Commentaire sur Les Nombres 12:6

שמעו נא דברי. אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (שם):

אם יהיה נביאכם אם יהיה לכם נביא כדברי אונקלוס (תרגום אונקלוס על במדבר י״ב:ו׳) ורבי אברהם פירש כי טעמו אם יהיה נביאכם נביא ה' כמו והנבואה עודד הנביא (דהי"ב טו ח) ויפה אמר וטעם הכתוב שאפילו אם יהיה נביאכם נביא ה' אינו מתנבא בשמי הגדול רק במראה או בחידות והזכיר כן כי רבים מן הנביאים לא ישיגו לזה אבל יהיו נביאים ברוח הקדש כענין שנאמר רוח ה' דבר בי ( כג ב) והיא יד ה' האמורה ביחזקאל ויתבאר בדברי זכריה:

אם יהיה נביאכם. אם היה משה נביא באותה המדרגה שחשבתם באמרכם הלא גם בנו דבר:

שמעו נא דברי. צריך לדעת למה הוצרך לומר כן ודאי כי ישמעו את אשר ידבר, עוד צריך לדעת אומרו תיבת נא כי לא יוצדק לומר האדון לעבדו לשון בקשה.

נביאכם - נבואתכם.

אם יהיה נביאכם: כמו ידיהם ולא ימישון, ידים להם.

אם יהי' נביאכם. כתב הרמב"ן פי' אם יהיה לכם נביא. ור' אברהם פי אם יהיה נביאכם נבי' ה':

אם יהיה נביאכם ה'. כמו (דברי הימים ב ט״ו:ח׳) והנבואה עודד הנביא. ושעורו אם יהיה נביאכם נביא ה'. ויאמר מי שיהיה מכם נביא אפילו יהיה נביא ה' איננו מתנבא בשמי הגדול רק במראה או בחידות, והזכיר כן כי רבים מהנביאים לא ישיגו לזה, אבל יהיה נביאכם ברוח הקדש, כענין שאמר (שמואל ב כ״ג:ב׳) רוח ה' דבר בי, והיא יד ה' האמורה ביחזקאל. ומה שאמר במראה אליו אתודע ולא אמר במראה אליו אראה, הפסוק הזה כפסוק (שמות ו׳:ג׳) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, יאמר כי ה' הגדול יהיה במראה ובה יתודע אל הנביא לא בשמו הגדול, כמו שאמר ושמי ה' לא נודעתי להם. ואמר כי הדבור יהיה בחלום, ולא כן עבדי משה כי בכל ביתי נאמן הוא אשר יראו בו הנביאים חלומות נאמן הוא, ויודע בעצמו כל המדות, ומפה אל פה יהיה לו הדבור מאתי והתמונה יביט בה לא יראנה בחלום, ובכאן למד מה בין נבואת משה לשאר הנביאים.

בחלום אדבר בו. שמואל כי הוי חזי חלמא בישא היה אומר וחלומות השוא ידברו (זכריה ו'), וכי הוי חזי חלמא טבא היה אומר וכי החלומות שוא ידברו והכתיב בחלום אדבר בו ^דבאור הענין נראה דבכלל צריך אדם לפתור לו חלומו לטובה, יען כי כל החלומות הולכין אחר הפתרון, כמבואר בירושלמי מעש"ש פ"ד ה"ו, ובבבלי ברכות נ"ה ב' הלשון אחר הפה, והכונה – אחר הפתרון, ועיין מש"כ ר"פ מקץ, ולכן טוב שיפתור לו האדם את חלומו בלשון טוב, וכה מבואר בפ' הרואה כמה וכמה ענינים שרואה אדם בחלום ויש בהם נטיות לרעה ולטובה יתפוס הלשון הנוטה לטובה, וכך יעלה לו. .
(ברכות נ"ה ב')

אין נא אלא לשון בקשה. כלומר אע"פ שחרה בם אף ה' וילך, מ"מ אין נא אלא ל' בקשה ודבר עמהם בנחת, שאלו הי' דבריו בכעס לא היו דבריו נשמעים, וללמוד קל וחומר לבשר ודם שיהיו דבריו בנחת:

בסוף ד"ה פה אל פה כו' נ"ב ומה שפרש"י והיכא א"ל בסיני לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי אלא מפה אל פה לחוד הוא דאפיק שהקב"ה אמר לו ומאן דדריש שם ואתה פה עמוד עמדי לא דריש פה אל פה ורש"י עייל תרווייהו בחדא מהרש"ל:

שמעו נא. כמו עתה:

במראה ב', במראה אליו אתוודע, במראה נהפכו צירי עלי, לומר שאפילו במראה שאני נראה לנביאים נתהפך ציריהם עליהם אבל משה יושב כתלמיד לפני רבו:

אם יהיה נביאכם ה'. תשובה זו הויא על מה שאמרו גם בנו דבר. כלו' אינו דומה דבור שאני מדבר עמכם ועם שאר הנביאים לדבור שאני מדבר עם משה שעם נביא אחר בחלום אדבר בו כאדם שרואה חלום וצריך פתרון. במראה אליו אתודע כאדם שרואה במראה בבואה שלו ואינו רואה ממשות כלומר דרך משל אני מדבר עמהם כדכתיב שכב על צדך השמאלית וכן בדניאל כתיב אני ראיתי ולא אבין וכן הרבה אחרים:

אם יהיה נביאכם ה׳. דיש נביא בשם אלהים ויש בשם ה׳. כמו דכתיב בבלעם בפעם ראשונה ויקר אלהים אל בלעם. ובפעם שנית ויקר ה׳ אל בלעם. ויש מתנבא בשם מלאך. ומראה נמוך אפשר לראות בברור. אבל אם יהיה נביאכם ה׳ אזי במראה וגו׳ או בחלום אדבר בו. משא״כ כשמתנבאים בשם אלהים אז גם המה רואים בברור. וע׳ ס׳ בראשית י״ז א׳ מש״כ שם. וה״ז כמו שר מושל גדול וגם הוא רופא וכדומה. יש הבדל בין כשמדבר בשם ממשלתו בין כשמדבר בתור רופא:

אם יהיה נביאכם. תשובה על מה שאמרו הלא גם בנו דיבר כלומר אינו דומה דיבור שעמכם ועם שאר נביאים לדיבור של משה כי כשאני מדבר עם שאר הנביאים איני מדבר עמהם כי אם על ידי מראה ודמיון, בחלום אדבר בו כאדם שרוא' חלום וצריך לפותרים:

במראה אליו אתודע לשון נבואה כמו ודבר מה יראני והגדתי לך.

אדבר בו. הבי"ת בסגול:

שמעו נא דברי אין נא אלא לשון בקשה. בספרי כלומר אע"פ שדברי הש"י עמהם פה היו בכעס כדכתיב בסיפיה דקרא ויחר אף יי' בם וילך אפי' הכי מלת נא דכתי' ביה בהאי קרא אינו אלא לשון בקשה שדבר עמהם דבריו בנחת ובפיוס כדי שישמעו כל דבריו שאילו היה מדבר עמהם דבריו בכעס לא היו נשמעי' וזהו שאמרו בספרי אחר אין נא אלא לשון בקשה והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שאמר והיה העולם אמר דבריו בתחנונים קל וחומר לבשר ודם:

אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע וגו'. כלומר בתוך מראה אתודע אליו והוא דמיון המראה שהרואה יראה בה פני חבירו אבל לא זה הוא הפנים האמיתי. כן דיבר הקב"ה כביכול עם הנביאים מלובש במראה ואינם מדברים בדבר ה' ממש. אבל,

אם יהיה נביאכם. רש"י פי' אם יהיה לכם נביאים וכת"א, ולראב"ע חסר הנסמך ופי' נביאכם נביא ה', ולרשב"ם נביאכם במקום שם המקרה נבואתכם, ולדעתי אין צריך לכל הדחוקים האלה, כי מאמר זה חוזר אל משה, כנגד מה שאמרו הלא גם בנו דבר והשוו מעלתם למעלת משה כמהו כמהם, וכמו שהם במדרגת נביאים כך משה איננו במדרגה יותר עליונה מהם, וגם הוא אינו כ"א נביא, על זה בא מאמרו ית' אליהם להודיעם שאיננו במדרגת נביא לבד, כ"א במעלה יותר גבוה, על זה אמר. אם יהיה נביאכם ר"ל אם לא יהיה משה כי אם במדרגת נביא לבד, ה' במראה אליו אתודע וגו', ר"ל היה די לו אם אנכי ה' הייתי נראה אליו במדרגה קטנה, והיא מראית הלילה (וואֶרע ער פראָפעט נור, זאָ ווירדע איך עוויגער מיך נור), והנגינה מסכמת לזה, ולדברים האלה שפיר אמר קרא מלת אליו בו לשון יחיד. כמראה אליו אתודע, פרש"י שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלרי' המאירה, ועל ומראה ולא בחדות הנאמר במשה פי' מראה זה מראה דבור שאני מפרש לו דבורי במראית פנים; והוא מן הספרי, ובויקרא רבה כל הנביאים לא ראו אלא באספקלרי' מלוכלכת ומשה ראה באספקלרי' מצוחצחת. ממשמעות הדברים יראה שמלשון המקרא למדו כן, מדכתיב מראה פעם בקמ"ץ פעם בסגו"ל, ובאמת אין שנוי נקוד זה ענין חסרון ויתרון מעלה כ"א שזה מתוקן בלשון זכר וזה בלשון נקבה, וכמו שהעיר החכם רוו"ה ע' בדברי', ונ"ל כמו ששנוי נקודותיהם יורו על הבדל זכר ונקבה, הוא עצמו ההבדל לחסרון ומעלת הנבואה, כי כל דבר שבטבעו מקבל השפעתו מדבר אחר ידובר בו בלשון נקבה, כי על השמים שהם משפיעים לארץ יאמר האזינו השמים בלשון זכר, ועל הארץ המקבלת השפעתו ממעל לה יאמר ותשמע הארץ בלשון נקבה, וכן הלב שבאדם אשר ממנו תוצאות חיי הגוף, והוא המשפיע בכל האיברים ידובר בו בלשון זכר, ולבי ראה הרבה חכמה, אמנם שאר איברי הגוף שכולם בכלל מקבלים השפעתם מן הלב ידובר בם בלשון נקבה, ידים שופכות, רגלים ממהרות, עיניך ראות, שמעה אזני, וכן בשאר האברים; והנה לוח הזכוכית המלוטש מאד (געשליפענעס גלאס), אשר מצד אחד שבו משוח טיחה על פניו, ועל ידי זה יתעכב עין הרואה מלהסתכל בצורה העצמית העומדת בצד השני, ואמנם בצד המלוטש יתרשמו הצורות העומדים נגדה, הצורה הזאת המתרשמת בתוך הזכוכית יוכל הרואה לראות, והוא המכונה מראות הצובאות (שפיגעל), ולהיות הלוח הזכוכית באופן זה להראות התמונה המקבלת בצד המצוחצחת שבה מדבר העומד נגדה, לזה ידובר בה בלשון נקבה, מראה באל"ף קמוצה. הנה לסבה זו לפי שכל הנביאים שלא זכו להשיג הדבור האלהי הנבואי בעצמותה, והיה מן הצורך אצלם שיתלבשו הדבורים הנבואיים במשלים וחדות, כמו סיר נפוח, מנורת זהב, מקל שקד וכדומה, הנה באופן זה לא ראה הנביא במראיתו הדבור העצמי המדובר ממנו כ"א דוגמת הרואה הצורה המתרשמת בלוח הזכוכית, שאינו רואה עצמות הדבר כ"א דוגמתו, ולזה תכונה מראית נבואתם בשם מראָה בקמצת האל"ף בלשון נקבה. אמנם משה להיותו זוכה למראית פנים פא"פ להשיג הדבור האלהי בעצמותו בלתי התלבשותו בדמיונות, עד שאמרו עליו השכינה מדברת מתוך גרונו כביכול, לזה תכונה מראית השגתו המעליתית בשם מראֶה בסגו"ל האל"ף בלשון זכר, שהוא הלוח הזכוכית שאין טיחה משוחה בו ויוכלו לראות מתוכו הצורה העצמית העומדת מצד השני, ואין התמונה מצטיירת בזכוכית, ועין הרואה יכולה לשלוט בדבר העצמי כמו שהוא:

ויאמר שמעו נא דברי, אם יהיה נביאכם ה' כבר בארו בספ' שבא להודיעם מעלת נבואת משה שנבדלה מכל הנביאים שכלם נבאו באספקלריא שאינה מאירה ומשה ע"ה נבא באספקלריא המאירה. ולפי דרכנו הנה בארתי (בפי' מראה הסנה ובפ' תשא), שמשה היה פי שנים ברוחו, שלנבואה באספקלריא שאינה מאירה היה מוכן בטבע מבלי שום הכנה, אמנם לנבואה באספקלריא המאירה לא היה מוכו בטבע והיה צריך לזה הכנה בין מעצמו בין מזכות ישראל שעת ירדו ישראל ממדרגתם ירד גם הוא ממעלתו ונבא באספקלריא שאינה מאירה שע"ז היה מוכן תמיד, וע"כ לא יכול להשפיע על כל הנביאים רק נבואה באספקלריא שאינה מאירה שזה היה לו בטבע, לא נבואה באספקלריא המאירה שגם הוא לא השיגה רק ע"י הכנה ומציאת חן בעיני ה', וע"כ לא יכול להשפיע מדרגה זאת על זולתו, ובזה נמצא תשובה לתלונת מרים על שפרש מן האשה, שהיה טענתם שמשה א"צ לו פרישה והכנה באשר הנבואה היא לו בטבע והמופת לזה ממה שהוא הצנור המריק את הרוח ליתר נביאים כמ"ש הלא גם בנו דבר, והתשובה לזה היא שהלא אינו מאציל מן הרוח אשר עליו רק נבואה באספקלריא בלתי מאירה, אבל נבואה באספקלריא המאירה שלא יכול להאציל על יתר נביאים אינה לו בטבע וע"ז צריך הכנה ופרישות מן האשה, וכבר בארתי בכ"מ ההבדלים שהיה בין נבואת משה ליתר נביאים, שכל הנביאים נתנבאו בחלום ומשה נתנבא בהקיץ, [ב] על כל הנביאים נפל פחד ורעדה ובטלו כל כחות הגוף ומשה נתנבא כשהוא ער ועומד על רגליו ומשתמש בחושיו, [ג] כל הנביאים ראו מחזות ודמיונות כי בא להם שפע הנבואה באמצעות כח המדמה ולמשה הגיע השפע על כח השכלי בלי תערובות כח המדמה וע"כ לא ראה שום דמיון, [ד] כל הנביאים נתנבאו במשלים וחידות עד שהיו נבואותיהם סתומות ועלומות ובנבואת משה לא נמצא שום משל וחידה, [ה] כל הנביאים הגיע להם שפע הנבואה ע"י מלאך ולמשה הושפע שפע הנבואה מהא"ס בעצמו שלא ע"י אמצעי, כמ"ש פני ילכו והניחותי לך כמש"פ שם, [ו] מ"ש בספרי כל הנביאים נתנבאו בכה מוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, [ז] התבאר בראש פ' וארא במ"ש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, שהשפעת הנבואה להאבות ולכל הנביאים היה מצד האלהות המתפשטת בכל העולמות להיות חיות העולמות ורוחם ונפשם כדמיון הנפש המתלבשת בגויה, וע"כ היתה נבואתם במראה ובמחזה לפי הלבושים והמסכים שבהם תתלבש האלהות בעולם עולם, וכן חלות הרוח על נפש הנביא היה בענין זה לפי מה שהיא נפש מתלבשת בגויה שגם בעת התפשטות הגשמיות ובטול כחות הגוף נשאר כח המדמה שהוא כח גופני, וע"כ חזו מחזות ודמיונות נלקחות מצויר העולם הגדול ומן השקפות כחות המדמה שדרך הכח הזה ובאמצעותו חלה הנבוא' על שכל הנביא, והיתה הנבוא' ע"י שמותיו וכנויו לא ע"י שם הוי"ה, כי שם הוי"ה מורה על האלהות כמו שהוא בעצמו בלא התלבשות בעטוף ומסך העולמות וזה לא יכלו להשיג, ועז"א וארא אל אברהם וכו' באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם, אבל נבואת משה שהיתה באספקלריא המאירה היה ע"י מה שהשיג את האלהות כפי מה שהוא בעצמו למעלה מן העולמות מופשט מכל ציור ותמונה הנלקח מצויר העולמות, וכן שפע הנבואה חלה על שכלו שלא באמצעות כח המדמה שהוא כח גופני כי היה כאחד מן השכליים הנפרדים וכנפש מופשטת מן הגויה לגמרי ונבואה זו מיוחסת לשם הוי"ה ב"ה, וע"כ כל הנביאים השיגו מראה ודמיון מן מחזה העולמות ומן כח המדמה, והיתה הנבואה בשם שדי שאמר לעולמו די וחקק ומדד וקצב חוקי, העולמות וכחותיהם, וע"כ אמר וארא שראו מראה ודמיון, ומשה השיג בשם הוי"ה ולא ראה דמיון ומראה עיי"ש באורך, ועז"א אם יהיה נביאכם ה' ופי' ראב"ע אם יהיה נביאכם נביא ה', ר"ל שישיג הנבואה ע"י שם הוי"ה, וגם כולל בזה מ"ש שהשכינה מדברת מתוך גרונו בעמן שהנביא [ר"ל הדובר בו שנביא פי' הדובר מלשון ניב שפתים] האם הדובר בו יהיה ה' בעצמו ששכינה מדברת מתוך גרונו והוא הנביא שלו הדובר בו, ומפ' במראה אליו אתודע ואצל משה אמר ומראה בסגול, בזה גלה להם ההבדל בין אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה, שעל מה שאומר בכלים (פרק לד מ"ב) אספקלריא טהורה פי' הר"ש והרע"ב (שפיגעל) שרואים בו את הפנים, והרמב"ם פי' (ברילל) הוא זכוכית שמביט דרך בו, וכן על לא יערכנה זהב וזכוכית (איוב כח יז) ת"י דהבא ואספקלריא ומראה בקמץ הוא שפיגעל, שהוא מכוסה בטיח ועופרת מצד אחד עד שלא תעבור הראות לראות דבר העומד מאחוריו רק מראה הצורה העומדת נכחו וזה אספקלריא שאינה מאירה, ומראה בסגול הוא הזכוכית שהראות עובר בו לראות מה שעומד אחוריו מצד האחר וזה אספקלריא המאירה. והנה הרואה בשפיגעל לא יוכל לראות הצורה העומדת מצד האחר אחורי המראה, רק הצורה העומדת בצד שהוא עומד בה שהוא לפני המראה, וזה מליצה על ראית והשגת הנביאים שלא השיגו את האלהות העומד חוץ מגבול העולמות, רק את האלהות הנמצא אתם בצד שהם עומדים, שהוא האלהות המתפשט בעולמות להיות נפש העולמות, [ב] שהצורה הנראית במראה אינה הצורה עצמה העומדת נכח המראה, רק תמונה של הצורה המתפלשת מן הצורה על פני המראה, כי לא ישיגו את האלהות כמו שהיא בעצמה, רק מה שהתפלש מן השגת האלהות על כח דמיונם שהוא המראה שעליו יתרשמו הצורות הנראית בדמיון הנביא שיביט על כח דמיונו שעליו יצויר לו צורות אשר יחזה במחזה ואינם נמצאים רק במראה ר"ל בכח דמיונם לא באמת, [ג] הרואה את הצורה במראה יראה בה גם מראית פניו שהוא עצמו עומד לפני המראה וגם דמותו התרשמה על המראה, ור"ל שהמחזות והתמונות אשר יראו החוזים יראו גם דעות עצמם ומחזות דמיונם המתרשם במחזה, אבל מרע"ה ראה באספקלריא המאירה שהוא הזכוכית שכח הראיה עובר בו אל העבר השני יראה הדבר העומד מצד האחר שהוא חוץ מגבול המביט, ור"ל שהשיג את האלהות מופשט מן העולמות כמו שהוא בעצמותו, ובזה לא יראה שום מחזה ודמיון, כי הא"ס בעצמו כפי שהוא בעצמו לא יושג ממנו שום ציור ושום דמיון, וישיג רק השגה מדעיית שכליית [ועי' בע"י שבאר עוד כמה הבדלים בין אספקלריא המאירה והבלתי מאירה לפי דרכו] וז"ש אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע ולכן בחלום אדבר בו שבעת החלום נשאר כח הדמיון שהוא המראה המוכן לקבל הצורות שיבראו בעת החזון ויתרשמו בכח דמיונו שמהם יפשיט השכל את הדבר אשר יראהו בחזון:

"במראה". אונקלוס מתרגם: בחזוין. לעומת זאת בפסוק ח אותה מילה מתורגמת אצלו: בחֵיזוּ. וצריך הסבר הן בלשון הקודש הן באונקלוס. (פ' בהעלתך תשנ"ב)

אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם תרגום אונקלוס אִם יְהוֹן לְכוֹן נְבִיאִין וגומר עיין רמב״ן:

אין נא אלא לשון בקשה. כלומר, שבקש הקב"ה בבקשה מהם שישמעו התשובה. וכל זה מפני כבודו של משה, כדי להתנצל הקדוש ברוך הוא בעצמו את משה:

פס'. ויאמר שמעו נא דברי. אין נא אלא לשון בקשה ק"ו לבשר ודם לדבר דבריו בתחנונים. רבי שמעון בן יוחאי אומר שמעו נא. מלמד שבקשו ליכנס בדבריו של הקב״ה ואמר להם המתינו לי עד שאחריש. מיכן שלא יכנס אדם לתוך דברי חבירו. אם יהיה נביאכם. אע״פ שבחרתי בנביאים הרבה אני מדבר עמהן במראות ובחלומות. אבל למשה פה אל פה אדבר בו. (שמות ל״ג:י״א) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים וגו'. ומהו פירושו. שדיבר עמו שלא בתרדמה ושלא בחלום. ומראה ולא בחידות. יכול מראה שכינה ממש ת״ל (שם) ויאמר לא תוכל לראות את פני. ולא די לנביאים שאינם רואים אלא שאין יודעין אנה הולכים שנא' (יחזקאל ג) ותשאני רוח אלא מהו ומראה שהיה מסתכל בספקלריאה המאירה שכבר נאמר ביחזקאל (שם מג) וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבואי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל נהר כבר הרי תשעה מראות מפני שמראות נחשבות שנים וששה הרי עשר מראות. ומשה היה רואה מתוך ענן אחד. ושאר הנביאים כל אחד ואחד לפי כחו לכך נאמר (הושע י״ב:י״א) וביד הנביאים אדמה. ולא בחידות. לפי שנאמר ביחזקאל (יחזקאל י״ז:ב׳) בן אדם חוד חידה לפי שהקב״ה עם שאר הנביאים היה מדבר בחידה ובמשל אבל לא כן עבדי משה. ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט. זה מראה אחורים. או אינו אלא מראה פנים ת״ל (שמות ל״ג:כ״ג) והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו:

ה' במראה אליו אתודע. רחוק הוא שיהיה ה' דבק למעלה כדעת ראב"ע והחכם שד"ל הנמשך אחריו, והנכון שהוא כמו ואל משה אמר עלה אל ה' וכיוצא בו, והטעם בכל אלה לרמוז לסתרי האלהות כמו שהעירו בזה חכמי הקבלה, והחכם שד"ל מדעתו את זאת פחד ליתן מקום לחכמי הקבלה לתלות עצמם בדברי התורה — וכן בפ' שלח אשר עין בעין נראה אתה ה'. וממין זה וישמע את הקול מדבר אליו עיין שם דברים ארוכים, וכן בס' יחזקאל את מִדַּבֵּר אלי ופירש"י ז"ל כאדם שידבר בינו לבין עצמו, וכל זה יורה לחלוק מדותיו יתברך בבחינת הנבראים.

אם יהיה נביאכם. אִם יִהְיוּ לָכֶם נְבִיאִים:

במראה אליו אתודע לא אמר הכתוב במראה אליו אראה אבל אמר אתודע והנה הפסוק הזה כפסוק וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי (שמות ו ג) יאמר כי השם הגדול יהיה במראה ובה יתודע אל הנביא לא בשמו הגדול כמו שאמר (שם) ושמי ה' לא נודעתי ואמר כי הדיבור יהיה בחלום ולא כן עבדי משה כי בכל ביתי אשר בו יראו הנביאים חלומות נאמן הוא ויודע מעצמו כל המדות ומפה אל פה יהיה לו הדבור מאתי והתמונה יביט בה לא יראנה בחלום ולשון ספרי (בהעלתך קג) ותמונת ה' יביט זה מראה אחורים והנה בכאן למד הכתוב מה בין נבואת משה לנבואת האחרים אשר בדורו וכבר הזכיר כן בקודמים לו וארא אל אברהם וגו' כאשר פירשתי ויזכיר כן בסוף התורה בבאים אחריו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים (דברים לד י) והענין בכולן שוה ואל תחוש למה שאמרו בשמואל ששקול כמשה דכתיב (ירמיהו טו א) אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה כי בעבור שהזכירו עמו חשבוהו רבותינו לגדולה לא שישוו הנבואות חלילה להם וענין הכתוב כי הזכיר משה מפני עמדו לפניו בפרץ להשיב חמתו מהשחית גם בעגל וגם במרגלים שהיו חייבים כליה והזכיר שמואל מפני שהכתוב הזה על דברי הבצרות שהיו צריכים גשם אמר היש בהבלי הגוים מגשימים וגו' (שם יד כב) ואמר השם שאם יעמוד שמואל לפניו המוריד גשם שלא בעתו בימי קציר חטים (שמואל א יב יז) לא ישמע אליו להורידו לאלה בעת צרתם והנה הזכיר גדולי השבט אשר בחר השם לשרתו ולברך בשמו המתפללים על ישראל וכן הטעם במה שנאמר (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו':

ה' במראה אליו אתודע. לא הייתי נודע לו ונגלה עליו בזה השם אלא במראה לשון נקבה לא בהקיץ כמו שהיה הענין בישעיהו באמרו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. וכן במיכה וראיתי את ה' יושב על כסאו וכל זה במראה הנבואה בלי ספק לא בהקיץ. וגם בלעם אף על פי שהיה הדבור אליו בהקיץ לא היה לו בשם המיוחד כאשר חשב הוא באמרו אולי יקרה ה' לקראתי כי זה אמנם לא עלה לידו אבל נאמר בו ויקר אלהים אל בלעם:

במראה: במראות הלילה, אלא שאמר מראה כנגד אתודע, וחלום כנגד אדבר בו, והמראה היא הצורה שהנביא רואה בנבואתו שעל ידה האל מתגלה והתודע לו, וכאן לכבודו של משה נגלה להם בהקיץ ולא בחלום, כדי להוכיחם ביחד.

במראה אליו אתודע. פי' אפי' אם יהיה נביאכם נביא ה' אינו מתנבא בשמי הגדול רק במראה או בחידות. במראה אליו אתודע ולא אמר במראה אליו אראה לומר כי הדיבור יהיה להם בחלום:

בחלום אדבר בו. רבא רמי, כתיב בחלום אדבר בו וכתיב (זכרי׳ ו׳) וחלומות השוא ידברו, לא קשיא, כאן ע"י מלאך, כאן ע"י שד ^הנראה בכונת הענין יען כי א"א לומר בהחלט שענין חלומות בכלל הם דברים בטלים, כי הלא רואים אנו שכמה חלומות נתקיימו במלואם, כמו חלום של יוסף ופרעה ונבוכדנצר וחלום מרדכי ועוד, וצ"ל דאותן החלומות נתקיימו מפני שבאו ביחוד ברצון ה' לתכלית איזו מטרה שהיתה דרושה אז, כידוע מעניני החלומות שזכרנו, וחלום כזה נקרא ששולח הקב"ה ביחוד את מלאכו ממרום לעורר בו רעיון החלום הזה, וחלום כזה צודק ומתקיים, משא"כ שארי החלומות הבאים לאדם רק מהרהורי לבו ביום כנודע, הם שוא ידברו ואינם בלא דברים בטלים, ונקראים שבאים ע"י שד כלפי שאמר מקודם שבאים ע"י מלאך כלומר ברוח טהרה, כמבואר. .
(שם שם)

יהי' לכם. דבקרא משמע דנביאים יהי' ה', לכך פי' אם יהי' לכם נביאים, ומלת ה' דבקה עם במראה אליו אתודע:

אכן יתכוין ה' בנועם אמריו להרגישם במניעת השמיעה שקודם לכן, כי עתה הם ראוים לשמוע ולא קודם לצד טומאתם לדבריהם ז''ל, וממוצא דבר אתה יודע כי אין נכון לעבד שיהיה מושלל ההכנה בעת אשר אדונו יצוה עליו, ואוזן מילין תבחן כי מוכרח משה במעשיו לפרוש מאשתו, ולדרך זה הרווחנו תירוץ לקושיא א', למה לא נתן ה' טעם הפרישות בדבריו להם כי הוא העיקר הצריך להשמיעם, ולפי זה ה' נתן אומר המבשר צבא רב:

נביאכם. מי שיהיה מכם נביא ה':

ובמראה אליו אתוודע. כאדם שרואה במראה נבואה ואינו רואה את הממשות וכאדם שמדבר אל שליח שאינו נאמן לו כל כך ומדבר עמו על ידי משל שאינו רוצה להבינו את הסוד כמו שתמצא בנביאים שמדבר על ידי משל כגון ויקח את צמרת הארז וגו' וכגון שכב על צדך השמאלית וכיוצא בהם וכמו שאמר דניאל ולא אבין אני דניאל במראה ואמ' סתום הדברים וחתום כי לעת קץ יתבררו הדברים ויתלבנו הדברים וכמו שאמר ישר' על יחזקאל מושלי משלים וכיון שהוא מדבר על ידי חידה כל אחד כך הוא הפתרון וכשאותו הפתרון אינו בא לפי שלא פתר יפה או' אין דבריו אמת כמו שאמר יונה בעוד ארבעים יום ונינוה נהפכת והיה סבור הוא עצמו במהפכת סדום ולבסוף שלא נהפכה כעס על שלא נתקיימה נבואתו והוא אמ' שתהא נהפכת מרעה לטובה שעשו תשובה:

אם יהי' נביאכם אם יהיו לכם נביאים. אמר זה מפני שמלת יי' דבק' עם במראה אליו אתודע כאילו אמר אני יי' במרא' אליו אתודע בחלום אדבר בו ולא עם מלת נביאכם כי זה מורה שהנביא הוא יי' ואחר שמלת יי' דבקה עם מה שאחר' ישאר אם יהיה נביאכם מאמר אין מובן לו לכל פירש ואמר אם יהיה נביאכם נביא לכם שהוא כמו לכם נביא ואמר אם יהיו לכם נביאים בלשון רבים מפני שהיו לישראל נביאים רבים וכלם במראה או בחלום אלא שהכתוב כלל כל הנביאים במלת נביא וכן תרגם אנקלוס אם יהון לכון נביאייא:

וראה "דעת מקרא" לפסוק ח המבחין בין שתי המילים: בפסוק ח מנוקדת האל"ף בסגול, ואילו בפסוק ו, האל"ף קמוצה. השינוי בניקוד בא להבדיל בין "מַרְאָה" רגילה של כל נביא אחר לבין ה"מַרְאֶה" של משה, שהיה ב"אספקלריה המאירה". שמא זוהי גם הבחנתו של אונקלוס. (פ' בהעלתך תשס"ד)

אם יהיו לכם נביאים. פירוש, כי אין פירושו כמשמעו "אם יהיה נביאכם ה'", דמשמע יהיה "ה'" מחובר אל "נביאכם", ומשמעו אם יהיה נביאכם אלקות, אבל "אם יהיה נביאכם" דבר בפני עצמו, ופירושו 'אם יהיו לכם נביאים', ומלת "ה'" מחובר אל "במראה אליו אתודע", כמו שפירש (כ"ה ברא"ם) :

פירוש סוף אמיתת יום הדין לא יראו אלא (שם) וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. ודומה לזה מה שנאמר (יחזקאל ב׳:י׳) ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור. פנים בעולם הזה ואחור בעולם הבא. ד״א והיא כתובה פנים ואחור. פנים זה שלוותן של רשעים ויסורן של צדיקים בעולם הזה. ואחור זה מתן שכרן של צדיקים ופורענות של רשעים לעולם הבא. וכתיב (שם) [וכתוב] אליה קינים והגה והי. קינים לרשעים בענין שנא' (שם לב) קינה היא וקוננוה. והגה לצדיקים כענין שנאמר (תהילים צ״ב:ד׳) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור. והי לרשעים שנאמר (יחזקאל ז׳:כ״ו) הוה על הוה וגו'. ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. לא דברתם בעבדי במשה אלא בי:

בחלום אדבר בו. אין צורך לפרש חלום ממש, שהרי מצינו כמה נביאים זולת משה מתנבאים שלא על ידי חלום, רק הכוונה כמו מראה וכנה המראה על ידי צורות מוחשות בשם חלום כי השכל בהשגתו המוחשים הוא כמו חולם, שאינו משיג בהם כי אם כללי הדברים, וכן אמר פלוטינו השגת החושים הוא חלום הנפש Enneades vol. II. p. 142. — וחכם עמנו ידידיה אלכסנדרי כתב Allegories de la LOI. השגת החושים נולדת כשהשכל ישן ופוסקת כשהוא מתעורר. Enneades vol. ll. p. 142

ה' במראה אליו אתודע. שְׁכִינַת שְׁמִי אֵין נִגְלֵית עָלָיו בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה אֶלָּא בַּחֲלוֹם וְחִזָּיוֹן:

ה' במראה אליו אתודע: היה לו לומר אני ה' אתודע, או ה' יתודע, לפיכך נ"ל כראב"ע כי שם ה' דבק למעלה ולא למטה, אם היה נביא ה', או אם יהיה נביאכם מה', כי הנביא אף אם לא יהיה מנביאי השקר המתפארים במה שאין בם, יתכן שלא יהיה נביא ה', ודי שיהיה מוכיח או משורר בגבורה; ואולי כך היתה מרים הנביאה, ולפיכך אמר להם: אף אם הנביא שלכם יהיה באמת נביא ה', מכל מקום במראה אליו אתודע וגו'. ואמנם חז"ל (התרגום והנגינות) רחקו מן הפירוש הזה, מפני שמליצת נביאכם ה' הוא לשון מתמיה וזר, וההמון לא יבינהו ויכשל בו.

שכינת שמי. באומרו שכינת שמי מורה שפי' ה' והוא כאלו אמר אני ה'. דאם לא כן יתודע מבעי ליה:

עוד ירצה על זה הדרך שמעו נא פירוש עתה אתם שומעים לצד ההכרח ליסרכם ולהוכיחכם, ואין לדבר לכם דברים אלו ע''י משה מב' טעמים א' כי הוא נוגע בדבר ועליו באו הדברים, ועוד מהטעם עצמו האמור בענין שקרא ה' לאהרן ומרים לדבר עמהם שלא בפני משה, אבל קודם ואחר כך אין אני מדבר עמכם, וזו סתירה למאמרם שגם בהם דבר, ותמצא שאמרו ז''ל (במד''ר ס''פ נשא) שבכל המקומות שאמר הכתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן אין הכונה בדבר גם עם אהרן אלא למשה שיאמר לאהרן, והם הדברים שרמז ה' בתיבת נא:

במראה. פירושו אם היה נביאכם שהוא נביא ה' כמו והנבואה עודד הנביא האהלה שרה אמו כסאך אלהים עולם:

במרא' אליו אתודע שכינה שמי אינה נגלת עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום ובחזיון. באמרו שכינת שמי מורה שפירוש יי' הוא כאילו אמ' אני יי' דאם לא כן יתודע מיבעי ליה וכן תרגם אנקלוס אנא יי' בחזוון אנא מתגלי להון ובאמרו אלא בחלום ובחזיון הורה שפירו' במראה אליו אתודע הוא לא כפי' ומראה ולא בחידות דא"כ אין הפרש בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים כי שניהם במראה רק פי' ומראה ולא בחידות מראה הדבור שמפרש לו דבורו במראית פנים שבו ואינו סותמו לו בחידות כדלקמיה ובאמרו איני נגלה עליו באספקלריאה המאירה הורה שהאספקלריאה המאירה היא מראה הדבור שמפרש לו דבורו במראית פנים שבו ואינו סותמו לו בחידו' וזהו שאמרו כל הנביאי' נתנבאו באספקלריאה שאינה מאירה שהיה דבורו עמהם במשלים וחידות ומשה נתנבא באספקלריאה המאירה שהיה הדבור עמו במראי' פנים שבו ולא בחידות:

ודקדק לומר דברי ולא הספיק לומר שמעו נא ומובן שמה שישמעו הם דבריו, נתכוין כן הגם שהיו מתנבאים קודם לא היה כסדר זה שישמעו הדברים מפי אל עליון וכמו שפירש ה' דבריו בסמוך אם יהיה נביאכם ה' וגו':

במראה. במראות הלילה:

עוד אפשר שרמז להם שלא ידבר עמהם עוד אלא עתה, לבל יחשבו בדעתם כי הוכשרו לנבואה עליונה כזאת והיה כזה יום מחר, לזה אמר עתה.

בחלום אדבר בו. כפול כדרך הנבואות:

עוד ירצה במאמר נא לצד שהיו טמאי קרי ובדיני טהרת טומאה אמרה תורה (ויקרא כב) שאין הטבילה גומרת הטהרה לאכול בתרומה עד הערב שמש, וענין הנבואה כיון שמצינו כי צריך האצלת הרוח הקדושה כדי שיוכשר לדבר ה' עמו לא יספיק טהרת מים עד בא השמש וטהר, שלא יהיה זה גרוע מטהרה הצריכה לאכילת תרומה וכאן מצינו שביום עצמו שהיו טמאים טומאת קרי סמוך לטבילתם דבר ה' עמהם, לזה אמר ה' שמעו נא דברי פירוש עתה דוקא הוראת שעה היא שאשמיעכם דברי הגם שעדיין צריכין הערב שמש, לקיים מה שנאמר (ב''ר נה) אהבה מקלקלת השורה אהבת ה' עם משה ידידו לא יכול להתאפק עד למחר:

אם יהיה נביאכם וגו'. ולא דבר לנוכח אליהם אם תהיו נביאים, לצד שהם הזכירו בטענתם נביאים אחרים חוץ מהם וכמאמר המדרש (ספרי) שאמרו הלא דבר גם עם אברהם ולא פירש וכו', לזה בא דברו יתברך לעשות הפרש גם מהנרמז בדבריהם למשה, ואולי כי לזה אמר לשון יחיד אם יהיה:

ה' במראה אליו וגו'. בא להודיענו הפרש הדרגת הנביאים מהדרגת משה, ולצד שיש ג' דברים בענין הנבואה, א' השגת המראה, ב' זמן השגתה פירוש אם יתנבא בכל עת שירצה או אין הדבר תלוי ברצונו אלא בזמן שיחפוץ ה', ג' השגת בחינת הדיבור כאשר אבאר.

והתחיל ה' לומר בבחינת הדרגת השגת הראיה, ואמר ה' במראה אליו אתודע פירוש לפי שיש ג' הדרגות כלליות בהכרת ה', הא' לא השיגה אדם בנבואה והוא מה ששאל משה (תשא לג יח) הראני נא את כבודך פירוש נא עתה מה שאתה עתיד להראותני לאחר מיתה, כי יודע היה משה המושג לצדיקים בעולם העליון, והשיבו ה' לא תוכל וגו' כי לא יראני האדם וחי אלא לאחר מיתה, והדרגה זו היא בעצמות אורו יתברך, והגם שלא יתייחם אליו מאמר עצמות אלא לשכך אוזן וכו', הדרגה ב' היא אור המאיר ממנו ית' שיתייחס אליו תמונה, ואין תמונה זו דומה לשום תמונה מההוים בנמצא, כי אין לו תמונה אלא תמונה לנעלם מעיני כל חי שאין לה מכיר זולת משה אשר הכיר' לו ה' דכתיב ותמונת ה' יביט, מה שלא השיג זולתו בכל הנביאים, הדרגה ג' היא הבהקת אורו ית' ברחוק, הא למה זה דומה לנר דלוק אשר ילך אורו למרחוק ויראה אדם האור ההוא, וזה יקרא מראה, וזה הוא השגת הנביאים זולת משה, והוא מאמר ה' במראה והבן, וכנגדה אמר במשה ותמונת ה' יביט:

וכנגד זמן השגת הנבואה אמר אליו אתודע, פירוש אפילו מדרגה קטנה כזו אינה אצלו בתמידות בעת אשר יחפוץ ישיגנה, אלא כשאני רוצה אתודע לו בה, וכשיחפוץ הוא להשיגה אינו מובטח שישיגנה בכל עת, כמו שהוא מובטח משה בכל עת אשר יחפוץ דכתיב (ט' ח') עמדו ואשמעה מה יצוה ה' בלא שום ספק בדבר, נמצאת אומר כל הנביאים אין נבואה בטוחה אצלם הגם שהיא מדרגה קטנה ממדרגת משה, ומשה נבואתו הגם שהיא גדולה מהם בטוחה אצלו בכל עת שירצה, והוא מאמר בכל ביתי נאמן הוא פירוש כנאמן הזה שהכל בידו וברשותו לעשות כל אשר יחפוץ כמו כן משה, ודקדק לומר בכל ביתי לכלול אפילו בהשגת נבואה הגדולה הדבר ברשותו להתנבא, מה שלא היה נשמע אם היה אומר בביתי נאמן הוא שהייתי אומר שאין הדבר מסור לחפצו אלא מדרגה הקטנה של כל הנביאים, וההפרש הוא שהם אין הדבר ברשותם מה שאין כן הוא תלמוד לומר בכל וגו':

וכנגד השגת בחינת הדיבור אמר בחלום אדבר בו, פירוש דע כי ב' מדות בהודעת החלומות, הא' כשישמע הדברים תהיה דעתו מעורבבת ולא תבחן אזנו מילין להשכיל הנדבר כי דעתו מבולבלת, ב' כל הנדבר בחלום אין הדברים כפשטן אלא משל ודמיון, וצא ולמד מחלומות הכתובים בתורה ופתרוניהם, והוא מה שאמר ה' כי הנביאים בעת בא דברו הטוב להם יתבלבל דעתם ויהיו כאדם השוכב בלב ים ויתהוללו, גם לא יבא להם הדיבור בצורתו אלא מלובש תוך דמיון ומשל כדי שיוכלו שאת הדיבור ואף על פי כן מתהוללים, ופירוש תיבת בחלום הוא בגדר חלום באיכות ומהות, ולעולם בהקיץ היה ה' נגלה אל עבדיו הנביאים, אלא כשהיה בא להם הדיבור היו מקבלים אותו כתכונת החלום כנזכר והיו נופלים לארץ ומתטרפת דעתם מעליהם, מה שאין כן משה שהיה מושלל מזה שלא היתה דעתו משתנית בבא דבר ה' והיה שומע בדעת שלימה, גם לא היו באים אליו הדברים בדרך משל ומליצה אלא דברים מבוארים וברורים ואינן צריכין פתרון, והוא מאמר ה' פה אל פה אדבר בו פירוש הנה עיני כל ישראל רואות הג''ן פרשיות אשר דבר ה' אל משה שכלן הם דברים שיבין פשטן של דברים כל מבין לשון הקודש, גם אוצרות חכמה אשר אצר ה' בהם כולם נכוחים למבין הבא לעיין ולהעמיק ירגיש במשמעות הכתובים עצמן את אשר חשב ה' לומר בהם, ואין דרך זה בדברים אשר דבר ה' ביד עבדיו הנביאים ירמיה וישעיה שכלן משל ומליצה, כמאמר (יחזקאל י״ז:ג׳) הנשר הגדול בעל הכנפים וגו', וביותר מהמה נבואת זכריה המסגר שערי הנבואה אשר סגר גם נבואתו ואין אתנו יודע כוונת נבואתו:

ויש לחקור זאת כיון שהמנבא הוא ה' אלהינו אחד למה לזה ידבר נכוחות ולזה דברו מעקשים, ואמרו אנשי אמת במה שקדם לנו הידיעה בדבר המלאך לדניאל ההרגש שהיה פועל בו מזה תשכיל לראות כי הרכבת מין האנושי תפסידנה הרגשת הרוחני ואינה יכולה לסבול זולת המורכב אשר כונן ה' בחכמתו הנפלאה שיוכלו שתוף יחד הנפש והגוף, והלא תראה אפילו במקורות הנרגשות ונתפסות אש ומים זה מכלה את זה זולת השמים אשר כוננו ידי יוצר, ומזה תשער איך יוכל עמוד בדבר אלהים מקור הרוחניות ויחצוב קולו להבת אש איך יוכל עמוד, ולזה אין אדם משיג לעמוד בכוחו לשמוע קול אלהים חיים זולת האיש אשר הפך חומרו ועשאו צורה כמו שרשמנו במקומות אחרים שזה אין לו גוף ויכול שאת דבר מלך, ולכן בהנבא ה' לאדם שאין גופו דומה לצורתו יתחכם ה' עשות על זה האופן, כי יצא דבר מלך מפי עליון והדיבור יתעטף באוירים דקים ואחר כך יגיע לאוזן נביא ובזה יסבלנו הנביא, ואף גם זה יפעיל הרגש בנביאים להשתגע, ודבר זה יסובב בא הדברים דרך משל ומליצה בבחינת החלום. ולזה כל הנביאים לבד ממשה ידברו משלים ומליצות ויותר מהמה זכריה שהיה אחרון בנביאות היה הדיבור בא ונגלד ונגלם ביותר משאר נבואות כדי שיוכל לסבול, ולזה נתרבו בו המליצות ועומק הדמיון עד שאין דורות אחרונים יודעים דבריו.

והוא מה שהודיע ה' כאן בבחינת המושג למשה ואמר פה אל פה פירוש לא היה הדיבור נפסק מפי אל עליון לפי משה לעבור באויר העולם שישתנה הדיבור בהלבשת האוירים ויסובב לדבר דברי משלים וחידות, גם שלל ההתרגשות אשר תקרה לנביאים כמאמר ומראה פירוש לא ירדם ולא יתבהל אלא ומראה פירוש בעת ובשעה עצמה שאני מדבר בו פה אל פה אינו כסדר החלום אלא ומראה שאני מראה לו אור המנבא ומביט, וזה יגיד ההערה והתכוננת השכל:

ואומרו ולא בחידות, הוא להעיר בתולדת הדבר כי לצד שהיה מדבר פה אל פה בזה היה גם כן הדיבור יוצא בלא חידות, ודקדק לומר אל פה ולא לאוזן, המשכיל על דבר נביא שאמר (מ''א ג') לב שומע ידע סוד הדבר, וזו היא הדרגת נבואה שאין למעלה ממנה שיקשור ה' נפש נביא במקור המנבא וישלשל הנבואה פה אל פה, ובזה גם כן תבין אומרו אדבר בו ולא אמר אתו או עמו אלא בו והבן. עוד נתכוון להשכילך שלא היה הדיבור אלא מפי ה' לפי משה ולא היה רואה פני עולם, והוא מאמר בו:

ויאמר שמעו נא דברי. ופרש"י אין נא אלא לשון בקשה. לכאורה הלא גם מעצמות' נכספה גם כלתה נפשם לדברות השם ולמה זה בקש זאת מידם לאמר שמעו נא דברי. ולתרץ זה נ"ל כי גם הפסוק זה הוא דברי תוכחות אשר חרה אף ה' בם לאמר אין מעלתכם כמעלת משה כי מעלתכם הוא רק מה שאתם שומעים הדברים ומעלת משה יותר גדולה שרואה דברות השם כמ"ש במתן תורה וכל העם רואי' את הקולות רואים את הנשמע אמנם בעבור חטאתם נלקח ראי' הדברות מישראל ומשה שלא חטא עמד במעלתו. וזהו פי' הכ' ויאמר שמעו נא דברי הלא אין לכם רק מעלת שמיעת הדברות לא כן עבדי משה וכו' ומראה ולא בחידות לו לבד יתרון הראיה ומדוע לא יראתם לשון ראי' ר"ל מדוע אין לכם מעלת הראי' כמו משה אחיכם. ואיך מלאה לבבכם לדבר בעבדי במשה. והבן:

אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמנת ה' יביט. להבין החילוק בין במראה אליו אתודע בין ומראה ולא בחידות, אכן הענין בזה כדאיתא בגמ' (יומא כ"ו.) לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר וכו' ואימא יהודה נמי דכתיב (תהילים ס׳:ט׳) יהודה מחוקקי אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא, וחלילה לומר על שבט יהודה אשר מלך המשיח יצא משבטו שהוא יאיר וישלים רצון השי"ת והוא מורח ודאין, שאינו יכול חלילה לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא, ובאמת הלא מצינו בגמ' (ב"ק נ"ב.) שמשה רבינו התפלל עליו ועזר מצריו תהיה שיהיה יכול לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא, אכן הענין בזה כמו שנתבאר בחלק ראשון (ליקוטי הש"ס יומא) שמה שנקרא בכל השבטים אליבא דהילכתא אינו נקרא עדיין אצל יהודה אליבא דהילכתא, כי כופר הכל הוא פטור מטעם חזקת ממון וחזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, אבל אצל יהודה אינו מבורר עוד לפניו שהוא פטור כי יכול להיות שבאמת חייב לו, ולכן מלך המשיח שיבוא משבט יהודה שהוא ישלים רצון השי"ת בבריאת עולם יהיה מורח ודאין כמו שכתיב (ישעיה י"א,ג') והריחו ביראת ה' שיריח לעומק האמת, וזה שמשבח השי"ת את משה רבינו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע, היינו שכל הנביאים המה פרטי נפשות ואין השי"ת מאיר להם רק כפי בחינת נפשם וזה נקרא במראה אליו כפי שורש בחינת נפשו, וגם זה ההארה אינו מפורש לפניו היטב רק בחלום אדבר בו, אבל במשה רבינו פה אל פה אדבר בו, היינו שבשעת התגלות הוא רואה הדבור מפורש יוצא מפי השי"ת באתוון גליפין, ומראה ולא בחידות שהוא כלל כל נפשות ישראל, לכן מראה לו השי"ת כל חילוקי דעות שנמצא בישראל, וזה נקרא ולא בחידות, היינו לא דעה אחת לבד רק כל הדעות, כי משה רבינו היה כלל כל הששים רבוא נשמות מישראל, וזה שכתיב (שמות כ"ב,י"ד) אם שכיר הוא בא בשכרו, ולא נתפרש דינו ונחלקו בזה התנאים אם דינו כשומר חנם או כשומר שכר וזה נקרא בא בשכרו, היינו שאני יודע היטיב שיש בזה מחלוקת התנאים, ותמנת ה' יביט שיודע עומק האמת ומכיר רצון השי"ת בכל פרט לכן יכול לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא כעומק האמת. ובזה התפאר עצמו שלמה המלך ע"ה (משלי ל',א') נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל, נאם הגבר הוא כמו פה אל פה אדבר בו שראה הדיבור באתוון גליפן, לאיתיאל לאיתיאל הוא כמו ומראה ולא בחידות שראה כל הפלוגתות שבש"ס בין כל הפוסקים, ולכן כתיב שני פעמים לאיתיאל, ואכל הוא כמו ותמנת ה' יביט שיודע עומק רצון השי"ת לכוון ההלכה אמת לאמתו כרצון השי"ת, כי שלמה המלך ע"ה היה גם כן כלל כל נפשות מישראל. וכן מלך המשיח יהיה מורח ודאין, וכמו שנתבאר בחלק ראשון (בפרשת שופטים ובליקוטי הש"ס שם) על ענין קניא דרבא (נדרים כ"ה.) שהוא היה שפיר משתבע אך רבא הריח לעומק רצון השי"ת והרגיש שהדין דין אמת אבל לא לאמתו ולא היה יודע היאך לברר, ובעסק כזה צריך האדם לצעוק להשי"ת הושיעה ה' וכן עשה רבא, והשי"ת גמר בעדו ונתברר שנשבר הקניא ואסיק ליה השמעתא לעומק האמת.

ויחלם והנה סולם מוצב ארצה. דע כי כל חלומות מצינו פתרונם. חוץ מן חלום זה שאין לו פתרון בתורה. ואע"פ שהחלום זה ראשון לכל החלומות. כי מה שנאמר באבימלך אינו חלום שצריך פשר. כי אם הוכחה היתה. שנאמר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שם כ ג). וכן אל לבן הארמי וכן בבלעם. וכן בצדיקים שדבר הקב"ה עמהם בחלום הלילה. שנא' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר יב ו). אבל החלומות שצריכין פשר דבריהם לשבעה זמנים. וזה ראשון. ושני לו חלום יוסף ונתפשר לו. הבוא נבוא אני ואמך (בראשית לז י) וכן של חלומות המלוך תמלוך (שם שם ח). זמן שלישי לו. חלומות של פרעה ופירושו ז' שנים. זמן רביעי לו. חלומות של שר המשקים ושר האופים. פתרונם כאשר פתר יוסף. זמן חמישי לו. חלום צליל שעורים המתהפך במחנה מדין. פתרונו חרב גדעון. זמן ששי לו. חלומות של נבוכדנאצר ופירושו ד' מלכיות. זמן שביעי לו. חלום דניאל. ללמדך כי החלום הזה פירושו על התורה והוא נבואה. לפיכך אין לו פתרון. כי על מתן תורה היה חלום זה. שנאמר ויחלם והנה סולם מוצב ארצה. רבנן פתרין ליה בסיני. והנה סלם זה סיני. חושבניה דדין כחושבניה דדין ק"ל.

ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה בכל וגו' פה אל פה אדבר בו וגו'. כבר פירשתי ההבדל אשר בין נבואת משה לשאר הנביאים בפרשת וארא ורמז כאן אם יהיה נביאכם נביא יי' שהוא למעלה ממדרגת רוח הקדש אינו מתנבא בשם הגדול המיוחד רק בשם אל שדי במראה או בחידות כענין רוח יי' דבר בי. ואמר במראה אליך אתודע. ולא אמר במראה אליו אראה אלא אתודע והנה הוא כטעם וארא אל אברהם וגו' ושמי יי' לא נודעתי להם. והענין שהשם הגדול הנרמז בענין אתודע יהיה במראה שהיא השכינה ולכך מלת במראה קמיצה ולא בסגול. ובשאר הנביאים ידבר בה לא בשמו הגדול כענין ושמי יי' לא נודעתי להם. ועוד אמר בחלום אדבר בו לפי שבשעת הנבואה יאבדו כחותיהן כידוע בשאר הנביאים ולפי האמת בחלום רמז למדת לילה מה שאין כן במשה כי לא נדבר עמו אלא ביום ואמר בכל ביתי אשר מתוכה יראו הנביאים חלומות נאמן הוא. ויתכן לפרש כי מלת בכל תרמוז למדת הכל ונרמז עוד הנה כי לא זכה שום נביא שישאר תמיד דירת קבע בפנים רק משה רבינו ע"ה כענין שבו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי זהו בכל ביתי נאמן הוא כי קבע שם דירתו ונמצא נאמן בכל נכסי המלך בחדרים הנקראים ביתו של מלך. והסוד ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' ויקרא אל משה כי נכנס שם ברשות וקבע דירתו שם. ואמר פה אל פה אדבך בו כמו פנים אל פנים שהרמז להקב"ה ושכינת עוזו יאמר כי פה אל פה יהיה לו הדבור מאתי. ותמונת יי' יביט ולא יראנה בחלום. ולשון ספרי ותמונת יי' יביט זה מראה אחורים. לפיכך מה שאנו עתידים לפרש בפסוק ותמונה אינכם רואים זולתי קול שמלת תמונה תרמוז לתפארת ישראל אין להקשות כאן מפסוק לא תוכל לראות את פני כי לשון הבטה אינו דק ושכלי כמו ראייה ומראה אחורים שהזכיר בספרי ר"ל כי בראותו האחוריים יבין בפנים:

במראה אליו אתודע להון (מא"ד לסבונא קוסטנטינא סביוניטה ואנוירשא ג"ת וח"ג), ובקצת ספרים ליה, והוא טעות, כי הוא חוזר על אם יהון לכון נביאין.