Commentaire sur Le Deutéronome 31:22

ביום ההוא. שלא איחר הדבר ויתכן שהיה יום מותו אחר מכתב דברי התורה כי השירה כתב משה עמה:

ויכתוב משה וגו׳ וילמדה את בני ישראל. עיקר הלמוד כתוב להלן וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם. וזה היה אחר שנגמר כתיבת הס״ת עד תומם. ואז היה אפשר להקהיל. את העם ולומר השירה בברכה כמו שאמר כי שם ה׳ אקרא. אבל בס״ת חסירה א״א לברך. וא״כ לא היה יכול משה מיד להקהיל קודם שהודיעו הקב״ה כל פרשת וזאת הברכה וגמר כתיבת ס״ת עד לעיני כל ישראל כדאי׳ בב״ב פ״א. ואיש יש להבין מקרא זה שאנו עומדים. מהו וילמדה את ב״י. אלא כמש״כ הרמב״ן ז״ל דמתחלה למדה את ב״י איש איש לשבטיהם. ונראה להוסיף שהכתוב מודיע זריזות משה. דעיקר מקרא זה אינו במקומו. שראוי היה לכתוב אחר אשר נשבעתי ויצו את יהושע וגו׳ שהרי כל הפרשה מיירי בדבר ה׳ למשה וליהושע. אלא הכתוב מספר אשר תיכף כשכלה הדבור עם משה ועדיין היה השכינה בא״מ ומדבר עם יהושע. הוא משה רבינו סילק עצמו משם ונזדרז למצות כתיבה:

ויכתוב משה את השירה הזאת. היא שירת האזינו.
ביום ההוא. אפשר שיהיה יום מותו כי לא אחר הדבר. ומלת ויצו את יהושע בן נון תחזור להקב"ה, וזהו שאמר נשבעתי, וכן אמר ואנכי אהיה עמך, והוא באור למה שהבטיח יתעלה (לעיל פסוק יד) ואצונו.