Kabbalah sur Isaïe 64:3

אמר אבא אליהו זכור לטוב (אליהו רבא ט') מעיד אני עלי שמים וארץ בין איש בין אשה בין גוי בין ישראל בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו, אשרי מי ששם כל אלו נגד פניו בכל עת ויזכה להשלים בהם כל ימי חייו ולבלות עצמו בהם כל ימי חייו בכל מעשים האלו, ובלבד שישמור עצמו ואבריו וגופו מכל חטא ועון, זוכה לכל הכבוד הצפון לצדיקים עד שאין מנין ושעור ואין כל עין יכולה לראות ואין כל אוזן יכולה לשמוע כבוד המתוקן לצדיקים ולחסידים, וכן הוא אומר (ישעיה ס"ד ג') ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו:

על אלין כתיב (ישעיה סד), "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו", כמה דאתמר (איוב לג) , "חכה את איוב בדברים",

ואם יסתפק לו ענין בחכמה הזאת ימתין כי במשך הימים יתגלה לו הענין, ועיקר שכר חכמה זאת היא המתנת הסודות שיתגלו לו בהמשך הזמן. וכן מוכח בכמה מקומות מהזהר שפעמים הרבה היה מתחדש להם דבר שנסתפק להם זמן הרבה, ומשל בפיהם על מלה דא רדיפנא כל יומאי, וכן מוכח בפרשת חיי שרה כי על זה נאמר יעשה למחכה לו כאשר נעתיק לקמן בחלק ד׳‎ פרק ג׳‎. ונוסף על זה פעמים הרבה כשימשכו הימים יתוסף לו הדעת בדרושים המוקדמים לו, וכיוצא נמצא בזהר

היינו דכתיב יעשה למחכה לו, כמה דהאי ברתא, אשלימת עשייה בהאי עלמא. אוף הכי קב"ה אשלים לה עשייה אחרא בעלמא דאתי, דכתיב, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. והכא כתיב יעשה לה. ע"כ. ההוא סבא אשתטח, וצלי צלותא. בכה כמלקדמין.

בכה, פתח ואמר, צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו. האי קרא אוקמוה, והכי הוא. אבל צאינה וראינה, וכי מאן יכיל למחמי במלך שלמה, דהוא מלכא דשלמא דיליה, והא סתים הוא, מכל חילי מרומין דלעילא, בההוא אתר, דעין לא ראתה אלהים זולתך. ואת אמרת צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה. ותו, דהא כבוד דיליה, כלהו מלאכי עלאי שאלי ואמרי, איה מקום כבודו.

כיון דיעברון מהאי עלמא, כמה נחלין עלאין דעוה״ב סחרין לדוכתייהו, וישתרשון ביה ויסתלקון לעילא לעילא, כדין עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. מאן יעשה. דא יובלא, ההוא דאקרי העוה״ב. למחכה לו ודאי, דלא בעיין מזונא בעלמא דא, עד דאתקן למזונא דלהון, ומאי מזונא דלהון, העוה״ב. ועל דא זכאן בכלא, דעלייהו כתיב עין לא ראתה אלהים וגו׳.

עלמא תליתאה, עלמא עלאה טמירא, גניז וסתים, דלית מאן דידע ליה, כמה דכתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. וכלא כגוונא עלאה, דכתיב בצלם אלהים עשה את האדם.

ונפש דת"ח אתקריאת שבת מלכתא, נפש יתירה דשבת. וענג דיליה נשמת חיים, ורוח שכלי. ואינון נשמה יתירה, רוח יתירה, על נשמה ורוחא ונפשא, דאינון עבדין, דשלטין בגופא, דיומין דחול. נשמה יתירה, נשמת כל חי, כתר בראש צדיק, דאיהו יום שבת. ובהאי נשמה יתירה תהלל יה, דאינון אבא ואימא, דעלה אתמר, עין לא ראתה אלהים זולתך, בגין דאיהו מרכבה לעלת העלות, דאיהו מכוסה ולא שליט עליה עינא, ובג"ד עין לא ראתה.

ת"ח, זכאין דזכאן לאתקשרא בצרורא דחיי, אינון זכאין למחמי ביקרא דמלכא עלאה קדישא, כמה דאת אמר, לחזות בנעם יי' ולבקר בהיכלו. ואינון מדורהון, יתיר ועלאה מכל אינון מלאכין קדישין, וכל דרגין דלהון. דהא ההוא אתרא עלאה, לא זכאין עלאין ותתאין למחמי ליה, הה"ד עין לא ראתה אלהים זולתך וגו'.

וההיא מלה סתימא דחכמתא דאתחדשת הכא, כד סלקא אתחברת באינון מלין דעתיק יומין, וסלקא ונחתא בהדייהו, ועאלת בתמניסר עלמין גניזין דעין לא ראתה אלהים זולתך, נפקי מתמן, ושאטן ואתיין מליאן ושלמין, ואתעתדו קמי עתיק יומין. בההיא שעתא ארח עתיק יומין בהאי מלה וניחא קמיה, מכלא. נטיל לההיא מלה, ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין. ההיא מלה טסת וסלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא.

ונטיל לה מיכאל כהנא רבא, ומקריב לה קרבן בוסמין, קמי קב"ה, ויתבא תמן ומתעדנא, בההוא צרורא דחיי, דעין לא ראתה אלקים זולתך וגו'. לבתר נחתא לגו גנתא דארעא, ומתעדנא בכל עדונין, ואתלבשת בההוא לבושא, ויתבא תמן בעטורא, על חד תרין מכמה דהות בקדמיתא.

וההוא ינוקא בריה, קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל, בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה, ואמר קמיה תלת מלין, עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא, דכל מלוי רזין סתימין אינון, דעין לא ראתה אלהים זולתך. האי דאמר, מאן דפסק יתפסק. מאן דפסק מלין דאורייתא, על מלין בטלין, יתפסקון חיוהי מהאי עלמא, ודיניה קיימא בההוא עלמא. מאן דקצר יתקצר, מאן דקצר אמן, ולא מאריך ביה גו נייחא, יתקצר מחיין דהאי עלמא. מאן דקצר יתארך, מאן דאמר אחד, אצטריך לחטפא אלף, ולקצרא קריאה דילה, ולא יעכב בהאי את כלל. ומאן דעביד דא, יתארכון חייו.

כֵיוָן דְּעָבְרִין מֵהַאי עָלְמָא, כַּמָּה נַחֲלִין עִילָּאִין דְּעה''ב, סָחֲרִין לְדוּכְתַּיְיהוּ, וְיִשְׁתַּרְשׁוּן בֵּיהּ, וְיִסְתַּלְּקוּן לְעֵילָא, כְּדֵין (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. מַאן יַעֲשֶׂה. דָּא יוֹבְלָא, הַהוּא דְּאִקְרֵי הָעוֹלָם הַבָּא. לִמְחַכֵּה לוֹ, וַדַּאי דְּלָא בָּעְיָין מְזוֹנָא בְּעָלְמָא דָא, עַד דְּאַתְקִינוּ לִמְזוֹנָא דִּילְּהוֹן וְהַאי מְזוֹנָא דִּילְּהוֹן בָּעוֹלָם הַבָּא. וְעַל דָּא זַכָּאִין אִינוּן בְּכוֹלָּא, דַּעֲלַיְיהוּ כְּתִיב עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ.

תנינן, תלת שורין אינון לג"ע, ובין כל חד וחד, כמה רוחין ונשמתין מטיילין תמן, ואתהנן מריחא דענוגין דצדיקייא דלגו, אע"ג דלא זכו למיעאל. אבל ענוגא דרוחיהון דצדיקייא דלגו, עין לא ראתה אלהים וגו'.

תא חזי, זכאין אינון צדיקיא, דאתגניז להו, כמה טבין לההוא עלמא, ולית אתר פנימאה בכל אינון, כאינון דידעי רזא דמאריהון, וידעי לאתדבקא בהו, בכל יומא על אלין כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

האי לבושא דקאמרן, איהו מה דאמרו חברייא, חלוקא דרבנן, דאתלבישו בההוא עלמא. זכאה חולקיהון דצדיקייא, דגניז לון קב"ה, כמה טבין ועידונין, לההוא עלמא, עלייהו כתיב, עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו.

ואי לא אשתכח זכאה, ווי לההוא רוחא, דבעי לאסתחאה בנורא דדליק, ולאתתקנא בגין לאשתאבא בגופא דמלכא, ואי לא אתתקנת, ווי לההוא רוחא, דמתגלגלא כאבנא בקוספיתא, דכתיב ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע. תניא, אי ההוא רוחא זכי, כמה טבין גניזין ליה בההוא עלמא, דכתיב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו.

א"ל ר' אבא, זכאה חולקך, אבל אורייתא אסהיד בהו, דכתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. א"ל ר' יהודה, הא שאילו חברייא, דא דכתיב יעשה, תעשה מבעי ליה.

עֹנֶ''ג אִיהוּ נָהָ''ר יוֹצֵא מֵעִ''דֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּ''ן, דְּאִיהוּ עִדּוּן נִשְׁמָתִין, ו' נָהָר דְּנָפִיק מֵעִדֶן, מִבֵּין י''ה, וְלֵית עִדֶן אֶלָּא כֶּתֶר עִִלְיוֹן, דְּאִיהוּ מוּפְלָא וּמְכוּסֶה, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּעִדֶן עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִי''ם זוּלָתְךָ (ישעיה סד ג), לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן (בראשית ב ו) דָּא ה' תַּתָּאָה.

על כל דא כתיב, עין לא ראתה אלהים זולתך. שמא דא אתפרש, אלהים זולתך, דא נקודה תתאה קדישא, דאיהו ידע האי עדן דלתתא, דטמיר בגנתא, ולית אחרא מאן דידע ליה. אלהים זולתך, דא עדן עלאה על כלא, דאיהו רזא דעלמא דאתי, דאיהו ידע לנקודה תתאה, בחד צדיק דנפיק מניה, נהר דרוי ליה, ולית מאן דידע ליה בר איהו, דכתיב אלהים זולתך, דאיהו אחיד לעילא לעילא עד אין סוף.

תאני ר' אלעזר, מהאי מנא זמינין צדיקייא למיכל לעלמא דאתי, ואי תימא בהאי גוונא. לא. אלא יתיר, דלא הוה כן לעלמין. מאי איהו. כמה דאוקימנא דכתיב לחזות בנעם יי' ולבקר בהיכלו. וכתיב עין לא ראתה אלהים זולתך וגו'.

כארז בלבנון ישגא, מהו ארז. דא קב"ה. דכתיב, בחור כארזים. בלבנון ישגא, בלבנון ודאי, ודא הוא עדן דלעילא, דעליה כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך. והאי ארז, בההוא אתר עלאה, ישגא.

ט. על כן נדמה הדבר כמו הרוצה להניע מכונה בלי תת לה חומרי דלק. ולפיכך משפטם חרוץ להאבד מצד הטבע. כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיו, דהיינו שיעשו אלו המעשים של השפעה לזולתו – מבחינת העבודה להשי"ת, כדי לקיים ולבוא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה, שהיא הדבקות בו ית', על דרך שנתבאר במאמר מתן תורה (אות ו) שדבקות הזו מגיעה לעובד במידת שפעו הנעים רב העונג, ההולך ומתרבה אליו עד שיעור רצוי, להתרומם בהכרת אמיתיותו ית', הלוך ומתפתח, עד שזוכה להפלגה הגדולה שעליה רמזו בסוד הכתוב (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה אלהים זולתך".

עשרה שליטין, עשר זיני חכמתא אינון בה באורייתא, בעשר שמהן גליפן, ואתכלילו בשמא חד, דעשרין ותרין אתוון גליפין, רזין דעלמא דאתי, באינון זיהרין, דלא שלטא עינא למחמי, ואפילו בסכלתנו למנדע, ולאסתכלא בההוא עדונא, וכסופא, דקודשא ב"ה אחסין לון לצדיקייא לעלמא דאתי. כד"א עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

כגוונא דא בר נש בהאי עלמא, איהו גוף, ורוח דשלטא ביה, כגוונא דההוא רוח עלאה, דאקרי כל, דשלט על גופא לעילא, ודא הוא דאקרי כל בשר, וע"ד כתיב, יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר יי'. על ההוא עדונא כתיב, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

לגו מהאי היכלא, קיימא גו דרגא עלאה, אינון עשרה רברבין ממנן, רבי עקיבא וחברוי, וכלהו סלקי בסליקו, גו אספקלריאה דלעילא, ונהרין בזיו יקרא עלאה, עלייהו כתיב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו.

זכאין אינון דאערעו בהאי מקטרגא, וזכאין אינון דלא אערעו ביה. זכאין אינון דאערעו ביה, ואשתזיבו מניה, דבגיניה ירתין כל אינון טבין, וכל אינון עדונין, וכל אינון כסופין דעלמא דאתי, דעליה כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך.

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, רבי אלעזר פתח מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, ת"ח קב"ה ברא לבר נש בעלמא, ואתקין ליה למהוי שלים בפולחניה, ולאתתקנא ארחוי, בגין דיזכי לנהורא עלאה, דגניז קב"ה לצדיקייא, כד"א עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

אור דא אתכליל במאתן ושבעה עלמין, דאינון גניזין בסטרא דההוא אור, ואתפשט בכלהו. תחות כורסייא עלאה טמירא, שריין אינון עולמות, מסטרא דההוא ימינא. תלת מאה ועשר אינון, מאתן ושבע, אינון בסטרא דימינא. מאה ותלת, אינון בסטרא דשמאלא. ואינון תלת מאה ועשר. ואלין אינון דקודשא בריך הוא מתקן תדיר לצדיקיא, ומאלין מתפשטן כמה וכמה אוצרי חמדה, וכלהו גניזין לאתעדנא מנהון צדיקיא לעלמא דאתי ועל אלין כתיב להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא ועל אלין כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך וגו'.

רבי יצחק אמר, כתיב אחת שאלתי מאת יי' אותה אבקש וגו'. זכאין אינון צדיקייא, דכמה גניזין עלאין טמירין להו בההוא עלמא, דקב"ה משתעשע בהו באינון עלמין, כמה דאוקימנא בנעם יי', והא אתמר. ר' חזקיה אמר מהכא, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. יעשה, תעשה מבעי ליה. אלא יעשה ודאי, היינו יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. והיינו השלך על ה' יהבך. וכתיב ותתפלל על יי'. וכלא חד.

אלא מקרא אחרא אשתמע, כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. יעשה, עשית מבעי ליה. למחכה לו, לך מבעי ליה. אלא אתר עלאה הוא, דנגיד ונפיק ואדליק בוצינין כלהו לכל עיבר, ואקרי עולם הבא. ומניה נפיק חד אילנא, לאתשקיא ולאתתקנא. והאי אילנא עלאה ויקירא הוא על כל שאר אילנין, והא אוקמוה. וההוא עולם הבא דנגיד ונפיק, אתקין ליה להאי אילנא תדיר, אשקי ליה, ומתקן ליה בעבידתיה, מעטר ליה בעטרין, לא פסיק מבועי מניה לעלם לעלמי עלמין.

אופן קא
לא רצה משה לחיות רק ששה חדשים, ובאותן ששה חדשים יזכה לכל המצות הנוהגות בארץ ישראל. וזה נרמז במלת ואתחנן, שתפילתו היתה על שיזכה לחיות בארץ ישראל, ולידע סוד אלו החלונות שבג' תקופות כנרמז במלת ואתחנן, באותן ו' חדשים שיהיה מתחילת תקופת ניסן, שאז יזכה לראות תעלומה. ואחר כך כשיגיע תקופת תמוז, אז יזכה לראות חלון נעמן. כשתבא תקופת תשרי, אז יזכה לראות חלון נגה, ואז יתקיים בו קרא ואורח צדיקים כאור נגה (משלי ד יח), נמצא שכל ג' רגלים יהיו באותן ו' חדשים. וזה נרמז במלת ואתחנן, שתחינתו היתה אל ה' בעת ההיא, ר"ל ההיא קאי על תיבת ואתחנן, (האותן)[באותן]העתים שנרמזין במלת ואתחנן ההוא כתיב, מבקש הוא מהקב"ה שיזכה עוד לחיות אותן העתים שנרמזין במלת ואתחנן, דתמן ו' 'אור 'תעלומה 'חלון 'נעמן 'נגה. ובא משה להתפלל אל ה' על אותו עת שמבואר בתיבת ואתחנן, דהיינו אין אני מבקש לחיות יותר רק ו' חדשים, שבהם יהיו קפ"ג חלונות ברקיע מתחילת ביאת החמה כשיתחיל תקופת ניסן, ואזכה אז לראות אור תעלומה שהוא א"ת של ואתחנן, לקיים קרא תעלומה יוצא אור (איוב כח יא), ואחר כך לסוף שלשה חדשים שיהיה תקופת תמוז, אז אזכה לראות 'חלון 'נעמן שהוא ח"נ של ואתחנן, ואחר כך מתחיל תקופת תשרי לסוף ו' חדשים, אזכה להשיג חלון נגה והוא נ' בתרא של ואתחנן, שהיא סוד נו"ן ארוכה שרומזת על סוד נשמה שבא מבינה, סוד נשמת שדי תבינם (איוב לב ח). ועל זה אמר ההיא, ההוא כתיב לסוף לו' חדשים, והתחיל לסדר תפלתו יודע אני שכבר קצבת שנותי ק"ך שנה כשאתה החלות להראות לי את גדלך, דהיינו בשעת מראה סנה שאז התחיל גם כן להראות לי את עבדך שהוא מטטרון, בשעה שנתן לו אות שנהפך המטה לנחש (שמות ז י), ונחש למטה (שמות ז יב), שמטה שבידו הוא סוד מטטרון, ואז באותו פרק הראה לו את ידך החזקה, ר"ל במראה הסנה הראה לו שיחיה כמנין הסנ"ה שהוא כמנין חזק"ה שהוא ק"ך, וטעם שקצץ הקב"ה שנותיו ק"ך, להמתיק ק"ך בתים של אלהים, אשר על זה נאמר ומשה עלה אל אלהים (שמות יט ג), ר"ל ומשה אשר היה שנותיו ק"ך, עלה ק"ך יום למרום ג' פעמים מ' עולה ק"ך, אל אלהים להמתיק ק"ך צירופי אלהים, ואז ויקרא אליו ה' שהוא רחמים. ז"ש אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך, על כחות הדינים שהם ק"ך כמנין שנותיו של משה, ואם כן כבר נשלמו שנותיו, אבל אין אני מבקש רק להסתלק באור נגה, כמ"ש אורח צדיקים כאור נגה (משלי ד'), לקיים קרא (איוב כב כח) ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. וזה נרמז במ"ש אעברה נא, רוצה אני להעביר מזה העולם בנוטריקון נ"א 'נגה 'אור, שהוא סוד חלון נגה לסוף ו' חדשים, וזה שאמר 'ואראה את הארץ בתוספת ו', שבו' חדשים אלו אזכה גם כן לראות בחלון נגה שהוא בתחלת תקופת תשרי, וכשאהיה שם ו' חדשים, אז אזכה גם כן לראות שלש פעמים בשנה יראה (שמות כג יז). זה שאמר ואראה, שאקיים מצות ראייה שלש פעמים בשנה, שזה תכלית כל העולם שלשה רגלים שהעולם עומד עליהם. השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה שתתקיים פסוק על דרכיך נגה אור, (הרבה פעמים נתקיים מקרא זה ותגזור אומר ויקם לך, ז"ש רב לך, ל"ך דייקא, על מלת ויקם לך קא מכוון, מה שאתה רוצה לקיים סיפא דקרא על דרכך נגה אור), עלה ראש הפסגה, ר"ל ר"ת של 'על 'דרכיך 'נגה, ר"ת עד"ן, רוצה אתה שתתקיים סיפא דקרא שנרמז בו עדן, שהוא סוד עין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה סד ג, עיין ברכות ל"ד ע"ב), לכן אמר עלה ראש הפסגה, תעלה על ראשי אותיות שקודם פסג"ה, שהם בעד"ן באותיות אבג"ד (כמ"ש לעיל אופן י"ב), ז"ש וראה שם בעיניך מה שאין רשות לשום עין לראות, רק אלהים זולתך שהוא עדן, רק יעשה למחכה לו, יעשה דייקא, שעליו מתכוין משה אשר יעשה כמעשיך שעין לא ראתה, רק אשר מי אל יעשה למחכה לו כמעשיך וכגבורתיך, ועליו קאמר גם כן רב לך, ל"ך דייקא, לך אני עושה ולא לאחר:

ת"ח, זמין קב"ה לאנהרא לון לצדיקיא לעלמא דאתי, ולמיהב לון, אגר חולקהון, אתר דעינא לא שלטא, למיקם עליה. כד"א עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. וכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. וכתיב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. זכאין אינון צדיקיא, בעלמא דין ובעלמא דאתי. עלייהו כתיב צדיקים לעולם יירשו ארץ. וכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
סליק פרשת בראשית

הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם יז) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם. לִהְיוֹת הַנְּשָׁמָה שְׁלֵימָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵימוּת וְהַטוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ.

נִשְׁמָתָא אִיהִי מִסִּטְרָא דְבִינָה, וַעֲלָהּ שַׁרְיָיא מַחֲשָׁבָה דְּלֵית לָהּ סוֹף. וּבָהּ, לֵית דִּמְיוֹן, וְלֵית צוּרָה, וְלֵית דִּיוּקְנָא. בְּגִין דְּאִיהִי עָלְמָא דְּאָתֵי. וְלֵית בָּהּ לָא גוּפָא, וְלָא דִּיוּקְנָא, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ מִכָּל מָקוֹם, הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ לֹא גּוּף וְלֹא גְּוִיָּה. וְנִשְׁמָתָא אִתְלְבַּשׁ בְּכוּרְסְיָא, דְּאִיהוּ אָדָם דִּבְרִיאָה, וּבְאַרְבַּע סִטְרִין דִּילְּהוֹן. תַּמָּן אִיתְּמָר, (דברים ד׳:ט״ו) כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה, דַּעֲלָה אִיתְּמָר (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ.

כֵיוָן דְּאִצְטַיָּירוּ נְקוּדִין, נְפַק בּוּצִינָא, וְעָבַד מִשְׁחָתָא, וּמָדֵיד אֶלֶף בֵּין נְקוּדָא לִנְקוּדָא. וּבֵין כָּל נְקוּדָא וּנְקוּדָא אִשְׁתַּכָּחוּ, מְדִידוּ וּמִשְׁחָתָא דְּבוּצִינָא. בְּאִלֵּין נְקוּדִין תְּמַנְיָיא אֶלֶף עָלְמִין מִתְפַּשְׁטִין. תְּמַנְיָא נְקוּדִין דְּאִתְאַחֲדָן בְּהוּ אִלֵּין מָשְׁחָתֵי, אִקְרוּן תְּמַנְיָיא אֶלֶף עָלְמִין גְּנִיזִין, אִשְׁתַּכָּחוּ מָשְׁחָתֵי בְּאִתְגַּלְּיָיא, וּנְקוּדֵי דְאִתְכַּסְיָין, שִׁיתְּסַר אֶלֶף עָלְמִין. וּמִן שִׁית נְקוּדִין לְבוּשִׁין אִלֵּין, אִשְׁתַּכָּחוּ תְּרֵין דְּאִינוּן בְּאֶמְצָעִיתָא דִּנְקוּדִין, עַל כָּל חַד אֶלֶף עָלְמִין, אִשְׁתַּכָּחוּ תְּמַנֵּיסַר אֶלֶף עָלְמִין, דְּאָזֵיל בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל יוֹמָא. וְכָל עָלְמָא וְעָלְמָא גָּנִיז וְסָתִים מִן דָּא. וְעַל כָּלְהוֹ כְּתִיב (קהלת ה׳:ז׳) כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם. וּכְתִיב (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ.

וְאָדָם וְחֵיוָן וּבְעִירָן וְעוֹפִין דְּתַמָּן אִינוּן עוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, וְאִינוּן בְּדִיּוֹקְנָא עִלָּאָה דְּאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן בְּמֶרְכַּבְתָּא (יחזקאל א י) וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וְגוֹמֵר, דְּאִינוּן בְּעִירִין עִלָּאִין עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (ישעיה סד ג) יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ, וְתַמָּן עִץ חַיִּים דְּמָאן דְּאָכִיל מִנֵּיהּ אִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית ג יב) וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִינוּן תְּרֵין כֻּלְיָין נֶצַח וָהוֹד, בְּנוֹי דְּיִשְׂרָאֵל סָבָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, תְּלַת שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי אִלֵּין תְּלַת אֲבָהָן, עֹנֶג שַׁבָּת וְנָ''הָר יוֹצֵא מֵעִדֶ''ן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּ''ן (בראשית ב י), וְנָהָר, אִית נָהָר וְאִית נָהָר, אִית נָהָר דְּאִתְקְרֵי נָהָר פְּלָגָיו, וְאִית נָהָר דְּאִתְקְרֵי נַחַל קְדוּמִים, עִדֶן עִלָּאָה עֲלֵיהּ אִתְּמַר (ישעיה סד ג) עַיִן לֹא רָאֲתָה אלהי''ם זוּלָתֶךָ, הַאי נָהָר אִיהוּ ו', דְּנָפִיק מֵעִדֶן עִלָּאָה דְאִיהוּ א', וְאַעֲבַר בֵּין אַבָּא וְאִימָּא, וְאָזִיל חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּמָטֵי עַד צַדִּיק שְׁבִיעִי, וּמִתַּמָּן אַשְׁקֵי לְגִנְּתָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה.

וּמִסִּטְרָא דִימִינָא אִתְקְרֵי נָהָר פְּלָגָיו, וּמִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא אִתְקְרֵי נְהַר דִּינוּר, וּמִנֵּיהּ תַּלְיָין שִׁתִּין עַנְפִין דְּנוּרָא דְאִתְקְרִיאוּ שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים, וְאִינוּן שִׁתִּין פּוּלְסִין דְּנוּרָא דְמַחְיוּהָ לְמטטרו''ן, וּמִסִּטְרָא דִימִינָא וּשְׂמָאלָא אִתְּמַר בְּכָל נְחָלִין דְּתַלְיָין מִנַּיְיהוּ, נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ דָּא נָהָר דְּנָפִיק מֵעִדֶן, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית ב י) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעִדֶן, וְהַאי אִיהוּ עִדֶן דְּעַיִן לֹא רָאָתָה אלהי''ם וכו' (ישעיה סד ג), סָתִים וְגָנִיז, דְּאִיהוּ כֶתֶר עִלָּאָה, וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים (א דאיהו ד' אתוון דשם בן ד'), אִלֵּין יהו''ה דְּאִינוּן אַבָּא וְאִימָּא בְרָא וּבְרַתָּא. תָּא חֲזִי קַרְקַפְתָּא דָא אל''ף, כְּגַוְונָא דָא אַרְבַּע סִטְרִין דִּילֵיהּ בְּהוֹן הֲוָה יהו''ה הוּא וּשְׁמֵיהּ חַד, (דברים ד לה) אֵין עוֹד מִלְבַדוֹ בְּלָא פִּרוּד וּבְלָא שִׁתּוּף כְּלָל.

תָּנוּ רַבָּנָן, עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּן עֵדֶן לְמַטָה בָּאָרֶץ, וְהוּא מְכֻוָּון כְּנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וּפָרוֹכֶת, הַקֶּרַח הַנּוֹרָא. וְתָאנָא, מָקוֹם יָדוּעַ יֵשׁ עָלָיו, אֲשֶׁר לֹא שָׁלְטָא בּוֹ עֵין נָבִיא לִרְאוֹת, לֹא בַּמַּחֲזֶה, וְלֹא בַּמַּרְאֶה, וְעֵדֶן שְׁמוֹ, דִּכְתִיב (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ.

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וְכִי גַּן עֵדֶן הוּא נִקְרָא גִנַּת אֱגוֹז. אָמַר לֵיהּ ר' יוֹחָנָן, כֵּן, נִקְרָא גִּנַּת אֱגוֹז. כְּלוֹמַר גִּנַּת עֵדֶן, מָה הָאֱגוֹז הוּא סָתוּם מִכָּל עֲבָרָיו, וְיֵשׁ עָלָיו כַּמָּה קְלִיפּוֹת. כָּךְ עֵדֶן שֶׁל מַעְלָה, הוּא סָתוּם מִכָּל עֲבָרָיו, וְיֵשׁ עָלָיו כַּמָּה שְׁמִירוֹת, שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ לִרְאוֹת, לֹא מַלְאָךְ, וְלֹא שָׂרָף, וְלֹא חַשְׁמַל, וְלֹא עֵין נָבִיא, וְלֹא חוֹזֶה, דִּכְתִיב (ישעיה סד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ.