Commentaire sur Le Lévitique 24:4

המנרה הטהרה. שֶׁהִיא זָהָב טָהוֹר; דָּ"אַ עַל טָהֳרָהּ שֶׁל מְנוֹרָה, שֶׁמְּטַהֲרָהּ וּמְדַשְּׁנָהּ תְּחִלָּה מִן הָאֵפֶר (עי' ספרא):

יערוך את הנרות לפני ה'. שלא יתקן בחוץ ויכניסם לפנים:

על המנורה הטהורה. כתב הרמב"ן ז"ל, בפרשת ואתה תצוה לא אמר על המנורה הטהורה אלא יערוך אותו אהרן ובניו, כי אותה פרשה אינה עיקר במצות הנרות כי פירוש ואתה תצוה סופך לצוות את בני ישראל, ופרשה זו היא העיקר במצוה ההיא, ועל כן פירש על המנורה הטהורה, שהרי כשאמר שם (שמות כ״ז:כ״א) יערוך אותו אהרן ובניו היה במשמע על המנורה או בלא מנורה אם תשבר או תאבד, כאשר היה בשובם מן הגולה, ועכשיו אמר בפירוש על המנורה הטהורה כי בא לבאר כאן בעקר המצוה שלא ידליקו אלא על מנורה טהורה. ודרשו רז"ל על המנורה הטהורה על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקסמין ובצרורות. יערוך את הנרות לפני ה', שלא יתקן בחוץ ויכניס מבפנים. תמיד, אפילו בשבת, תמיד אפילו בטומאה.

על המנורה הטהורה. א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, מאי דכתיב על המנורה הטהורה – שירדו מעשיה ממקום טהרה ^גר"ל מן השמים, ורומז למ"ש כאן בגמ' שהיה קשה למשה ציור מעשה המנורה, והראה לו הקב"ה מנורה של אש, כפי שיבא לפנינו אי"ה בר"פ בהעלותך. וטעם הדיוק הוא משום דלא מצינו תואר כזה בשאר הכלים [זולת בשולחן ויבא על זה דרשה מיוחדת בסמוך פסוק ו']. .
(מנחות כ"ט א')

על המנורה הטהור' יערוך את הנרות לפני יי' תמיד. למדנו שאין ראוי שיהיה דבר מפסיק בין הפתילה והמנורה כאלו תאמר צרור או קיסם אבל יחוייב שתהיה הפתילה בגוף המנורה:

פס'. על המנורה הטהורה יערוך את הנרות. על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקסמים ובצרורות. יערוך את הנרות לפני ה'. שלא יתקן מבחוץ ויכניס. תמיד. כתוב כאן תמיד אחד אף בשבת ואחד תמיד אף בטומאה לפי שאין טומאה בצבור שהרי הציץ היה מרצה. ואחד למחתה. אם אינו ענין למנורה תניהו ענין למחתה. תאנא דבי ר' ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא מפני שנתחדשה בה דבר ופרשה זו נאמרה מהר סיני שנאמר (שמות כ״ז:כ׳) ואתה תצוה את בני ישראל ונשנית באהל מועד ללמדנו לפני ה' תמיד שלא יתקן מבחוץ ויכניס וללמדנו על המנורה הטהורה ושלא יסמכם בכלום דבר וללמדנו תמיד במחתה. אבל צריכין אנו לידע למה נסמכה פרשת הנרות למועדים ללמדך דברי רבותינו שאמרו הדלקת הנר בשבת מצוה. לפיכך נסמכה למצות שבתות ומועדי ה' ולפי שנא' (שמות מ׳:כ״ד) ואת המנורה (אל) [באהל מועד] נכח השלחן. סמך תיקון לחם הפנים למנורה:

על המנורה הטהורה וכו׳ ד״א וכו׳. דאילו לפירוש קמא ק׳ מאי קמ״ל הא חזינן במקום עשייתה שהיתה זהב טהור והכא לא הול״ל אלא על המנורה ולר״א ק׳ דהול״ל על טהרת המנורה. ודע דפי׳ שני זה דכתב רבינו איתיה בת״כ ומיהו לא מסיים בה כדברי רש״י אלא ז״ל שם על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקסמים ובצרורות ופי׳ הר״ב ק״א כגון אלו דמנחי תחת הנר שום דבר להסמיך הנר עליו לפי שהוא חוצץ וכו׳ ע״ש וק׳ על רש״י דמסיים בה שמטהרה ומדשנה מן האפר וכו׳ שהרי התנא גופיה ביאר כוונתו דלא לזה כיוון ותו דאי להא לא בעי קרא לומר דבעינן דישון והטבה דבהדיא פירש קרא במקומו בבקר בבקר בהטיבו את הנרות וכו׳. ושמא רבינו מפרש ברייתא דה״ק שלא יסמכ׳ לפתילות חדשות ע״ג הישנות והדשן שהם כמו קסמין ואע״ג דכבר למדנו זה מאידך קרא דכתיבנא אי לאו האי קרא ה״א שאינו אלא למצוה קמ״ל לעכב:

על המנורה הטהורה. לא שיקח הבזיכין ליתן בהם שמן ופתילות באהל העדות כשהם בידו. אלא בשעה שהבזיכין על המנורה יתן השמן והפתילות ומכ״מ הוצרך המקרא להזהיר שתהא ההכנה באהל מועד דבל״ז היה אפשר להוציא את המנורה ולהעריך שם. ע׳ לשון הרמב״ם פ״ט מהל׳ ביאת מקדש ה״ז לפיכך אם היטיב את הנרות והוציאן לחוץ כו׳. והנה הזהיר הכתוב שיעריך אהרן ובאמת כשר גם בהדיוט כדכתיב בפ׳ תצוה. אלא לא בא הכתוב כאן רק לצורך הענין המדובר בו שיתעסק בזה אהרן במועדים כדי שיחול גם עליו שפע הלכות להורות לב״י. והרי גם הוא נצרך לבעל תלמוד כדאי׳ במדרש קהלת עה״פ מלך לשדה נעבד דבעל משנה נצרך לבעל תלמוד. ולא בכ״מ מועיל סברא ודמוי מילתא למילתא ואמר כאן על המנורה הטהורה שמשמעו כי תכליתה אינו אלא כשהיא טהורה ולא נתקלקל כח רוחני שבה בטומאת הדור. וכמו שהיה בסוף בית שני. וכבר נתבאר הכל בספר שמות כ״ה ל״א ושם ל״ז י״ט. ובזמן שאין הדור טהור אין המנורה מסייע לחידוש הלכה וההכרח להתייגע יותר לעמוד על האמת ולמצוא דרך האמת. [וזהו מאמרם ז״ל בסנהדרין דל״ד במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבלי. וברור דלא באו חז״ל לגרע כח תלמוד בבלי ח״ו אדרבה באו בזה לרומם זה הכח שהוא כ״כ אור גדול עד שבמחשכים היינו שלא היה שום דבר לסייע מכ״מ אור הפלפול והיגיעה היו כ״כ עד שהאיר דרך ההלכה]:

יערך את הנרות. שמא יערך לשון תקון שמדשנו ומתקנו:

על המנרה הטהרה על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקסמים וצרורות.

והוסיף בפרשה הזאת על המנורה הטהורה היא הידועה (עטו) [צ״ל זהב] כלה מעשה בצלאל ולא אחרת ואשר עשוה מברזל בשעת הצורך על פי הנביאים עשוה:

המנורה הטהורה. על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקסמים ובצרורות (ת"כ), פי' שהנרות יהיו על המנורה עצמה ולא ישימו דבר תחת הנר להסמיכם, כי בזה יהיה חוצץ בין הנר והמנורה, ורש"י שכתב על טהרה של מנורה שמטהרה ומדשנה תחלה מן האפר, יראה שהיה לו גירס' אחרת בת"כ:

על המנרה הטהרה. על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות:

תמיד. אפי' בשבת ובטומאה. בפרשת ואתה תצוה לא כתוב בה תמיד לפי שלא הזכיר בה אלא לשון יחידי יערוך אותו דהיינו נר מערבי והוא לא היה דולק תמיד כי הי' כבה כשישראל היו חוטאים אבל כאן דכתיב יערוך את הנרות כתיב תמיד ששאר הנרות היו לעולם דולקין כמשפטם עד אור הבקר:

על המנורה הטהורה. על טהרה של מנורה, שלא יסמכם בקסמים ובצרורות ^דר"ל אגופה של מנורה, שלא יפסיק דבר אחר. וכהאי גונא איתא הלשון ביומא נ"ט א' הזה על טהרו של מזבח, דפירושו על גוף המזבח, יעוי"ש, ובסמוך פ' ו' על טהרו של שולחן, ורש"י בפסוק זה פירש שמטהרה ומדשנה מן האפר. .
(תו"כ)

לפני ה' שלא יתקן בחוץ ויכנס בפנים.

יערך את הנרות לפני ה'. שלא יתקן בחוץ ויכניס:

לפני ה'. שלא יתקן מבחוץ ויכניס ^הר"ל שלא יוציא המנורה לחוץ ויתקנה ויכניסנה ערוכה, ומדייק זה מיתור לשון לפני ה'. .
(תו"כ)

תמיד. אף בשבת אף בטומאה (פי' דג' פעמים תמיד כתיבי הכא א' לגופה על נר מערבי שתהא דולקת תמיד וא' אף בשבת וא' אף בטומאה וכל מקום דכתיב תמיד דילפינן מיני' שבת וטומאה סמכינן אהך:

תמיד. אפילו בשבת, תמיד ואפילו בטומאה ^ונתבאר לפנינו ריש פ' תצוה. .
(שם)

על המנורה הטהורה: רוצה לומר שעריכת הנרות יהיה על המנורה עצמה, ולא יהיה דבר מפסיק בין הנרות להמנורה. ולכן אמר "הטהורה" כי אם היה יכול להפסיק בקיסמים ובצרורות לא היה קפידא בטהרת המנורה לענין הנרות שאין נוגעים בה, אבל כיון שצריך שיקבעם במנורה עצמה, מקבלים טומאה ולכתחילה צריך לזהר בטהרתם. ואם נאמר דסתמא דספרא ר' יהודה כר' יוסי בריה סבירא ליה, דמכשיר מנורה של עץ (כמ"ש במנחות דף כח), קא משמע לן גם כן שהמנורה, אף שהיא מעץ, מקבלת טומאה. ולא נאמר דכלי עץ העשוי לנחת היא. וכן מבואר בראב"ד (פרק ג מהל' כלים) וז"ל אלא משולחן של מקדש וממנורה שהקשו עליהם כלי עץ העשוי לנחת הוא ומשמע שהיה לו בגרסתו כן גבי מנורה. ומכל מקום דבריו צריכים עיון דסותר למ"ש במנחות (דף כט), עיי"ש. ורש"י בפירושו פירש על טהרה של מנורה, שיטהרה וידשנה מן האפר. ולדבריו מ"ש שלא יסמכם בקיסמים הוא ענין אחר.

יערך את הנרות לפני ה': אמר זה ללמד שעריכת הנרות על המנורה יהיה לפני ה' בהיכל, לא בחוץ. כי למעלה (סימן רטו) למד שלא יכניס הנרות דולקים מבחוץ ויערכם בפנים על המנורה. ופה למד שלא יוציא המנורה לחוץ לערכם שם, שזה לא נודע משם. ומ"ש תמיד אף בשבת וכולי התבאר (בסימן ריז).