Commentaire sur Le Deutéronome 13:18
וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן־הַחֵ֑רֶם לְמַעַן֩ יָשׁ֨וּב יְהוָ֜ה מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃
Que rien de la cité maudite ne s’attache à ta main, afin que l’Éternel apaise sa colère, qu’il te prenne en pitié et te dédommage en te multipliant, comme il l’a juré à tes pères,
דגל מחנה אפרים
ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו וכו': להבין זה ע"ד מאמר חז"ל צדיקים מהפכים מד"הד למד"הר והיינו דידוע דבכל דרך הטבע כמו אכילה ושתיה ושאר דברים גופנים יש דבר המחיה אותן והוא דבר שהיא למעלה מהטבע כמ"ש ע"פ צמאה נפשי לאלקים וכו' עי"ש במ"א והצדיקים שמדבקים בדבר שהיא למעלה מהטבע שהיא השם הוי"ה ב"ה מהפכים מד"הד שהיא בחי' אלקים בגימ' הטבע כנודע למד"הר שהוא השם הוי"ה ב"ה וזהו ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ותגרום שישוב ה' שהיא מן הח' מחרן שהוא גימ' ג' אלהים אפו ג"כ גימ' אלהים כנודע וישים בחי' הוי"ה ונעשה רחמים והבן:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מי השלוח
ונתן לך רחמים ורחמך. אחר שנכתב פ' עיר הנדחת שצוה להרוג כל העיר שנראה לעין אנושי כאכזריות חימה, ע"ז נאמר ונתן לך רחמים ורחמך שע"י שתקיים מצות ה' יבא בך מדות רחמנות שתהיה רחמן במקום שצריך להתרחם.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספר המצוות
היא שצונו לקדש את שמו והוא אמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. וענין זאת המצוה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק ואע"פ שבא עלינו מכריח לבקש ממנו לכפותנו שלא נשמע אליו אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו אע"פ שלבותינו מאמינים בו יתעלה. וזאת היא מצות קדוש השם המצווים בה בני ישראל בכללם, רוצה לומר התרת עצמנו למות ביד האנס בעבור אהבתו יתעלה וההאמנה באחדותו כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה בזמן נבוכדנצר הרשע כשצוה להשתחות לצלם והשתחוו לו כל ההמון וישראל בכלל ולא היה שם מקדש שם שמים אבל פחדו הכל והיתה בזה חרפה לכל ישראל על אשר אבדה זאת המצוה מכללם. ולא נצטותה זאת המצוה אלא לכמו המעמד המפורסם הגדול ההוא אשר פחד ממנו כל העולם, ולהיות פרסום היחוד בזה יעד השם על ידי ישעיה שלא תשלם חרפת ישראל בזה המעמד ושיראו בהם בחורים בעת ההיא הקשה לא יפחידם המות ויתירו נפשם ויפרסמו האמונה ויקדשו את השם ברבים, כמו שהבטיחנו באמרו לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו בי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגו'. ולשון ספרא על מנת כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקדשו שמי ברבים. ובגמרא (סנהדרין ע"ד:) אמרו בן נח מצווה על קדושת השם או אינו מצווה, תא שמע שבע מצות נצטוו בני נח ואם אתה אומר כן תמניא הוו, הנה נתבאר לך שהיא מכלל מיני המצות המחוייבות לישראל, ושמו ראיתם על זאת המצוה מאמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק שביעי מסנהדרין. (בפרשת אמור אל הכהנים, מדע הלכות יסודי התורה פ"ה):
Ask RabbiBookmarkShareCopy