מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתֹ֣ת יְּהוָ֑ה וּמִלְּבַ֣ד מַתְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם וּמִלְּבַ֤ד כָּל־נִדְרֵיכֶם֙ וּמִלְּבַד֙ כָּל־נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַיהוָֽה׃
indépendamment des sabbats de l’Éternel; indépendamment aussi de vos dons, et de toutes vos offrandes votives ou volontaires, dont vous ferez hommage à l’Éternel.
Rav Hirsch
V. 38. מלבד שבתות ד׳. Trifft ein מועד auf einen Schabbat, so ist auch dem שבת sein Recht in מוספי שבת neben den מוספי רגל zu zollen, und ebenso sind die רגלים die Zeiten, die zur Lösung aller bis dahin gegen das Heiligtum obliegenden Verpflichtungen laden. Jeder Moed ist zu gleicher Zeit für jeden einzelnen die Mahnung, mit sich hinsichtlich aller der Verpflichtungen abzurechnen, die aus seinem Privatleben dem Heiligtum gegenüber entsprungen oder freiwillig von ihm übernommen worden. Das erste רגל, das ihn trifft, fordert die Erfüllung, und deren Unterlassung ist eine Übertretung des Gebotes: והבאתם שמה ובאת שמה (Dewarim 12, 5 u. 6), und sind so ,drei רגלים an ihm vorübergegangen und er hat die dreimalige Mahnung nicht beachtet so übertritt er das Verbot: לא תאחר לשלמו (Dewarim 23, 21). ת׳׳ר חייבי הדמין והערכין החרמין וההקדשות חטאות ואשמות עולות ושלמים צדקות ומעשרות בכור ומעשר (ופסה לקט שכחה ופאה כיון שעברו עליהם שלשה רגלים עובר בכל תאחר (Rosch Haschana 4b). Hinsichtlich der hier mitgenannten צדקות wird aber (daselbst 6a) gelehrt, daß, wenn קיימי עניים, wenn Arme zum Empfange der צדקה vorhanden sind, מיחייב עליה לאלתר, das לא תאחר sofort übertreten wird (siehe תוספ׳ 4a). Hier sind nun als solche am רגל zu lösende Verpflichtungen: נדרים ,מתנות und נדבות genannt. מתנות sind wohl die von selbst entspringenden Obliegenheiten, wie בכור und נדרים ,מעשר בהמה die mit der Formel נדבות ,הרי עלי mit der Formel הרי זו übernommenen Verpflichtungen (siehe Kap. 7, 16). Obgleich jedoch jedes Moed seinem Wesen nach zugleich die Mahnung an Lösung unserer Gesamtverpflichtungen, Gott und seinem Gesetzesheiligtum gegenüber, bringt, so dürfen doch am י׳׳ט selbst nur עולות ושלמים הבאים מחמת י׳׳ט, nur die dem Charakter des Tages selbst entspringenden Opfer dargebracht werden, also עולות ראיה ושלמי חגיגה נדרים ונדבות ושלמי שמחה תמידים ומוספים aber, die nur zur Lösung einer besonderen übernommenen Verpflichtung kommenden Opfer, אין קרבין ביום טוב, dürfen nur am חול המועד (an שבועות in den sechs folgenden תשלומין-Tagen) gebracht werden (Beza 19a. — Siehe hinsichtlich שלמי נדר ונדבה Chagiga 7b תוספ׳ ד׳׳ה עולות und Beza 27b תוספ׳ ד׳׳ה ועל החלק).
Ibn Ezra
your gifts during the three festivals; and also vows (whether they be communal or individual); and also your pledges.