Commentaire sur Les Nombres 19:17

AND HE SHALL PUT UPON IT RUNNING WATER INTO A VESSEL. The meaning thereof is not that he should first put the ashes [of the Red Heifer] into the vessel and then put the water upon the ashes, for our Rabbis have taught⁵¹Sotah 16b. that if one places the ashes in the vessel first and then the water, it invalidates [the water, so that it may not be used as water of purification]. They derived this law from the expression, running water into a vessel, which implies that the running water [alone] should be put into the vessel [i.e., there should be nothing-such as the ashes — intervening between the water and the vessel]. Perhaps they deduced it because He did not say: “And for the unclean they shall take of the ashes of the burnt heifer of purification into a vessel, and he shall put upon it running water.” But [since Scripture put it in the reverse order: And for the unclean they shall take of the ashes of the burnt heifer of purification — and running water he shall put thereto in a vessel], the meaning of the verse is as follows: “and he shall put upon the ashes the running water which was [already] in the vessel,” meaning that he should mix the ashes with the water which was in the vessel until the water flows over them.⁵²Thus first he puts the running water into the vessel, then the ashes, and afterwards he mixes the ashes with the water so that the water which was in the vessel is on top.

ונתן עליו מים חיים אל כלי, “and put upon it spring water into a vessel.” A superficial reading of the plain meaning of the text would lead us to believe that the water is to be poured into the container already containing the ash of the red heifer. However, this is not so. Our sages derived from the text that if someone puts the ash into the container first before adding the water, the whole procedure has become invalid. They base this on the words מים חיים אל כלי, implying that something live must first be in the vessel, in other words that the ash must be mixed with the water, so much so that the water eventually is covering the ash completely. (Compare Temurah 12)

V. 17. ולקחו ,ולקחו לטמא וגו׳: es ist dazu jeder erwachsene Vollsinnige, wie bei אסיפת האפר (V. 9) fähig (Joma 43 a). ולקחו ונתן der Wechsel im Numerus lehrt, dass beide Handlungen nicht durch eine und dieselbe Person zu geschehen brauchen (daselbst). עפר ,מעפר וגו׳ ist in erster Linie Erdenstaub, bezeichnet aber auch Kön. II. 23. 4 ff. durch Verbrennen erzeugten Staub: Asche. Ebenso Dewarim 9, 21 verglichen mit Schmot 32, 20. Hier dürfte der Ausdruck mit bedeutsamer Absicht gewählt sein (siehe unten). — ונתן עליו מים חיים אל כלי: bezeichnet einen kombinierten Akt. מים חיים אל כלי bestimmt, dass erst das Wasser in das Gefäß gegeben wird. Wenn das Wasser in das Gefäß kommt, ist noch nichts anderes darin; ונתן עליו der Aschenstaub soll aber sodann so in das Wasser gegeben werden, dass er nicht auf dem Wasser schwimmend bleibe, sondern durch Umrühren sich mit dem Wasser mische und das Wasser über den Staub komme. כתיב עליו אלמא אפר ברישא וכתיב מים חיים אל כלי אלמא מים ברישא הא כיצר וכו׳ אל כלי דוקא עליו לערבן (Sota 16 b). Dieses Geben und Mischen des Aschenstaubes ins Wasser heißt: קידוש, das so gemischte Wasser heißt: מי חטאת, und wird das Wasser nur מי חטאת in dem Momente, in welchem die Asche ins Wasser gegeben wird. אין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן אפר (Temura 12a).

מים חיים אל כלי, “fresh water into a vessel.” The word כלי here is interpreted as the respective first letters in the words: כהן, לוי, ישראל, i.e. when reading the Torah in public, a representative of each of these categories of Israel is to be called up to the Torah. The expression מים is a euphemism for the word: Torah, (Isaiah 55,1) and the word: חיים , is a euphemism for the Torah which is also known as עץ חיים, “tree of life.” (Proverbs 3,18)

Das zum מי חטאת bestimmte Wasser ist nur in ein Gefäß zu füllen, es ist jedoch jedes den כלי-Charakter tragende Gerät dazu tauglich, בכל הכלים מקדשים אפי בכלי גללים וכו׳ אין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי (Para 5, 5). Es muss das Wasser unmittelbar aus dem Quell in ein Gefäß aufgenommen werden (daselbst 6, 5). Unter den Begriff מים חיים fallen alle quellenden und höchst selten versiegenden Wasser, die keine chemische Veränderung (מוכים) erlitten, also nicht salzhaltige und nicht warme Quellen, nicht מלוחים und nicht פושרים (daselbst 8, 9). In die Ferne aus einem Quell fließendes Wasser ist so lange tauglich, als der Fluß nicht unterbrochen ist (daselbst 8, 11). — Siehe oben zu למשמרת למי נדה (V. 9), dass vom Momente des Schöpfens bis zum קידוש, d. i. bis die Asche in das Wasser gestreut worden, מלאכה פוסלת. Nach dem קידוש und selbst im Momente der הזיה stört מלאכה und היסח הדעת nicht. — Bechorot 29a wird gelehrt, dass ebenso wie הנוטל שכדו לדון ולהעיד דיניו ועדותיו בטלין so auch הנוטל שכרו להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה dass somit der Akt des קידוש und der הזיה nur Gültigkeit habe, wenn er unentgeltlich geschehen, dagegen darf für הבאה ומלוי für das Herbeibringen der Asche und für das Füllen des Wassers Zahlung genommen werden. Nach Raschi daselbst und Kiduschin 58b käme bei הבאה und מלוי eine ihm nicht obliegende Mühe zur Vergütung, während bei קידוש und הזאה lediglich die Mizwaübung hervortritt oder, wie Raschi (Kiduschin) sich ausdrückt: שכר לימוד מצוה die Gesetzeskunde, für welche keine Vergütung genommen werden darf, nach dem Kanon: ראה למדתי אתכם וגו׳ מה אני בחנם אף אתם בחנם (Bechorot 29 a). Es scheint jedoch noch einer unterscheidenden Motivierung zu bedürfen, warum קידוש והזיה gegen Bezahlung ungültig sind und z. B. bezahlte כתיבת סת׳׳ם ,שחיטה ,טבילת כלי,, bezahlte הטלת ציצית, מזוזה בבית, בבגד usw. ihre Gültigkeit erlangen (siehe תוספו׳ Ketubot 105a ד׳׳ה גוזרי*). Es dürfte "vielleicht" קידוש והזיה mehr als andere Mizwaübungen dem Begriff der "Lehre" angehören, hinsichtlich deren ja zunächst das מה אני בחנם וגו׳ gesprochen ist und vielleicht weist hierauf das einleitende זאת התורה (V. 9) hin. וצ׳׳ע בצ׳׳ק לבכורות דט׳׳א דמשמע דס׳׳ל דהזיה וקידוש רמיא רחמנא על האי כהן דשייך בעבודה מ"ה אסור ליקח אפי׳ אגר בטלה דמוכח ע׳כ׳ל׳ וצ׳׳ע מאי קאמר ועי בריטב׳׳א קידושין נ׳׳ח ב׳ דס׳׳ל דהא דדינין בטלין קנסא דרבנן הוא וס׳׳ל נמי דשכר טבחים ובודקים שהוא מותר דהנהו פועלים נינהו ולא שבר הוראה הוא אלא שכר פעולה ועדיף משבר הבאה ומלוי וצ׳׳ע.

ולקחו וגו׳ ונתן, es muss die אפר durch bewusste Menschenkrafthandlung in das Wasser gestreut werden (Para 6, 1 und רמב׳׳ם daselbst).

הל׳ פרה אדומה 10, 2, 4 differieren ראב׳׳ד und רמב׳׳ם in Auffassung des פסול מלאכה und היסח הדעת siehe daselbst כ׳׳מ (siehe unten und zu V. 3).