Midrash sur L’Ecclésiaste 3:2

עת ללדת. זכר בריאת האדם שאמו מתקשה בו בעת לדתה אותו והיא שמחה בו לאחר שנולד. ועת למות שכיון שנולד ובא לעולם בידוע שסופו למות ומעת לדתו ראוי לו לחשוב מיתתו. ס"א עת ללדת ועת למות מי לא ידע בזה אלא כך אמר קהלת אשרי מי ששעת מיתתו כשעת לידתו מה עת לידתו נקי מכל עון אף עת מיתתו נקי מכל עון. ס"א עת ללדת נאמר על ישראל שבאו עליהם עתים לטובה ולרעה כשהיו ישראל במצרים פרו ורבו במאוד מאד כיון שחטאו במדבר כתיב במדבר הזה יתמו ושם ימותו. עת לטעת כענין שנ' ונטעתים על אדמתם. ועת לעקור נטוע דכתי' ויתשם י"י מעל אדמתם.

בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר (דברים כח, ג), אָמַר רַבִּי יִצְחָק בָּעִיר, בִּשְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בָּעִיר, חַלָּה, וְצִיצִית, וְסֻכָּה, וְנֵר שַׁבָּת. (דברים, כח, ג): וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָֹּׂדֶה, בִּשְׂכַר מִצְווֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בַּשָֹּׂדֶה, לֶקֶט, שִׁכְחָה, וּפֵאָה. רַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁתְּהֵא בָּרוּךְ בָּעִיר עַל יְדֵי שֶׁנִּתְבָּרַכְתָּ מִן הַשָֹּׂדֶה, שֶׁנָּתְנָה הָאָרֶץ אֶת פֵּרוֹתֶיהָ. (דברים כח, ה): בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, הַמִּקְרָא הַזֶּה מְדַבֵּר בְּמשֶׁה, בְּבֹאֶךָ, זֶה משֶׁה, בְּבִיאָתוֹ לָעוֹלָם קֵרַב רְחוֹקִים, זוֹ בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה. (דברים כח, ה): וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, זֶה משֶׁה, בִּיצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם קֵרַב רְחוֹקִים, זֶה רְאוּבֵן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת. דָּבָר אַחֵר, בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ, בִּפְרַקְמַטְיָא שֶׁלְּךָ, וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, בִּפְרַקְמַטְיָא שֶׁלְּךָ, וְדָוִד מְפָרְשָׁהּ (תהלים קכא, ח): ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ. דָּבָר אַחֵר, בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ, בְּבִיאָתְךָ לָעוֹלָם, וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, בִּיצִיאָתְךָ מִן הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, כְּתִיב (קהלת ג, ב): עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעֵת הוּא שֶׁאָדָם נוֹלַד וְעֵת הוּא שֶׁאָדָם מֵת, אֶלָּא אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁעֵת מִיתָתוֹ כְּעֵת לֵדָתוֹ, מַה בִּשְׁעַת לֵדָתוֹ נָקִי, אַף בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ נָקִי, הֱוֵי בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ.