Commentaire sur Les Psaumes 106:47

הושיענו. גם עתה ה' אלהינו:

הושיענו. אמר המשורר זה על לשון בני הגלות וכשתקבצנו נודה לך לשם קדשך:

הושיענו ה' אלהינו כו' אנו גולת ישראל אומרים לפני הקב"ה הנה פעמים רבות הצלת את עמך ושבו לקלקל והנה היית מציל על ידי מושיע ב"ו ושנית היית מניחם בקרב הגוים וקרוב ללמוד מעשיהם אך הושיענו ה' אלהינו בעצמך כאשר עתיד כד"א חשף ה' את זרוע קדשו וראו כו' וכן הוא אומרו ונגלה כבוד ה' כו' וגם וקבצנו מן הגוים פן נלמוד ממעשיהם ואז אחר שנכנענו כל כך בגליות לא נבקש גדולות ויעודים רבים כי אחריך נרוצה כאריה ישאג ולא נבקש רק להודות את שמך בלבד כי גם שאין אנו משובחים וכדאים נחפוץ בזה להשתבח לקנות אנו שבח בתהלתך כי הלא בהיותנו בין הגוים באמור איש ממנו או יחד רבים ברוך ה' אלהי ישראל היו הגוים אשר אתנו שוברים ראשינו ומלעיגים עלינו באמרם איה אלהיך והיו מרפים ידינו ומה גם במאמרם ז"ל שכל אחד מהאומות אומרים כמוץ וקש בשבילי נזרעה השדה וישראל כחטה הטמונה תוך השבולת ויראים לומר בשבילנו נברא העולם לפני הגוים אך אז בהיותנו מקובצים כל ישראל יחד מבין הגוים נשתבח בתהלתך

להשתבח. עי' לקמן (קי''ז) :

הושיענו - אמר אחד מחכמי מצרים: כי זה המשורר היה בימי השופטים לפני מלך מלך לבני ישראל על כן הוא אומר וקבצנו מן הגוים. וחכם אחד אמר: כי זה המשורר היה בבבל. והנכון בעיני: כי זה המשורר דבר ברוח הקדש והוא מדבר על לשון בני גלותינו, הושיענו כאשר דבר ישעיהו על לשון המשכילים, למה תתענו ה' מדרכיך.

הושיענו. ר״‎ל כמו שנתת אותנו לרחמים בחסדך הגדול כן הושיענו וקבצנו אל ארצנו להודות שמה לשם קדשך:

וקבצנו. הוא"ו בגעיא בקצת ספרים:

הושיעני ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים להודות לשם. הגוים להודות לשם ר"ת גימטריא אדני שהיא השכינה שיעשה למען שמו ובעבורה יגאלנו ב"ב:

הושיענו, ע"ז בקש שיגדיל חסדו להושיעם לגמרי ויקבצם מן הגוים כמ"ש ושב ה' וכו' ושב וקבצך מכל העמים וכו' (דברים ל"ב), להודות לשם קדשך כי ההודאה בגלות הוא לשמך לא לשם קדשך, ששם קדשו מורה על שמתרומם מן הטבע וההנהגה הרגילה אל הנהגה נערכת לפי הקדושה שזה מקושר ג"כ עם קדושת ישראל שמכונים דרכם בקדש נגד קדושת ה' כמ"ש ושב וקבצך וכו' ומל ה' אלהיך את לבבך וכו' ועז"א להשתבח בתהלתך שמלת שבח מורה תמיד שמתעלה על ערכו הקודם או נגד ערך איש אחר, ור"ל שעי"כ נלך מחיל אל חיל ונתעלה ע"י תהלתך, במה שנכוין דרכנו נוכח דרכך מה הוא רחום אף אתה וכו':

להשתבח בתהלתך. ותהילת ה' הם החסדים שעשה עמנו שאנו מהללים לו עליהם:

להשתבח. לשבח את עצמינו בתהלתך כי לפי רוב התהלה שבך כן ירבה שבחינו אשר בחרת בנו:

להודות. במקצת ספרים להדות חסר וא"ו קדמאה: