ובגדי ערומים תפשיט. אף מן האנשים שאין להם כ״א מלבוש אחד ובהעדרם ילכו ערום הנה פשטת בגדיהם ונשארו ערומים וקראם ערומים ע״ש סופם וכן אפיתי על גחליו לחם (ישעיה מד):

לא מים. לא השקית מים לעיף ומנעת לחם מן הרעב כי כאשר חבשת את מי בבית האסורים היה נמנע ממנו לחם ומים:

ואיש זרוע לו הארץ. בתמיה וכי מחמת שהיית גדול תירש את הארץ כלום הוא ראוי להתקיים:

ואיש זרוע. כאומר הנה בעניי העם התאכזרת ועשית משפט חרוץ אבל מי שהיה אלם ובעל זרוע היה לו כל הארץ ועשה בה כל חפצו ולא מחית בידו עם כי היה לאל ידך:

איש זרוע לו הארץ, שע"י שאתה איש זרוע ותקיף בארץ הכל נכנעים תחתיך, ולא לבד שלא יענישו אותך על רוע מעשיך, כי עוד ישב בה נשוא פנים שהכל ישאו פניו בכבוד, וכבוד והדר יעטרהו, ולפעמים יקרה ג"כ שיענישך ה' תיכף, והוא אם.

ואיש זרוע. יל"פ ג"כ שר"ל שלו הארץ ע"י שכובש אותה בכח הזרוע וביד חזקה, או שישב בה בכבוד מצד שהוא נשוא פנים וכולם יכבדו אותו:

והטעם כי אם איש זרוע לו הארץ שהוא מושל רשע שמידו כל הרעות האלה עשה אתה כי ונשוא פנים ישב בה במקומו ותעביר את האיש זרוע באופן שכל מה שבא עליך ראוי לך אחר שכל הדברים הרעים כחבול אחיך וכו' נחשבים עליך על שלא מחית נמצאת עושה רעות רבות בשב ואל תעשה ועם היות כי צדיק וישר אתה במעשיך רעתך רבה על מה שלא מחית:

ישב בה. יאריך בה כמו ותשבו בקדש (דברי' יא):

ונשוא פנים. מי שהיה נשוא פנים בעבור רוב העושר וכדומה הוא ישב בכולה כאלו היתה שלו ולא מחית בו:

אלמנות. אבל כאשר שמעת דבר עולה מאלמנות לא חסת עליהן כי גרשת אותן מן הארץ ריקם כי עוד לקחת כל אשר להן ובזה נדכא א״כ חוזק היתומים בניהן כי כאשר גרשת אמותיהן לקחת כל אשר להן אל מי יפנו היתומים לעזרה ולא חסת גם עליהם:

שלחת. ענין טירוד וגירושין:

וזרועות יתומים ידוכא. כל אחד מזרועות היחומים:

(ט-י) אלמנות שלחת ריקם וגזלת אלמנות ויתומים, וה' ישמע צעקתם ויעניש אותך תיכף, עד שלכן סביבותיך פחים ויבא עליך פחד פתאום ויבהיל אותך ומפני שאין העונש בא תמיד להרשע, שלפעמים יענישהו ה' תיכף, ופעמים רבות יעשה עבירות אין קץ ובכ"ז הוא איש זרוע ונשוא פנים וישב בארץ בשלוה, עי"כ יש מקום לטעות שאין ה' משגיח ושהותרה הרצועה, ויש מקום לבחירה כי אין מתיראים לעשות רע:

אלמנות, ור"ל ולפעמים ע"י שאלמנות שלחת ריקם ע"י כן סביבותיך פחים, כי ה' יריב ריבם תיכף:

וזרועות יתומים ידוכא - כל אחד מהזרועות.

וכן על דרך זה בשב ואל תעשה אלמנות שבאו לבקש עזר ממך שלחת ריקם ויתכן עלה על רוחך כי שב ואל תעשה שאני וגם שטוב הדבר למען סור ממך עקשות פה בל יליזו עליך שעיניך נחת בם ועל כן תפיק רצונם אך לעומת זה בשב ואל תעשה נמשך עון גדול כי וזרועות יתומים ידוכא כי בראות ילדיהן כי שלחת ריקם את אמותיהם ידמו כי געלה נפשך באמללים ואם ענו יענו אותם לא יבאו לך תעזרם ויסבלו דכדוכם אשר ידוכאו לפני עז ונשתלשלה רעתם ממך:

ידוכא. יכותת:

על כן. ובגמול כל אלה פורש סביבותיך פחים להלכד בהם ותבהיל אותך פחד פתאום לנפול בפח מחרדת הפחד:

פחים. רשתות:

סביבותיך פחים. הפ"א רפויה:

פחים, פחד. כמו פחד ופחת ופח (ישעיהו כ״ד:י״ז) שדרך הצידים להפחיד החיות ע"י פחדים ועי"כ תלכד בהפך, כמש"ש:

על כן לעומת מה שהנחת העם ביד פחים ולא תקנת למחות על כן סביבותיך פחים משבא ומכשדים כו' לשודד ממונך ועל אשר נבהלו אלמנות שלחת רקם גם יבהלך פחד פתאם:

או חשך לא תראה. כלומר לא תתן עיניך ובטחונך בכח לאמר:

או חשך וגו׳. או בא עליך חשך אשר לא תראה את הפח להשמר ממנה או מרבית המים כסו אותך ור״ל הנה בגמול הוכן לך מכאובים בעבור הפחד השלוח עליך נתבלבל דעתך לבל תוכל להזהר או המקום סכל דעתך והחשיך שכלך לבל תדע להזהר או שרבים מכאובים כמים היכן לך עד שיהיה מן הנמנע להשמר מהן:

ושפעת. הרבה כמו שפעת גמלים (ישעיה ס):

ושפעת מים. הוא"ו בגעיא:

או חשך, וע"י שאתה רואה רוע הסדר בהנהגה שהרשע מצליח, יעלו על לבבך דברים ומחשבות רעות אחרות לכפור בהשגחה, כי תדמה את ראיית ה' והשגחתו כפי ראיית בני האדם והשגתם, שאתה אם יש חשך מפסיק בינך ובין המובט הלא לא תראה את המובט, וכן אם שפעת מים תכסך לא תראה, כי המים יפסיקו בינך ובין המוחש, ותדון מזה שכן הוא גם ראיית ה' שלא יראה ממקום רחוק, או כשחשך או עבים מפסיקים בינו ובין המובט וע"כ תחשוב בלבך לאמר.

או חשך לא תראה - חשבת שאתה בחשך לא תראה.

או חשך כו'. אחרי אומרו כי צדיק וישר הוא איוב אך יענש על אשר לא מיחה בעושה רע אמר עתה או אפשר כי נזרקה בך סברא רעה אשר היא סברת דור המבול באמרם לאל סור ממנו וכו' וזה למדת מקל וחומר אשר מבשרך תחזה אלוה כו' וזהו אומרו או חשך לא תראה כו' לומר או אפשר שממה שחשך לא תראה והוא שנשאת קל וחומר ומה אם אתה מפני שעינך כמראה מלוטשת לקבל מן האור כדי לראות על כן לא תראה מה בחשך כבהיותך באור עד גדר ששפעת מים תכסך שאם תבא דרך משל תוך בית אפל ובתוכו שפעת מים ובלא ראות בלכתך בתוכו והנך בצעדך תוך מים עמוקים וכסוך המים הרבים בסיבת אשר עינך לא ראתה מה שבחשך עם שגם עינך גשמי ומה גם עתה הוא יתברך כי אין קצה לרוחניותו שלא יהיה לו מבוא לראות בחשך ענן וערפל העוה"ז:

ושפעת מים - פירש שפעת רוב, וכמוהו: שפעת גמלים כן חשכת:

הלא אלוה גובה שמים. ולא ישפיל לראות:

הלא אלוה. כאומר ואם אמנם כל אלה עשית ותכחש לומר צדקתי אין זאת כ״א תחשוב הלא אלוה ברום השמים ורואה אתה ראש הכוכבים ותחילתם אשר רמו למעלה ותאמר הלא ה׳ למעלה מכולם ויש א״כ מרחק רב ממנו לארץ:

ראש ככבים. העליון שבגלגלים שימצאו בו ככבים והוא הגלגל המזלות או יקרא ראש כוכבים המקום שיהיו בו הככבים הנכונים תמיד בתנועת' האמצעית כי המקום ההוא הוא בחכלית הרוממות וגובה כמו שביארנו בספר מלחמות ה' והנה גובה המקום הזה יעמידנו על אמתת מרחק הככבים מן הארץ בתכלית מה שאפשר מקוטן השיעור כמו שבארנו שם:

הלא אלוה. הה"א בגעיא בס"ס:

הלא אלוה גובה שמים, כי על השמים כבודו שהם גבוהים מן הארץ, וראה ראש כוכבים כי רמו, שהכוכבים הראשונים רמו מאד מן הארץ, ועי"כ.

גובה שמים. ר"ל שהוא במקום הגבוה שבשמים, ואחר שגם ראש כוכבים רמו וכ"ש מה שגבוה מהם ולכן ואמרת וכו':

כי תשא קל וחומר ותאמר הלא אלוה גובה שמים והוא במה שאמרו רבותינו ז"ל כי שבעה רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות ועל ערבות שם כסא הכבוד ובין רקיע ורקיע מהלך ת"ק שנה ועביו של כל רקיע מהלך ת"ק שנה וגובה שמים הוא על ערבות שם אלוה הוא כסא הכבוד והוא כאשר הכרחנו בביאוני משלי שהשבעה רקיעים אינן השבעה גלגלים שאם כן היתה שכינה על גלגל שבתאי ובית המקדש של מעלה בגלגל חמה והיה ב"ה סובב סובב פעם למטה פעם למעלה וגם גלגל המזלות הוא השמיני הוא למעלה ממושב כסא הכבוד וגלגל יומי למעלה הימנו וגם הוא בין גלגל לגלגל ת"ק שנה ואיך גלגל יומי יסבב את כולם בכחו בכל יום פעם אחת ומהם שתנועתם הפכית ומהם שהולכים לאט בזמן מרובה ואיך יעצר כח הגלגל יומי להכריע את כולם ולסבבם בתנועתו ולא מצאו כל חכמי התכונה טעם אם לא על היותם סמוכים ואין בין כל גלגל וגלגל כמלא נימא ואיך היה מהלך ת"ק שנה אך אין ספק כי גלגלים לחוד ורקיעים לחוד. ובזה יתיישב סוף המאמר ההוא שאמר רבי יוחנן שחמה ולבנה כוכבים ומזלות הם ברקיע השני והוא כי כל השבעה גלגלים של ז' כוכבי לכת וגלגל השמיני הוא גלגל המזלות וגלגל יומי שעליו כולם נכללו ברקיע שני ושרי כתבנו כי לפי גובה הרקיעים זה למעלה מזה כן יעלה איכות רוחניותו על שלמטה הימנו כך רקיע ראשון הוא וילון והשני הנקרא רקיע שבו כללות כל התשעה גלגלים כסדרן עד שם יגיע גדר הגשמות אך מרקיע שלישי ולמעלה מתחיל הרוחניות בהדרגה כי שחקים שם שותקים המן הרוחני ונותנים בו הכנה לשיהיה בו התלבשות דק לצדיקים לעתיד לבא שאם לא כן האם הוא עצם קשה ששוחקים אותו אלא שלגודל רוחניותו יהיה קשה להם לקבלו על כן שוחקים ומחלשים גודל הרוחניות בהתלבשות דק לשיוכלו לקבלו הצדיקים לעתיד לבא ומה גם לאשר הגדילו בספר הזוהר איכות מקום שהמן נוטל ממנו שהוא הפלא ופלא היות בו אחיזה לבן אדם ליזון ממנו באופן כי רקיע שלישי הוא שחקים אינו מעין רקיע המזלות כי אם רוחני בהתלבשות מה ושם מתחיל עולם המלאכים ורקיע הרביעי שם ב"ה של מעלה וכו' שהוא רוחני יותר זך מהקודם ועל הדרך הזה עד ערבות שהוא זך במאד מאד כי עליו נאמר לרוכב בערבות ביה שמו ונשוב אל הענין אמר הלא אלוה גובה שמים הוא ערבות שיורה כי לרוחניותו אין קץ על פי הדרגות הרקיעים ואיך יהיה לו מבא בחשך עכירות עולם השפל אם גם עין האדם להיותו גשמי והחושך הוא במינו וחשך לא תראה מה גם עתה מי שהוא גובה שמים רוחני עד אין תכלית כי איזה הדרך יהיה לו מבוא אל עכירות הגשמות ועוד אביא לך ראיה שהשתלשלות ההרחק ממעט הראות כי הלא וראה ראש כוכבים כי רמו והוא כי הכוכבים אשר רמו הם של גלגל שמיני וכל כוכב גדול מהירח וז' כוכבי לכת אלא שהירח להיותה קרובה נראית גדולה ואשר רמו נראים קטנים וזה יאמר הלא אמרתי כי הגובה עושה רושם מבשרך תחזה שעם שעינך גשמי ככוכבים כי רמו וראו קטנים על המרחק ומה גם מרחק האיכות והרוממות כמדובר:

וראה ראש כוכבים כי רמו. כמו וראה עניי שבסוף מענה החמישי (לעיל י) כלומר ונותן אתה עין בראש כוכבים כי רמו ובשביל כך אמרת:

מה ידע אל. במעשה החשך:

ואמרת. ובעבור זה תאמר מה ידע אל ממעשה בני אדם הלא רב המרחק וכי דרך הערפל אשר סביבו ישפוט מעשה האדם וכאומר וכי הערפל המפסיק יהיה עוד סבה לשידע:

ערפל. עב הענן:

ואמרת מה. הוא"ו בגעיא בס"ס:

ואמרת מה ידע אל, הלא יש מרחק רב בינו ובין הארץ השפלה, הבעד ערפל ישפוט, הלא הערפל הגדול אשר ישתרע במרחק הרב הזה אשר בעולם הכוכבים, מפסיקים בינו ובין הארץ, ואיך ישפוט את מעשה בני אדם יושבי חשך וצלמות, וגם.

הבעד ערפל. גילוי כבוד ה' לשפוט, מצוייר תמיד שהוא שוכן תוך ערפל, כמ"ש ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו:

הבעד ערפל - מסתר ערפל.

והנה הנפקותא אשר תצא לך מזה היא לומר מה ידע אל וזהו אומרו ואמרת מה ידע אל ולהיות כי לסתור סברת האומרים כי אין מבוא לרוחניותו יתברך לראות בעולם האפל הלז הלא אפשר לומר כי אחד מהמסכים אשר לפניו הוא ערפל ולכן על ידי היות דבר מתיחס אל אופל יהיה לו מבוא ושייכות להשגיח בעולם האפל הלזה הנה גם זה אפשר תדחה ותאמר האם בעד ערפל ישפוט בתמיהה לומר כי מי שלא יראה רק על יד מסך האם יספיק לשפוט שצריך להביט אל קרב איש ולב עמוק לדעת כל משכיות לבב:

הבעד ערפל ישפוט. הכנגד החשך הזה יראה וישפוט, הנה:

הבעד. הבי"ת רפה במדוייקים וכן מנאוף המכלול דף ס"א עם הרפים ובלא געיא:

עבים סתר. לפניו ולא יוכל לראות:

עבים סתר לו. הלא העבים לו למסתור ולא יראה דרך בה כי הלא יתהלך על עגול השמים וא״כ העבים יפסיקו בינו לארץ:

וחוג. ענין עגול כמו חוק חג על פני מים (לקמן כו):

עבים סתר לו ולא יראה, שהעבים מפסיקים בינו ובין הארץ וא"א שיראה את הנעשה בארץ.

חוג שמים. עגולת השמים שהוא סיבוב הגלגלים במחוגה סביב המרכז, ומצד שהארץ תצוייר כמרכז תוך המחוגה אמר (ישעיהו מ׳:כ״ב) היושב על חוג הארץ, שהוא החוג הסובב את הארץ כמש"ש:

וחוג שמים - על חוג השמים יתהלך ולא ידע מה יעשה למטה בארץ.

ועוד כי אם היה מסך אחד בלבד מפסיק יצדק בצד מה אך עבים רבים ומסכים מפסיקים עד חומר עכירות העוה"ז ואיך יפלש הכל עד פרטי העוה"ז ולהמתיק בפיו רעה בל יאמר איוב איך תחשדני לחשוב כזאת על ה' חלילה לומר שלא יראה לזה אמר הנה יש צד תשובה כי אינו מחסרון השגה חלילה כי אם שעבים סתר לו שאין זוכים לקבל הארתו לגודל קדושהו ועל כן נמשך שולא יראה הנה זה אפשר יקשה לך איוב ועל כן תגזור אומר כי וחוג שמים יתהלך כי העולם והתנהגו אינו רק כי חוג שמים הוא שיתהלך ויסבב ועל פי התהלכו ותנועתו שופט וגוזר אם טוב ואם רע לאיש ואיש לפי עת מולדתו והוא תחלת דברי פי איוב באומרו יאבד יום אולד בו כמפורש שם:

וחוג שמים יתהלך. ולא ידע את אשר בארץ:

וחוג, הוא טענה שניה, שהגם שיראו שלפעמים מגיע עונש לרשעים, כמו בדור המבול שנמחו כולם במבול מים ע"י עונותיהם, ע"ז יטענו שא"א שהיה זה ע"י רוע מעשה בני אדם, כי הלא השמים והגלגלים סובבים במסלולם במערכתם מששת ימי בראשית על סדר קבוע בלתי משתנה, והם מחייבים פעלים בשפלים לפי סדר מערכתם, שכל השינויים הנעשים בעולם תלוי לפי מערכת הכוכבים במשמרתם, וא"כ איך אפשר שע"י שמתי און ורשעים ישנו מעשיהם לרוע, ישתנו סדרי מעשה בראשית וישנו הכוכבים והשמים מהלכתם לשנות סדר העולם? ומזה יכריחו שגם בעת שנעשה עונש ברשעים כמו בדור המבול לא היה זה ע"י ההשגחה ורוע המעשים, רק שכן היה מחייב בעת ההיא מצד סדר המערכה ומצב הכוכבים שיהיה אז מבול בעולם, והיה זה ענין טבעי לא השגחיי, וז"ש הם אומרים הלא חוג שמים יתהלך, ר"ל שמחוגת השמים וסבובם במערכתם על מסלוליהם יתהלך תמיד על סדר קבוע סובב הולך על אופניהם, וא"כ.

חוג. עוגל מחוגת שמים כמו ובמחוגה יתארהו (ישעיהו מ״ד:י״ג) קומפ"ש בלע"ז:

האורח עולם. הדרך הראשונים אשר מאז:

האורח. האם תשמור בלבך הדרך אשר טעו בו כל בני עולם וחזר ופירש אשר דרכו בו אנשי און הם אנשי דור המבול:

דרכו. הלכו:

תשמור. בכל הספרים מלא וא"ו ועיין מ"ש לעיל סי' י"ד: מתי און:

הארח עולם תשמור אשר דרכו מתי און, ר"ל הכי אפשר זה שארח עולם ודרך הכוכבים במשמרתם אשר הם הולכים בארח זה לעולם, הכי ארח הזאת תשמור ותמתין על הארח אשר דרכו בו מתי און, שבעת ישנו מתי און את ארחם לרוע, תשנה גם ארח עולם את דרכו ללכת בדרך אחר, וישתנו סדרי מעשה בראשית והמתחייב מצד המערכה בשביל שינוי מעשה הרשעים? והלא מבואר מן החוש להפך שחוג שמים יתהלך תמיד על מסלולו, ולא ישתנה לעולם ע"י שינוי מעשה בני אדם:

ארח עולם. דרך הטבע הקיימת מעולם, ותשמר, נסתר לנקבה, ומוסב על הארח, שבא לפעמים בלשון נקבה, כמו את הדרך ילכו בה, ור"ל תשמר את הארח אשר דרכו מתי און:

האורח עולם תשמור - אורח העולם הם האומרים: כן היה העולם ואיננו חדש.

והנה איוב אם זה דעתך עליך לומר אני אומר הארח עולם תשמור כו' לומר האם אורח והנהגת עולם תשמור בלבך אותו אשר דרכו בו וסברו כך מתי און:

תשמור. שמרת בלבך לזכור מה נהייתה בהם:

קומטו ולא עת. נגזרו בלא עתם:

אשר קומטו. אשר בעבור זה הזקינו ומלאו קמטים בלא עתם ר״ל נכרתו מן העולם קודם זמנם כי נהר מי המבול נשפך ביסודם ר״ל בארץ אשר עמדו עליה:

קומטו. נתכווצו כמו ותקמטני לעד היה (לעיל טז) ור״ל הזקינו כי דרך הזקינים להתקמט בפניהם:

קמטו. נכרתו מן העולם:

אשר קמטו. חצי הספר:

אשר, עפ"ז יאמרו שאלה אשר קמטו ונכרתו, הרשעים שנכרתו במי המבול, וכי לא היה העת מחייב שנהר יוצק יסודם? שהעת היה מחייב זה, לפי טבע הארץ והמים אשר עליה בעת ההיא, ולפי מצב המערכת אבל לא היה זה ענין השגחיי ע"י רוע מעשה הרשעים שבעת ההיא:

קמטו, מענין הכרתה, כמו ותקמטני (למעלה ט"ז). נהר יוצק, מן ההפעל, וי"ל שר"ל יסודם הלא הוא נהר יוצק, כי המים הם היו יסוד הארץ בראשית הבריאה, ופעל יוצק כולל דבר מקשיי הניצק ונתך כמו ואבן יצוק נחושה, ועל המוצק והמוקפא ג"כ, כמו והיית מוצק ולא תירא, ור"ל שיסוד העולם נהר שנקפא ונתך שמן המים נקפא הארץ והם נתכים בכל פעם מן הארץ ע"י האדים כנודע:

קומטו - נכרתו בלא עתם.

והוא שקר גמור כי הלא אשר קמטו הם דור המבול היה בלא עת והוא כי הנה לבל יעלה על לב איש שעל ידי עת שפיטת המזל לבא המבול מתו על כן קומטו ולא עת והוא כי הנה ידענו מרז"ל במדרש רבה כי י"ב חדש של משפט דור המבול לא שמשו המזלות ואם כן אפוא איך שפיטת עת תנועת הכוכבים גזרה עליהם וז"א אשר קמטו ולא עת כי לא היה עת כי לא היתה תנועה ולא משפט עת ועוד ראיה כי הלא היה מדה כנגד מדה שיורה ודאי שהיה בהשגחה מאתו יתברך והוא כמו שאמרו ז"ל ברותחין חטאו ברותחין נדונו כי הטפה סרוחה חמה היא כן ברותחין נדונו וזהו כי נהר יוצק היה יסודם שהטיפה סרוחה שהיא יסודם היה כנהר יוצק להיתר ולאיסור על כן קומטו ברותחין:

נהר וגו'. ונהר של מבול או גפרית ואש של סדום הוצק ביסודם:

ונהר יוצק יסודם. ר''ל ביסודם ובמעמדם עד שטבעו תוך נהר דב והוא מי המבול:

נהר יוצק יסודם - הם אנשי דור המבול, ששב הארץ שהוא יסוד בני אדם, כמו נהר שיוצק.

האומרים. אשר אמרו על האל הנה הוא סור ממנו ומהו הדבר אשר יפעל שדי להם הלא סר השגחתו ומסר הכל ביד מערכת השמים:

האומרים, ומביאים ראיה לזה שלא נמצא עונש השגחיי, כי הלא אלה הרשעים הם אומרים לאל סור ממנו, ובכל זה מה יפעל שדי למו? הלא לא עשה להם שום רע ועונש בעבור זה, ולא לבד שלא הענישם, כי עוד.

ושמא תאמר ומה נעשה על האומרים לאל סור ממנו כו' ולפחות יעשה שאלתם ויסור מהם ובשב ואל תעשה לא ייטיב למו:

והוא מלא. ואף כי המקום ב״ה מלא בתיהם מטוב ומה היה להם לכחש בהשגחתו ובאמת עצת הרשעים ההם רחקו ממני ר״ל לא אוכל להבין מה ראו לשטו׳ זה הלא לא היו חסרים כלום ולמה זה כחשו בהשגחתו:

הוא מלא בתיהם טוב, שהלא לפי דעתך הטוב בא מהשגחתו, והיה ראוי עכ"פ שימנע הטוב מאתם, ומכל זה יביאו המכחישים ראיה ומופת שאין ה' משגיח, ועצת רשעים רחקה מני, ר"ל ואחר שע"י כל הנזכר נעלם מבני אדם עצת רשעים היינו עצת ה' והנהגתו בענין הרשעים, כי עי"כ כולם שואלים שאלות על רוע הסדר בזה, ואין יודעים תשובה נכונה, וכ"ז היה בכונה מאת ה', שבזה יבחנו הצדיקים והעובדים מאהבה והמאמינים הבלתי שמים לב לכל זה ויאמינו שה' משגיח ושראוי לעבדו ולירא ממנו מצד עצמו, ועי"כ.

ועצת רשעים. התפרש למעלה כ"א ט"ז, צדיקים ישמחו, נקי ילעג, כבר בארתי (למעלה ד' ז') שהנקי הוא בבחינת עצמו והצדיק הוא בבחינת העולם, וזה אין חידוש שהצדיק ילעג בפועל והנקי ישמח בלב, שהצדיק הוא בחיצוניות והנקי הוא בלבו, אבל יסופר רבותא שהצדיק ישמח בלב על צדקו, והנקי גם ילעג בפועל, וכ"ש שילעג הצדיק וישמח הנקי:

ואדרבה אחרי אומרם סור ממנו והוא מלא בתיהם טוב אדרבה מזה אני אומר כי ועצת רשעים נגד ההשגחה רחקה מני:

יראו צדיקים. נח ובניו הצדיקים ראו במפלתם ושמחו על אשר מלאו אחרי ה׳ ולא נמשכו אחרי דעתם:

יראו צדיקים וישמחו, שהצדיקים יבינו מזה שיש עוד עולם אחר ששם הוא עולם הגמול והעונש אשר שם יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, וישמחו על עבודתם, שעי"כ יבטחו על השארת נפשם וקיום גמולם בעולם הנצחי, והנקי ילעג להרשעים, כי ידע שעתידים לקבל עונש נצחי בעולם הנפשות:

יראו צדיקים - על נח ועל בניו.

כי ואדרבה האלהים עשה למען יראו צדיקים וישמחו באמור אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה וזהו יראו וכו' והוא ענין יוקים איש צרורות שאמר לקרובו חזי סוסיא דארכבך מרך וחזי סוסיא וכו' ואמר לו אם לעוברי רצונו כך לעושי כו' והשיב לו והרי אתה עושה רצונו ונמסרת להריגה א"ל אם לעושי רצונו כך כו' מיד נכנסו הדברים בו כארס כו' וזה ענין אליפז אם ראית אומרים לאל סור כו' ואחרי כן הוא מלא בתיהם טוב כו' יראו צדיקים וישמחו כו' באמרם אם לעוברי כו' ושמא תאמר הלא ישיב כתשובת האחר הלא אתה עושה רצונו ולוקה וזהו ונקי וכו' לומר הלא הנקי מעון ולוקה גבר כאיוב יש לו מקום להשיב שהוא לומר כי נקי אני ולוקה והם בשופע טובה אעפ"כ הראוי הוא כי ונקי גם הוא ילעג למו שמלא בתיהם טוב:

ונקי. כ״א מהם לעג עליהם בעבור סכול דעתם:

אם לא נכחד קימנו. התשמור וראית אם לא נכחד יקומם:

אם לא. באמת האיש אשר קיים והעמיד אותנו והוא נח שממנו הושתת העולם הלא הוא היה נמנע ונחדל מלהיות אבוד עם בני דורו והנותרים מאנשי הדעת הזרה ההיא הלא שרפה האש והמה אנשי סדום וחברותיה וכאומר ואיך תחזיק בדעת הזרה ההיא הלא מגמול אנשי הדעת ההיא נראה ההשגחה כי כולם נאבדו ונח לבד ניצול וכל הנותרים מאנשי הדעת ההיא כלו מן העולם:

אם לא. באמת והוא כענין שבועה וכאומר אם לא היה כן יבוא עלי כזאת וכזאת וגזם ולא אמר וכן אם לא שויתי ודוממתי נפשי (תהילים קל״א:ב׳):

אם לא נכחד קימנו. באמת כאשר מת האיש אשר הקימנו והעמידנו והוא נח אכלה שארית בעלי הדעת ההיא והיא אנשי סדום:

קימנו. בספרים שלנו המ"ם קמוצה והראב"ע כתב רובי המפרשים אמרו שהוא בקמץ קטן שהוא ציר"י תחת המ"ם ורד"ק כתב שהוא בקמץ במקום צירי:

אם, המאמרים מקבילים, הצדיקים ישמחו אם לא נכחד קימנו, במה שעי"ז יבטחו שדבר הקיים בנו לעד, שהיא הנפש הנצחיית, לא נכחד במות הגויה, והיא קיימת לעולם ומוכנת לקבל גמולה בעולם הגמול, והנקי ילעג למו כי יתרם אכלה אש, שהגם שהצליחו בעוה"ז הכלה, הלא יתרם שהיא נפשם הרוחניות שהיא מותר האדם מן הבהמה והיא הנותרת אחר המות, תאכל אש של גיהנם. וכ"ז יתברר להם ממה שרואים שאין ה' מעניש את הרשע בעוה"ז, וה' צדיק לא יעשה עולה ובהכרח נמצא עולם אחר נצחי אשר שם יבא במשפט עם יצוריו:

קימנו, דבר הקים בנו שהוא הנפש:

אם לא נכחד קימנו - רובי המפרשים אמרו: שהוא קימנו בקמץ קטן שהוא צר"י תחת המ"ם. והנכון: שהוא חסר דגש והוא קיימנו וכמוהו ודיגום. אם לא נכחד הנקי הנזכר למעלה, הוא קיימנו בעולם והענין, כי אנחנו עדים שלא מת הנקי.

והטעם אל שניהם הוא כי הצדיקים הרואים בטוב הרשעים ישמחו באמרם כי לא נכחד כלומר מה שלא נכחד מהם הטוב שאמר והוא מלא בתיהם טוב הוא קימנו המקום אותנו ומקנה בנו בטחון וכשרון באמור אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו כו' והנקי הלועג גם הוא למו הוא באומרו ויתרם אכלה אש כי מהצרה שרואה בעצמו בהיותו נקי שהיא לגוף בעוה"ז ילמוד כי יתרם הוא נשמתם שהיא מותר האדם מן הבהמה תאכלנה אש גיהנם באמור אם לעושי רצונו כך לעוברי כו' שיהיה שרפה בגיהנם אל הנפש ולודאות הדבר אמר בלשון עבר ולא אמר תאכל אש:

קימנו. כמו קומתו של אותו הדור כמו (הושע י״ב:ה׳) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו כמו עמו:

נכחד. נמנע:

תבואתך. התי"ו בגעיא ובקצת מדוייקים הא' בקמץ וס"א בפתח ודקדוק מלה זו כתבה רד"ק במכלול דף קמ"ט ומדקדקים אחרים במלות הזרות והמורכבות:

ויתרם אכלה אש - אנשי סדום.

ויתרם. גאותם:

אכלה אש. ברותחין נדונו ר' תנחומא דרש שהיו בעלי קומה ולא מתו בתהומות ובאו עליהם רותחין מלמעלה וזה יתרם קימה יתרה שלהם, כ"ש:

הסכן. למוד להיות עמו שלם:

הסכן נא. לזאת מעתה הרגל עצמך עם ה׳ להאמין בהשגחתו ותהא עמו בשלום ולא תתרעם עוד למולו:

הסכן. ענין ההרגל וכן וכל דרכי הסכנת (שם קלט):

הסכן. הרגל כמו ההסכן הסכנתי:

הסכן נא עמו, התרגל נא להיות עמו, להתהלך עם אלהים, היינו שיהיו כל מעשיך לשם שמים לא לתקות גמול, ושלם, היה שלם ותמים, ולא תחלק מחשבותיך לעשות ע"מ לקבל פרס ולטובת עצמך, ואז בהם תבואתך טובה, שע"י מעשה הרשעים יבא לך טובה, שעי"כ יוכר שאתה עובד מאהבה לא לשם גמול ובזה תקבל גמול בעולם הנפשות:

הסכן. מענין הרגל (כנ"ל ב') ויל"פ מעינן אוצר, כמו ויבן ערי מסכנות שתאצור שכרך עמו באוצרו הטוב הרוחני, ושלם יל"פ ג"כ מענין שלום ושלוה.

הסכן - הרגל או התוכח.

הסכן כו'. אמר הנה דברת נגד ה' על ראותך הצלתת הרשעים עשה זאת אפוא ואל תהיה כפורש ממנו יתברך כי אם אדרבה הסכן והוא על דרך מ"ש בגמרא השכם והערב עליהם והוא יפילם לפניך כו' שהענין אם לא יענך בפעם אחת אל תתייאש כי אם הרגל עצמך בקר וערב ועל דרך זה יאמר אל תלאה אם פעם אחד תתפלל או שתים ולא יענך כי הסכן והרגיל עצמך עמו ולא תשית לב אל בריאות והצלחת רשעים שתתלונן על הדבר כי אם ושלם שהוא הנוגע אליך שתבריק ואל תחוש אל הצלחת רשעים שהזכרת כי הלא בהם תבואתך טובה שיאמר הוא יתברך כי אחר שעם ראותך שלות הרשעים ההיא והיית מקפיד כבשת יצרך ונהפכת לבלתי הקפיד ונדבקת בה' תכפל שכרך ותבואתך טובה:

ושלם. ותהיה שלם ולא תחסר בהם בדברים האלה:

בהם. בעבור הדברים האלה תבא אליך טובה:

ושלם. ותעמוד בשלום:

בהם, פרשתי הכינוי על הרשעים, ויל"פ שר"ל בהם בתורה ואמריו שהזכיר בפסוק שאח"ז:

ושלם - תהיה בשלום.

תבואתך טובה. תבואך טובה:

בהם - תהיה בין טובים או בין רעים, תבוא לך טובה.

קח נא. מעתה קח בלבך התורה הנתונה מפיו כדרך המאמין בהשגחה:

קח נא מפיו תורה, שלא תבחר בנימוסים השכליים, רק לקבל תורה האלהית הבאה בנבואה, ושים אמריו בלבבך, שלבבך הבוחר ורוצה, לא ישמע לאמרי הגוף והנאותיו לעשות לטובת עצמו ולתועלתו, רק יהיה כאילו אמרי ה' שוכנים בלבבך והם הבוחרים ופוקדים על האיברים לעשות כמצות ה' בלי שום פניה חיצונית:

קח נא כו'. יאמר הנה הוכחתיך בל יעלה על רוחך כי אין שייכות לו יתברך בעוה"ז חלילה ושאל תחשוב כי העולם מתנהג על יד הוברי שמים כי אם הוא יתברך המשגיח ומשדד הכוכבים לעתות הצורך. שנית בל יעלה על לבך עוד לקרא תגר על צדיק ורע לו רשע וטוב לו על כן בגמר דבריו יצא בכי טוב ואמר אליו עתה שמע בקולי איעצך על האחד קח נא מפיו תורה הוא מה שהוא מפיו יתברך שהוא אנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמעום כי שם יורה השגחתו יתברך השתי מצות ראשונות של העשרת הדברות שהם שהשמיע את הוד קולו לבני אדם ואמר אנכי ה' אלהיך אשר בעצמי הוצאתיך מארץ מצרים שאין לך השגחה בעולם השפל כזו שעבר תוך מצרים והוציאם וגם שידד המזלות שהוציאם מבית עבדים נגד מזל מצרים המחייב שעבד לא יצא לחירות ככתוב אצלנו כי זה כוון באומרו מבית עבדים שהוא ממקום שהוא בית קבוע לעבדים בל יצאו משם לפי המזל ועל השנית שהיא על צדיק ורע לו רשע וטוב לו לזה עשה זאת והיא ושים אמריו בלבבך והם סוף פרשת ואתחנן שאומר על צדיק ורע לו וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים לומר שאם יתנהג ברוגז ה' בעל הרחמים הוא האלהים אשר עמך כי לטובה הוא ואם יאחר שכרך הנה הוא האל הנאמן כו' ועל רשע וטוב לו אמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כו' שהוא להאכיל זכיותיו פה ויאבד לעד ועל זה יאמר אליפז ושים אמריו בלבבך וכוון באמרו בלבבך על ב' היצרים ושיעור הכתובים הסכן נא וכו' והטובה תבואתך אך בזאת שתסלק השתים רעות מלבך א' כי קח נא מפיו תורה והשנים במה שתשים אמריו בלבבך:

אם תשוב. כאשר תשוב לה׳ תחזור ותבנה ממה שהיית נהרס:

תבנה. ר''ל תשוב להבנות אחר ההרסך באלו הפגעים הרעים אשר קרו בך או יהיה תבנה מגזר' בנים ר''ל שיהיו לו בנים ומזה הענין גם כן ואבנה גם אנכי ממנה:

אם תשוב עד שדי, ר"ל שבצד אחד תוריד את התורה מלמעלה למטה, עד שתשכון בלבבך, ובצד אחר תעלה את נפשך מלמטה למעלה אל האלהים, כמו וירד ה' אל הר סיני ומשה עלה אל האלהים, ור"ל שתעלה את כל הדברים והחפצים אל חק עליון תבוני אשר מקומו בהתבונה הכוללת שהוא האל ית', ואז תבנה, להיות בית נאמן לה' ומעון למשכן כבודו, ואז תרחיק עולה מאהליך, משא"כ אם תעשה מאהבת עצמך תהיה העולה קרוב אל אהליך, והיצר יסית אותך תמיד לעת מצוא איזה תועלת והנאת הגוף להדיחך מן הנכוחה והישרה:

אם תשוב עד שדי תבנה וכו'. פירש הרב מנחת שמואל דף קכ"ד ע"א במה שאמרו המפרשים דאע"ג דיש להם לאדם מצוות אם עשה עבירות אינו מנכה העבירות במצות. ואלו בתשובה מכפר העבירות והטעם דבמצוה יש לו לה' חלק דהבא ליטהר מסייעין אותו. והעבירה כלה של האדם לכן המצוה אינה מבטלת העבירה. אבל התשובה שהיא כלה של האדם שהוא מתעורר מעצמו וכלה שלו דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים לכן מבטלת העבירות וז"ש אם תזכה לשוב עד שדי דע דתשובה אינה כשאר מצוות שאין המצוה מכבה עבירה כי אם שתרויח שתרחיק עולה מאהליך ומכבה את העבירה עכ"ד ושמעתי משם גברא רבא שפירש בדין גזל מריש ובנאו בבירה דמדין תורה צריך לקעקע כל הבירה ולהחזיר מריש לבעליו אמנם משום תקנת השבים תקון רבנן דיתן את דמיו ואין צריך לקעקע כל הבירה וז"ש אם תשוב עד שדי אם התשובה היא גמורה עד דין התורה תרחיק עולה מאהליך ותחזיר המריש כי זהו דין תורה ולא סגי במתן דמים דזה תקון רבנן אבל לדין תורה לא סגי. ואני בעניי נ"ל לרמוז כי בתחילה הן בעון פגם והפריד הדודים ועתה בתשובה מיחד הדודים קבה"ו וזה רמז אם תשוב קרי ביה אם בציר"י שהתשובה ליחד אם שהיא שכינה עד ת"ת שדי יסוך תבנה השכינה. תרחיק עולה מאהליך בסוד שלא יהא חוצץ בינו ובין הקיר שהיא השכינה:

אם תשוב וכו'. גם שמע בקולי איעצך על ענין הבנים והעושר והוא כי רעתך באה על ב' דברים אחד על עון משתאות בניך שנית על הפלגת עשרך ששמנת עבית ע"כ על הא' איעצך שאם תשוב עד שדי והוא כי המתדבק בשם שדי זוכה לבנים כמה דאת אומר אני אל שדי פרה ורבה וכן באברהם אני אל שדי התהלך לפני כו' והפריתי אותך כו' ואל שדי יברך אותך ויפרך כו' והוא נודע ליודעים חן כי מתואר שם שדי הוא בחינת ההולדה ובזה יאמר אם גם עד שדי שהוא למעלה הימנו שתתקשט במצות המיוחדות לשם ההוא ודאי תבנה בבנים שהוא הדבר השני אך הזהר בהבנותך פן תקברם כראשונים והוא כי תרחיק עולה מאהלך והוא כי המשתאות אשר נוקשו ונלכדו הראשונים אין רעתם מצד עצמם כי אם שהם הכנה אל עבירות רבות וכענין בן סורר ומורה שנסקל טרם תביאנו היין לידי עבירת סקילה וימות עתה זכאי ואל ימות חייב וכן אמרו רבותינו ז"ל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין נמצא כי הפורש עצמו מן היין יקרא מרחיק עצמו מן העבירה כי הרבה יין עושה ובזה יאמר כאשר תבנה בבנים תרחיק עולה מאהליך במה שתמנע המביא אל העולה שהוא למנוע משתאות בל יקרך בהם כאשר בראשונים הנה תקנתי לך האחת:

תרחק. אך תרחיק מאהליך עולה שלא תהיה כטובל ושרץ בידו:

ושית על עפר בצר. על אשר תשוב אליו תשית על הארץ חוסן ומבצרים:

ושית. ר״ל המקום יהיה לך לחוזק כאלו שמת לך מבצר בנוי על עפר הארץ החזקה יותר מהעשוי ממעל בגובה:

בצר. מבצר:

בצר. זהב:

ושית על עפר בצר, אז יהיו כל קניני העוה"ז כאפס בעיניך, עד שתהרוס כל המבצרים שיהיו שוים לעפר, ואת זהב אופיר תשית בצור נחלים, שישאר במקום שמוציאים משם את הזהב, ר"ל לא תבטח לא בערי מבצר ולא בעושר:

(כד-כה) בצר. כמו מבצר, וכן בצריך.

בצר - כמו כסף.

ועל השנית מגאוה הנקנית מיקר חרוץ בזה איעצך תהביל הזהב ואל תחשיבהו ושית על עפר בצר בל תגדיל ערכו והאופיר החשוב ממנו בצור נחלים מקום כשטף נחלים השוטפו ומאבדו תשית ערכו ולא תתגאה. או יאמר אין צריך לומר שלא תבקש לך גדולות בצר ואופיר כי אם גם אשר נמצא אתך כי כספו וזהבו לא שודד תשים הזהב על עפר הוא לחונן דלים שבעפר להקים מעפר דל והאופיר לתלמוד תורה למקום צור נחלי התורה שנמשלה למים כי טוב לגנוז למעלה:

ובצור נחלים. הסלעים גבוהים שבנחלים עמוקים יהיה לך אוסף צבירת אופיר היא סגולת מלכים שהיו מסגלים ואוצרים זהב הבא מאופיר:

ובצור וגו׳. ר״ל יתקיים עושרך כאלו שמת זהב אופיר בצור חזק אשר בעמקים אשר יתקיים מפאת מקומו ומפאת עצמו כי זהב אופיר הוא החזק שבזהבים:

ובצור נחלים אופיר. ר''ל שבהוצאות הצור נחלים בשפע וברבוי כן ישפע השם יתברך לך זהב אופיר:

ובצור נחלים - זהב אופיר.

והיה שדי בצריך. אם שדי זה קדש תמהתי על פתרונו שמשמעו קללה שימנה עם אויביו כמו ואת היית בעוכרי (שופטים י״א:ל״ה) עם עוכרי וע"י צורך נדוננו מן המקראות חסרים (כמו והיה שדי שופט בצריך, ואם נוכל לאמרו חול לשון דיין וחוסן זה פתרונו) והיה חוסן מבצריך כמו ושית על עפר בצר כלומר הון עתק תהיה נבצר ולפי הענין כן פתרונו שהרי סופו מוכיחו וכסף תועפות לך ל' חוסן כמו ותועפות ראם לו (במדבר כ״ג:כ״ב):

והיה שדי בצריך. המקום יהיה מבצריך וכסף תהיה עפות ופורחות לך ר״ל יתרבו בכל עת:

והיה שדי בצריך. הרצון שיהיה רב זהבך על דרך כקול שדי שמורה על החוזק ועל ההפלגה:

והי' שדי. הגאון רבינו סעדיה והרמב"ן ז"ל פירשוהו קדש וכן בתרגום וכן נדרש בפ' הרואה כל המשתתף שם שמים בצערו כופלים לו פרנסתו שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך וכן מצאתי בשמות רבה סוף פ' מ' שדרשוהו על שם הנכבד על כן טוב ליזהר שלא למוחקו ועיין רד"ק בפי' יחזקאל סימן א' על כקול שדי בלכתם ובשרש שדד:

והיה שדי בצריך, ה' יהיה המבצר שלך, בו תמצא מעוז ומחסה מכל צר ואויב, והוא יהיה לך כסף תועפות, לא כסף הקבור באדמה רק כסף העף למעלה, שהוא כסף הכוסף כסף עליון רוחני:

תועפות. דבר הנשא, שנראה כעף למעלה, כמו תועפות הרים, כתועפות ראם:

והיה שדי - יהיה תקיף, כמו: כקול שדי.

כי בזה והיה שדי בצריך כי שם יהיה זהבך או מגדלך ולא למטה במקום שהיד שולטת באופן שהזהב ואופיר יהיה לצדקה אך הכסף תועפות לך ללחמך נלחם ביתך כי אף הכסף יספיק להיות שתי תועפות לך ללחם לאכול ולבגד ללבוש ודי לך כי לא תחפוץ רק לחזק גופך ורוחך בתוכו ולא למותרות:

תועפות. לשון חוזק כדרך תועפות ראם לו או יהיה מעניין הכפל כדמתרגמינן וכפלת ותעוף:

בצריך. כתב הר"ש בר צמח שהוא לשון יחיד לפי שאין בו יו"ד והרי"ש בסגול מפני האתנח וגם רד"ק כתב ויש ספרים מדוייקים אין בו יו"ד ע"כ. ובספרי דידן ביו"ד:

בצריך - כספך.

תועפות. במקצת ספרים העי"ן בחטף פתח אבל במדוייקים בקמץ וכ"כ בעל הלשון בשרש יעף וז"ל וענין אחר ענין תוקף השם ע"מ תולדה תועפה מן וכסף תועפות לך וסמיכות כתועפות ראם לו:

וכסף תועפות לך - הענין כפול על המנהג ותועפות אומץ ותוקף כמו: ותועפות הרים לו. כתועפות ראם לו.

ויש אומרים: והיה שדי בצריך - כמשמעו, כמו: עמו אנכי בצרה והראשון יותר נכון, להדביקו בסוף הפסוק.

ותשא אל אלוה פניך. לא תבא להרים פניך אלא לשאול, צרכיך הימנו:

כי אז. כשתשוב לה׳ אז תתענג בטובה על משענת ה׳ ר״ל הוא יענג נפשך:

כי אז על שדי תתענג, אז לא יהיה העונג שלך עונג גשמי, רק עונג רוחני, ע"י דבקות הנפש ברוחניותה ובאלוה מעוזה, ואז תבין כי כל עניני העוה"ז אינם חשובים לכלום ועקר הוא שכר הנפשיי והרוחני, ותשא אל אלוה פניך, כל פניותיך וכונתך תשא אל אלוה, בל תרצה דבר לצורך הגויה רק למלאת רצון אלוה ולהדבק בו, ועי"כ.

כי אז לא יאמר לך מרבה נכסים מרבה דאגה כי אם על שדי תתענג ולא על ממונך כי תשא אל אלוה פניך תמיד ולא אל הממון. או יאמר כי אז על יד כל מדות אלו תהיה מתחטא לפני המקום כבן שיש לו געגועין על אביו לשאול כל אשר יתאוה ועושה לו כענין חוני המעגל שאמר איני זז מכאן עד שתענני ואחר כך אמר לא כך אני רוצה אלא גשמי בורות וכו' ולא יחשיבך הוא יתברך למטריח כלפי מעלה חלילה להיות בוש מנשוא פניך אליו כי אם ותשא אל אלוה פניך. או יאמר על דרך זה במה שאמר רבי שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי אבל מה אעשה ואתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו ובזה יאמר אם תקח אמרי אז על שדי תתענג ולא תהיה חייב נדוי נזוף מכנגד פניו יתברך רק ותשא אל אלוה פניך והוא כגדר חוני ולא כירוד מגדרו:

ותשא. תוכל לישא פניך אל ה׳ לשאול צרכיך כי תהיה בטוח שימלא שאלתך:

או יאמר כי אז על ידי מדות הנאמרים באמת על שדי תתענג לשאול ממנו כל מה שתרצה אפילו יהיה שתשא אל אלוה פניך שהוא ענין הראני נא את כבודך ונדקדק באומרו פניך לומר אך לא פניו כי לא יראו אך הוא לראות את אחוריו:

ונדריך תשלם. מובטח אתה שירצו קרבנות תשלומי נדריך:

תעתיר. אתה תעתיר אליו והוא ישמע לך:

תעתיר. תתפלל כמו יעתר אל אלוה (לקמן לג):

ונדריך תשלם. ר''ל שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בעשייתם:

תעתיר אליו וישמעך, כי אז תהיה שכינת ה' דבוקה בך לשמוע תפלתך, ואתה תשלם תמיד את נדריך שנדרת בעת צרה, כי יפדך מכל צרה, ולא זאת לבד כי לא תצטרך לתפלה כלל, כי.

ועוד יהי לך כי תעתיר אליו וישמעך והנה אין ספק כי ק"ו אם יתענג על ה' ודאי שאם יעתיר אליו שישמעהו אך יהיה כענין פסוק תאות לבו כו' כי אם שני אהובי גזלך ישאלו ממנו איש שאלתו והמלך יודע שאלת כל א' וחפץ לתת לכל אחד שאלתו ועל הא' אמר אל תדבר כי עניתיך ולב' מניחו לשאול עד תומו כי יערבו לו אמריו הנה לזה השני חיבב יותר וזהו אומרו תאות לבו נתתה לו ועם כל זה וארשת שפתיו בל מנעת סלה לאמר לו אל תתפלל כי תאות לבך נתתי לך כי הוא מאהבתו אותו יערב לו שיחו וזה יאמר פה במה שידענו כי לשון עתירה הוא רבוי תפלה והוא הנה אמרתי כי על שדי תתענג ויעשה חפצך תמיד בדבור קל עוד יוסיף לך כי גם אם תעתיר אליו ריבוי תפלה אל יקוץ ויאמר החרש כי עניתיך כי אם וישמעך ולא על זבחיך ועולותיך שתביא לו יאהבך כל כך כי הלא שמוע מזבח טוב כי רק נדריך אשר תדור תשלם בלבד ורמז לו זה על העולות שהעלה על בניו ולא שוה לו על כן רמז לו כי אין חפץ ה' בכך כאמור:

ונדריך תשלם. דרך השואלים צרכיהם מאת המקום לנדור נדרים על תנאי כמ״ש אם יהיה אלהים עמדי וגו׳ (בראשית כ״ח:כ׳) ולזה אמר הנה תשלם נדריך כי ימולא משאלותיך:

ויקם לך. כמו ויקום לך:

ותגזר אומר. ר״ל כשתחליט בדעתך לעשות דבר מה אז המקום יקיים לך הדבר ההוא:

נגה. תזרח כמו מנוגה נגדו (תהלים יח):

ותגזר אמר. הוא"ו בגעיא והז'ן בפתח ובס"א כ"י בקמץ חטוף ויחיד הוא אצל רבים וכ"כ הר"ש בר צמח שהזי"ן בפתח:

ותגזר אומר, גם מה שתגזר בדרך גזרה, יקם לך, כי כל הטבע תהיה נכנעת תחתיך, וכמו שגזר יהושע על השמש שתדום ואליהו שאמר אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי, ועל דרכיך נגה אור, מה שהיה עד עתה חשך בדרכיך, כי היו ענינים גופנים גשמיים, יהיה עתה אור, כי יהיו ענינים נעלים מחשכת החומר אל אור הנפשות וזהרם:

ותגזר אומר כו'. עוד יהיה לך על ידי קחת מפיו תורה כו' ושובך עד שדי כי ותגזר אומר ויקם לך כענין ר' חנינא בן דוסא שהיה מהלך בדרך והיה ממטיר ואמר כל העולם בנחת וחנינא בצער וחדל המטר והאיר העולם הגיע לביתו ואמר חנינא בנחת והעולם בצער והמטיר וכענין זה יאמר ותגזר אומר שימטיר ויקם לך עם היות שבהיותך בדרך שהיית בצער נגה אור כי חדל המטר או יאמר ותגזר אומר כענין שמש בגבעון דום וכרבי חנינא בן דוסא שאמר לחומץ וידליק וכיוצא באלו ולא ינכו מזכיותיך ליכבות אור מצוה או מצות כענין קטונתי מכל החסדים כי אם ועל כל דרכיך נגה אור:

נגה אור. תזריח אור ההצלחה:

גוה. הה"א רפה:

כי השפילו ותאמר גוה. ואם רואך דורך שפל תאמר בהבטחה להגביהו ויגבה:

כי השפילו. אם תראה אנשים אשר הושפלו עד עפר תוכל לומר בהבטחה שיבא להם גדולה ורוממות כי המקום ישלים מאמריך:

גוה. כמו גאה בחלוף אל״ף בוי״ו וענינו גדולה ורוממות כמו היגאה גומא (לעיל ח):

ותאמר גוה. ר''ל שתעמוד בגובה ותוקף ולא יגיעך רע:

כי השפילו, עד עתה דרכיך השפילו את עצמם, שהיו הולכים בעניני העולם השפל וענינים בשריים ושפלים, ועתה תאמר גוה, תגביה אותם לענין נשגב רוחני שמיימי אלהי, כי תסור את מעטה החומר ותאוותיו והנפש תגביה עוף, כי ע"י שתמעט תאוות הגוף וגאותו ותהיה שח עינים, בל תגביה עיניך אל עניני עוה"ז המדומים, ה' שח עינים יושיע בתשועה הרוחנית:

גוה. מענין גאוה והתנשאות, ויל"פ שהוא פי' למ"ש ותגזר אומר ויקם לך, שתגזר על דרכך אשר השפילו ותאמר גוה, שתצוה שיגביהו דרכך ויצליחו, ויקם ה' לך ושח עינים יושיע. ובזה על דרכיך נגה אור:

כי השפילו - כי הנה אתה תורה, כאשר שפלו הרשעים, תאמר אתה גוה כמו גאה. והעניין: כי הגאוה השפילה אותם כעניין לפני שבר גאון.

ועוד יוסיפו לך עד מדרגת יעקב שארז"ל כי ב' המלאכים שהלכו סדומה שהשפילום מן השמים ולא עלו ממחיצתם קל"ח שנה עד בא יעקב להר המוריה והעלם בשבילו וגם כענין שמואל שאמר אי חשיבנא בההוא עלמא ליעול לוי ועיילוהו לישיבה של מעלה וזהו כי השפילו מן השמים לא תצטרך להעלות כי אם ותאמר גוה וכן אם תאמר שח עינים לבדו שבתוך העיר יושיע העיר:

ושח עינים. בצרה הבאה (אליו) בעונו:

ושח. מי שעיניו כפופות בעבור הצרות יושיע המקום בתפלתך:

ושח. ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (ישעיה ב):

ושח עינים. שפל עינים:

ושח עינים יושיע - המקום: גם ימלט אי נקי. יש אומרים: שהוא חסר שי"ן וענינו איש נקי וזה רחוק, לכן פירושו: שהמקום יושיע שח עינים, שהוא אדם אחד. גם ימלט אי נקי, כמו: יושב האי הזה והפך: ארץ כי תחטא לי.

יושיע. אותו אלוה בידך ובתפילתך:

ונמלט בבור כפך - ונמלט תהיה בבור כפך.

ימלט אי נקי. אין נקי כמו אי כבוד (שמואל א ד׳:כ״א) אין כבוד וכן (משלי לא) ולרוזנים אי שכר אין שכר אין נאה להם שכרות שלשתן חברם מנחם במחלוקת אחת ואע"פ שהן שתי תיבות מפרשין כן ונמלט את אי נקי בבור כפיך וכן שמעתי, ל' אחר שמעתי שהיו אומרים מפי ר' יעקב שהוא לשון אדם השרוי בצער ובאנקה והיו"ד יתירה בתיבה כמו היושבי בשמים (תלים קכג) אבל לא שמעתי מפי הרב:

ימלט אי נקי. המקום ימלט מהצרה את מי אשר אין נקי מעון והמלטתו תהיה בעבור נקיית כפיך כי זכותך תגן עליו (העולה מהמענה ההיא אשר ישיב לאיוב לומר מה תתרעם על אשר לא ישיב לך כי הלא בין תצדק בין תרשיע מה לו בזה ולמה א״כ ישיב לך לבל תרשיע אף יצדיק עליו דין המקום באמרו הנה כזאת וכזאת עשית ולאיש כמוך יחשב לרב כי הכל ילמדו ממך אף יתרעם עליו לומר אם אמנם כזאת עשית ותכחש לומר צדקתי כי תאחז בדעת אנשי דור המבול אשר כחשו בהשגחה והלא מגמול ענשם והצלת נח ומהפיכת סדום וחברותיה אשר אחזו בדעת ההיא מהם יוכר ההשגחה ויחוה לו עצתו לשוב אל ה׳ להאמין בהשגחה ולשתוק מן התרעומות ואז ישגא אחריתו):

אי נקי. כמו אין נקי וכן אי כבוד (ש״א ד):

ימלט אי נקי. הנקי ימלט בזכותו אי גדול:

ימלט, בתנאי אם השח עינים ימלט ויפליט מגופו ומרעיוניו את האי נקי, את הדבר הבלתי נקי, שהם התכונות הרעות ושומרי הגוף ופחיתותיו והציורים הרעים, שכולם דברים מגואלים ובלתי נקיים זאת ימלט ויפליט מקרבו, ונמלט, וכ"ז יהיה נמלט ונפלט ממך, ע"י בור כפיך, אם תטהר מעשיך, לא תמצא בקרבך דבר בלתי נקי, בין מדה רעה בין מחשבות לא טהורות ונקיות:

ימלט. יפליט לחוץ, כמו ואתמלטה בעור שני (למעלה י"ט) שיפלט מה שאינו נקי היינו הפסולת, וע"י בור כפיך שתברר האוכל מן הפסולת יהיה נמלט הפסולת ונפלט לחוץ:

או שתאמר ימלט אי נקי שנקי א' יספיק בזכותו למלט אי שלם מה שאברהם לא יכול למלט את סדום בפחות מי' צדיקים ואתה שגדול הנאמר בך מבאברהם ומה גם בתשובתך עתה אחר היסורין אם מה שתגזר אומר הוא כי שח עינים עם היותו א' יושיע או שימלט אי נקי אחד יתקיים ויהיה נמלט בשביל בור בפיך כ"כ תהיה רצוי לפניו יתברך:

בבור. מל׳ ברור ונקי:

ביאור דברי המענה. ענה אליפז התימני ואמר האם האדם מועיל לש''י כאשר יועיל על עצמו המשכיל המיישיר דרכיו אשר יענוש הש''י הרשע תכף עשותו רשע מצד הרע שיעשה לשם יתברך ויגמול טוב לצדיק תכף עשותו טוב מצד התועלת שהגיע לשם יתברך הנה אין הענין כן כי מה שיעשה השם יתברך מזה אינו כי אם על צד החסד והחנינה להטיב אל האנשים וליסרם עד שיגיעו אל הצלחת הנפש אשר בעבורה נבראו לא לצורך עצמו ולזה יקרה שיאריך לרשע זמן ארוך לבלתי קבלו הפעולות ברע אשר יעשהו וכדי שיתן הרשע אל לבו לעזוב דרכו בזה הזמן הארוך וישוב אל השם ולא יאריך לצדיק כדי שלא יחזיק בדרך הרע אשר החל להתנהג בו ולזה אין פלא אם תמצא ההצלחה לרשע זמן ארוך והיא הטענה אשר חשבת לסתור בה דברינו, החפץ לשם יתברך כי תצדק להועיל לו ואם יגיע לו תועלת כי תתם דרכיך עד שיגמול טוב לצדיקים תכף עשותם הצדק והיושר כדי שיועילוהו, המיראתו ממך שתזיקהו בעשותך הרעות יוכיחך ויבא עמך במשפט הנה אין הענין כן אבל מה שיעשהו השם יתברך הוא להועיל לבני האדם ובהיות הענין כן הנה יאריך השם יתברך לרשע להועיל לו ואם לא ישוב תוך הזמן אשר יאריכהו יגיעהו העונש הראוי ובזה נתרו כל הספיקות שהיית מספק בהם על דברינו זולת מה שטענת שאתה תם וישר ובאו עליך אלו הרעות הרבות ולא במשפט, ולזה אשיבך כי באמת אין דבריך צודקים וזה כי אני אורך כי באמת רעתך אשר הביא השם עליך היא רבה כמו שאתה אומר אבל אין עול כי אין קץ לעונותיך עד שרעתך היא כשיעור עונותיך או תהיה הכונה ברעתך ובעונותיך אחת בעינה, אתה היית לוקח משכון מאחיך חנם ובגדי האנשים מחוסרי בגדים תפשיט להיות לך למשכון עד שיוכרחו ללכת ערומים וימותו בקרה וזה עון פלילי, האיש העיף והצמא לא תשקהו אפילו מים להשיב רוחו אליו ומהאיש הרעב תמנע לחמך עד שימותו בצמא וברעב, ואולם אתה היית מכבד האנשים התקיפים והאדונים אשר הם נשואי פנים להאכילם ולהשקותם כאילו היו אדונים בביתך, ואולם החלושים כמו אלמנות ויתומים לא השגחת בהם לתת להם דבר ולא להצילם מעושקיהם ואלו העונות הם חזקים לאין קץ, על כן סביבותיך פחים מכל צדדיך ללכדך ולבהלך פחד הצרה הזאת פתאום, או יבהלך חשך המכאובים עד שלא תוכל לראות ושפעת מי הצרות הרבות תכסך ע''כ לא תתרעם אם יגיעוך כמו אלה הצרות הרבות כי עונותיך אשר זכרתי שלא היית נמלט מהם הטו אלה, באמת השם יתברך בגובה שמים כי שם נראית פעולתו יותר למעלת הנמצאים אשר שם וראה העליון שבגלגלים שבו כוכבים כי הם רמים מאד, ואולם אמר זה כי מצד הסתרתם קצתם קצת ידענו העליון מהם ומצד חלוף הבמות בתנועותיהם ידענו כמה יחוייב שיהיה מרחק זה הגרם השמימיי אשר הוא ראשון לכל הגלגלים אשר בהם כוכבים לכל הפחות וכשהקפנו בזה מזה הצד מצאנו גובה אלו הככבים עצום מאד או ירצה בראש כוכבים גובה גלגל תנועת הארך בכוכבי המבוכה אשר אצלו ימצא תמיד הכוכב מפני תנועת האורך תמיד כי רמו מאד אלו הגבוהים כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה', התחשוב כי בעבור זה המרחק העצום אשר בינינו ובין השמים אשר שם כבוד השם ית' יעלם ממנו מה שיעשה בכאן ואמדת מה ידע אל ממעשה האדם הבעד ערפל שיבדיל בינו וביניהם יוכל לשפוט אותם ולראות מעשיהם, הלא העבים מבדילים בינינו ובינו ולא ירבה מעשינו אבל יתהלך בחוג השמים ושם תהיה השגחתו, ולמה תאמר כמו אלו הדברים האם דרך אנשי העולם תשמור שדרכו בו אנשי העולם בימי המבול וקראו אורח עולם לפי שטעו אז כל אנשי העולם בזה זולת נח וביתו אשר נצל בצדקתו, אשר נכרתו בטרם יומם והיה ביסודה נהר יוצק עד שטבעו כולם, הלא הם חטאו בזה החטא בעינו שהם היו אומרים לאל שהוא סר מהם ובלתי משגיח בהם ושלא יפעל להם השם יתברך דבר והוא מלא בתיהם טוב והצליחם הצלחה רבה ועם כל זה לא הודו לו על הטוב אשר השפיע להם הנה עצת אלו הרשעים ודרכם אשר דרכו בה היא רחוקה מאד ממני או יהיה אומרו עצת רשעים רחקה מני שב אל מה שאמר איוב עצת רשעים רחקה מני והרצון בו איך תאמר שעצת רשעים רחקה ממך ואתה בוחר דרך אלו הרשעים ועצתם שהיו חושבים שהשם יתברך עזב את הארץ, הנה כשראו הצדיקים ענשם כן שמחו והם נח ובניו כי על כן לא סרו אלו האנשים מאחרי השם ונקי ילעג להם והוא נח, הנה באמת כאשר נכחד האיש אשר הקימנו והוא נח חכף אכלה אש שארית האנשים אשר היו על זה הדעת והם אנשי סדום ועמורה וזה כאלו ממה שיתאמת ממנו שאלו הרעות היו על צד העונש שאם היו מצד המערכת איך קרה שיהיה יחד ברבים כמו זה הרבוי ושיהיו כולם רשעים ואיך קרה שינצל נח ובניו והוא לבדו היה צדיק ביניהם, ובהיות הענין כן הנה איעצך שתרגיל עצמך על השם יתברך ר''ל שתלך בדרכיו ואז יהיה לך שלום הלא אם תלך בדרכיו תבואתך טובה, קח נא מפיו הנימוס שראוי שיתנהג בו האדם ההולך בדרכי השם ושים אמרי השם בלבבך ויהיו עיניך ולבך ללכת בהם כל הימים, אם תשוב עד שדי תבנה אחר שנתצך השם והרס אותך באלו הצרות אשר הביא עליך תרחיק עולה מאהליך אם לך דבר מאחר שלא כדין, וירבה השם עושרך בעבור זה עד שתשים על עפר זהב מרוב העושר וכהוצאת הצור נחלים בחיל ורבוי כן ישפיע לך השם זהב אופיר, והיה זהבך רב וכבד וכסף יהיה לך כפול על מה שהיה לך מקדם, הנה אם היית מתנהג בזה המנהג היית מתענג על השם יתברך בסבת דבקותך בו וכאשר תשא אל אלוה פניך ותעתיר אליו ישמיעך בכל מה שתשאל ממנו ותשלם נדריך ר''ל שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בהם, וזה גם כן אמרו ותגזור אומר ויקום לך השם ועל דרכיך נגה אור הפך מה שהיה איוב מתרעם ממנו באומרו ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים, אם היית נוהג כן תמצא שכאשר השפילו שאר האנשים ובאו בשפלות הצרות תאמר גוה ר''ל שתתעלה מהם ותתנצל וזה כי השם יושיע מי שהוא שח עינים כמוך, הנה יגיע מההצלחה לך עד שתמלט בבור כפיך אי נדול הראוי לבוא עונש גדול עליו וזה כי האיש הנקי ימלט בזכותו אי גדול: והכלל העולה מהדברים הוא, שמה שהיה איוב טוען ממה שיראה לרשעים מהצלחה זמן ארוך אינו מחוייב שלא יהיה הכל מוגבל ומסודר מהשם יתברך וזה שאמנם היה מחוייב שיענש הרשע תכף עשותו הרשע אילו היה מגיע בזה היזק אל השם יתברך כדי שיציל עצמו מן ההיזק אבל למה שהוא מבואר שלא יגיע היזק כלל אל הש''י ברשע שיעשה הרשע הוא מבואר שמה שיעשה השם יתברך מזה ר''ל לשפוט האדם על מעשיו אינו רק להועיל לבני האדם ובהיות הענין כן לא ימנע שלא תתמיד הצלחת הרשע זמן ארוך לפי שהשם יתברך כבר האריך לו עונשו כדי שישוב אליו תוך הזמן ההוא ויעזוב דרכו הרעה ואולם שלא יגיע נזק לשם יתברך ברשע שיעשהו הרשע הוא דבר ביארו אליפז מהפך זאת הגזירה ואם הוא מבואר בעצמו והוא שאם לא יגיע תועלת להש''י בצדק הצדיק הנה לא יגיע לו נזק ברשע הרשע לפי שהתועלת והנזק הם שני הפכים ונושאם אחד ואולם הוא מבואר שלא יגיע תועלת להש''י בצדק הצדיק הנה אם כן הוא מבואר שלא יגיע לו יתברך היזק ברשע הרשע והנה ביאר זה אליפז על זה האופן לפי שהיה מבואר אצלו שלא יגיע תועלת להש''י בצדק הצדיק לפי שהוא מועיל לעצמו לבד ואולם ברשע הרשע היה אפשר לספק שיזיק באופן מה להש''י לפי שהוא מפסיד ומשחית פעולות השם במה שהוא מזיק לשאר האנשים והפועל יצטער כשישחיתו פעולותיו לפי מה שיחשב ואפשר שנאמר שאליפז לא ביאר המשפט האחד מאלו השנים אבל הניח כל אחד מהם על שהוא מבואר בעצמו ואולם מה שהיה טוען איוב ממה שבאו עליו מהמכות והנגעים להפליא בלא פשע הנה אליפז ישיב על זה שכבר חטא איוב חטאים נפלאים ואם לא הרגיש בזה מהם שכבר היה לוקח למשכון בגד האנשים חסירי הבגדים ונשארו ערומים והיו מתים בקרה ולא היה נותן לעני הצמא מים לשתות ולרעב לחם לאכול והיו מתים ברעב ובצמא ואולם העשירים והתקיפים היה מכבד אותם ומאכילם ומשקם וזה היה בתכלית הגנות וזה שאם לא היה נותן דבר מהונו לאיש מהאנשים היה לו התנצלות מה על מה שלא היה מטיב לעניים והוא כי אהבתו ממונו היתה הסבה המונעת לא שנאתו העניים והצדקה ואולם כשהיה מפזר ונותן לעשירים ובלתי נותן דבר לעניים היה מבואר כי משנאתו העניים והצדקה היה נמנע בזה, ומהם שלא היה חונן אלמנות במה שהיו מבקשות ממנו להצילן מיד עושקיה' והיה מניח היתומים ביד עושקיהם ולא היה עוזר אותם, ומהם שכבר חטא במה שהיה אומר שהשם עזב את הארץ והוא עון פלילי כי בכמו זה הענין חטאו אנשי דור המבול ואנשי סדום ועמורה ועל זה הגיע' מהעונש מה שכבר הגיע, והביא ראיה אליפז על שה' פוקד האדם על מעשיו ממה שקרה לאנשי דור המבול שלא ניצל מהם כי אם נח וביתו כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא ומה שקרה לאנשי סדום ועמורה שאם היה הענין לפי המערכת היה בתכלית הזרות שיסכים במקרה בזה הרבוי והנפלא הרשע לרוע המערכת ולזה נתן עצה אליפז לאיוב שישוב אל השם יתברך ויטיבהו השם יתברך הטבה נפלאה לא ישערה:

4235 / (איוב כב,יד) / חוג
קונפ"ש / conpas / מחוגה
שניים מארבעה כתבי-היד נותנים קומפ"ש compas (ר' במבוא של אה"ל, מהד' מתוקנת תשמ"ח, ע' 15).