Commentaire sur Les Psaumes 125:8

שיר המעלות הבוטחים בה'. לא ימוטו כהר ציון אשר לא ימוט כי כאשר ירושלים הרים סביב לה כן הקב"ה סביב לעמו:

הַבֹּטְחִים בַּיְהֹוָה כְּהַר צִיּוֹן: אמר ר' יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו שנאמר באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב ואמר ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן שנאמר שיר המעלות לדוד הבוטחים ביי' כהר ציון מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן וכו'. (ברכות נח ע"ב)

לא ימוט. כמו הר ציון שלא ימוט כי לעולם ישב בשוב הגלות לא ימוט ולא יחרב לעולם אלא לעולם ישב: ופי' ישב. יעמוד לעולם ויהיה קיים, וכן ואתה קדוש יושב קיים נצח וכן אתה ה' לעולם תשב:

שיר המעלות הבוטחים וכו' אחר אמור בני הגלות החיל הזה כי על ה' ישימו בטחונם באמרם עזרנו בשם ה' וכו' כי כאשר ה' לא יניח שמו מלהיות שלם כך נבטח שעל ידי תקן כבוד שמו יגאלנו גם אנו בא דוד בשיר הלזה כמשיב ומדבר על לבם ואומר שיר המעלות הבוטחים בה' יהיה לבם נכון ולא ירך לבם על שעונם הרעו להם ולארצם כי כלה ה' חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון כי הנה כהר ציון ששמה שועלים הלכו בו וציון שדה נחרש ועם כל זה ידוע כי לא ימוט כי השם הנזכר לעולם ישב בו כד"א על הר ציון ששמם וכו' אתה ה' לעולם תשב וכמאמרנו על ביאור הכתוב ההוא שהוא כי על הר ציון ששמם כו' על ההר ההוא אתה ה' לעולם תשב והוא כי ציון לא חטאה אלא אדרבא לקתה בעונותינו ועל כן במשפט תפדה כלומר מן הדין כך הבוטחים בה' ייטב לבם כי גם עליהם ה' לעולם ישב או מעין זה ענין רבי עקיבא שכאשר חביריו בכו בראות על הר ציון שועלים מהלכים בו רבי עקיבא צחק א"ל אנו בוכים ואתה מצחק אמר להם מזה אני מצחק שמי שקיים פסוק על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו יקיים הנחמה וזה יאמר הבוטחים בה' כמו הר ציון שנתקיים רעתה ששועלים הלכו בו ובזה בטוח שכשהתקיים זה יתקיים שוה' לעולם ישב בו כך יהיה לבוטחים בה' שכמו שנתקיים בהם צרת הגלות יתקיים עליהם מקרא שכתוב וה' עליהם יראה:

שיר המעלות הבוטחים - לעתיד.

הבוטחים בה׳‎. אותם הבוטחים בה׳‎ המה כהר ציון אשר לא ינטה ממקומו ולעולם ישב על כנו:

כהר ציון. בגעיא:

הבוטחים בה' כהר ציון. הכונה הבוטחים בה' שהוא מדת רחמים שאין תולים בזכותם ולא בזכות אבות לפי שתמה זכות אבות לשאינם צדיקים ודוקא לצדיקים לא תמה כמ"ש התוספות והם אינם מחזיקים לצדיקים ולכן אינם בוטחים כי אם על רחמי שמים שמרחם אף על שאינם הגונים. הנה בזו המחשבה מלב ונפש יהיה להם זכות עד שכמעט נעשה דין לרחם על אנשים ענוים ונכנעים ויהיה להם תשועה כמו הר ציון דכתיב ציון במשפט תפדה. מפרשים בתוספת נפך. א"נ במה שפסק הרמב"ם דקדושת ירושלם אינה בטלה לעולם והגם כי עתה בחרבנה מ"מ קדושתה לעולם וז"ש הבוטחים בה' מי שזכה למעלה זו לבטוח בה'. הרי הוא כהר ציון לא ימוט אפילו בחרבנה לעולם ישב. כן הבוטח בה' הוא דבר גדול תדירי והן בו מועיל. הטיבה ה' לטובים וכו' אפשר דהכונה דהם עושים יותר מחיובם ונראה בעיניהם שעושים חיובם דוקא וזהו הטיבה ה' לטובים שהם עושים לפנים משורת הדין. והם חושבים בלבם שהם ישרים ועושים חיובם לבד וז"ש ולישרים בלבותם. ולזה הטיבה לפנים משורת הדין ה' במדת רחמים רח"ם רחמתי"ם והמטים עקלקלותם שכבר הם מקולקלים ומטים להתעקם יוליכם ה' מדת רחמים שתתהפך למדה"ד ויוליכם את פועלי און ואמר האון שהם היותר רעים. וממילא שלום על ישראל:

שיר המעלות, יבאר שהשכל מחייב כי הבוטח בה' חסד יסובבנו, הבוטחים בה' בהכרח שימצאו בו מחסה ועז, והם דומים כהר ציון אשר לא ימוט באשר הוא מכונן על הרים וגבעות אשר סביבותיו, וישב לעולם, ובאר כי הדבר הזה הוא ק"ו, כי הלא.

פרשת ויקהל כתיב הטיבה ה׳ לטובים ולישרים בלבותם והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל (תהלים קכה ד ה), ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שנקרא טוב, ומטיב לעבדיו הטובים והישרים, שהרי ישראל חטאו במדבר על עסק ערב רב שעלה עמהם ממצרים, שנאמר ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא (שמות לב כב) מהו ברע, אמר לו יודע אתה כי ערב רב שעלו עם ישראל הדיחום וגרמו להם לעשות אלהי זהב, אבל ישראל היו ישרים בלבותם, והטיב להם הקב״ה והקדים צרי למכתם, וצוה את משה להזהירם על עשיית המשכן וכל כליו, לכפר על מעשה העגל, תבוא ועשו לי מקדש (שם כה ח), ויכפר על קום עשה לנו אלהים (שם לב א), תבוא קהלת משה רבינו, דכתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויכפר על קהלת אהרן, שנאמר ויקהל העם על אהרן (שם), תבוא אמירת משה רבינו, שנאמר ויאמר אליהם משה, ויכפר על אמירת אהרן, דכתיב ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים (שם), תבוא אלה הדברים, ויכפר על אלה אלהיך ישראל (שם שם ד), תבוא נתינת זהב התנופה, ותהיה כפרה על נתינת זהב העגל, לכך נאמר הטיבה ה׳ לטובים ולישרים בלבותם, אלו נדיבי לב, שנאמר כל נדיב לב הביאו חח ונזם (שמות לה כב). והמטים עקלקלותם, אלו שהטו עקלקלות לעשות אלהי זהב, יוליכם ה׳ את פועלי האון שלום על ישראל, זו ברכה, שנאמר מלאו ידכם היום לה׳ כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה (שם לב כט).

לעולם ישב - בימי המשיח.

ירושלים. אף על פי שהרים סביב לה אין לה חוזק וישלטו הגוים וילכדו אותה אלה מאלה ולא יהיה לה חזוק עד שיהיה עם ה' בתוכה, שיהיה הוא סביב לעמו ושמו יהיה להם חוזק יותר מן ההרים ולא ישלוט בהם אויב מעתה ועד עולם:

ואל ירך לבבכם על אורך הגלות ותמיד מדת הדין מתוחה אל תאמרו בלבבכם ואם יש ה' אתנו למה מצאתנו כל זאת ותהרהרו כי אולי עזב אתכם חלילה דעו אפוא כי כאשר ירושלים הרים קבועים סביב לה בין בחרבנה בין בישובה כך וה' הוא ובית דינו סביב לעמו כלומר שאפילו בהיותו הוא ובית דינו שהוא אף בזמן הדין והגלות הוא סביב לעמו כו' עד כה דברה רוח הקדש:

ירושלים הרים - שהם עומדים סביבה והשם סביב עמו בתוכה, על כן לא יוכל האויב לבוא לצור על ירושלים.

ירושלים. כמו ירושלים שההרים מסבבים לה כן ה׳‎ סביבות עמו הבוטחים בו להגין עליהם עד עולם:

ירושלם. בגעיא:

ירושלם רק הרים סביב לה, כל בטחונה הוא רק טבעי על ההרים שסביבותיה, וכ"ש שלא תתמוטט עדת ה' הבוטחת עליו, אחרי שה' סביב לעמו שהוא חזק מן הסמיכה של ההרים ובודאי יתקיים מעתה ועד עולם:

כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. (כי לא יתן הקב"ה את ממשלת הרשעים לנוח על הצדיקים) למען כי הצדיקים נזהרין מלשלוח ידיהם בעולה:

כִּי לֹא יָנוּח: א"ר שמואל בר רב יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא' כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים וכו':
(סוטה ב ע"א)

כי. כמו שכתוב והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כי הרשעים כולם בין מישראל בין משאר הגוים וירושלים שהיא גורל הצדיקים לא ינוח בה שבט הרשע כלומר וחזוק וכח הרשע כמו שהוא היום הרשע לשבט ולמטה:

משיב דוד ואומר הנה ידעתי ה' כי שלטת שבט הרשע לא ינוח שהיא מנוחת התמדה בלי בא רוגז אך למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם בראותם שהם צדיקים ורע להם:

כי - טעם גורל הצדיקים – הם ישראל שנחלו את הארץ כמו ובהפילכם את הארץ, בגורל.

כי לא ינוח. אם הרשעים מושלים זמן מה על הצדיקים אבל לא לזמן מרובה ינוח גדלות הרשעים על נחלת הצדיקים הנתון לגורלם:

כי לא ינוח, הנה מה שיצוייר שיסלק ה' השגחתו מעל הבוטחים יהיה באחד משני פנים, א. אם שוט תהלך בארץ מכה מתהלכת, שאז לפעמים ילקו גם הצדיקים, שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין, עז"א שהשכל מחייב ששבט הרשע דהיינו השוט והשבט המתהלך בארץ בעבור הרשע ליסר החוטאים, הגם שיעבור מדי לכתו גם בגורל הצדיקים, בכ"ז לא ינוח על גורל הצדיקים, הגם שעובר לא ינוח שם שאינו מתעכב שם עד בואו לגורל הרשעים שם ינוח כי שם מחוז חפצו, למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם, שלא יצאו ע"י לידי עולה להתלונן על ההשגחה בראותם כי מקרה אחד לצדיק ולרשע, ולכן ישגיח ה' מן החלונות שהשבט לא יתעכב אצלם, ב. יצוייר שתסור מהם ההשגחה, אם הגם שבוטחים בלבם אין מעשיהם רצוים לפניו, ואין יכולים להוציא טוב לבבם אל הפועל ע"י אונס או חולשה וכדומה, ע"ז משיב שה' ירא ללבב, ועז"א.

שבט. ענין ממשלה על כי ביד המושל שבט המוסר לייסר המחויב וכן לא יסור שבט מיהודה (בראשית מ״ט:י׳):

למען. כלומר שלא ילמדו הצדיקים ממעשיהם אם ישארו רשעים בארץ וכי צוה האל לישראל לגרש הגוים ולהמיתם ואמר למען לא ילמדו אתכם לעשות ולא עשו כן ובזה נכשלו, אבל לעתיד לבא לא יהיה שם מכשול עון כי כל הרשעים יכלו:

שבט הרשע - הם גויי הארצות. וטעם למען כטעם: אשר לא ילמדו אתכם.

למען. בכדי שלא ישלחו הצדיקים גם המה את ידיהם לאחוז בעולה בראותם גדלות הרשעים זמן מרובה:

גורל. הנחלה שנפל לגורלם לחלקם ועל כי על פי רוב מחלקים נחלה בגורל אמר לשון גורל:

לטובים. במעשיהם:

לכן לבלתי יחטאו צדיקים היטיבה ה' לטובים הם ישראל שיהיו צדיקים שתטיב להם ובשובך את שיבת ציון שלא חטאה תשיב את שיבת ישראל כמאמרך הבוטחים בה' כהר ציון שמוכרח הוא כי לא תצדק שיבת ציון להיות בה גאים שינוחו בה כי הלא לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים הוא ציון אלא ודאי שלעמך ישראל כלם צדיקים תהיה אך יראתי היא כי בראותם צדיק ורע לו יהרהרו חלילה ויתהו על צדקתם וירשיעו וזהו למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם על כן היטיבה ה' לטובים כו' ובזה לא יהרהרו ולא ישלחו בעולתה ידיהם:

הטיבה - יתפלל המשורר או על דרך נבואה.

ולישרים בלבותם. לאותם שהם טובים ביושר לבב ולא לרמות:

ולישרים. היו"ד נחה:

היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם, אם הם רק טובים בעצמותם והיושר נמצא בלבם, הגם שבמעשיהם נדמה לנו שהוא בלתי טוב וישר (וזה נקרא עקל שגדרו דבר הישר בעצמו ומתראה בלתי ישר למראה עינים), זה לא יסלק טוב ה' מעליו, ולא לבד שה' יתמיד להטיב עמהם כי גם את.

ולישרים. בלבותם:

וטעם בלבותם – כי היושר בלב הוא והוא היסוד והדבור והמעשה כמו בניין.

היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם. מלת בלבותם לכאורה אינו מובן כלל. ויבואר ע"פ פי' האר"י הק' ז"ל ע"פ קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. ולפי הנראה סתרי אהדדי הרישא והסיפא מתחלה אומר שהש"י עונה לכל קוראיו. ואח"כ פרט תיבת באמת שמשמעו שאינו עונה כ"א למי שקורא אותו באמת אך אחר העיון היטב והדקדוק בלשון הפסוק שמקודם אמר מלת הוה. היינו קוראיו שמשמעו שהש"י עונה אותו בכל עת שהוא קורא אותו על מבוקשו ושאלתו. ולבסוף אמר לשון עתיד יקראוהו שמשמעו שקודם שמוציא הבקשה מפיו בדיבור רק הוא עדיין מחשב בלבו שהוא מתאווה וחפץ לאיזה דבר וענין. אז תיכף ומיד עונה אותו הש"י על תאות לבו וממלא חפצו ורצונו. אך הענין הוא כך להמון עם עונה אותם בעת שקוראין לו דוקא לא קודם הקריאה בדיבור פיהם רק שעלה בלב כ"א מהם איזה רצון לבקש מלפניו ית' על איזה דבר אמנם אנשי אמת אזי הוא עונה להם קודם שמוציאים הדיבור מפיהם המבוקש שלהם רק תיכף ומיד כשעלה בלבם ובמחשבתם מה שהם רוצים להתפלל עליו להש"י ע"י איזה דבר מיד נעשית חפצם ורצונם כאלו כבר בקשו זאת בפירוש בתפלתם בדיבור פיהם. כמאמר הכתוב והיה טרם יקראו כו'. ולכן אומר אצל אנשי אמת יקראוהו שהוא לשון עתיד. היינו מפני שהש"י יודע מחשבות וצופה מה שבלבו איזה חפץ ורצון להתפלל לפניו ית' על איזה דבר. אף שעדיין לא התפלל על דבר זה עכ"ז הש"י ממלא רצונו וחפצו תיכף ומיד. וזש"ה היטיבה ה' לטובים ולישרים ר"ל שהמה כבר במעלה רמה גדולה ונפלאה אצל הש"י היינו שרואין תמיד פני ה' כמ"ש ישר יחזו פנימו. כמובא בילקוט שמעוני אלו מטיב להם הש"י בלבותם היינו שאינם צריכים לזעוק ולהתפלל על איזה מבוקש שנצרך להם. רק שהש"י הוא בוחן לבות אז תיכף ומיד כשעולה בלבבם לבקש מלפניו ית' על איזה דבר עונה להם וממלא שאלתם כאלו כבר הוציאו מבוקשם בדיבור פיהם בתפלתם:

וישרים בלבותם. אף שכ' מקודם לטובים רק כמ"ש בתיקונים פי' צדיק וטוב לו שהטוב בחי' מקיף ולא בעומק הלב ולז"א ולישרים בלבותם אך טוב כמ"ש אך את הזהב להעביר את החלודה ולהיות נקי ולזאת צרעת הצלה מן המות הוא ולזאת נאמר כי תבאו אל הארץ כנען ונתתי נגע צרעת כו' כי סוד א"י הוא כנען עבד עבדים ונעשה מזה א"י שכנס"י מברכין דלית אלהא אחרא כו' ולזאת מקולקל יותר ארץ כנען כמ"ש חז"ל כדי שיבררו בנ"י וממילא נופל פסולת וזה נגע צרעת כתרגומו סגירא כמ"ש לעיל בשם זוה"ק וזהו כנגע נראה לי כו':

והמטים עקלקלותם. על הבריות למצוא עלילות רשע יוליכם ה' את פועלי און:

וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם: אמר רבי יהושע בן לוי כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם שנא' והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל אפילו בשעה ששלום על ישראל יוליכם ה' את פועלי האון וכו':
(ברכות יח ע"ב)

והמטים עקלקלותם. בישראל כלומר שמטים דרכיהם בעקלקלות יוליכם ה' את פועלי האון בגלוי:

והמטים עקלקלותם יוליכם כו' הל"ל תוליכם ה' לנוכח כאמרו היטיבה אך יהיה שעונה רוח הקדש אבתריה ואומרת איך תאמר היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם ומה תעשה מהמטים עקלקלותם הצבועים שעקלקלותם בלבם ומטים אותם בפיהם מטים הדברים והעקלקלות להראות כי ישרים הם ויתאנו צדיקים בחשבם שתוכם כברם ויראו שה' שיראה ללבב לא ייטיב להם ויטעו הצדיקים ויהרהרו ומה הועילה תקנתך משיב לה דוד יוליכם ה' את פועלי האון שירחיקם ה' מאת הצדיקים וילוו עם פועלי האון שהם יכירו תוכיותם שהם אומנותם ובזה יהיה שלום על ישראל שאפילו אלו המטים עקלקלותם יבושו מהתגלות רעתם ויתקנו עצמם והאחרים ילמדו מהם ויהיה שלום על ישראל:

והמטים. מלשון נטיה:

עקלקלותם. הוא דבר המעוקל למראה עינים בחוץ וישר בפנים, וזה המבדיל בינו ובין עקש, וכן (בחבקוק א׳:ד׳) משפט מעוקל עיי''ש :

והמטים - כמו: ומטי גר ולא יראוני והבי"ת חסרה, כמו: הנמצאים בית ה' וככה הוא והמטים בעקלקלותם, יתפלל שירחיקם השם ויהיו עם פועלי און עם הגוים, אז יהיו שלום על ישראל.

והמטים. אבל אותם שהמה מטים עצמם אחר דרך עקלקלות ר״‎ל שכל טובתם הוא לרמות את הבריות:

עקלקלותם. העי"ן בגעיא בס"ס:

המטים עקלקלותם, מי שרוצים לדון אותו לכף חוב ע"י העקלקלות הנראה למראה עינים והם רוצים להטותו לכף חוב, כאילו הוא דבר הנוטה מן היושר גם בעצמותו, יוליכם ה' את פועלי האון יענשו ע"ז כאלו הם עצמם פועלי און, עפ"י ההנחה הזאת מסיים שלום על ישראל, ר"ל שהשלום יתמיד תמיד על ישראל אחר שהם בוטחים בה' וראוי שברית שלומם לא ימוט לעולם:

שלום על ישראל. כיון שיכלו הרשעים מישראל שלום על ישראל הנשארים ורבצו ואין מחריד:

עקלקלותם. ענין עקמימות כמו ארחות עקלקלות (שופטים ה):

יוליכם. אותם יוליך ה׳‎ לאבדון עם פועלי האון ודומה להם עם שעדיין לא פעלו האון ויהיה א״‎כ שלום על הישרים כי יאבדו טרם פעלו האון עם רמיית טובתם:

ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו. זה שאמר הכתוב כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים (תהלים קכה ג).

ואמרה אלי וגו' וגם לגמליך אשאב. ידעתי שבית אדוני נדיבים. ואם זאת האשה נדיבה. היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני. שאין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו. שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם (תהלים קכה ג).