Halakhah sur Isaïe 1:17

הָיוּ לִפְנֵי הַדַּיָּנִים בַּעֲלֵי דִּין הַרְבֵּה מַקְדִּימִין אֶת דִּין הַיָּתוֹם לְדִין הָאַלְמָנָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א יז) "שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה". וְדִין אַלְמָנָה קוֹדֵם לְדִין תַּלְמִיד חָכָם. וְדִין תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְדִין עַם הָאָרֶץ. וְדִין הָאִשָּׁה קוֹדֵם לְדִין הָאִישׁ שֶׁבּשֶׁת הָאִשָּׁה מְרֻבָּה:

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות לא א) ששני בעלי דין שהיה האחד לבוש בגדים יקרים והשני בגדים בלוים, אומרים למכבד הלבישהו כמותך או לבש כמותו ואחר כך נדין ביניכם, כדי שתהיו שוין, ועכשו בזמננו לא ראינו בית דין שעשה כן. ועוד אמרו זכרונם לברכה (רמב''ם סנהדרין כא ג) שמצוה להושיבם בשוה, ולא האחד למעלה מחברו או האחד בישיבה והאחר בעמידה, רק בתלמיד חכם ועם הארץ שאמרו בהם מושיבין החכם ואומרים לעם הארץ שב, ואם לא ישב אין מקפידין על כך (שם ה''ד). ואמרו זכרונם לברכה (שם ה''ו) שאם באו לפניך הרבה דינין ויש ביניהן דין יתום ואלמנה, שמצוה להקדימן, שנאמר (ישעיהו א יז) שפטו יתום ריבו אלמנה. כלומר, שבדינם נצטוינו לזרז יותר מבדין אחרים. וכן אמרו זכרונם לברכה (כתובות קה ב), שדין תלמיד חכם קדם לדין עם הארץ, ודין אשה קדם לדין איש, לפי שבשת האשה מרבה, וכל זה שאמרנו בכלל בצדק תשפט הוא. וענינים אלו עם יתר פרטי המצוה, במקומות מפזרים בתלמוד, ומהן הרבה בסנהדרין ושבועות [ח''מ סימן יז].