Commentaire sur Le Deutéronome 1:3

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם י"ל למאי אצטריך לפרש הזמן שהיה בשנת הארבעים בחודש הי"א ועוד אומרו כאשר צוה ה' אותו מאי קמ"ל והלא בכל פעם מדבר עמהם כאשר צוה ה' אותו גם מלת אליהם לשון יתר הוא וכבר נרגש בכל זה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל יע"ש ונ"ל בס"ד דמשנה תורה יש בו תוכחות הרבה לישראל וגם יש בהם דברים שהם קשים מאד ממרים הייתם מקצפים הייתם ודברי התוכחות לעם רב ועצום יהיה נחשד המוכיח שהוא מדבר תוכחותיו בשביל להתגדל ולהתפאר ובעבור עשות כבוד לעצמו בזה הוא מתכוין ברם אם המוכיח יוכיח סמוך לפטירתו מן העולם אינו נחשד בכך כי האדם שהוא הולך לבית עולמו לא יבקש גדולות עוד לעצמו בעוה"ז הנוסיע ממנו ובודאי כל כונתו הוא לש"ש על כן מרע"ה חשש מן החשד הזה ועשה כל תוכחות שלו הקשים מאד סמוך לפטירתו ממש אך גם בזאת היה ירא לדבר אותם קשות פן יענש אחר שראה שבאומרו שמעו נא המורים נענש לכך לא דבר קשה עד שנתן לו הקב"ה רשות וכמ"ש רז"ל במדרש פרשה זו א"ר סימון משל להמ"ד לתלמיד שהיה מהלך עם רבו וראה גחלת מושלכת סבור שהיא אבן טובה נטל אותה ונכוה לאחר ימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה סבור בה שהיא גחלת והיה מתירא ליגע בה א"ל רבו טול אותה אבן טובה היא כך אמר משה בשביל שאמרתי להן שמעו נא המורים נטלתי שלי מתחת ידיהן ועכשיו אני בא להוכיחן בתמיה א"ל הקב"ה משה אל תתיירא עכ"ל נמצא השי"ת הוא שצוהו להוכיחם בתוכחות קשים אלה והטעם הוא כי דברים קשים אלו הם לטובתם וז"ה ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש שאז הוא קרוב לפטירתו בחודש אחד דבר משה דבור קשה אל בני ישראל יען מאחר דהוא סמוך לפטירה אין כאן חשד וגם בזאת חש מן העונש ולא עשה כן מדעתו עד שנתן לו הקב"ה רשות וצוהו על כך ולז"א ככל אשר צוה ה' אותו שנתן לו רשות וצוה על כך וכמ"ש במדרש יען כי דבור קשה זה הוא אליהם ר"ל לטובתם שבזה יתפעלו יותר וישובו אל ה':

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש. מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הוֹכִיחָן אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּיתָה; מִמִּי לָמַד? מִיַּעֲקֹב, שֶׁלֹּא הוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּיתָה, אָמַר, רְאוּבֵן בְּנִי אֲנִי אוֹמֵר לְךָ מִפְּנֵי מָה לֹא הוֹכַחְתִּיךָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַנִּיחֵנִי וְתֵלֵךְ וְתִדְבַּק בְּעֵשָׂו אָחִי; וּמִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵין מוֹכִיחִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּיתָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ, וְשֶׁלֹּא יְהֵא חֲבֵרוֹ רוֹאֵהוּ וּמִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ, כּוּ' כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי. וְכֵן יְהוֹשֻׁעַ לֹא הוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּיתָה, וְכֵן שְׁמוּאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י"ב), "הִנְנִי עֲנוּ בִי", וְכֵן דָּוִד אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ (מלכים א ב'):

י״‎א כי באחד [באדר] (ס״‎א בשבט) מת משה ואמר כי התאבלו שלשים יום וישבו שם (שתי) [צ״‎ל שש] שבתות והראי' שלהם ויהי בעצם היום הזה כי ביום אחד קרא זה הספר אל כל ישראל ובו מת וזאת איננה ראיה כי בעצם היום הזה הוא על השיר' והנה כתוב אתה עובר היום את הירדן: