Midrash sur La Genèse 37:21

(ע״ב) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנא׳ (בראשית טו ח) ויאמר אדני אלהים במה אדע כי אירשנה. אמר רב אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם שנאמר (דניאל ט יז) ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך אל מקדשך השמם למען אדני למענך מיבעי ליה אלא למען אברהם שקראך אדון. ואמר רבי יוחנן משום רשב״י מיום שברא הקב״ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב״ה עד שבאת לאה והודתו שנאמר (בראשית כט לה) הפעם אודה את ה׳. ראובן א״ר אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי דאלו בן חמי אע״ג דמדעתיה זבנה לבכירותיה דכתיב (שם כה לג) וימכור את בכורתו ליעקב חזי מה כתיב ביה (שם כז מא) וישטום עשו את יעקב וכתיב (שם כז לו) ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים ואלו בני אף על גב דעל כרחיה שקלה יוסף לבכירותיה מיניה דכתיב (דה״א ה א) ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף אפילו הכי לא איקנא ביה דכתיב (בראשית לז כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם. רות (ב״ב פ״ק) מאי רות א״ר יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב״ה בשירות ותשבחות ומנא לן דשמא גרים. אמר רבי אלעזר דאמר קרא (תהלים מו ט) לכו חזו מפעלות ה׳ אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות:

לג וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁהוֹדָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁבָּאתָ לֵאָה וְהוֹדַתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״ט:ל״ה) "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'". "רְאוּבֵן", אָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר]: אָמְרָה לֵאָה: רְאוּ מַה בֵּין בְּנִי לְבֶן חָמִי. דְּאִלּוּ בֶּן חָמִי, אַף עַל גַּב דְּמִדַּעְתֵּיהּ זַבְּנָהּ לִבְכִירוּתֵיהּ, דִּכְתִיב: (בראשית כ״ה:ל״ג) "וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכוֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב", חָזִי מַה כְּתִיב בֵּיה: (שם כז) "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב", וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר: הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" [וְגוֹ']. וְאִלּוּ בְּנִי, אַף עַל גַּב דְּעַל כָּרְחֵיהּ שַׁקְלֵיהּ יוֹסֵף לִבְכִירוּתֵיהּ מִינֵיהּ, דִּכְתִיב: (דברי הימים א ה׳:א׳) "וּבְחַלְלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף", אֲפִלּוּ הָכִי, לָא אִיקְנָא בֵּיהּ, דִּכְתִיב: (בראשית ל״ז:כ״א) "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם". 'רוּת' (ב"ב י"ד וע"ש מהרש"א) מַאי 'רוּת'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁזָּכְתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּוִד, שֶׁרִוָּהוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וּמְנָא לָן דִּשְׁמָא גָּרִים? אָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר]: דְּאָמַר קְרָא: (תהילים מ״ו:ט׳) "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ". אַל תִּקְרִי 'שַׁמּוֹת' אֶלָּא 'שֵׁמוֹת'.

אמר רבי תנחום בר חנילאי מפני מה זכה ראובן להמנות בהצלה תהלה מפני שהוא פתח בהצלה תחלה שנאמר (בראשית לז כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם. דרש ר׳ שמלאי מ״ד (דברים ד מא) אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש א״ל הקב״ה למשה הזרח השמש לרוצחים איכא דאמרי אמר הקב״ה הזרחת שמש לרוצחים. דרש רבי סימאי מ״ד (קהלת ה ט) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה שהיה יודע ששלש בעבר הירדן אינן קולטות עד שנבחרו ג׳ שבארץ כנען אמר מצוה באה לידי אקיימנה ומי אוהב בהמון לו תבואה למי נאה ללמוד בהמון למי שכל תבואה שלו וחיינו דא״ר אלעזר מ״ד (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה׳ למי שיכול להשמיע כל תהלתו. ורבנן ואי תימא רבה בר מרי אמר מי אוהב בהמון לו תבואה כל האוהב בהמון לו תבואה יהבי ביה רבנן עינייהו ברבה בריה דרבא. רב אשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה והיינו דאמר רב יוסי בר חנינא מ״ד (ירמיה נ לו) חרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאי ת״ח שיושבים בד בבד ועוסקין בתורה ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא ונואלו וכתיב חתם (במדבר יב יא) אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאין שנאמר ואשר חטאנו. רבינא אמר כל האוהב ללמד בהמון לו תבואה והיינו דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחברי ומתלמידי יותר מכולם: