Halakhah sur Les Psaumes 111:4
זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם יְהוָֽה׃
Il a perpétué le souvenir de ses merveilles, le Seigneur est clément et miséricordieux.
חיי אדם
מי שאירע לו נס וכ"ש בני עיר יכולין לתקן בהסכמה וקללה עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות אותו יום לפורים (והפ"ח בסי' תצ"ו חולק עליו בסעיף י"ד ונ"ל דאותה סעודה שעושין בשביל הנס הוא סעודת מצוה אף לפי דבריו כמש"כ ביש"ש ב"ק סימן ל"ז דכל סעודה שעושין לזכר נפלאות ה' היא סעודת מצוה ע"ש דלא כמו שכתב הפ"ח דהוי סעודת רשות שלא ראה דברי היש"ש שלא נדפס בימיו ועוד נ"ל דלא כפ"ח שהרי ר' יעב"ץ לא התענה בט"ב שנדחה כראב"צ מפני שיו"ט שלו הוא והיינו דס"ל לא בטלה מג"ת כמש"כ הפ"ח וא"כ קשה כיון דקי"ל בטלה וכן אותן יו"ט עושים בשביל מצוה הם ממג"ת כדאיתא בירו' מגילה דף ג' אינש דיהוי להון אעין כו' ואם כן מה ראה שלא להתענות אע"כ דלענין זה בטלה שלא לעשות היו"ט על כל ישראל אבל כל יחי' בזמן המצוה יו"ט שלו הוא ויותר נ"ל דיוכל להיות שראב"צ ס"ל ג"כ בטלה מג"ת ואפ"ה לא התענה דדוקא יו"ט לכל ישראל בטלה וה"נ כיון שעושין לזכר נפלאותיו הוי מצוה):
וכן אנו עושי' על הנס שנעשה לנו בשנת תקס"ד אור ליום ט"ז כסליו שהיתה הריגה בחצר שאני דר בו מחמת הבערה שיצא ללהב מן פולווער ונפלו כמה בתים בחצר וגם בית אחד שלי ומחדר שהיו שם כל ב"ב נפל ב' חצי חומה וקורה א' והחומה נפל על בתי וויטקה עד שהיה כפסע בינה לבין המות וכן אשתי נתפצעה בפניה והשפה העליונה לכמה חתיכות והשנים התחתונים כלם נשברו בפיה וגם בחדר שישבתי שם עם בני נשברו החלונות והדלת ונתבקעו החומות וגם נעשה בגב בני ב' נקבים ומכל ב"ב כלם וממני אין אחד שלא יצא מהם עכ"פ איזה טיפות דם והש"י ברחמיו וחסדיו חשב לנו הדם כקרבן לכפר והצילנו ונשארנו כולנו בחיים אף שהיה לי היזק גדול כמה מאות אדומים החליף הש"י בחסדיו דמים לדמים וזולתינו נהרגו בעו"ה בחצרי ל"א נפשות וגם בחצר המנוח מהו' נח במהו' פייבש ובנו הנגיד הרבני המופלא מהו' פייבש נתבקעו החומות והכיפות והדברים ארוכים לכתוב השגחת השמים על אנשי החצר מי שהיה ראוי להציל או להזדמן לשם מחצרות אחרים שיהרגו ולהראות כי עיניו על כל דרכי איש ולמען ספר נפלאות ה' כדכתיב זכר עשה לנפלאותיו קבלתי עלי ועל זרעי בל"נ יום ט"ו כסליו אחר שהוא בלא"ה במדינתינו בהרבה קהלות יום תענית לח"ק ג"ח לעשותו כמעט חציו לה' עכ"פ ומי שיוכל יתענ' ובלילה שאחריו יתאספו יתד תיכף אחר מעריב וידליקו נרות כמו בי"ט ולומר שיר היחוד כולו בנעימ' ובמתון שיר הכבוד בזמרה ואח"ז מזמורי תהלים במתון ואלו הם קי"א קי"ו קי"ז כ"ג ל"ד ס"ו ק' ק"ג קכ"א ק"ל קל"ד קל"ח קל"ט קמ"ג קמ"ח ק"ן ואח"ז לעשות סעודה ללומדי תורה למי שאפשר וליתן צדקה כברכת ה' כפי השגת ידו ה' ירפא שבר עמו:
ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה וראיתי שנגמר חיבורי חיי אדם אמרתי אודה לה' כי טוב אבא ביתו בעולות ואזבחה לו תודה ויה"ר שתהיה האמירה נחשב לקרבן כאלו הקרבתי תודה ואמרתי עליו המזמור וזה פירושו:
מזמור לתודה פירש"י לאומרה על קרבן תודה וצ"ע שהרי' בערכין פ' ב' וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מהל' כלי המקדש דאין אומרים שירה אלא על חובת צבור וכ"כ התוספת בהדיא שם דעל קרבן יחיד אפי' על חובתו א"א שירה ונראה לי דכונת רש"י ע"פ מה שכתב הרמב"ם סוף הל' מע"ק בשעת סמיכה מתודה על חטאת עון חטאת כו' ועל תודה ושלמים ל"ל שאינו מתודה אלא אומ' דברי שבח ע"ש וזהו כוונת רש"י שבשעת סמיכה אומר על תודה מזמור לתודה:
הריעו לה' כל הארץ לשון זה מצינו במזמור ל"ב שירו לו שיר חדש הטיבו כו' בתרועה וידוע שכ"מ שנאמר שיר חדש ולא שירה קאי על לע"ל שנמשל לזכר ובמזמור מ"ג הריעו לאלהים כו' כי ה' עליון כו' ובמזמור צ"ח דקאי נמי על לע"ל שיר חדש כו' הריעו לה' כל הארץ ובמזמור ס"ו הריעו כו' איתא בש"ט זש"ה אז אהפוך משו' דקשה למדרש לשון הריעו לכן מפרש דקאי על העתיד וכן כאן במזמור לתודה שאמרו במדרש שכל הקרבנות יבטלו לעתיד לבא חוץ מן התודה וכן כל התפלו' יבטלו חוץ מן ההודא' והטעם פשוט כי כל הקרבנו' באין על חטא חוץ מן התודה שהיא על הנס והנה כתיב אשרי העם יודעי תרועה והענין הוא כמו שהארכנו במקום אחר כי ע"י תקיעת שופר מתעורר הדין למעלה רק ע"י שאנו תוקעין בשופר יחרדו הלבבות כמ"ש היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ומכח זה חוזרין בתשובה ואז הדין נהפך למעלה לרחמים כי עי"ז שאנו מעוררים בעצמנו הדין עלינו ואומרי' הרי אנו מעוררים הדין לקבל עלינו כל גזירותיך כמו שכתבנו ע"פ למשפטיך עמדו ר"ל דוד המע"ה אמר הרי אנו עומדים לקבל משפטיך ועל ידי זה מעורר הרחמים וסגולה זו אינו אלא לאותם שהם צדיקים ויכולים לעורר הדין ולעתיד לבא שאז כל העמים יטו שכם אחד לעבדו. ולכן אמר הריעו לה' כל הארץ כי אז כל העולם יכולים לתקוע בשופר ולעורר הדין:
עבדו כו' בשמחה בואו כו' ברננה כמש"פ בזוהר דהכהנים הם מסטרא דשמחה והלוים מסטרא דרננה והיינו עבדו שהיא עבודת הכהנים בקרבן בשמחה והלוים יהיו ברננה. או י"ל ע"פ דאי' בילקוט אמור סי' תשנ"א ע"פ והיית אך שמח שהוא מיעוט אמר הקב"ה בעה"ז אין השמחה בשלימו' אבל לע"ל תהיה השמחה שלימה וז"ש עבדו כו' בשמחה:
בואו ברננה. עפ"י דאיתא בש"ט ע"פ שמחו בה' כו' והרנינו כל ישרי לב אמרו הצדיקים לנו אתה נותן רק הגילה ולישרים הרננה אמר הקב"ה רננו צדיקים ולכן לע"ל שיהיו כלם צדקים אמר בואו לפניו ברננה:
דעו כי ה' הוא אלהים. ידוע כי האושר המקוה לע"ל הוא להשיג האמת איך הנהגת הקב"ה הוא הכל בחסד ודין וכמו שאנו אומרים היחוד הגדול ה' הוא האלהים כי אז כלם יודעים אותו כמש"כ וידעו אותי וע"ז אמר עתה כי ה' הוא אלהים:
הוא עשנו ולא אנחנו והקרי הוא לו בוא"ו כי בע"הז כאשר רואה אדם שמצליח הוא תולה בעצמו ואומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה אבל לע"ל יכירו הכל כי הוא עשנו לשון תיקון כי הכל נתקן ממנו ית' ולא אנחנו עשינו שום דבר:
בואו שעריו בתודה היינו בקרבן. חצרותיו בתהלה היינו התפלה כדאיתא במדרש:
הודו לו ברכו שמו היינו ה' הוא האלהים כי לה' רומז על ה' ושמו הוא האלקים כמש"כ ביום ההוא כו' ה' אחד ושמו אחד. כי טוב ה' לעולם חסדו כי החילוק בין חסד לאמת כמש"כ הרד"ק אמת הוא מה שראוי לאדם מצד מצותיו וחסד הוא בחנם והנה חסד ה' הוא לעוצם וכדאיתא במדרש שקודם מ"ת היה זן העולם רק בחסדו וזהו לעולם משא"כ אמונתו הוא רק לדור ודור כדכתיב לאלף דור:
וכן אנו עושי' על הנס שנעשה לנו בשנת תקס"ד אור ליום ט"ז כסליו שהיתה הריגה בחצר שאני דר בו מחמת הבערה שיצא ללהב מן פולווער ונפלו כמה בתים בחצר וגם בית אחד שלי ומחדר שהיו שם כל ב"ב נפל ב' חצי חומה וקורה א' והחומה נפל על בתי וויטקה עד שהיה כפסע בינה לבין המות וכן אשתי נתפצעה בפניה והשפה העליונה לכמה חתיכות והשנים התחתונים כלם נשברו בפיה וגם בחדר שישבתי שם עם בני נשברו החלונות והדלת ונתבקעו החומות וגם נעשה בגב בני ב' נקבים ומכל ב"ב כלם וממני אין אחד שלא יצא מהם עכ"פ איזה טיפות דם והש"י ברחמיו וחסדיו חשב לנו הדם כקרבן לכפר והצילנו ונשארנו כולנו בחיים אף שהיה לי היזק גדול כמה מאות אדומים החליף הש"י בחסדיו דמים לדמים וזולתינו נהרגו בעו"ה בחצרי ל"א נפשות וגם בחצר המנוח מהו' נח במהו' פייבש ובנו הנגיד הרבני המופלא מהו' פייבש נתבקעו החומות והכיפות והדברים ארוכים לכתוב השגחת השמים על אנשי החצר מי שהיה ראוי להציל או להזדמן לשם מחצרות אחרים שיהרגו ולהראות כי עיניו על כל דרכי איש ולמען ספר נפלאות ה' כדכתיב זכר עשה לנפלאותיו קבלתי עלי ועל זרעי בל"נ יום ט"ו כסליו אחר שהוא בלא"ה במדינתינו בהרבה קהלות יום תענית לח"ק ג"ח לעשותו כמעט חציו לה' עכ"פ ומי שיוכל יתענ' ובלילה שאחריו יתאספו יתד תיכף אחר מעריב וידליקו נרות כמו בי"ט ולומר שיר היחוד כולו בנעימ' ובמתון שיר הכבוד בזמרה ואח"ז מזמורי תהלים במתון ואלו הם קי"א קי"ו קי"ז כ"ג ל"ד ס"ו ק' ק"ג קכ"א ק"ל קל"ד קל"ח קל"ט קמ"ג קמ"ח ק"ן ואח"ז לעשות סעודה ללומדי תורה למי שאפשר וליתן צדקה כברכת ה' כפי השגת ידו ה' ירפא שבר עמו:
ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה וראיתי שנגמר חיבורי חיי אדם אמרתי אודה לה' כי טוב אבא ביתו בעולות ואזבחה לו תודה ויה"ר שתהיה האמירה נחשב לקרבן כאלו הקרבתי תודה ואמרתי עליו המזמור וזה פירושו:
מזמור לתודה פירש"י לאומרה על קרבן תודה וצ"ע שהרי' בערכין פ' ב' וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מהל' כלי המקדש דאין אומרים שירה אלא על חובת צבור וכ"כ התוספת בהדיא שם דעל קרבן יחיד אפי' על חובתו א"א שירה ונראה לי דכונת רש"י ע"פ מה שכתב הרמב"ם סוף הל' מע"ק בשעת סמיכה מתודה על חטאת עון חטאת כו' ועל תודה ושלמים ל"ל שאינו מתודה אלא אומ' דברי שבח ע"ש וזהו כוונת רש"י שבשעת סמיכה אומר על תודה מזמור לתודה:
הריעו לה' כל הארץ לשון זה מצינו במזמור ל"ב שירו לו שיר חדש הטיבו כו' בתרועה וידוע שכ"מ שנאמר שיר חדש ולא שירה קאי על לע"ל שנמשל לזכר ובמזמור מ"ג הריעו לאלהים כו' כי ה' עליון כו' ובמזמור צ"ח דקאי נמי על לע"ל שיר חדש כו' הריעו לה' כל הארץ ובמזמור ס"ו הריעו כו' איתא בש"ט זש"ה אז אהפוך משו' דקשה למדרש לשון הריעו לכן מפרש דקאי על העתיד וכן כאן במזמור לתודה שאמרו במדרש שכל הקרבנות יבטלו לעתיד לבא חוץ מן התודה וכן כל התפלו' יבטלו חוץ מן ההודא' והטעם פשוט כי כל הקרבנו' באין על חטא חוץ מן התודה שהיא על הנס והנה כתיב אשרי העם יודעי תרועה והענין הוא כמו שהארכנו במקום אחר כי ע"י תקיעת שופר מתעורר הדין למעלה רק ע"י שאנו תוקעין בשופר יחרדו הלבבות כמ"ש היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ומכח זה חוזרין בתשובה ואז הדין נהפך למעלה לרחמים כי עי"ז שאנו מעוררים בעצמנו הדין עלינו ואומרי' הרי אנו מעוררים הדין לקבל עלינו כל גזירותיך כמו שכתבנו ע"פ למשפטיך עמדו ר"ל דוד המע"ה אמר הרי אנו עומדים לקבל משפטיך ועל ידי זה מעורר הרחמים וסגולה זו אינו אלא לאותם שהם צדיקים ויכולים לעורר הדין ולעתיד לבא שאז כל העמים יטו שכם אחד לעבדו. ולכן אמר הריעו לה' כל הארץ כי אז כל העולם יכולים לתקוע בשופר ולעורר הדין:
עבדו כו' בשמחה בואו כו' ברננה כמש"פ בזוהר דהכהנים הם מסטרא דשמחה והלוים מסטרא דרננה והיינו עבדו שהיא עבודת הכהנים בקרבן בשמחה והלוים יהיו ברננה. או י"ל ע"פ דאי' בילקוט אמור סי' תשנ"א ע"פ והיית אך שמח שהוא מיעוט אמר הקב"ה בעה"ז אין השמחה בשלימו' אבל לע"ל תהיה השמחה שלימה וז"ש עבדו כו' בשמחה:
בואו ברננה. עפ"י דאיתא בש"ט ע"פ שמחו בה' כו' והרנינו כל ישרי לב אמרו הצדיקים לנו אתה נותן רק הגילה ולישרים הרננה אמר הקב"ה רננו צדיקים ולכן לע"ל שיהיו כלם צדקים אמר בואו לפניו ברננה:
דעו כי ה' הוא אלהים. ידוע כי האושר המקוה לע"ל הוא להשיג האמת איך הנהגת הקב"ה הוא הכל בחסד ודין וכמו שאנו אומרים היחוד הגדול ה' הוא האלהים כי אז כלם יודעים אותו כמש"כ וידעו אותי וע"ז אמר עתה כי ה' הוא אלהים:
הוא עשנו ולא אנחנו והקרי הוא לו בוא"ו כי בע"הז כאשר רואה אדם שמצליח הוא תולה בעצמו ואומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה אבל לע"ל יכירו הכל כי הוא עשנו לשון תיקון כי הכל נתקן ממנו ית' ולא אנחנו עשינו שום דבר:
בואו שעריו בתודה היינו בקרבן. חצרותיו בתהלה היינו התפלה כדאיתא במדרש:
הודו לו ברכו שמו היינו ה' הוא האלהים כי לה' רומז על ה' ושמו הוא האלקים כמש"כ ביום ההוא כו' ה' אחד ושמו אחד. כי טוב ה' לעולם חסדו כי החילוק בין חסד לאמת כמש"כ הרד"ק אמת הוא מה שראוי לאדם מצד מצותיו וחסד הוא בחנם והנה חסד ה' הוא לעוצם וכדאיתא במדרש שקודם מ"ת היה זן העולם רק בחסדו וזהו לעולם משא"כ אמונתו הוא רק לדור ודור כדכתיב לאלף דור:
Ask RabbiBookmarkShareCopy