Commentaire sur Les Nombres 2:32
אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃
Tel fut le classement des enfants d’Israël, selon leurs familles paternelles; répartis dans les camps par légions, leur total fut de six cent trois mille cinq cent cinquante.
Rabbeinu Bahya
אלה פקודי בני ישראל ...שש מאות אלף ושלשת אלפים חמש מאות וחמישים, “These are the countings of the Children of Israel, ....603,550.” This same number has already been reported in 1,46. The reason the Torah repeats this number is only to draw our attention to the miracle that from the day the census took place until the day the people commenced their journeys on the 22nd day of the month not a single one of these people had died.
Ask RabbiBookmarkShareCopy