Midrash sur La Genèse 3:4

ד"א ואעשך לגוי גדול. מהו גדולתן של בניך בתורה, שנאמר רק עם חכם ונבון וגו' (שם שם ו). ואברכך שאני בכבודי מברכך, ואגדלה שמך (בראשית יב ב), ששמך מתגדל בעולם, והיה ברכה, מהו והיה ברכה (שם שם), ברכתך קודמת לברכתי, משהן אומרים מגן אברהם, ואחר כך אומרים מחיה המתים.

כֹּה תְּבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם אֲחוּזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ (שם ג, ז-ח). מָה רָאָה שְׁלֹמֹה לַעֲסֹק בְּמִטָּה שֶׁהוּא אוֹמֵר הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. אֶלָּא אֵינוֹ עוֹסֵק אֶלָּא בְּמֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. הִנֵּה מִטָּתוֹ, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְלָמָּה נִמְשַׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמִטָּה. מָה הַמִּטָּה אֵינָהּ אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, כָּךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּתוֹכָהּ, הָיוּ פָּרִין וְרָבִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַאֲרִיכוּ הַבַּדִּים (מל״‎א ח, ח). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוַיִם (דה״‎ב ג, ו), שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן (מל״‎א ז, ב). לָמָּה נִמְשְׁלָה לְיַעַר. לוֹמַר לְךָ, מַה יַּעַר פָּרֶה וְרָבֶה, כָּךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כָּל מַה שֶּׁהָיָה בּוֹ, פָּרָה וְרָבָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים (שה״‎ש ג, ז). מַהוּ שִׁשִּׁים, אֵלּוּ שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. כֻּלָּם אֲחוּזֵי חֶרֶב (שם פסוק ח), שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְכַּר בּוֹ, יְבָרֶכְךָ ה', יָאֵר ה', יִשָּׂא ה'. אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ (שם). מָה רָאָה יָרֵךְ לִהְיוֹתָהּ נִזְכֶּרֶת כָּאן. אֶלָּא אֲפִלּוּ רוֹאֶה אָדָם בַּחֲלוֹמוֹ הַחֶרֶב שְׁלוּפָה וּנְתוּנָה בְּצַוָּארוֹ וְקוֹטֵעַ אֶת יְרֵכוֹ, מַשְׁכִּים וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת מִפַּחַד שֶׁרָאָה בַּלֵּילוֹת בַּחֲלוֹמוֹ וְרוֹאֶה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם, הַחֲלוֹם רַע מִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר: מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת. לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, הַזְהֵר לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו שֶׁיְּהוּ מְבָרְכִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כֹּה תְּבָרְכוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת בְּרִיּוֹתַי. בֵּרַכְתִּי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן וּלְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֵךְ אוֹתָם אֱלֹהִים (בראשית א, כח). בֵּרַכְתִּי לְנֹחַ וּלְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו (שם ט, א). בֵּרַכְתִּי לְאַבְרָהָם, דִּכְתִיב: וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (שם כד, א). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, מִכָּאן וָאֵילָךָ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וֶהֱיֵה בְּרָכָה (שם יב, ב). וְאַבְרָהָם הוֹלִיד שְׁנַיִם, יִשְׁמָעֵאל וְיִצְחָק, וְלֹא בֵּרְכָן. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וּנְתָנוֹ לְאָרִיס, וְהָיָה בְּתוֹךְ אוֹתוֹ פַּרְדֵּס אִילָן אֶחָד שֶׁל סַם חַיִּים כוּ'. וְיִצְחָק בֵּרֵךְ אֶת יַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב בֵּרֵךְ לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֵּר לָהֶם וְגוֹ' (בראשית מט, כח). מִכָּאן וָאֵילָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָכֶם, הַכֹּהֲנִים יִהְיוּ מְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל.

[ד"א כה תברכו]. אמר הקב"ה לשעבר הייתי זקוק לברך בריותי, ברכתי לאדם הראשון ולאשתו, שנאמר ויברך אותם אלהים וגו' (בראשית א כח), ברכתי לנח ולבניו, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו (שם ט א), ברכתי לאברהם, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל (שם כד א), אמר הקב"ה מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך, שנאמר והיה ברכה (שם יב ב), מה עשה אברהם נוליד שנים ישמעאל ויצחק ולא בירכן, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריס, והיה בתוך אותו פרדס אילן אחד של סם חיים, ואילן אחד של סם המות, מורכב על גביו, אמר האריס אם אני משקה אילן של סם החיים, אילן של סם המות שותה, אמר האריס אני אעבוד ואשלים זמני, ומה שהמלך רוצה לעשות בפרדסו יעשה, המלך זה הקב"ה, והפרדס זה העולם, מסרו הקב"ה לאברהם, א"ל והיה ברכה, מה עשה אברהם, היו לו שני בנים, אחד צדיק ואחד רשע ישמעאל ויצחק, אמר אברהם אם אברך את יצחק וישמעאל מבקש שאברכנו והוא רשע, אלא אני בשר ודם, כשאפטר מן העולם, הקב"ה יעשה רצונו, כשנפטר אברהם, נגלה הקב"ה על יצחק ובירכו, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו (שם כה יא), ויצחק בירך את יעקב, ויעקב בירך לשנים עשר שבטים, שנאמר כל אלה שבטי ישראל שנים עשר (שם מט כח), מכאן ואילך אמר הקב"ה הרי הברכות מסורות לכם, והכהנים יהיו מברכין את בני.