Commentaire sur Les Psaumes 37:48

אל תתחר במרעים. מוכיח את ישראל הוא שלא יתחרו בהצלחת המרעים לעשות כמעשיה' כמו (ירמיה י"ב) ואיך תתחרה את הסוסים לרוץ במרוצתם, האטיר בלע"ז:

לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים: ואמר רבי יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר אל תתחר במרעים ולא עוד אלא שדרכיו מצליחין שנאמר יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואה בשונאיו שנאמר כל צורריו יפיח בהם וכו':
(מגילה ו ע"ב)

לדוד אל תתחר במרעים לכל השומע מוסרו אמר: אל תתחר. ולפי שזכר מחשבת הרשעים ומעשיהם אמר שלא יפותה אדם להם בראותו הצלחתם כי לא תעמוד כי אחריתם לרע. אל תתחר רצונו לומר אל תתערב. והוא בשקל תפעל, ושרשו תחר ^*ראה ספר השרשים לרבנו בשרש חרה. מענין ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיהו יב ה); ולא מבנינו.

לדוד אל תתחר כו'. הנה דרך הצדיקים לקנא ברשעים המוצלחים בעוה"ז משא"כ הצדיקים ועל כן העצה טובה הוא להתרחק מן הרשעים שמא לא יעצור כח לסבול ויהרהר והיה מקום לומר כי אין זה רק לקטני הערך אך לא לגדולי השלמות לז"א לדוד כו' לומר כי גם לדוד יאות להזהיר ולומר אל תתחר כו' והוא שלא יבצר מהיות דוד מצר על הצלחת מרעים וצרות הצדיק כאשר דבר בפירוש במזמור הקודם ובמקומות זולתו על כן באה רוח הקדש לדוד ותאמר אל דוד אל תתחר במרעים כי אם התרחק מהם ובזה שלא תתחר בהם ימשך שאל תקנא בעושי עולה שלא תלבש קנאה כי תראם מוצלחים בעולם הזה מה שאין כן הצדיקים כי בהיותך רחוק מהם לא תסתכל בהצלחתם ולא תקנא וזה אמר לדוד כו' כי רוח הקדש אומרת לדוד אל תתחר כו':

תתחר. ענין הדמוע וההתערב כמו ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיה י״ב) במרעים. ברשעים:

תתחר. לרד''ק התי''ו שורש, כמו למה תתחרה ברעה והוא קל, ויותר נראה ששרשו חרה בנינו התפעל ובא בקמ''ץ והתחל (ש''ב י''ג), ופה בא בפת''ח :

לדוד אל תתחר - יש אומרים: כי תתחר מבנין התפעל מגזרת חרון.

אל תתחר. אל תתערב במרעים לעשות כמעשיהם:

לדוד, ידבר על מעלות הבוטח בה' וההבדל בינו לבין הבלתי בוטח, אל תתחר, ר"ל המשים לב אל רוע דרך המרעים ואל הצלחתם, אז או שנפשו תגעל בדרכם ויתחר בם, או שיקנא בהצלחתם וירצה להיות כמוהם, לעומת הא' אמר אל תתחר במרעים, ולעומת הב' אמר אל תקנא בעושי עולה, ומפרש נגד אל תתחר במרעים כי כחציר מהרה ימלו, שהחציר אינו מאריך ימים רק שמתיבש לפני כל העשבים, וא"כ א"צ לתחר בם (או שיחרה אפו על הצלחתם) כי בל"ז ימלו מהרה, ונגד אל תקנא בעושי עולה כי גם בעת שמצליחים אין הצלחתם הצלחה, שהם דומים כירק דשא שהוא נבל גם בעודהו באבו כי אין בו ממש, כן גם בעודם מצליחים אינה הצלחה אמתית, בטח בה', ואז תהיה הצלחתך הצלחה אמתית מכמה טעמים, א. ועשה טוב, שעם בטחונך תעשה טוב, לא הצלחת המרעים שעושים רע, ותנאי ההצלחה שידע המצליח שמעשיו טובים ושהוא ראוי אל ההצלחה, ב. המרעים צריכים לעבור ימים ונהרות לבקש סבות הצלחתם ואתה תשכן ארץ, כי יתן טרפך בכ"מ, ג. הבלתי בוטח ירא תמיד פן יחסר לחמו ואוצר וכונס ואינו נהנה ממנו, ואתה רעה אמונה, תתדמה ככבש במרחב שרועה ומאמין שההרים יצמחו תמיד חציר ועשב:

אל תקנא בעושי עולה. לעשות עולה כמותם:

לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים: תניא נמי הכי רבי דוסתאי בר' מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז שנא' עוזבי תורה יהללו רשע וגו' ואם לחשך אדם לומר והא כתיב אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים אל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עולה ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום וכו':
(ברכות ז ע"ב)

אל תקנא בעשי עולה: כשתראם שלוים.

וטעם במרעים – בעבור המרעים ויהי על משקל: אל תתגר בם. ויש אומרים: כמו תתחרה את הסוסים, אע"פ שהוא מהבנין הקל.

בעושי עולה. בהצלחת עושי עולה:

ימלו. שרו"נט טראנקיי"ץ בלע"ז, ל' כריתה:

כי כחציר מהרה ימלו ימלו יכרתו; והוא מן הקל ושרשו נמל, והוא פעל עומד. וכן: ימל קצירו (איוב יח טז).

ומה שאמרתי אל תקנא בעושי עולה הוא כי הנה כחציר הרך כך אלו מהרה ימלו והוא כי כל נפש מישראל דבקה בשרשה ועל ידי העונות שהם מבדילים בין ה' ובין עושיהם הם כנכרתים משרשם ועל כן הרשע בחייו קרוי מת שנבדל ממקור החיים וזהו כי כחציר מהרה על ידי עונותם ימלו ומה שאין מתים מהרה מן העולם הזה אחר שנכרתו ממקור החיים הוא כי וכירק דשא יבולון והוא כי כאשר כל ירק דשא כל עוד שיש בו לחות מים אינו נובל כך אלו כל עוד שיש בם איזה לחות חיוניית מאיזה זכות אשר עשו אינו נובל ומת והוא כי בכל יום ע"י התמדת הצלחתו בעה"ז הולך ומתייבש לחות איזה זכות שעשה כי הוא מתעכל ומתייבש בהצלחתו ואז יובל כלומר וע"כ אל תתמה אם יאריך בהצלחתו כי אל דעות ה' יודע עד היכן יבושת לחות זכיותיו מגיע והנה זה הוא על הצלחת הרשעים:

ימלו. ענין כריתה כמו כי אמילם (לקמן קי״ח):

כחציר ימלו, וכירק דשא יבולון. כבר התבאר (ישעיה מ') שהחציר מתיבש לפני כל העשבים, על כן אמר מהרה ימלו, והציץ או הירק נובל ונכמש גם בעודנו באבו כמש''ש יבש חציר נבל ציץ, על כן אמר יבולון :

כי - החציר הוא הירק וככה: המצמיח הרים חציר, את החציר ואת הבצלים.

כי כחציר. לא יתמידו בהצלחה כי מהר יכרתו כעשב הזה הנכרת במהרה:

יבולון. לית ומלא:

ובמדרש (אסתר רבה א יא) אמר רבי מאי כשבת בשבת מבעי ליה. אלא מכאן שאין ישיבה לרשעים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ע״כ.
ויש לתמוה כי הרי אנו רואים מעשים בכל יום בפרוח רשעים כמו עשב ובתיהם שלום מפחד וכו׳ וישלחו כצאן עויליהם וכו׳ אלא נראה שזה יתורץ עם פסוק אחר שאומר (תהילים לז י) ועוד מעט ואין רשע והתבוננת עד מקומו ואיננו וזה כי ידוע הוא כי השי״ת מלא כל הארץ כבודו ודהע״ה אמר (תהילים ה ה) לא יגורך רע אבל הצדיקים הקב״ה עושה להם מקום לישב וגרים לפניו כש״ה (דברי הימים א כט טו) כי גרים אנחנו לפניך וכו׳ והנה הרשעים בכל מקום שהם אינם יושבים במקומם כי הקב״ה יושב שם כמ״ש א״כ כשתתבונן על מקום הרשע לא תמצא לו מקום וכן זה הרשע אפילו שמלך בכל הכיפה עכ״ז אפילו מקום שישב הוא אינו שלו אלא כשבת רוצה לומר ישיבה שאינה ישיבה אבל בישראל כתיב (שופטים יא כו) בשבת ישראל בחשבון וכו׳.

וכירק דשא יבולון: ירק סמוך לדשא; וכן: ירק עשב לאכלה (בראשית א ל). כילא יאכלו הבהמות העקר שבדשא ועשב, אלא הצומח מעל הארץ והוא הירוק והלח שבו. והוא היבש והוא הנובל במהרה; והעקר נשאר בארץ ויצמח אחר זה. והדבר הכלה במהרה נמשל כירוק שבו, כי העקר נשאר ימים רבים.

יבולון. מלשון בליה ורקבון:

ימלו - מפעלי הכפל אע"פ שהלמ"ד חסר דגש, כמו: העזה פניה.

וכירק דשא. ירק של דשא והוא הצומח ממעל על הארץ הירוק והלח שבו הממהר לכמוש מן השורש:

בטח בה'. ואל תאמר אם לא אגזול ואגנוב או אתן לעני צדקה במה אתפרנס:

בטח ביהוה ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה: פרושו הפוך: עשה טוב ובטח ביי', ורעה אמונה ושכן ארץ: כי הגמול אחר מעשה הטוב. ויש לפרש כל הפוסק במעשה הטוב: אמר בפסוק הזה שלש תכונות האדם בטוב וברע והם הלב והיד והפה, בטח ביי' היא עבודת הלב שיבטח ביי' בכל לבו ויבין כי הוא העוזר והמכשיל, לא כמרעים עשי עולה שאין בוטחים כי אם בעשרם ובכחם, כמו שהקדים במזמור שקדם (פסוק ב): אין פחד אלהים לנגד עיניו. ועשה טוב: הוא מעשה היד שיתן צדקה ויעשה מצות האל. שכן ארץ ורעה אמונה: בכל מקום שתשכון תלמד לרבים לעבוד את יי' כמו שעשה אברהם, שנאמר (בראשית יג ד): ויקרא שם אברם בשם יי'. היה מלמד לרבים דרך יי'. והמלמד בני אדם רעה אותם כמו שאמר (ירמיהו ג טו): ורעו אתכם דעה והשכיל; וכמו שאמר (משלי י כא): שפתי צדיק ירעו רבים. וזה עקר עבודת האל בפה. כי מה שצריך לעצמו בעבודת האל, יתברך, בפה כמו: יחוד השם והתפלות והתשבחות עקרם הוא הלב. ואפילו לא יוציאם בפיו יצא ידי חובתו; אבל למוד אחרים לא יתכן זולתי בפה. וא"ו ורעה אמונה כוא"ו וישא אברהם את עיניו (בראשית כב ד יג).

ועל יסורי הצדיק אל תחוש כי בטוח בה' בטוב העולם הבא ואל תעשה עיקר מהעולם הזה כ"א ועשה טוב הוא עבוד את ה' שהוא מעשה טוב ובכלל הטוב עשה שני דברים ותהיה בטוח שאתה בן העולם הבא והוא כי אמרו רז"ל הדר בא"י והמגדל בניו לתלמוד תורה ומדבר בלשון הקודש מובטח שהוא בן העה"ב והנה לדוד לא הוצרך רוח הקודש לומר לו שידבר בלשון הקדש כי הוא לשונו על כן לא הזכיר לו רק השתים הנותרות שהן לדור בארץ ישראל והוא אומרו שכן ארץ ועל השנית אמר ורעה אמונה שיהיה רועה ומגדיל תורה הנקראת אמונה לרעות ולגדל בניו בתורה והוא כי כל אב הוא אצל במו כרועה עדרו.

בטח - אמר רבי משה: הנכון להיותו עשה טוב.

בטח בה׳‎. לזאת אל תתערב עמהם אלא בטח בה׳‎ ועשה הטוב ואז תשכון בארץ לאורך ימים:

בטח בה' ועשה טוב וכו'. אפשר במ"ש בזהר הקדוש שיעשה צדקה ולא יאמר אם אתן זה מה אוכל למחר וז"ש בטח בה' שהוא יתן למחר מה שאתה צריך ועשה טוב עתה. שכן ארץ הזהיר על הענוה שיהיה עניו מאד ונפשו כעפר תהיה ובזה תהיה מרכבה לשכינה וז"ש ורעה אמונה כי השכינה נקראת אמונה. והתענג על ה' כשתאכל בשבת וי"ט כל כונתך יהיה לעשות נ"ר לפניו יתברך דוקא וז"ש והתענג על ה' דוקא ובשכר זה ויתן לך משאלות לבך:

ועשה טוב. ואז תשכון ארץ לאורך ימים:

ובטח בה' – רעה אמונה ושכון ארץ. ויתכן היות האחרון סבת הראשון, אם תעשה טוב תהיה לבטח ואם תרעה אמונה תשכן ארץ. ולפי דעתי: בעבור כי הקנאה בעושי עולה, בעבור עושרם שהם בוטחים בו, על כן אמר: בטח בה' ואל תמנע מעשות טוב.

ורעה אמונה. תהיה רועה וניזון מאמונה שהאמנת בה׳‎ ולא עשית כמעשה הרשעים לגזול ולעשוק:

ורעה אמונה. תאכל ותתפרנס משכר האמונה שהאמנת בהקדוש ברוך הוא לסמוך עליו ולעשות טוב:

וטעם שכן ארץ – כל ימי חייך תשכן על הארץ.

רעה אמונה - כמו: שומר אמונים, כי הרועה כמו שומר.

ויש אומרים: שטעם ורעה – שלא יאכל גזול ועשוק, כבני עולה.

והתענג על ה'. התענג בתפנוקי' על משענתו של הקדוש ברוך הוא:

וְהִתְעַנַּג עַל יְהֹוָה אמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך עונג זה איני יודע מהו כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת וכו':
(שבת קיח ע"ב)

והתענג על יהוה ויתן לך משאלת לבך: אם תעשה זה שצויתיך תתענג על יי', כלומר תמצא תענוג בו בכל מה שתתאוה והוא יתן לך משאלת לבך. ובא הצוי (והתענג) במקום אי"תן, כמו: ומת בהר (דברים לב ג) כמו תמות; ושים בסלע קנך (במדבר כד כא) כמו תשים. או פרוש והתענג: שתשמח בעבודתך את יי' ותהיה נהנה בה, והוא יפיק תאותך.

ושמא תאמר ומה אעשה ואני תמיד בצער בעולם הזה נרדף ביסורין וחלאים אל תחוש כי אם והתענג על ה' ודי לך זה והוא לומר כי מה לך עוד טובה בעולם הזה כי אם שתהיה כחוני המעגל שהיה מתחטא לפניו יתברך כבן שיש לו געגועין על אביו וזהו והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך משאלות רבות ככל אות לבך עם שלא תוציא בשפתיך יותר מאשר היה לו איני זז מכאן כו' המטיר מעט מעט אמר איני רוצה אלא של בורות כו':

והתענג על ה' - שתבקש צרכיך כשכיר יקוה פעלו.

והתענג על ה׳‎. תהיה מעונג בתפנוקים על משענת ה׳‎ והוא יתן לך מה שישאל לבך ר״‎ל יספיק לך מחסורך אף בדבר התפנוקים:

משאלת. לית וחסר וא"ו:

והתענג על ה', שהעונג שלך יהיה ענין נפשי בה', משא"כ המרעים שנפשם תתעצב כי רחוק ממנה משיב נפשה, ה. שהמרעים לא ימצאו משאלות לבם לעולם, יש לו מנה מבקש מאתים, אבל הבוטח בה' יתן לך משאלות לבך:

(ג) או יאמר ענין מאמרם ז"ל כי שלשה דברים הם על ידי יסורין תורה וארץ ישראל ועולם הבא ובזה יתנחם אשר לו מעמד שלשתן שעושה מצות לקנות חיי העולם הבא ודר בארץ ישראל ועוסק בתורה כי בטחונו משולש ואם כל אחת צריכה יסורין ומה גם אשר שלש אלה לו ובזה יאמר כי אומרת רוח הקדש אל תקוץ בצער יסורין ושמע בקולי איעצך ובחר בשלשה דברים שהם על ידי יסורין הא' שתבטח בה' ועשה טוב שתבחר בטוב העולם הבא ועשה טוב לקנותו. שנית שכן ארץ. שלישית ורעה אמונה שתהיה רועה ישראל בתורה תמיד הנקראת אמונה כאשר היה הוא ראש הקבלה ורועה בה את ישראל:

(ד) ושמא תאמר ובמה יודע כי ה' עמי ויסורין תמיד עלי הלא הוא כי והתענג על ה' כבן יקיר שיש לו געגועין על אביו ומתחטא לפניו כחוני המעגל ויתן לך כל משאלותיך בכל דבר שתשאל ממנו והוא כענין ר' חנינא בן דוסא שהיה בעל יסורין נזון בקב חרובין וכל תפלותיו היו נשמעים מיד וכענין רבה שהיה בעל יסורין ומצלי ואתי מיטרא כי בזה נודע כי צדיק היה כאמרם מר מצלי ואתי מטרא ומר מצלי ואתי מטרא שאומר תרוייהו רבנן חסידי הוו והראיה דהא מר מצלי כו':

גול על ה' דרכך. גלגל עליו כל צרכיך:

גול על יהוה דרכך כל צרכיך השלך וגלגל עליו

ומה שאמרתי שיתן לך משאלות לבך אך בזאת שלא תשאל בכונת הנאתך או להראות לעם כי ה' עמך כי אם גול על ה' דרכך שאפילו הדברים שהם דרכך נוגעים אל הנאותיך תגלגלם אל ה' כי תקרבם בכוונתך אל הנוגע אל ה' כענין שאלת גשמים לא לאכול לשבעה רק ליזון לעבוד את ה' ולשיזונו עניי ישראל וכל העולם וההיקש בשאר דברים וגם תבטח עליו ולא יהיה נדנוד ספק בידך ובלבבך כי יתוסף זכות האמנה אז ודאי תדע שהוא יעשה:

גול - על משקל סוב, כדרך: השלך על ה' יהבך ודרכך כמו צרכך, וכמוהו: לב אדם יחשב דרכו.

גול על ה׳‎. גלגל צרכך על ה׳‎ ובטח עליו והוא יעשה צרכך:

גול, ו. הבלתי בוטח אינו יודע האמצעים והדרכים שע"י ימצא טרפו וצריך לבקש דרכים רבים, אבל אתה תגול אל ה' גם דרכך, ותבטח עליו כי הוא יעשה ויכין גם הדרך שבו תגיע אל מחוז חפצך:

ובטח עליו ולא על אחר

והוא יעשה: כי הוא יעשה וישלים הכל.

והוציא כאור צדקך יגלה לעולם צדקך כמו שהאור גלוי לעולם.

והוציא באור צדקך וכו' הנה מהראוי יאמר ויוציא ולא והוציא. אך יאמר אל תקוץ בתוכחת כי הנה אם בתחלת היסורין תראה כי הוציא כאור צדקך ואח"כ לא סרו יסוריך כי אם שגדלו והכוך יסוריך כצהרים דום לה' כו' והוא כי הנה נשא המשל אל אור היום והוא מאמרנו בכל יום תמיד בסדר תפלתנו באמור המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים והוא כי אלו היה מעלות השחר מאיר כעת צהרים מי יוכל לסבול כי היה מסמא את העינים אך יתחיל קו לקו כי אחר עמוד השחר האפל מעט בוקע אור מעט והולך ומאיר מעט מעט עד נכון היום בהדרגה ועל כן לא יקשה להתקבל בעיני בשר וזהו המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים. ונבא אל הענין אמר הנה בתחלת יסוריך היה כי הוציא כאור צדקך כי היה צדקך וכשרותך אפל מאיזו פניה כעמוד השחר שהוא אפל בצד מה ועל ידי יסורין מעט מעט טיהר אותו מכל סיג וחלאה כאור היום שמעט מעט יוצא ומאיר מאפלת עמוד השחר עד נכון היום והוא כי כל ישראל שרשם קדוש ומה שחוטא הוא כדבר חיצוני שנדבק בו אך פנימיותו טוב וכשובו הוא שיוצא לחוץ צדקו הפנימי ואמר אם הוציא כו' ואחר כך תראה כי ומשפטיך הם יסוריך הם כצהרים שהשמש מכה בלי הדרגה ולא תוכל לסבול כענין אשר יכביד עוני ונכוה כאשר בשמש בצהרים:

כצהרים. מלשון צוהר ואורה והוא עת עמידת השמש בחצי השמים:

והוציא - הטעם שיעשה צרכך ויתנקם בגלוי כמו האור, אז יראה צדקך.

והוציא. צדקך יראה כאור כי תקבל גמול:

והוציא ז. המרעים צריכים לעשות במחשך מעשיהם כי תשיגם בוז וכלימה על רוע מעשיהם, אבל ה' יוציא לאור צדקך, ח. המרעים יתיראו משופטי ארץ שיעשו בהם שפטים אבל הבוטח יוציא ה' משפטך כצהרים:

ומשפטך כצהרים: ועוד כמו הצהרים שהוא חזק האור כן יכירו כל העולם כי בצדק ובמשפט כל דרכיך.

ומשפטיך. מה שהלכת בדרך משפט כצהרים:

דום לה'. המתן לישועתו כמו (שמואל א י״ד:ט׳) אם כה יאמרו אלינו דומו דיהונתן, ומנחם חברו לשון דממה כמו וידם אהרן (ויקרא י׳:ג׳) וגם כן פתר טוב ויחיל ודומם (איכה ג׳:כ״ו) ודונש מודה לו:

דּוֹם לַיְי: שלח ליה מר עוקבא לר' אלעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם למלכות מהו שרטט וכתב ליה אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי אע"פ שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום שלח ליה קא מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו שלח ליה דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים השכם והערב עליהן לבהמ"ד והן כלין מאיליהן הדבר יצא מפי ר"א ונתנוהו לגניבא בקולר וכו':
(גיטין ז ע"א)

דום ליהוה כמו: הוחיל ליי'; וכן: דמו עד הגיענו אליכם (שמואל א יד ט), וכן:

והנה דרך אנשים הוא ללכת להסתופף ולהתחבר בצל אנשי העושר וההצלחה להתחנן והתחולל לפניהם בדמעות שליש יעמדו ויושיעום ברצי כסף ולא ישיתו לב אם העשיר צדיק או רשע ולפעמים יחטאו לה' גם שניהם השואל והנשאל השואל כי יסיר בטחונו מקונו וישיתנו בבשר ודם והעשיר ההוא גם הוא יוסיף על חטאתיו פשע כי מאן ימאן לתת לו ויהיה כעובד ע"א כמקרא שכתוב ורעה עינך באחיך האביון ואמרו רז"ל שהוא כעובד ע"א נאמר כאן פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכו' ונאמר להלן יצאו אנשים בני בליעל כו' מה להלן ע"א אף כאן ע"א מכאן שהמעלים עיניו מן הצדקה כעובד ע"א הרי כי מאומרו כל המעלים עיניו כו' שהוא כי עם שאינו עושה מעשה כי אם מחשבה בלבד שמעלים עיניו יחשוב ה' לו עון כע"א שמחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה כד"א למען תפוש את בית ישראל בלבם וזה יאמר אם משפטיך ויסוריך גדלו והכו אותך כשמש בצהרים כענין שברון מטה לחם הקשה מכל היסורין שמע בקולי איעצך ודום לה' והתחולל לו ותחת אשר תבכה ותתחולל לפני העשיר התחולל ובכה לו יתברך באותה ההכנעה שאתה בא לפני העשיר וכמאמרם ז"ל ישאל ממי שהכסף והזהב שלו ואל תתחר ותתחבר במי שמצליח דרכו שהוא עשיר להתחולל לפניו יחנך מכספו וזהבו כי נמצאת סר מלבטוח בה' ובוטח באיש עושה מזמות שהוא שעושה מעשה ופועל מהמחשבות כי יעלים עיניו ממך ותהיה רעה עינו באחיו וידמה לע"א שהמחשבה כמעשה נמצא שתחטיאנו עון כל כך גדול עד גדר שעושה עשיה מה שהוא מזמות שאין עונו מגדר שהמחשבה אינה מעשה כי אם שעושה מה שהוא מזמות וזהו עושה מזמות שיחשב כמזמות לעושה שמחשבת היות רעה עינו תהיה כמעשה:

דום. קוה כמו לאלהים דומי נפשי (לקמן ס״ב):

דום. כמו אך לאלהים דומי נפשי (לקמן ס''ב) והתחולל, מענין תוחלת.

דום והתחולל - יש אומרים: שהוא מגזרת תוחלת. ואחרים אמרו: שהוא מגזרת חיל כיולדה והוא הנכון, והמלה כפולה כדרך והתבונן.

דום לה׳‎. קוה לה׳‎ ותוחיל לו ולך בתמימות ואל תתערב עם הרשע המצליח ובאיש העושה מחשבת רשע לאסוף הון:

דום, מוסיף לאמר שגם בעת אשר לא תמצא חית ידך וטרפך בכ"ז אל תתחר, רק דום לה' והתחולל לו, עשה א"ע מיחל ומקוה לו, אל תתחר גם אז במצליח דרכו, ר"ל שיש רשע שדרכו מוצלח מצד המזל, ויש שמצליח ע"י שהוא עושה מזימות ומחשבות עמוקות וממציא בזה עניניו וצרכיו, אל תתחר בכ"ז רק הרף מאף, שהגם שההצלחה רחוקה ממך אל יהי לך אף ע"ז נגד ה', וגם עזוב חמה שהוא הכעס הפנימי בלב, ואל תתחר, בשום אופן, כי מה שתתחר יהיה אך להרע לך, כי טוב לך שתהיה דל בוטח משתהיה עשיר בלתי בוטח, כי טוב אחרית דבר מראשיתו ואז יתראה ההבדל בין המרעים ובין הבוטחים בה':

והתחולל. לשון תוחלת:

דּוֹם לַיהֹוָה: אלא למ"ד זו פרישות בכורות היכא רמיזא דכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדיי דבר זה אמר הקב"ה למשה ולא ידעו עד שמתו בני אהרן כיון שמתו בני אהרן אמר לו אהרן אחי לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן שתק וקבל שכר שנאמר וידום אהרן וכן בדוד הוא אומר דום לה' והתחולל לו אע"פ שמפיל לך חללים חללים את שתוק וכן בשלמה הוא אומר עת לחשות ועת לדבר פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה פעמים מדבר ומקבל שכר על הדבור וכו':
(זבחים קטו ע"ב)

והתחולל ענין תוחלת משרש חיל, כמו: ויחילו עד בוש (שופטים ג כה); ויחל עוד שבעת ימים (בראשית ח י). ויש מפרשים אותו מענין חיל כיולדה (תהלים מה ז)

והתחולל. מלשון תוחלת ותקוה:

מזמות. מחשבות עמוקות :

וטעם לו - בעבורו כמו אמרי לי אחי הוא וסבול החיל בגללו, על כן יהיה אל תתחר מן חרון ובי"ת במצליח בעבור מצליח, ועל פירוש תתחרה את הסוסים, סבול ודום להשם ובין כך ובין כך, עם שונים אל תתערב.

אל תתחר. לאמר ארשיע כמותו ואצליח כמותו:

לו רצונו לומר: סבול החיל והכאב בעבורו.

אל תתחר במצליח דרכו באיש עשה מזמות: אם תהיה לך צרה ותראה הרשע מצליח דרכו ועשה מחשבותיו, ויזדמנו לו כמו שהוא רוצה, אל תתערב בו ואל תלמד ממעשיו, אלא הוחיל ליי' והוא יוציאך ממצרים.

הרף מאף. הרף מהרשיע שלא יבא עליך אף:

הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה: דרש רבי יהודה בר ביזנא בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה מיד וירף ממנו באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן שנאמר הרף מאף ועזוב חמה ויש אומרים לחימה הרגו שנא' חמה אין לי והכתיב כי יגורתי מפני האף והחמה תרי חימה הוו ואיבעית אימא גונדא דחימה וכו':
(נדרים לב ע"א)

הרף מאף אל תזעף על יי' אם לא יכונו דרכיך בחפצך, כי זהו דרך האויל, כמו שאמר (משלי יט ג): אולת אדם תסלף דרכו ועל יי' יזעף לבו. ומה שאמר:

הרף מאף כו' הנה כתוב אצלנו כמה פעמים כי אף קשה מחמה כי על כן האף הוא בלשון זכר וחמה בלשון נקבה וכי על כן על מעשה העגל הוא יתברך הוצרך לסלק האף ומשה את החמה. ונבא אל הענין אומר הוא יתברך הלא הזהרתיך לבל התחבר לרשעים והלא תאמר הלא טוב לי אתחבר לו אולי אוכל להשיבו אל אביו שבשמים לזה אמר עשה זאת אפוא בני והרף מאף שבלבך על טובו אם הגיעה הקנאה עד גדר אף ועזוב חמה לגמרי אם לא הגיעה רק עד גדר חמה ואז מה שאומר לך אל תתחר אינו כי אם אך להרע לא להשיבו מה שאין כן אם לא תרף מאף ותעזוב חמה כי אף גם לזה אל תתחר כי לא תוכל לסבול מלקנא ותבער בך חמתך:

הרף. מלשון רפיון:

מאף, חמה. התבאר בכ''מ שחמה היא בלב, ואף הוא הכעס המתראה :

הרף מאף - אם יכעיסך בעבור היותו עשיר ואינך כמוהו אל יחרה אפך להרע לו, ואם על פירוש אל תתחרה לא תתערב עמו להראות לו אהבה וטובה, ואין בלבך רק להרע לו.

הרף מאף. התרפה מלהתחבר עם בעל אף:

ועזוב. דבר המביא עליך חמתו של הקב"ה:

ועזב חמה הוא כפל ענין במלות שונות. והחכם רבי שלמה בן גברול פרש (תקון מדות הנפש בפתיחה) הרף מאף: הנח מדת הכעס, ועזב חמה: תתחרט על מה שעברה עליך זאת המכה והמדה.

מתהלך בגן. שהיתה שכינה מתהלכת ממנו על שחטא. שהצדיקים משרים שכינה עמהם. שנא' וצדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט). והרשעים מסלקין את השכינה מן העולם.

ועזוב. איש חמה ואל תתערב במי שכל מחשבתו אך לעשות הרע:

אל תתחר אך להרע: אל תתערב עם הרשעים להרע מעשך כמו המרעים בעבור שתראה הצלחתם. וטעם אך כאלו אמר עשה מה שתעשה; ומה שאמרתי: אך אל תתערב במעשה הרעה. וכן (במדבר יד ט): אך ביי' אל תמרדו.

כי מרעים. שאתה רואה עתה מצליחים הם יכרתון:

כי מרעים יכרתון אל תבהלך הצלחת הרשעים כי יכרתון ואין להם העמדה

ובמה תתנחם ותרף מאף במה שתדע כי מרעים יכרתון ובמה תעזוב חמה במה שעל ידי סבלך יסורין ותקוה לה' תירש ארץ כי וקוי ה' המה יירשו ארץ:

כי - הטעם יכרת זרעם.

כי וגו׳‎. סוף הדבר יכרתו הרשעים אבל המקוים לה׳‎ יירשו הארץ לאורך ימים:

וקוי. בהנעת הוא"ו שהוא עין הפעל מן קוה והיו"ד סימן הרבים. אבל וקוי ה' יחליפו כח ישעיה מ' בהנעת היו"ד שהיא במקום עי"ן הפעל, והוא"ו למשך כוא"ו שומרי, ויו"ד הרבים נפלה מהמכתב. כ"כ רד"ק בפי' וכן צריך להגיה במכלול יופי ובפי' רד"ק מדפוס נפולי והחכם אבן עזרא כתב על זה בתהלים שהיו"ד תחת הוא"ו ועל אותו שבישעיה לא כתב מאומה נראה שהוא סובר בהפך ולפי מה שנמסר במקרא גדולה שלנו הכא והתם נראה דאתיא כוותיה:

כי מרעים יכרתון לבסוף, אבל קוי ה' המה יירשו ארץ הם יירשו את המרעים הנכרתים ולא תאמר שזה יהיה לזמן רחוק, כי ועוד מעט בזמן קרוב, ואין רשע והרשע יהיה אין, ולא זאת לבד כי והתבוננת על מקומו, אם תתבונן היטב בעת שהוא עדיין על מקומו, הוא ג"כ איננו, כי הצלחתו רק הצלחה מדומה, אבל וענוים נעלים ממנו בשתי אלה, א. בהתמדת הצלחתם לבסוף שהמה יירשו ארץ לבסוף, ב. שהצלחתם לא תהיה הצלחה מדומה (כמו הרשע שלבו מלא פחד ורוגז) רק והתענגו על רוב שלום:

וקוי יהוה אך קוי השם יעמדו אחריהם.

(ח) ואם אומרו להרע הוא מענין הרעה אפשר יאמר מצות ועצת רז"ל אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו כו' וזה יאמר כאשר צויתיך אל תתחבר לרשע כן אל תתחר להתגרות ולהרע לו כי אם הרף מאף אם הגיעה קנאתך לגדר אף ועזוב חמה אם הגיעה לחמה אל תתחר כשהוא אך להרע לו.

וקוי - היו"ד תחת הוי"ו וזאת המלה מהבנין הקל.

יירשו ארץ. בשני יודי"ן ובמאריך:

המה יירשו ארץ: כענין: יכין וצדיק ילבש (איוב כז יז). ומלת: וקוי בנעת הוא"ו שהיא עי"ן הפעל מן קוה, והיו"ד סמן הרבים; אבל וקוי יי' יחליפו כח (ישעיהו מ לא) בהנעת היו"ד שהיא במקום עי"ן הפעל והוא"ו למשוך כוא"ו שומרי, ויו"ד הרבים נפלה מהמכתב ^* עין הספר השרשים לרבנו במקומו..

(ט) כי מעצמו יבא יומו ויום טובת הצדיק כי מרעים יכרתון וקוי ה' המה יירשו ארץ:

במדרש יודע ד' ימי תמימים כו' כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים כו' כי הצדיק יסוד עולם פי' שמושך הנחל המשפיע לבחינת עולם שהוא בקדושה כמו שהוא נעלמת תוך הטבע כמ"ש אאז"ל ע"ש שנקרא עולם ע"ש ותמצא כי הצדיק בידיעתו זאת שעיקר החיות מהשי"ת שגנוז בתוך הטבע כמ"ש אור זרוע לצדיק שלצדיק נתגלה הקדושה הגנוזה כנ"ל ועי"ז מחבר ומדבק כלל העולם להקב"ה:

ועוד מעט. כשתמתין עוד מעט תראה כי אין הרשע:

ועוד מעט ואין רשע תוחיל מעט ולא תראה הרשע.

ועוד מעט ואין רשע כו' הנה אמרו רז"ל על פסוק האויב תמו כו' כי הרשעים מעשיהם מבלים אותם כי הם כלים וחרבותם קיימים כי האויב תמו וחרבות נשארו לנצח מה שאין כן הקב"ה כי אם וערים נתשת אבד זכרם המה וה' לעולם ישב. ועל דרך זה יתכן יאמר שיש בין רשעים לצדיקים והוא כי אין צריך לומר שהרשעים כלים וחרבותם קיימות כי אם גם שאין מיתת הרשע כמיתת הצדיק שאחר מותו נשאר שייכות נפשו מרחפת על הארץ כמ"ש ז''ל כי על כן שבעת ימי אבלו של מתושלח הגין זכותו על העולם ונתעכב המבול עד סוף שבעת הימים והוא מה שכתבנו בביאור מגלת אסתר כי על כן לא ייעד המן גזרתו ביום שביעי לאדר שבו נסתלק מרע"ה עד יום י"ג למען השלים שבעת ימי אבלו שהוא יום י"ג שמקצת היום ככולו ואומרת רוח הקדש כי לא כן הרשע כי אם עוד מעט אחר שואין רשע שהו סמוך למיתתו אם התבוננת ויש לך השגה להבין עד מקומו תכיר כי ואיננו כי נבלע מן העולם לגמרי כי זה הוא יותר מהיות מעשיהם מבלים אותם:

ועוד - דום מעט ותראה בעיניך יום הכרת הרשע הנזכר.

ועוד מעט. אף כי הרשע מצליח לא יהיה לזמן רב כי כשיהיה עוד זמן מעט ואין הרשע וכאשר תתבונן להסתכל על מקומו ותראה שאיננו:

והתבוננת על מקומו. ותסתכל על מקום שהיה שם ואיננו כי מת ואבד:

והתבוננת על מקומו ואיננו: כשתתבונן על מקומו איננו, כלומר שתתבונן היטב אם נשאר לו שורש ועקר לא תמצא לו כי הכל הלך.

וז"ש יודע ד' ימי תמימים שהם מקשרים הימים להיות נקשרים ודבוקים בהקב"ה והדביקות נקרא בשם ידיעה כמ"ש בכל דרכיך דעהו מלשון התקשרות כמו והאדם ידע את חוה כמ"ש בזוה"ק ונחלתו לעולם תהי' הוא כמ"ש לעיל שממשיך הנחל הבאה ע"י מ"נ שמעוררין הצדיקים ולכך נקרא נחלתם וממשיכין לבחינת עולם כנ"ל ופי' תמים בלי מום וזהו בחי' צדיק שומר הברית. שהברית כלל המצוות וגימט' תרי"ג עם מצות מילה שהוא הברית עצמו. ולא נאמר תמים באברהם עד שנימול והיינו שאין אדם נקי בשמירת הברית כ"ז שיש בו אבר שאינו מתוקן ומבשרי אחזה אלקי כמו שא"א להיות הזיווג עד שנתפעלו כל אברי וגידי אדם. וזה משל להבין כי א"א להיות נדבק בהשי"ת בבחי' צדיק לעשות תולדות להמשיך חיות ושפע לעולמות עד שנתקן כל האדם ממש להיות דבוק בהש"י עד שנקרא תמים בלי מום:

וַעֲנָוִים אמר רב בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון על כובשי שכר שכיר ועל עושקי שכר שכיר ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן ועל גסות הרוח וגסות הרוח כנגד כולן אבל בענוים כתיב וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום:
(סוכה כט ע"ב)

וענוים יירשו ארץ וענוים שהיו בשפלות בפני הרשעים באבוד רשעים הם יירשו ארץ.

אך וענוים יירשו ארץ כי הם מבלים את נחלותם כי הם יירשו ארץ כי הארץ כבגד תבלה והם קיימים ובהתחדשה עד עולם יירשוה ועל כן גם מעתה בטרם תבא הזמן העתיד יש לכם יסורין בעולם הזה שמעו אלי והתענגו מעתה על רוב שלום המעותד לכם ואל תחושו אל היסורין אשר עליכם כעת וזה הפי' הוא מוכרח בסוף פסוק זה על אומרו והתענגו ולא נאמר ויתענגו ביו"ד:

וענוים - הפך רשעים.

וענוים. אבל ענוים ירשו ארץ לאורך ימים ויהיה מעונגים ברוב שלום:

והתענגו על רב שלום: כי באבוד הרשעים שלום ושמחה בעולם, כמו שנאמר (משלי יא י): ובאבד רשעים רה.

וטעם רוב שלום – כי באבוד רשעים יהיה שלום בארץ.

וחרק. כמו חרקו שן ארקי"נט בלע"ז, (איכה יד):

זמם חשב. חשב

זמם רשע כו' שמא תאמר הלא מכל זה החרשתי אך נוחם יסתר כי זומם רשע לצדיק וחרק עליו שניו ולא יפקד ולא די הקנאה שמרעים יצליחו וצדיקים יצטערו כי אם גם שיצר רשע לצדיק ויהיה הוא יתברך כמחריש:

זומם. ענין מחשבה:

זמם. בא תמיד על המחשבה הרעה להרע לחבירו :

זומם - אומר לצדיק חייב אתה לשנוא את הרשע ולא תתערב עמו, כי הוא חושב עליך מזימות רעות ואם בא עליך דבר חסרון, אז יחרוק עליו שנימו, להחזיק ממך.

זומם. הרשע חושב רעה על הצדיק ובקצפו חורק עליו שניו:

(יב-יג) זומם, מוסיף לאמר גם אם תראה שהרשע זומם וחושב מחשבות להרע לצדיק, וחורק עליו שניו, וה' אינו עושה לו מאומה רק ישחק לו ומראה לו פנים שוחקות, גם אז אל תתחר כי זה האות כי ראה כי יבא יומו, שה' רואה ויודע שזה עצמו יהי' סבת מפלתו ולכן שוחק לו, ומוסיף לאמר וגם אם תראה כי (יד-טו) חרב פתחו רשעים, שלא לבד שזמם על הצדיק במחשבה כי גם פתחו את החרב ודרכו קשתם, ומפרש שדרכו קשתם להפיל עני ואביון, ופתחו חרבם לטבוח ישרי דרך שאת עוברי דרך שרוצים לגזול ממונם יהרגו בחרב מקרוב ואת העני שאין להם מה לגזול ממנו יהרגו בחץ מרחוק, ור"ל הגם שפתחו חרב וה' ישחק להם, הוא כי ראה כי יבא יומם, כי עי"כ חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, ולכן שחק להם להפילם בפועל כפיהם:

רשע לעשות רעות

וחורק. ענין שחיקת השנים בהתקצף:

לצדיק וחרק עליו שניו: וכשיראה שיכול לעשות לו חרק עליו שניו, כלומר כשיכול לומר לו: מצאתיך!

אדני ישחק לו כי הוא יודע מה סופו.

אל תחוש כי אין אתה מקפיד כי אם על שאינך יודע יום מפלתו כי לו ידעת מעתה כי יבא יומו היית מעתה מתנחם ומשחק עליו ואם כן אל תחוש אם הוא יתברך מתנחם ומשחק כי הלא אדני ישחק לו ויתנחם במה שמעתה ראה כי יבא יומו מה שאין אתה רואה ומעתה הוא לפניו כאבוד וגזוז ומת ולא יעשה מעתה על כי לכל חפץ יש עת כפי גזרת חכמתו יתברך:

ישחק לו. עי' למעלה (ב' ד') :

אדני - והרשע לא ידע כי השם שהוא יודע העתידות ישחק עליו דרך משל.

ה׳‎. אבל ה׳‎ ישחק על הרשע כי ראה שבא יום מיתתו טרם יעשה הרעה ולא יספוק לעשותה:

כי יבא יומו. חסר וא"ו אחר הבית:

כי ראה כי יבא יומו: כי בהתגאות הרשע על הצדיק אז יבא לו שכרו ושברו.

וע"ז נאמר יודע ד' ימי תמימים כי ימיהם עומדים לפניו ית' וע"ז נאמר בזוה"ק בא בימים שהצדיק בא עם הימים לפני הקב"ה ע"ש ועי' בזוה"ק ותראה מפורש כל ענין הנ"ל. ופי' ויהיו חיי שרה מאה שנה כו' שקכ"ז שנה הי' החיות בעולמות של שרה שהיא המשיכה החיות לזמן הזה כמ"ש יודע ד' כו' ונחלתם כו' ונקרא שני חיי שרה שהשנים הם חיות שלה:

חרב פתחו. הרשעי' פתחו, אנקומנצירנט בלע"ז תגר וחרום מתחילים הרשעים מאליהם:

חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך: פתחו יש מפרשים (אבן עזרא בשם אחרים): ענין לטישה וחדוד כמו חרב פתוחה (יחזקאל כא לג); והמה פתחות (תהלים נה כב). ויתכן פרושו: הוצאת החרב מתערה, ותקרא פתיחה כמו הוצאת האסור ממאסרו שנקראה כעין פתיחה, כמו: אסיריו לא פתח ביתה (ישעיהו יד יז); יסגור על איש ולא יפתח (איוב יב יד).

והנני מביא לך ראיה מאברהם עד נמרוד והוא כי חרב פתחו רשעים וכו' והוא כי הנה ארז"ל בבראשית רבה חרב פתחו רשעים ויהי בימי אמרפל וכו' שהתחילו בחרב תחלה להפיל עני ואביון זה לוט לטבוח ישרי דרך זה אברהם. וראוי לשית לב מה ענין אמרפל במזמור זה אך הוא להביא ראיה אל האמור כאשר נבאר בס"ד. והוא ככתוב שם אצלנו בביאור המאמר כי זה הוא כמ"ש ז"ל בב"ר בסמוך שכוונו להתחיל בלוט כדי שיצא אברהם להצילו ויהרגוהו כי לא היה כבודם ללכת ארבעה מלכים אחרי איש אחד על כן החלו בסדום שהיתה עיר גדולה לקחת את לוט מתוכם בעבור אברהם שיצא אליהם ויהרגוהו ונהפוך היה למו כי חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה ואחשוב יתקשר הענין פה על פי דרכנו כראיה אל האמור והוא בשום לב על מה זה רדף נמרוד אחר אברהם ולא עוד אלא שארז"ל בפר"א כי בעת שנולד אברהם והיה נמרוד מלך על בוני המגדל בקש להרגו ונטמן בארץ כך שנים ואח"כ חבשו ובהיותו בן מ"ח שנה עבר וראה אותם בונים ואמר להם למה תבנו נגד ה' ולא תצליחו אמר להם נמרוד אל תחושו כי הוא פרדה עקרה כו' אז קללם בשם ה' ונתפלגו והלא כמו זר נחשב למה הניח הוא יתברך את נמרוד הרשע ולא הרגו בהיותו זומם לאברהם ובקש המיתו וחרק עליו שניו והוצרך ליטמן בארץ כך שנים אלא שהוא יתברך מאז שתק כי ראה כי יבא יומו שאחרי כן עתיד יבא אמרפל הוא נמרוד יפתח בחרב לבקש את אברהם ואז יפול ביד אברהם על כן מעתה שתק הוא ית' על מה שכבר היה כמת נמרוד מעתה כי נגזר דינו לעתיד ולא עשה מיד על דבר היות להם אחדות כנודע. וזה שעור הכתובים זומם רשע לצדיק כו' אל תתמה על החפץ אם יסבול הוא ית' כי הלא ראה כי יבא יומו ומעתה סבל כאשר לאברהם עם נמרוד כי הנה חרב פתחו רשעים כו':

פתחו. הוצאת החרב מתערה, כמו חרב פתוחה לטבח (יחזקאל כ״א:ל״ג) :

חרב - בהיותה בנדן היא סגורה, על כן: פתחו. ויש אומרים: כי פתיחת חרב היא הלטישה, וכמוהו והמה פתיחות, והנה החרב בגלוי והקשת בסתר.

פתחו. ר״‎ל הוציאוה מתערה:

להפיל. להפילו מת:

חרבם תבוא בלבם הפך ממה שחשבו, כמו שנאמר על הרשע גם כן (תהלים ז טז): ויפל בשחת יפעל.

ואז חרבם תבא בלבם כי הלא לאברהם זמם נמרוד וחרק עליו שניו ואם לא הרגו הוא יתברך את נמרוד מיד הלא לא נעדר עונשו מהביא רעה עליו וגלגלה לאטו עד עת גזרת חכמתו ית' ואומרו ודרכו קשתם וכן וקשתותם תשברנה שיראה שאינו עיקר הענין שבירת הקשת יהיה כי הוא הכח והשר המושל על מלכות נמרוד בשמים או כחות טומאתו שממנו נמשך כח נמרוד כחץ היוצא מן הקשת ובו חשב להפיל את אברהם והוא יתברך שבר קשתותיו בפניו ומזה יביא ראיה אל כל האמור בל יקוץ הצדיק בהצלחת הרשע כי הלא הוא לרעת הרשע כי הוא ית' ראה כי יבא יומו:

חרבם - מ"ם בלבם שב אל רשעים, כי השם יגמול להם כפעלם.

חרבם. אבל חרבם תבוא בלב הרשעים ההם:

וקשתותם. בספרים מדוייקים השי"ן דגושה והתי"ו רפוי' וכן נכון כמ"ש בישעיה ה' וירמיה נ"א ונחמיה ד' וכ"כ ר' יונה בספר הרקמה שדגשת השי"ן הוא מפני פגישת שתי התוי"ן כמו שדגשו נו"ן ירמיה הענתתי:

וקשתותם תשברנה: שלא יזדמן להם כמזימותם כמו שחשבו להרע לעניים ולישרים. והאחד מן קשתותם קשת בשקל שבת, כמו רבה קשת (בראשית כא כ) ופרושו רבה בקשת.

תשברנה. לבל יוכלו לירות בהם החצים:

כי לא אעזבך. זו הבטחת פרנסה. וכן הוא אומר נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז כה).

טוב מעט לצדיק. טובים מעט אנשים שהולכים לעזרת הצדיקים:

טוב מעט לצדיק כי הצדיק ישמח במעט שיהיה לו מן העולם הזה ויסתפק בו.

ואחר הביאו ראיה מאברהם על מאי דסליק מניה שהוא זומם וכו' הביא גם כן ממנו על מאי דפתח ביה על קנאת צדיק כי דל הוא ועושה עולה עשיר ואמר טוב היה מעט לצדיק הוא אברהם שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח כו' ויגעל בהמון רשעים רבים של סדום:

מהמון. ענין רבוי הון:

טוב - הון מעט לצדיק ישמח בו, מהמון הוא ממון, כמו: ומי אוהב בהמון, אך הבל יהמיון.

טוב. המעט שיש להצדיק יותר טוב מעושר רב שביד הרשעים:

טוב. בלא רביע:

(טז-יז) טוב, ובזה תראה איך שטוב המעט שיש לצדיק, מהמון רשעים הגם שהם רבים, כי הלא תראה שזרועות רשעים תשברנה הגם שהיה אתו חיל רב ועוזרים רבים נגד הצדיק העני בכ"ז נשברו זרועותיו ולא יכול לעשות רע להצדיק והצדיק הגם שהיה לו רק כח מעט נגדו, התקומם נגדו כי סומך צדיקים ה', ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט:

מהמון רשעים רבים. אמרפל וחביריו שהתחילו מלחמ' בעולם בשביל לשבות את לוט ולהתגרות באברהם מעט אנשים שהיו עם אברה' הצליחו והרגו כל אותן האוכלסין:

מהמון רשעים רבים: אבל הרשעים ברבות ממונם לא ישמחו בו אבל ישאלו יותר ואינם שבעים לעולם, כמו שאמר (משלי יג כה): צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר. ועוד כי הרבות הממון לרשע לדעתו, כי יתגאה בו על בני אדם עד שיקומו עליו וימיתוהו ויקחו את כל אשר לו. ופרוש המון כמו ממון, כמו (קהלת ה ט): ומי אהב בהמון. או יהיה המון רבוי, והוא כנגד מעט שזכר. ויהיה לפרוש הזה פרוש רבים: גדולים כמו (ירמיהו מא א): ורבי המלך שענינו גדולים. ולפרוש הראשון יהיה טעם רבים אל הממון שזכר. ואף על פי שהוא לשון יחיד, הנה כמוהו רבים, כמו (אסתר ט כג): וקבל היהודים; (משלי כח א) וצדיקים ככפיר יבטח וזולתם; ופרושו: נכסים רבים.

רבים. גדולים וחשובים:

כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים יהוה: שלא יהיה כח בידם להרע לצדיקים, כי האל, יתברך, סומכם שלא יפלו מחרדת הרשעים.

כי ראה כי זרועות רשעים של סדום הם נכסיו תשברנה וסומך צדיקים אברהם וביתו בלי עושר מלך סדום הוא ה' כי הוא סמכם והעשירם הנה הביא מענין אברהם אל שתי החלוקות כמדובר:

זרועות. ענין חוזק:

כי - הזכיר הזרועות שהם דורכות הקשתות והזכיר כי הקשתות תשברנה ולא יבא הזק לצדיק, והזכיר כי גם הזרועות כן, והפך תשברנה וסומך.

כי זרועות. לפי שיושבר חוזק הרשע ולא ישאר עשרו בידו אבל הצדיקים סומך ה׳‎ ומה שיש בידם תתקיים:

כי זרועות. בלא פסק באמצע:

יודע ה' ימי תמימים. מכי' את מעשי ימיהם:

יודע יהוה ימי תמימים פרוש יודע: מכיר ומשגיח עליהם להאריך ימיהם ומכיר עליהם לטובה. וכן: יודע יי' דרך צדיקים (תהלים א ו), כמו שפרשנו. וכן: מה אדם ותדעהו (שם קמד ג); ידעת בצרות נפשי (שם לא ח); והדומים להם, שפרושם: ההכרה וההשגחה לטובה. וטובם גם כן לא יפסוק אלא לעולם יהיה, וזהו:

יודע ה' ימי תמימים כו' אחרי אומרו וסומך צדיקים ה' הוקשה לו כי אחר שהם מקבלי יסורין כל ימיהם היכן הוא הסמיכות לזה אמר הנה יודע ה' ימי תמימים שיודע ומשפיע בימיהם קדושה שהם מתקדשים וקונים הויה וקיום באיכות רוחני שעל ידי כן הם חיים וקיימים כמאמר ספר הזוהר על פסוק ויקרבו ימי ישראל למות כי הימים עצמם חיים וקיימים ומתקרבים וזהו יודע ה' ימי תמימים ואמרו יודע הוא כד"א וידע אלהים וכאומרו רק אתכם ידעתי כו' שהוא השפעת קדושה ורחמים כלומר ידעתי כי יודע ה' ימי תמימים אך תלונתי היא כי למה לא תועיל נחלתם אלא לעתיד והראוי הוא כי ונחלתם של הימי תמימים שהיא הקדושה שנחלו לעולם תהיה שאין צריך לומר בעולם הבא שמתקרבים שם ברוחניותם כי אם גם תועיל צדיקים נחלת קדושתם:

יודע - יש אומרים: שיאריכם. והנכון בעיני: כי זה על דרך: את מספר ימיך אמלא והשם יודע כל מלא ובעבור כי שנות הרשעים תקצורנה כפי מעשיהם, כדרך: למה תמות בלא עתך על כן הדבר תלוי במעשיהם.

ימי תמימים. כמה שנים יחיו:

יודע, מבאר עוד הבדלים בין הבוטח ובין המרעים, שהמרעים לא יחצו ימיהם אבל יודע ה' ימי תמימים, ושומר אותם שיהיו ימיהם בתמימות, והרשע לא ינחיל עשרו לבניו אבל נחלתם לעולם תהיה:

ונחלתם. וקבול שכר' מאתו לעול' תהיה:

ונחלתם לעולם תהיה: לעולם הבא. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש כל הפסוק: לעולם הבא. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרשו: לעולם הזה; ופרש נחלתם: שינחילו הטוב לבניהם.

ונחלתם. מעט מהטובה שהנחיל להם המקום יהיה שמור אצלם לעולם כל ימי חייהם:

לֹא יֵבֹשׁוּ: אמר שמואל לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל לא זרעה כלל לא דאמר ליה אילו זרעתה הוה מקיים בי לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו וכו':
(בבא מציעא קו ע"א)

לא יבשו בעת רעה הוא דבר, או מלחמה, או חיה רעה.

במה שלא יבושו בעת רעה הבאה לעולם כי להיות אותה העת מכלל הימים שלהם שקנו קדושה אין כח לגזירת עת הרעה לשלוט בתמימים להרע להם יען כי גם אותו העת גם היא קנתה קדושה לנחלה ולכן לא יבושו בה וגם בימי רעבון ישבעו יען כי הימים ההם נחלו בהם קדושה להנאתם ולא תהיה מארת הרעבון שבימים ההם מבטלת ברכת קדושת נחלה שנחלו בזכותם לטובתם כי נחלתם לעולם תהיה וזאת היא תלונתי:

לא, בעת רעה - כמו דבר והמת במלחמה, או ברעב לא בא יומו כדברי דוד.

בעת רעה. כי לא עליהם תהיה:

לא, המרעים לא ימצאו מחסה בעת רעה כמו בעת דבר ומלחמה, והתמימים לא יבושו בעת רעה, המרעים לא ימצאו מזון בעת רעב והתמימים בימי רעבון ישבעו:

ובימי רעבון ישבעו: רעבון בשקל פרזון; ובסמוך: ואת רעבון בתיכם (בראשית מב לג).

ישבעו. כי ה׳‎ יזמין להם די סיפוקם:

כיקר כרים. כאור ענן בקר הנראה שחרית מלבין על מרחבי בקעה שאינו מתקיים, כרים מישור כמו כר נרחב (ישעיה ל'):

כי רשעים יאבדו לפיכך לא יבשו התמימים.

כי על טובת הרשעים איני חושש כי רשעים ידעתי כי יאבדו על ידי טובם בעולם הזה וכן אויבי ה' המכעיסים אותו ומתענגים בעולם הזה הוא לרעתם כי יהיו כיקר כרים שהוא הכבש שנשמן הרבה כי מרוב שומנו אם יותן על האש לצלות ניתך ריבוי שומן על הגחלים ומעלה עשן ולא יניח את הלבת אש לעלות כי השומן יורד בשופע ומעלה עשן וכל כך. הוא שומנו שאינו כדרך צלי אש שאחר שעה או שתים נעצר השומן מלירד בשופע ואז האש בוערת ונצלה שאר הבשר כי אם שכל הכבש כלה בעוד שהעשן של השומן עולה וכן אויבי ה' אלו הם כלים בגיהנם טרם ימשול בם האש כי עשן שומנם אשר שמנו עשתו ויתגאו כעשן העולה בעולם הזה מספיק לכלותם עד בלתי השאיר מהם דבר ושמא תאמר אם יכלו איך ישלמו את נשים הוא כי מחזיר אותם פעמים אחרות כענין בטיטוס שארז"ל שבכל יום נשרף ונזרק אפרו בשבעה ימים וז"א כלו פעם שנית כי אחר שכלים חוזרים ליכלות:

כיקר. מל׳ יקר:

כי - והרשעים יאבדו בימי הרעה והרעבון.

כיקר כרים. כהיקר הנעשה לכשבים אשר יפטמו אותם להשמינם למהר עת שחיטתם כן טובות הרשעים בעוה״‎ז לטרדם לגהינם:

כי רשעים. בלא פסק באמצע:

כי, נגד מ"ש שה' יודע ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, אומר אבל רשעים יאבדו ולא יכלו ימיהם ולא ישאר נחלתם, ונגד מ"ש לא יבושו בעת רעה אומר אבל אויבי ה' יהיו דומים אז כיקר כרים, כצאן הפטומות על נאות דשא שבימי רעבון עת רעה כלו בעשן כלו, כמ"ש ישעיה ה' על ורעו כבשים כדברם עי"ש:

כיקר. לשון אור יקרות (זכריה י״ד:ו׳), ויש פותרין כיקר כרים, ככבוד כבשים שמפטמין אותן לטבח:

ואיבי יהוה כיקר כרים כלו בעשן כלו: כיקר כרים פרושו: היקר והטוב שבכבשים, והוא חלב שקרב על גבי המזבח, שהוא כלה באש והולך לו בעשן, כן איבי יי' יהיו כלים. וכפל כלו לרוב הכליון. וכלו הראשון מלרע, והשני מלעיל לסוף פסוק.

(טז) או שיעור הענין שאמרו טוב היות מעט לצדיק מהמון של רשעים רבים:

כיקר כרים - כחלב הכבשים, כמו: עם חלב כרים המושמים בעשן, שיכלו רגע אחרי רגע.

כלו. כי אחר המיתה יכלו ובעשן הגהינם יהיו כלים:

כלו בעשן כלו. הראשון מלרע והשני מלעיל לסוף פסוק מכלול דף קנ"א:

(יז) והטעם הוא כי זרועות רשעים הם זכיותם תשברנה ע"י עשרם וסומך צדיקים ע"י דלותם ה' ולא עוד אלא שע"י התנהגם בתמימות על ידי דלותם יזכו שגם ימיהם חיים וקיימים כי יודע ה' כו' כדלעיל:

ויש אומרים: כיקר כרים - כעשב העמקים כמו כר נרחב, וכמוהו: ככר הירדן והוא כפול, כמו: בבבת עינו.

(יט) ושמא תאמר אם כן למה אמרתי טוב מעט והלא טוב טוב יהיה שגם מעט לא יהיה לו שכ"ש שיזכה לזה אמר מה שאמרתי כך הוא כדי שלא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו ע"י המעט שיש להם מה שאין כן אם יחסרו כל שיבושו ויבואו להרהר שהוא ית' געל בהם חלילה.

וטעם בעשן – כאשר יבעיר בהם המבעיר את הבערה. וכלו הראשון על היקר. וכלו השני על הרשעים, ובאה המלה מלעיל בעבור סוף פסוק.

(כ) ושמא תאמר והלא גם טוב מעט היה ראד לרשעים כי הלא מתענגים ומשתמנים ומכעיסים כל ימיהם. וכמו רגע יאבדו בגיהנם ונשארים חייבים ברוב רשעתם לזה אמר הן אמת כי רשעים יאבדו כמו רגע בגיהנם ומה גם אשר הם אויבי ה' עושים להכעיס אלא מה עושה הקב"ה הלא הוא כי הם כיקר כרים כדלעיל:

לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. הקב"ה שהוא צדיקו של עולם חונן משלו ונותן לזה שהלוה מה שהוא גוזל ממנו:

לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם: גופא אמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו היכי דמי אי דאית ליה ארעא אחריתי עליה דידיה הדר אי דלית ליה ארעא אחריתי מאי נפקא ליה מינה לעולם דלית ליה ארעא אחריתי דאמר לא ניחא דליהוי לוה רשע ולא ישלם סוף סוף לגבי אידך נמי לוה רשע ולא ישלם הוא דאמר להכי זביני לך שלא באחריות וכו':
(בבא בתרא מד ע"ב)

לוה רשע ולא ישלם ספר ממדות הרשע המגונות, כי מה שילוה לא ישלם, ואין צריך לומר שלא יתן משלו.

לוה רשע ולא ישלם כו' הלא אמרתי שלא תחוש על עוני הצדיקים ועושר הרשעים והלא תאמר לפחות יראה השגחתו יתברך בזה כי לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ומלוה לדל ואחר כך נותן ללוה במתנה מה שהלוה לו לב. יבוש אם נתן לו במתנה מעת הקבלה מידו.

חונן. חומל:

לוה - בשעת צרכו.

לוה רשע. כשלא מצאה ידו לגזול לוקח בהלואה ואינו משלם והצדיק המלוה אותו חוננו ונותנו לו במתנה לבל יענש בעבורו:

לוה, מביא עוד ראיה בהבדל שבין הבוטח להבלתי בוטח, שהבלתי בוטח לא ישליטנו אלהי' ליהנות מעשרו שלא לבד שלא יחון דל כי גם לוה רשע ולא ישלם כי ירא פן יכלה ממונו, והצדיק לא לבד שישלם חובותיו כי עוד חונן בהלואה לאחרים וגם נותן צדקה בתורת מתנה, וזה מפני כי מבורכיו יירשו ארץ, שהצדיק ברכת ה' עליו וברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, אבל הרשע חל עליו קללת אלהים ומקולליו יכרתון לבסוף, וכל מה שיש לו אינו שלו:

לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם: ר' שמעון אומר הלוה ואינו משלם אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום שנאמר לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן וכו':
(אבות ב ט)

וצדיק חונן ונותן: והצדיק בהפך, כי חונן לבני אדם ונותן להם משלו, ואין צריך לומר כי מה שילוה ישלם. ופרוש חונן ונותן כמו (איוב יט כא): חנני חנני אתם רעי; אשר חנן אלהים (בראשית לג ה). וכפל המתן במלות שונות להרבות המתן שנותן פעם אחר פעם כמה ענינים. או פרוש חונן: מרחם. ואמר: כי הצדיק יש בו שתי מדות האלה הטובות: הרחמים והנדיבות.

וצדיק חונן ונותן - כי יחון עליו על דרך: אם רעב שונאך.

כי מבורכיו. של צדיקו של עולם יירשו ארץ:

כי מברכיו מברכי האל, יתברך. לפי שלמעלה אמר: יודע יי' ימי תמימים אמר: כי מברכי האל והם הצדיקים

ועל הו היה ראוי כי מבורכיו יתברך הם נותני צדקה המתברכים בשש ובי"א ברכות יירשוייי ארץ כמאמר ישעיה הנביא כי שם נאמר ובנו ממך חרבות עולם אך ומקולליו הם הבלתי משלמים ועושקים כרשעים הנזכרים יכרתו:

כי - טעם מבורכיו ברכת ה' היא תעשיר.

כי מבורכיו. כי בעבור כשרון המעשה הזה יגזור אומר ויקם ואת אשר יברכם יירשו הארץ ואת אשר יקללם יכרתו:

יירשו ארץ לפי שהם חוננים ונותנים ועינם טובה, יוסיף להם האל עושר וכבוד ויברכם. ויירשו ארץ כלומר שתהיה העמדה להצלחתם, כמו הירושה שהיא מאב לבן.

ומקלליו והם רשעים שעינם צרה, ואפילו מה שלוו לא ישלמו

יכרתו: ולא יהיה לעשרם העמדה וקיום, כי הם מקקלי יי', ויאבד עשרם וטובם ויכרתו מעולם הזה ומעולם הבא.

מצעדי גבר. מי שהוא גבור ביראת הקדוש ברוך הוא ליש פאש דופורט בלע"ז:

מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי גֶבֶר: ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מה' מצעדי גבר כוננו ואדם מה יבין דרכו וכו':
(חולין ז ע"ב)

מיהוה מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ: הצדיק שמתגבר במעשיו הטובים על הרשע האל יכון צעדו ויחפץ דרכו, על דרך, וכל אשר יעשה יצליח (תהלים א ג). וטעם יחפץ: שיראה בדרכיו חפץ האל, יתברך, ורצונו יצליח בכל. וטעם מצעדי ודרכו: כי בכל אשר ינוע בכל עסקיו יצליח. והחכם רבי שלמה בן גבירול (תקון מדות הנפש, בפתיחה) פרש מצעדי גבר: דרכי עבודת האל, יתברך, ואמר: אל יעלה על לב האדם כי מה שאמר מיי' מצעדי גבר כוננו שהוא מראה ההכרח בעבודת האל, יתברך, אבל הוא על הטובה הצפונה לו, או על הרעה מן הגמול והעונש. ומה שאמר מצעדי גבר כוננו רוצה לומר, כי המקום ברא הנפש שלמה לא תחסר כל; וכשהוא נוטה אל המעלות החשובות ואל המנהג הטוב, והוא מה שאמר כוננו: אז יהיה לרצון הבורא, והוא מה שאמר ודרכו יחפץ.

לזה משיבה רוח הקדש מה' מצעדי וכו' לומר הנה מצעדי גבר נדיב או כילי וכדומה במדות מה' כוננו אך דרכו אם ילך בדרך ה' או הפכה יחפץ הגבר הנז' כי תלוי בבחירתו ואם כל גבר יראה שהלוה רשע יכרת והצדיק יירש ארץ לא יעבוד בבחירה רק מהכרח ראות עימו.

מצעדי. דרכו ופסיעותיו:

מצעדי, ודרכו. עי' מ''ש (ירמיה י' כ''ג, משלי ט''ז ט')

מה' - טעם מצעדי – תנועותיו.

מה׳‎ מצעדי וגו׳‎. מצעדי הגבר בתורה המה כוננו מה׳‎ ר״‎ל ה׳‎ מכונן ומיישר צעדיו:

מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ. אפשר במ"ש פרק היה נוטל א"ר יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה שהיתה מתפללת שלא יכשלו בה בני אדם קבלת שכר מאלמנה שהיתה טורחת לבא להתפלל משום שכר פסיעות ונמצא שאם האדם טורח לבא לביהכ"נ שהוא רחוק הגם שיש קרוב אצל ביתו הקב"ה קובע לו שכר פסיעות וזהו שאמר מה' מצעדי גבר כוננו הם נכונים ודרכו יחפץ לשלם לו שכר פסיעות הגם שאינו צורך והכונה מה' מדת רחמים מצעדי גבר הפסיעות שמרבה לכבודו יתברך הם נכונים וחשובים לפניו יתברך וברב רחמיו משלם על כל פסיעה. הגם שהמצוה שעושה הוא ללכת לבהכ"נ וז"ש ודרכו יחפץ ר"ל שלפי האמת לא עשה זה אלא ודרכו יחפץ שהולך לבהכ"נ כיון שמרבה בשבילו מצעדי גבר הפסיעות הם חשובות לפניו יתברך. א"נ לפי פשוטו דכיון שהאדם רצונו ללכת בדרך הטוב לעבודת ה' במחשבה זו לבד זוכה שהקב"ה עזרו ומגינו ומוציא לאור מחשבתו וז"ש מה' מצעדי גבר כוננו שהוא מסייעו ועוזרו והכל מה' הגם שהאדם אין לו כי אם ודרכו יחפץ שהוא חפץ ורוצה בדרך ה' זה לבד אהניא ליה כי ה' עמו לשמרו ולכונן דרכו:

מה', מבאר עוד שגם אם תראה שהבוטח בה' יפול לפעמים ממדרגתו, גם זה הוא בהשגחת ה' לטובתו, שאחר שמה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, ר"ל שבין הדרך שאליו ילך הוא קבוע מה', שה' בוחר לפניו הדרך אשר יחפץ, וגם הצעד על הדרך הוא ג"כ מה', כמ"ש כי לא לאדם דרכו לא לאיש הולך והכין את צעדו כמש"פ שם שבין התכלית שאליו מגמת פניו ובין ההליכה אל התכלית וההשתדלות שהיא הכנת צעדיו הכל מה' וא"כ אם תראה. כי יפול, ולא יוכל ללכת בדרך שרצה לילך, תדע שלא יוטל ויושלך שם, כי נפילתו היתה לטובתו וה' סומך ידו בזה, שה' ראה שדרך זה שרצה לילך הוא לרעתו, שיוזק בו או בגוף או בנפש, והזמין לו מכשול שיפול ויתעכב מלכת בדרך הזה לטובתו, וכן אם נפל ממדרגתו והצלחתו בודאי היה זה לטובתו באותה שעה, ובכ"ז נער הייתי גם זקנתי ובחנתי תולדות הימים, ולא ראיתי שיהיה הצדיק נעזב עד שזרעו יהיה מבקש לחם, כי לא יעזב לעולם, ואם לא הצליח הוא יצליחו בניו, כי ראיתי את הצדיק אשר כל היום חונן ומלוה עד שנעשה עני עי"כ, בכ"ז זרעו לברכה ותשוב ההצלחה ביד בניו, וצדקת אביהם תהיה ברכה לבניו, ולכן סור מרע ועשה טוב ואל תדאג על רעת הזמן ותהפוכותיו רק שכן לעולם בשלוה ובטחון:

כוננו. פורי"נט אפיטייץ בלע"ז:

(כא) או קרוב אל האמור יאמר ראו מה בין צדיק לרשע כי הרשע לוה מן הצדיק ולהרע לו לא ישלם וכראות המלוה הצדיק שגמל חסד עמו כי לא ישלם ויחטא על ידו חונן ונותן לו במתנה מה שהלוהו. או יאמר שאומר דוד לפני הקב"ה למה אמרת שאל אקנא ברשעים המושפעים טוב בעולם הזה לא כל הצדיקים כי הלא לוה רשע ולא ישלם על ידי שידו תקיפה ואלו נתת הממון ביד צדיק היה אדרבה חונן בהלואה ונותן במתנה ובו יחסו עניי עמך:

כוננו. מלשון הכנה:

גבר - בלשוננו הוא מלא דעת, כמו: לכו נא הגברים ומי שהוא מלא דעת צדיק יהיה.

ודרכו. ה׳‎ חפץ דרכו ומצליחו בו:

(כב) באופן כי מבורכיו הם הצדיקים יהיו הם נותני צדקה ויירשו ארץ ע"י תתם צדקה ומקולליו הם הרשעים שהם בארור אשר לא יקים וגם עתה לוין ולא משלמין יכרתו מה שאין כן עתה שאין הצדיקים זוכים לתת צדקה כי אך דלים הם ויעדרו ירושת הארץ ומכל שכן מקולליו.

ודרכו יחפץ - השם חפץ בכל דרכיו ואם הוא יחסר בי"ת, על כן לא יצליח.

(כג) משיבה רוח הקדש ואומרת מה' מצעדי גבר כו' לומר אם תראה צדיק שהיה חונן ונותן שהוא מחוסר לחם ושכנגדו עשיר אל תתמם על החפץ כי הנה דע לך כי מה' כו' והוא כי ידמה הוא יתברך לרופא שרפא ירפא שני חולים ולאחד יצוה להשביעו מכל מאכל אשר יאכל ולשני יצוה להרעיבו בלתי אם דבר קל ומועט מאד האם נאמר כי לאחד יאהב ולשני ישנא לא כן הוא כ''א נדבר ונאמר אין זה כי אם שהוא רופא אומן ובקי בדפק ומרגיש כי לפי איכות כחו וחליו תרופתו הוא אכול ושבוע ולפי איכות השני תרופתו הוא הרעיב אותו כן הדבר הזה כי הנה אין ספק כי איש אין בארץ אשר לא יהיה חולה לנפש והוא יתברך יוצר כל יודע מורת נפש כל אחד מהם כי הוא רופא אומן ונאמן ויודע אלהים כי רפואת ראובן תלויה לפזר ותת לאביונים על כן יעשירנו עושר גדול ורואה כי תקון שמעון הוא הכנעה לענות מפניו יתברך ומה גם אם בגלגולו הראשון כדעת רשב"י היה גאה ורם ויחטא ואשם בגאוה וגאון ודרך רע כי זה תקונו חסרון לחם כי אז יכנע לבבו וישוב אל ה' וירחמהו נמצא שעשיר ורש נפגשו מפני תקון שמהם זה בתת לדל וזה בהכנע לקבל ממנו וזה מאמר רוח הקדש פה מה' מצעדי גבר כוננו אם דל ואם עשיר כי אל. דעות ה' ראה והנה מצעדי ראובן הראויות אליו הוא עשות צדקה וחסד כונן מצעדיו בתת לו עושר וכן ראה והנה מצעדי זולתו המיוחדות לו לתקונו הם הכנעה וענוה כונן מצעדיו בגזור עליו עוני. כלל הדברים כי מה' מצעדי גבר כוננו כדי שדרכו יחפץ לפניו יתברך מה שלא היה כן עד כה כי היה לו יתבכך חפץ בדרכו ועתה יחפץ באשר יתקן כמדובר ולכן אל תחוש על דלות הצדיק:

יפול. לבורג"א בלע"ז, לשון ותפול מעל הגמל (בראשית כ״ד:ס״ד):

כי יפל אם בא מקרה ויפל הצדיק ויפל מנכסיו

ושמא תאמר הלא אלו לא היה רעת החסרון כיס החרשתי אך הלא שלשה הן דאגותיו א' כי יראה לעיני הרואים כי געלת בו. והפלתו כמאמר טורנוסרופוס הרשע שאמר אם ה' אוהב עניים למה אינו מפרנסן משל למלך שכעס על עבדו וגזר שלא יאכילוהו ושלא ישקוהו המאכילו אינו עובר מצות המלך שנית אולי העשיר לא יתן לו מאומה וימות ברעב. או יהיה לוקח לו קלון לחזור על הפתחים. שלישית על זרעו שאין לו להנחיל את זרעו ויהיו דלים כמוהו ואולי לא יוכלו לסבול על כן על שלש אלה בא ויאמר על הא' כי יפול לא יוטל כלומר לא יוטל מאתו יתברך כמי שכועס על עבדו ומשליכו לארץ בכעס כדעת טורנוסרופוס שהזכרנו כי אם אדרבה במה שהעני אותו הוא סומך ידו והוא כתשובת רבי עקיבא אליו שאין המשל אלא כאב שכעס על בנו ומנע ממנו לחמו שהנה יחזיק טובה אל מאכילו כי לא עשה כן אביו רק לטובתו שיקבל מוסר על אשר חטא לו וישוב להרבות ולהיטיב לו וזהו כי ה' סומך ידו על ידי הדלות כענין ואני יסרתי חזקתי זרועותם:

יפול. ענין נפילה כמו ותפול מעל הגמל (בראשית כ״ד:ס״ד):

יוטל. היא ההשלכה מלמעלה למטה :

כי, יוטל - וישלך, כמו: והטילוני אל הים. ויש אומרים: כי יפול במחשבתו.

כי יפול. אף אם יהיה נוטה לא יושלך לארץ:

כי. כמו אם:

לא יוטל לגמרי כלומר לא ישלך לארץ,

לא יוטל. לא יושלך להיות נעזב:

כי יהוה סומך ידו: ומה שהביא עליו מהצרה הוא על דרך מוסר ואהבה, כמו שאמר (משלי ג יב): כי את אשר יאהב יי' יוכיח. וזה הענין ין צדיק לרשע, כי הרשע כשיפל יכרת ואין תקומה לנפילתו, אבל הצדיק נאמר עליו (שם כד טז): כי שבע יפול צדיק וקם.

נער הייתי. פסוק זה שר העולם אמרו דאילו דוד לא קשיש כולי האי:

נַעַר הָיִיתִי: אמר להן רבי יהושע אני אלך ואחריו מי רבי אלעזר בן עזריה ואחריו מי ר"ע הלכו ועמדו על פתח ביתו נכנסה שפחתו אמרה לו רבי חכמי ישראל באין אצלך אמר לה יכנסו ונכנסו תפסו לרבי יהושע והושיבהו על מטה של זהב א"ל רבי אמור לתלמידך אחר וישב אמר לו מי הוא רבי אלעזר בן עזריה אמר ויש לו בן לעזריה חבירנו קרא עליו המקרא הזה נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם תפסו והושיבו על מטה של זהב א"ל רבי אמור לתלמידך אחר וישב א"ל ומי הוא עקיבא בן יוסף א"ל אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו שב בני שב כמותך ירבו בישראל התחילו מסבבים אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת אמרו ליה צרת הבת מהו אמר להן מחלוקת בית שמאי ובית הלל הלכה כדברי מי אמר להן הלכה כבית הלל אמרו ליה והלא משמך אמרו הלכה כבית שמאי אמר להם דוסא שמעתם או בן הרכינס שמעתם אמרו ליה חיי רבי סתם שמענו אמר להם אח קטן יש לי בכור שטן הוא ויונתן שמו והוא מתלמידי שמאי והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות לפי שיש עמו שלש מאות תשובות בצרת הבת שהיא מותרת אבל מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים צרת הבת אסורה עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים וכו':
(יבמות טז ע"א)

נער הייתי כלומר לא בנעורי

ועל השנית והיא כי לא נפיק מיניה חורבה אם העשיר יקפוץ ידו וימות ברעב מי שמזונותיו בידו לזה אמר נער הייתי שאומר שרו של עולם אל תחשוב שלגמרי עזב יתברך הצדיק בבחירת העשירים כי אם מכין לו הוא יתברך מי שיפרנסהו בכבוד אם לא יהיה על יד ראובן יהיה על יד שמעון באופן שלא יהיה נעזב מאנשי חסד. ועל השלישית אמר כי גם לא יתמיד דלות הצדיק גם לזרעו כי גם לא ראיתי זרעו יבקש לחם כי זרעו לא יבקש לחם כי לא ימשיך הוא יתברך דלות הצדיק מדור לדור:

נער - ניסיתי זה בנעורי וזקנתי.

נער וגו׳‎. ר״‎ל בנערותי ובזקנותי הסתכלתי לראות הנעשה בצדיק:

ולא ראיתי. בגעיא:

נַעַר הָיִיתִי: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן פסוק זה שר העולם אמרו נער הייתי גם זקנתי מאן אמריה אילימא קודשא בריך הוא מי איכא זקנה קמיה ואלא דוד אמריה מי קשיש כולי האי אלא ש"מ שר העולם אמרו וכו':
(יבמות טז ע"ב)

גם זקנתי ולא בזקוני

נעזב - לגמרי, כמו: כי לא אעזבך והוא בקש לחם ושמלה.

ולא ראיתי. להיות נעזב מכל וכל וזרעו ישאלו לחם:

וזרעו - הקטן שהניח בעבור זכות האב כל היום בימיו - יחיה בטוב וזרעו אחריו לברכה, כמו כל רואיו ברכוהו.

צדיק נעזב לגמרי

וזרעו מבקש לחם: ולא זרעו שיבקש לחם על הפתחים. וזרעו הבנים הקטנים שהניח אחריו לא יעזבם האל, יתברך, בזכותו, אף על פי שיבא לו חסרון לא יבא לו חסרון רע כמו שיבא לרשע. ונעזב הוא שיחסר לו לחם ושמלה. וכך בקש יעקב אבינו (בראשית כח כ): ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש, כלומר כדי חיותי לבד. ואמר לו האל, יתברך, (שם טו): כי לא אעזבך; נראה כי מי שחסר אלה נקרא נעזב.

כל היום. הצדיק חונן עניים ומלוה להם:

כל היום רוצה לומר: כל הימים; וכן: אותך קויתי כל היום (תהלים כה ה). כלומר: אפילו בעת דחקו הוא

כי אחר שהוא היה כל היום חונן ומלוה לכן יעשה יתברך שיהיה זרעו לברכה ולא מבקש לחם. או יאמר כל היום חונן וכו' לומר הלא תאמר לפחות יחוש הוא ית' לתת לצדיק נכסים לבל תחסר ממנו מצות צדקה לזה אמר אל תחוש על זה כי הלא כל היום חונן ומלוה והוא ענין מאמר הכתוב מלוה ה' חונן דל שהוא כי החונן דל שנותן לו צדקה ב' מצות בידו הלואה לה' ומתנה לדל וזה מלוה ה' חונן דל ואומר כי זה גם כי טוב מעט לו הוא חונן דלים ומלוה לה' ושמא תאמר הלואי שיזון ביתו איך נותן צדקה לזה אמר דע כי וזרעו יהיה לברכה שתהיה לו ברכת רבוי בניו ועל כן בפרנסו אותם בטוב מעט שיש לו הוא חונן להם ומלוה ה' שהוא עושה צדקה בכל עת וזהו כל היום חונן ומלוה דהיינו בכל עת על ידי היות לו זרע רב:

כל היום. לפי שכל הימים היה חונן עניים ומלוה להם ולזה מהראוי שיהיו זרעו לברכה:

וזרעו. זה שהוא זורע לצדקה סופו לברכה:

חונן ומלוה כפי כחו.

וזרעו גם כן ילמדו דרכיו, והם

לברכה: לעולם שיתנו משלהם ויחוננו הצריכים. וכן: והיה ברכה בראשית יב ב): שתתן לאחרים מברכותיך ומטובך. או פרושו: שיברכום בני אדם כשיראום ויאמרו: אלה זרע צדיק; האל, יתברך, יברכם בזכות אביהם!

סור מרע ועשה טוב אמר לשומע מוסרו כמו שהחל במזמור אל תתחר (לז). אמר: תן לבך ועיניך בדרך הצדיקים והרשעים כי יי' גומל אותם כפי מעשיהם וראה, כי אחרית הצדיקים לטוב ואחרית הרשעים לרע, לפיכך תאחוז דרך הצדיקים, וסור מרע ועשה טוב, כי זהו דרכם.

סור מדע ועשה טוב כו' אחר שהפליג ברעת הרשע ראה רוח הקדש כי הלא רשע יראה ויתייאש מן התשובה ויאבד באמור כי מאס בו ה' ולא כן הוא כי אדרבה במקום שבעני תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד על כן הפכה פניה רוח הקדש כמדבר אל הרשע שישוב בתשובה וירבה להיטיב לו וזה אמר סור מרע כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בגמרא במסקנא כי השב מאהבה זדונות נעשים כזכיות וזה תאמר לו רוח הקדש לרשע הלא נאמר עליך שלא תשכון בעולם כי אם שתכרת ממנו ואני אומר לך סור מרע הוא מדרכך הרעה או עון שהורגלת בו ועשה אותו טוב שתשוב מאהבה ותהפכנו לזכות ובזה אין צריך לומר שלא תכרת כי אם תשכון לעולם ולא תמוט:

סור מרע - מצות לא תעשה.

סור מרע. לכן סור מרע ועשה טוב ותשכון במנוחה לעולם:

סור מרע ועשה טוב. מלת טוב בטעם רביעי לא באתנח:

ושכן לעולם: ובזה תשכון לעולם כלומר: תשכון בטח או פרושו בלא חסרון מלת בטח; כי האדם אשר הוא ברע לא ישקוט ולא ינוח לעולם וינוד הנה והנה. ובכלל סור מרע: כל המצות לא תעשה; ובכלל ועשה טוב: כל מצות עשה: שאף על פי שיסור מדרך הרע לא יהיה שלם אם לא יעשה טוב כמו שפרשנו בפסוק כי אם בתורת יי' חפצו (שם א ב). ושכן כמו תשכון, כמו עלה... ומת (דברים לב מט נ).

ועשה טוב - מצות עשה.

ושכון - כמו תשכון, וכמוהו: פרו ורבו, עלה ומות בהר.

כי יהוה אהב משפט והמשפט הוא מעשה היושר.

כי גם כי ה' אוהב משפט והמשפט יחייב שלא יעזוב את חסידיו למה שלעולם נשמרו מלחטוא שהם צדיקים גמורים שלא חטאו מתחלתם וכן יחייב המשפט כי זרע רשעים נכרת והוא משפט כל מלכי הארץ כי אין תשובה מועלת לעוברי רצונו ומורדים בו והלא תתמה איך אקבלך אחרי היותך רשע למות ולא עוד אלא שאזכה לחיי הע"ה והלא כמו זר נחשב:

כי - טעם ולא יעזוב – הזכיר כי הצדיק אינו נעזב, כי השם לא יעזבהו לעולם.

אוהב משפט. לשלם לאיש כגמולו לזה לא יעזוב את חסידיו ויהיו נשמרים לעולם אבל זרע רשעים יוכרתו כל אחד לפי גמולו:

כי ה' | אהב משפט. הגרמי' קודם מלת אהב ולא אחריו:

(כח-כט) כי ה' אוהב משפט, כי אחר שה' משגיח בעולם בודאי יעשה משפט, ומזה מבואר שלא יעזוב את חסידיו, שזה נגד המשפט והצדק, ובודאי לעולם נשמרו מן ההשגחה, וא"כ יחויב מהמשפט האלהי ושמירתו את חסידיו שזרע רשעים נכרת וצדיקים יירשו ארץ, שהם יהיו לבסוף היורשים של זרע רשעים הנכרתים והם ישכנו על הארץ לעד, וא"כ הצלחת הרשע ועשרו הוא שיכין עושר ונכסים אל הצדיקים יורשיו והם יצליחו לבסוף וההצלחה תשאר בידם לנצח:

ולא יעזב את חסידיו ומי שיעשה דבריו במשפט לא יעזבנו יי'

נשמרו - הוא וזרעו והפך זה: וזרע רשעים נכרת.

את חסידיו. ב"ר פרשת פ"ו חסידו כתיב זה יוסף וכן בערוך ע' חסד הובא זה המדרש ובספר הזוהר פרשת וישב האי קרא אוקמיה באברהם חסידו כתיב ע"כ. ברם בספרי דידן לא אשכחנא רק ב' חסרים על פי המסורה וסי' רגלי חסידו ישמר דשמואל. ודרך חסידו ישמר משלי ב':

לעולם נשמרו כלומר לא יסלר שמירתו מהם, אלא דבקה בהם שמירתו תמיד;

וזרע רשעים ולא כן זרע רשעים, כי הוא

נכרת: בבא יומו. ואמר זרע כי בהכרתם יכרת זרעם עמהם. ואמר: חסידיו אחר שאמר משפט, והחסד גדול מהמשפט כי הוא לפנים משורת הדין? לפי שכשירגיל אדם את עצמו במעשה היושר והמשפט לא יטה מקו האמת, ועל כל פנים יבא למדת החסידות, שהיא גמילות הטובה אף למי שלא נתחייב לו.

צדיקים יירשו ארץ כמו שפרשנו (פסוק כב).

או לפחות תאמר כי גם שלא יהיו חסידים כי אם צדיקים בלבד כיון שלא חטאו כי אם שלעולם נשמרו ראוי הוא יירשו ארץ כו' אך לא כן הרשע גם בשובו כדרך המלך ב''ו שאין תשובה מצלת למורד בו להציל נפשו:

צדיקים - בעבור שהזכיר ושכון לעולם, אמר זה משפט השם וחוק אמת ששם בארץ.

וישכנו לעד עליה: כפל לחזק שיהיה קיום והעמדה לטובתם ולמעלתם.

פי צדיק יהגה. תחלה בלבו חכמה לראות דין שפסקה תורה לכל דבר, ואח"כ לשונו תדבר משפט:

פי צדיק יהגה חכמה מלבד מה שהוא עושה הצדיק שחונן מנכסיו ומלוה כי עינו טובה, כן חכמתו יורה לאחרים ומלמדם בדרך הטובה.

משיב הוא יתברך ואומר פי צדיק כו' לומר דע בני כי יותר יש להחזיק טובה לרשע השב מלצדיק כי הלא פי צדיק יהגה חכמה היא חכמת התורה ולשונו תדבר משפט ודין ממשפטים ישרים של תורת אמת:

יהגה. ידבר:

פי צדיק, ולשונו. התבאר אצלי בס' משלי שפה מיוחס אל החכמה, והלשון מיוחס אל הבינה, והתבאר (שם י' י''א) שפי צדיק מקור חיים, שמקור החכמה של הצדיק הוא בפיו, ושם (פסוק כ') שכסף נבחר לשון צדיק, שדרכי המשפט והצדק ידועים אצלו ע''פ חקי הבינה שמיוחס ללשון ע''ש טעם הדבר, לכן אמר ולשונו תדבר משפט :

פי - כבר הזכיר כי הצדיק עשה חסד לחונן מהונו וכן עושה חסד ללמד חכמתו ולהורות האובדים.

פי צדיק, מבאר עוד איך יחוייב זה עפ"י המשפט והצדק, שאחר שהצדיק פיו יהגה חכמה ויתנהג כפי חקי החכמה, ולשונו תדבר משפט, בין אדם לחברו שיבין דרכי המשפט והצדק בבינתו, וגם תורת אלהיו בלבו שמאמין בתורת ה' ושומר אותה בלבו, ולא תמעד אשוריו שלא ימעד מדרכי האושר שכל מעשהו ומהלכו הוא לאושר הנפש, ובכ"ז צופה רשע לצדיק, שהוא עליו כצופה לעיין על דרכו להטותו מדרך הטוב ולהחטיאו, וגם הוא מבקש להמיתו בגופו, וא"כ מבואר שראוי על פי המשפט שה' יצילהו בשמירתו משני אלה, שנגד מה שמבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ונגד מה שהוא צופה עליו להרשיעו. ה' לא ירשיענו בהשפטו ויגלה צדקתו לעיני כל, וכמ"ש כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי כמש"ש:

ולשונו תדבר משפט: יורה בחכמתו מה שהשיג מהחכמות ויורה במעשה היושר מה שבין אדם לחברו.

לא תמעד אשוריו. לא יחליקו צעדיו:

תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ: והתניא מעשה ומתו בניו של ר"ע נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול בשעת פטירתן עמד ר"ע על ספסל גדול ואמר אחינו בית ישראל שמעו אפי' שני בנים חתנים מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק אלא כך אמרתם תורת אלהיו בלבו וכ"ש ששכרכם כפול לכו לבתיכם לשלום כבוד רבים שאני וכו':
(מועד קטן כא ע"ב)

תורת אלהיו בלבו כמו שהוא מורה בפיו כן הוא בלבו, וכן היא התורה בלבו, כי יהיה תוכו כברו.

וגם תורת אלהיו בלבו א"כ הנמשך מזה הוא שלא תמעד אשוריו לחטוא ואין להחזיק לו כ"כ טובה:

תמעד. ענין החלקה והשמטה:

אשריו. היינו ההילוך בדרך האושר הנפשיי כמו בפירושי בכל מקום :

תורת - ספר כי תוכו כברו.

לא תמעד. לזה לא תמעד אשוריו:

לא תמעד אשריו: אפילו אחת מאשריו, ופרושו: רגליו.

אשוריו. רגליו שפוסע בהם:

צוֹפֶה רָשָׁע אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו וכו':
(סוכה קב ע"א)

צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו: אם יראה הרשע הצדיק מצליח והוא נופל מעצמו, הוא מקנא בו ונותן עיניו בו אם יבא שום דבר בידו להעלילו לפני המושל, שימיתנו, לפי שמקנא בו כראותו כי הוא בטוב והוא ברע.

וגם כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו עכ"ז אין להחזיק לו טובה בעצם כי הלא צופה רשע הוא היצה"ר כמאמרם ז"ל לצדיק כו':

צופה. יביט את העתיד לבא כמו ונתנו אותו להם לצופה, לראות אם בא האויב לעיר וגם הצופה על דרכי איש לראות על ידי הפורעניות המוכן לבא עליו צופה נתתיך לבית ישראל :

צופה - בראותו הרשע כי באחריתו נפל ממעלת העושר, כדרך: ובאחריתו יהיה נבל, אז יקנא בצדיק ומרוב קנאתו יבקש המיתו.

צופה. מביט לארוב על הצדיק:

צוֹפֶה רָשָׁע: ת"ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר הוי כל צמא לכו למים ואומר אבנים שחקו מים:
(קידושין ל ע"ב)

יְהֹוָה לֹא אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו וכו':
(סוכה קב ע"א)

יהוה לא יעזבנו בידו כשיעליל הרשע על הצדיק לפני המושל לא יעזבנו יי' בידו ומחשבתו.

ולולא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו ועכ"ז אליו ית' יש להחזיק טובה וגם שלא ירשיענו בהשפטו לאמר הלא לולא עזרתיך חטאת עכ"ז ולא ירשיענו בהשפטו כלומר אך הרשע שכבר נשתעבד תחת יצרו ועצר כח לשוב להכניע את יצרו ולשעבדו תחתיו זה גדול מלוכד עיר וגדולה מעלתו מהצדיק הגמור:

ה' - טעם ולא ירשיענו – שהשם יראה צדקת הצדיק והזכיר זה כי רשע אם לא יוכל בקנאתו להמיתו, יבקש תואנה על הצדיק שנתן לו ממון, או שהצדיק עשה לו חמס.

בידו. ביד הרשע:

יְהֹוָה לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ: תניא נמי הכי רבי דוסתאי בר' מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז וכו' איני והאמר ר' יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר כל צורריו יפיח בהם לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא ואיבעית אימא הא והא במילי דשמיא ולא קשיא הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו ואב"א הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור דאמר רב הונא מאי דכתיב למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו וכי רשע בולע צדיק והא כתיב ה' לא יעזבנו בידו וכתיב לא יאונה לצדיק כל און אלא צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע ואב"א שעה משחקת לו שאני:
(ברכות ז ע"ב)

ולא ירשיענו בהשפטו: לפני המושל במה שהעלילו הרשע, אלא יצא נקי וצדיק מלפניו, ולא תתקים מחשבת הרשע.

בהשפטו. כאשר יהיה הרשע נשפט עם הצדיק בדבר העלילה ששם עליו לא ירשיענו המקום כי יוציא לאור משפטו ויצא זכאי:

קוה אל יהוה אומר לשומע מוסרו: אם תבטח ביי',

ושמא תאמר כי נעשה יצרך בעל הבית ולא תוכל לו קוה אל ה' כו' לומר לכן אתה אשר אמרתי לך בדברי לנוכח אתך סור מרע כו' הנני חוזר ואומר לך קוה אל ה' כו' כלומר התחיל ליטהר וקוה אל ה' יסייעך בהבטחה זו שתשכון לעולם ושמור דרכו תמיד בל תמוט ולא בלבד תירש ארץ בצדיקים גמורים אשר לא חטאו אשר הזכרתי באמור צדיקים יירשו ארץ כו' כי אם גם וירוממך לרשת ארץ העליונים והוא כי בצדיקים לא אמרתי רק יירשו ארץ אך אתה וירוממך עליהם לרשת ארץ והוא כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ולמען תכיר אשר הגדלתי להיטיב עמך הפך בקשת הצדיקים להכרית את הרשעים על כן זאת אעשה לך שבהכרת רשעים תראה למען תשכיל כי כך היה ראוי לעשות לך ותכיר אשר היטבתי לך או כענין ריש לקיש רואה מג"ע את חבריו בגיהנם וזהו בהכרת רשעים תראה:

קוה - הטעם בדבר זה התעסק כל ימיך וירוממך. השם, או דרכו כי ימצא בלשוננו בדרך זכר ותראה בהכרת הרשעים, כאשר ראו כן צדיקים קדמוך.

קוה אל ה׳‎. אשר הוא יצילך מיד הרשעים:

קוה אחר שבאר עניני הבוטח ותועלת הבטחון לשני העולמות. וכי לפעמים לא יצליח הצדיק בעוה"ז כדי להטיבו באחריתו ושלא יושבת מאושר עוה"ב. אומר קוה אל ה', כי הכל הוא לטובתך, ושמור דרכו המתן על דרכו כי יובילך אל ארצות החיים הנצחיים בחיים טובים מאלה ואם לא ירשת ארץ התחתונה השפלה ירוממך לרשת ארץ אחרת העומדת ברום עולם שהיא ארץ החיים הנצחיים, אשר שם תראה בהכרת רשעים איך תכרת נפשם מקרב עמם בעוה"ב:

ושמר דרכו ותשמור דרכו שלא תסור מכל אשר צוה אותך:

ושמור דרכו. מבלי לעשות להם כמעשיהם:

וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה: כי הרשעים אין להם העמדה וקיום; ואני ראיתי זה, לפיכך שמע אלי.

ומתערה. משריש כמו (ישעיהו י״ט:ז׳) ערות על יאור, ובלשון משנה יש הרבה אילן שנפשח ומעורה בקליפה:

ראיתי רשע עריץ כי אני ראיתי רשע עריץ וחזק והולך ומצליח; וזהו:

ראיתי רשע עריץ כו' משיב דוד ואומר הנה ראיתי רשע עריץ ואחר היותו רשע ראיתיו מתערה ופורח בכשרון וצדקות כאילן שלא נעקר מעולם משרשו והוא כי כל צדיק נטוע במקום קדושה למעלה ואם ירשע יפרד כי תפרד נפשו אשר בו משרשה הדבק בשכינה ובשובו בתשובה הוא כשב אל מקורה לידבק בה ואין לה כ"כ לחות להפריח במעשים טובים כאשר מעולם לא נפרדה נפשו כי הוא הנקרא אזרח וז"א כי היה מתערה כאזרח רענן הוא אשר מעולם לא נפרד משרשה מפליג במעשים טובים:

עריץ. חזק:

ומתערה. נשרש בחוזק כמו ערות על יאור ישעיה (י''ט)

ראיתי - אמר דוד: אני ראיתי עריץ שאחרים יפחדו ממנו.

רשע עריץ. החזק ברשע:

ראיתי והגם שראיתי שיקרה לפעמים שיש רשע עריץ והוא מתערה בעוה"ז בבנים ובבנות ובעושר כאזרח רענן שהוא מלא שרשים וענפים וסעיפים, בכ"ז:

כאזרח רענן. כאחד מאזרחי הארץ הנשרשין וממולאים בנכסים וכן פירש מנחם כאזרח רענן מתלחלח ומתצמח כאשל הנשרש ואזרח מאזרחי בני אדם אנשי שרשים המה (סא"א):

ומתערה כאזרח רענן: שפרושו שמתלחלח כמו העץ שהוא רענן ורטוב. ונקרא העץ הרטוב: אזרח לפי שהוא נראה וגלוי לכל ביפיו ובלחותו, כמו שנקרא האיש אזרח כשהוא ידוע וגלוי לכל מי הוא ומשפחתו; והפכו הגר.

ומתערה. נשרש ומעורה וכן ערות על יאור (ישעיהו י״ט:ז׳):

אזרח. העץ הנשרש במקום שנטע שם בתחלתו ומזה אזרח הארץ על התושב :

וטעם מתערה – מתגלה העושה בגלוי כל רע.

ומתערה. והוא נשרש כאילן הנטוע מזמן רב והוא רטוב ומלוחלח ור״‎ל שהיה ממולא בכל טוב:

אזרח. ענין אילן הנטוע מזמן רב והוא שאול מלשון כגר כאזרח (ויקרא כ״ד:ט״ז) אשר יאמר על תושב הארץ:

כאזרח - פתח והוא סמוך ותחסר מלת עץ ורענן לח.

רענן. רטוב כמו והיה עלהו רענן (ירמיהו י״ז:ח׳):

ומלת אזרח – כאזרח הארץ.

וטעם אזרח – כאילו בעל ענפים רבים, וכמוהו מי שיש לו משפחה רבה והפך זה הגר, כי הוא כמו גרגיר נכרת מהעץ, וזה פירוש הפסוק: ראיתי רשע עריץ ומתערה, שהוא כאזרח רענן.

ויעבר והנה איננו ראיתי אזרח ועריץ ובמע זמן פניתי אליו והנה עבר.

ובמקום שהיה ראוי יאריך ימים אדרבה ויעבור והנה איננו שגם זרע לא השאיר במקומו שזה כאלו לא היה ואבקשהו מהיכן בא לו ההכרת הזה ולא נמצא ואם כ"כ חשוב השב לפניך כמאמרך למעלה הלא כמו זר נחשב וכי זו תורה וזו שכרה:

ויעבור - הטעם מהרה יאבד הוא והונו.

ויעבור. פתאום עבר מן העולם והנה איננו:

ויעבר בעת שעבר מן העולם, והנה איננו בעוה"ז ואבקשהו אם ימצא בעולם השני ששם ימצאו העוברים מזה העולם ולא נמצא שם כי נפשו תאבד מעולם הבא:

ואבקשהו ולא נמצא: כי אפילו מקומו לא נמצא, כל כך כלה הכל: הוא וזרעו:

שמר תם. הסתכלו בדרכי התמימים ללמוד ממעשיהם:

שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום: לא כן התם והישר כי אחריתם שלום. ופרוש לאיש: לאיש כזה תביט ותראה כי אחריתו שלום.

משיבה רוח הקדש ואומרת שמר תם שהוא שמור מדת היותך תם מלהרהר בלבך כי תם אתה שבכל טלטוליך אחר יעוד ומשיחת שמואל הנביא לא הרהרת וראה ישר הוא הקב"ה כי צדיק וישר הוא ועמוד על זה כי ישר הוא ולא יעות צדק והטעם הוא כי אחרית לאיש שלום והוא כי איש שלום נקרא הבעל תשובה כד"א שלום שלום לרחוק ולקרוב וארז"ל שהיה רחוק ונתקרב והוא כי תואר שלום הוא קירוב נפרדים וזה היה רחוק שעונותיו היו מבדילים בינו לקונו ונתקרב היינו שלום נמצא בו שהפסוק מפרש השלום. ונבא אל הערן אמר דע כי כל שב יש לו גבול ותכלית עד היכן סוף גדר שלמות צורך נפשו ובכן לא נתמה אם לצדיק א' יאריכו ימיו ולצדיק אחר יתקצרו אולי זה בקרוב שמם הגיעו אל תכליתו והוא מאמר רז"ל על רבי בון שמת בקצרות שנים כי השלים ר' בון בזמן מועט מה שאחר היה צריך זמן רב וזהו כי אחרית לאיש שלום שהוא אחרית ותכלית וגבול יש לכל איש שלום הוא השב וזהו השיג תכליתו במהרה:

אחרית. סוף:

תם. כמו תום הולך בתום.

שמר - ועתה שים לבך ושמור איש תם וראה איש ישר, לעולם תראה אחריתם שלום.

שמר תם. שמר דרך תם וראה דרך ישר ללכת בה כי יש אחרית טוב לאיש המבקש שלום כל אדם להתנהג עם כל בישרות ובתמימות:

שמר תם לכן היה בתמימות, ואל תשים לב להצלחת הרשעים בעוה"ז, כי יש עולם אחר ששם יבא במשפט על כל נעלם. וראה ישר שם תראה יושר ה' בענין גמול הצדיק והרשע כי אחרית לאיש שלום הצדיק יש לו אחרית בעולם הנפשות שהיא אחרית האדם, אבל. ופושעים נשמדו יחדו, בעת השמדם ישמדו יחד ר"ל הנשמה עם הגוף ביחד עד שגם אחרית רשעים נכרתה שנכרתה נפשם שהיא אחרית האדם וא"כ אין שאלה כלל ממה שהצליח הרשע בעוה"ז. כי ה' משלם אל שונאיו להאבידו. וכן אין שאלה על יסורי הצדיקים. כי תשועת צדיקים הוא מה', שיושעו תשועת עולמים בעולם הנצחי לפני ה', ובכ"ז גם בעולם הזה לא יעזבם מכל וכל כי הוא מעוזם בעת צרה להצילם מצרת הזמן:

כי אחרית לאיש שלום. אם ראשית אין לו אחרית יש לו, אבל פושעים וחטאים ורשעים אחרית' נכרת' ונשמדו יחדיו:

אחרית. בא לרוב על שכר עוה''ב עי' מ''ש ירמיה (כ''ט י''א). וכן במ''ש אחרית הימים. על ימי התיקון והישועה העתידה :

והנה תם – ישרת אחר, כאילו כתוב כי אחרית לאיש תם שלום.

ופשעים נשמדו יחדו אחרית רשעים נכרתה: אבל הפשעים והרשעים נשמדו יחדו, ואחריתם נכרתה.

ואשר תראה פושעים נשמדו יחדו ולמה לא האריך להם הוא יתברך עד בא להם אחריתם דע לך כי אותם היו מסוג אותם שאין מספיקים בידם לעשות תשובה שאחרית רשעים והיא התשובה ותקון שהוא יתברך מאריך ומחשב מחשבות לבלתי יאבדו נכרתה מהם והוא להיותם כת של פושעים ומורדים וזהו ופושעים כו' הוא על כי ראה ית' כי אחרית ותשובה של רשעים נברתה מהם כענין היות מאותם שאין להם תקנה:

נשמדו, נכרתה. השמדת הגוף והכרתת הנפש, עמ''ש ישעיה (י' ז') :

ופושעים - כנגד תם.

יחדיו. כולם כאחד:

ורשעים - כנגד ישר.

אחרית וגו׳‎. סופם לכריתה:

ותשועת צדיקים מיהוה מעוזם בעת צרה: והצדיקים תשועתם מיי', והוא מעוזם בעת צרה לפיכך לא יכשלו לעולם. ומעוזם בוא"ו עם הדגש.

ותשועת צדיקים מה' כו' כהתימו ענין המזמור שנמשכו הדברים עד כה חזר אל אומרו צופה רשע כו' שעם שאם לא היה הקב"ה עוזר לו נגד יצרו היה נופל בידו ואמר שעכ"ז לא ירשיענו בהשפטו באמור איך אזכך ואני עשיתי עתה בא להוסיף עוד ב' הדרגות ואמר עם שותשועת צדיקים מיד יצרם מה' הוא שעזרו עכ"ז מחשיב לזכות כל כך המצוה ההיא עד גדר היות מעוזם בעת צרה שהוא בעת יחייב המזל לפי העת צרה יהיה מעוזם עד שידוד המזל בעבורם כעובדא דבת רבי עקיבא:

ותשועת צדיקים - כדרך מגדל עז שם ה' בכל מקום.

ותשועת. אבל תשועת צדיקים היא מה׳‎ והוא מעוזם בעת צרה והוא דבר המתקיים:

מעוזם. בוא"ו עם הדגוש:

ויעזרם יהוה ויפלטם יפלטם מרשעים ויושיעם כי חסו בו: יעזרם מהרשעים ויפלטם ויושיעם בעבור כי חסו בו. והכפל לרוב העזרה והתשועה. ושנה כמה פעמים זה הענין בזה המזמור כי אחרית רשעים לרע ולא תעמוד הצלחתם, ואחרית הצדיקים לטוב, בעבור שלא יתפתה אדם להצלחת הרשעים; ובעבור שרוב בני אדם מתאוים להצלחתם ויעשו כמעשיהם לפיכך הזהיר כל כך.

ולא עוד אלא שעם היות שויעזרם ה' להיות צדיקים כאמור ויפלטם מהצרה. עוד שמת יעשה למו הוא יתברך והוא כי יפלטם גם מרשעים עם היותם בעלי בחירה בל יפול בידם ואם כבר נפלו ג"כ ויושיעם כאשר חסו בו לבדו כענין ומן ידך מלכא ישזיב. או יאמר ויעזרם כו' הוא ענין מאמרם ז"ל שבהצלת בתו של ר' עקיבא בליל חופתה מן הנחש יצא ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא אפילו ממיתה עצמה שהוא שהיה נראה שהיה די שתהיה זכות הצדקה מספקת להציל מהיות ממיתה משונה ע"י נחש כי אם שתשתנה לטובה שתמות מיתת עצמה כמות כל האדם אך במה שנשארה בחיים נראה כי גם ממציאות מיתה תציל הצדקה ועל דרך זה יאמר פה אחרי אומרו שיהיה מעוזם בעת צרה שהוא עת שגוזרת צרה על פי המזל כענין בת ר' עקיבא שלא בלבד מציאות עזר לזכות ממיתה משונה למיתה עצמה כי אם גם פלטה לגמרי וזהו ויעזרם ה' שהוא מציאות עזר שהוא ממיתה משונה למיתה עצמה וגם ויפלטם פלטה גמורה ממציאות מות לחיים ומזה תוציאו אל גדולה מזו שהוא כי גם יפלטם מרשעים עם היותם בעלי בחירה וגם יושיעם אם כבר ברשת זו טמנו נלכדה רגלם כי חסו בו לבדו בלי שום פניית עזר הצלה מצד אחר וזהו כי חסו בו:

ויפלטם. ויצילם:

ויעזרם - ראינו שפלט צדיקים רבים וככה יפלטם לעולם.

כי חסו בו. ודרך ה׳‎ להושיע את החוסים בו:

יפלטם. בהללי יפלטם בלא דגש:

ויעזרם ה' ויפלטם מרעת הזמן, וגם יפלטם מרשעים ויושיעם שלא יוכלו להרע להם, וזה מפני שחסו בו:

4071 / (תהלים לז,א) / תתחר
אאטי"ר / aatir / להתגרות

4072 / (תהלים לז,ב) / ימלו
שירונ"ט טרנקיי"ץ / seront tranchiez / ייכרתו

4073 / (תהלים לז,יב) / וחרק
א"י רישקיניאנ"ט / e reschiniant / וחורק
חסר בכתבי-היד. בדפוסים "ארקינ"ט". פענחתי כאילו הסתמך הפרשן רק על הצורה שלפניו, והיא בינוני פועל, בלי להתחשב במשמעות ההווה שלה. יכול גם להיות שיש לקרוא e reschiniient ("וחורקים") מפני שהמשפט מתייחס לרשעים בכלל.

4074 / (תהלים לז,יד) / פתחו
אינקומנציי"ר / encomancier / להתחיל

4075 / (תהלים לז,כג) / מצעדי גבר
לי"ש פ"ש ד"ו פור"ט / les pas du fort / צעדי הגיבור

4076 / (תהלים לז,כג) / כוננו
פורינ"ט אפייטיי"ץ / furent afeitiez / סודרו, הוכנו