Commentaire sur Le Deutéronome 15:2

וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַֽיהוָֽה׃

Voici le sens de cette rémission: tout créancier doit faire remise de sa créance, de ce qu’il aura prêté à son prochain. Il n’exercera pas de contrainte contre son prochain et son frère, dès qu’on a proclamé la rémission en l’honneur du Seigneur.

רש"י

אבן עזרא

ספורנו

קיצור בעל הטורים

רשב"ם

העמק דבר

שד"ל

מזרחי

רבנו בחיי

הכתב והקבלה

תורה תמימה על התורה

שפתי חכמים

רלב"ג ביאור המלות

מלבי"ם

רא"ש

גור אריה

מדרש לקח טוב

הדר זקנים

חזקוני

ברכת אשר על התורה

אבן עזרא

ספורנו

הכתב והקבלה

תורה תמימה על התורה

מלבי"ם

חזקוני

ברכת אשר על התורה

אבן עזרא

תורה תמימה על התורה

מלבי"ם

חזקוני

אבן עזרא

תורה תמימה על התורה

מלבי"ם

חזקוני

תורה תמימה על התורה

תורה תמימה על התורה

תורה תמימה על התורה

תורה תמימה על התורה

תורה תמימה על התורה

תורה תמימה על התורה

תורה תמימה על התורה

חתם סופר