Commentaire sur Le Deutéronome 11:9
וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהוָ֧ה לַאֲבֹתֵיכֶ֛ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם וּלְזַרְעָ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (ס)
Alors aussi vous vivrez de longs jours sur cette terre que l’Éternel a juré à vos ancêtres de donner à eux et à leur postérité, terre où ruissellent le lait et le miel.
ספורנו
ולמען תאריכו ימים על האדמה. שאם בניכם לא ישמרו את המצות יגלו ממנה מהרה קודם לונושנתם בארץ כמו שהעיד באמרו ועצר את השמים ואבדתם מהרה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
העמק דבר
ולמען תאריכו ימים וגו׳. זהו גמול על פי׳ השני כל המצוה דמשמעו שיגמור מצוה שהחל. ע״ז הבטיחה תורה שיאריכו ימיהם המה וזרעם ויראו עולמם בחייהם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש לקח טוב
פס'. ולמען (תאריך) [תאריכו] ימים על האדמה אשר נשבע ה' וגו'. עד עכשיו היה מדבר להם פה לפה. חזר ודבר להם כמדבר לאחרים בשביל ישראל. שנאמר לאברהם ליצחק וליעקב. תחלה היה מדבר בלשון יחיד. שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. מלמד שכל אחד ואחד מישראל צריך לומר בשבילי נברא העולם ולי נתנה התורה ועלי לקיימה כולה. חזר ודבר להם בלשון רבים מן וידעתם היום כי לא את בניכם ללמדך שכל ישראל ערבים זה. בזה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את תורת אלהינו. ולבסוף דבר להם בלשון סיפור. היה מספר להם. דכתיב אשר נשבע ה' אלהי אבותינו של דור המדבר שקיבלו התורה ולא זכו ליכנס לארץ לפיכך אמר להם אשר נשבע לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב. אבותם של יוצאי מצרים. לתת להם ולזרעם. מקיש זרעם להם מה זרעם נכנסו אף דור המדבר עתידין ליכנס:
Ask RabbiBookmarkShareCopy