Commentaire sur Les Psaumes 102:5

הוכה. כתוב בוי"ו עם הדגש, והדומים לו כתבנו בספר מכלול: ואמר הוכה כעשב. כלומר כמו שהשמש מכה העשב הרטוב עד שיבוש כן יבש לבי: ולמה כי שכחתי מאכל לחמי. כלומר מרוב הצרה אני שוכח המאכל וידוע בחכמת התולדות כי חיי הגוף הם תלוים בלב והלב הוא החום היסודי וממנו יתפשט לכל הגוף, והמוח קר ולח ובקרירותו ובלחותו מיישר חמימות הלב החזק והיובש אשר בו, ולולי המאכל היה החמימות אשר בגוף עם האויר המקיף אותו מבחוץ מייבש הלחות אשר בגוף והמאכל והמשתה ישיב לגוף הרטיבות אשר אבד ממנו בחמימותו:

הוכה כעשב כו' אחרי אומרו כי על ידי רוב הצרות נעשו עצמותיו כמוקד אש ועשן האש עולה אל הראש ומכלה ימי זכיותיו בהרהרו על צרותיו אמר עתה הלא יאמר איש איכה דברת כדבר הרע הזה כפותה אין לב כי הלא ידעת אם לא שמעת כי היסורין הן הן משוש דרכך למרק אשמותיך ולהגדיל זכותך ולהפריחך לע"ה ולמה תקוץ ביסורין. לז"א אמנם ידעתי כי כן כי הוכה כעשב כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל על פסוק אשר שם משטרו בארץ אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מזל מלמעלה שמכה בו ואומר לו גדל עכ"ל הנה כי על ידי הכאתו עליו הוא גדל. ונבוא אל הענין אמר הן ידעתי כי הכאת היסורין שהוכה לבי לטובתי הוכיתי כי הוכה כעשב שע"י הכאת המזל בו הוא גדל ומפריח כן הוכה כעשב להגדילו ולהפריחו בהן ותחת היותו מפריח וגדל אדרבא וייבש לבי מהיות בו לחלוחית דעת להשכיל כי היסורין הן משוש דרכי ואל תתמהו כי הנה אין יסורין גדולים מחוסר לחם כמ"ש ז"ל בשברי לכם מטה לחם זו קשה מכלם וזהו כי שכחתי מאכול לחמי כי כל כך שנים עברו עלי בגלות כי לא זרעתי אדמתי להיות אוכל לחמי שלי כי ע"כ יבש היה לבי עד הקצה הנזכר:

הוכה - הטעם כדרך יומם השמש לא יככה, היתה חרפה הצר כשמש שיכה העשב ויבש, כן שב לבו כי סרה ליחת התולדת מהלב אשר בה הדבק הנפש עם הבשר ולא יוכל לאכול לחם, כי הוא שבע בלא מאכל. והטעם כפול, כי המאכל מחליף שהוא יביא חלקים כנגד מה שיוליך האויב, וזה ידוע בחכמת המזלות.