Musar sur Haggaï 2:9

והנה השכינה היתה בה' מקומות ונטלטלה, דהיינו נוב שילה גבעון בית עולמים, והסימן (תהלים קמח, יג) כי נשג"ב שמו לבדו, ובית עולמים בית ראשון בית שני הרי ה' פעמים. וסילוק י' קרנות בכל פעם, וזהו נ' שלא הזכירה דוד באשרי, ואח"כ רמזה בסומך י"י לכל הנופלים כדאיתא בפ"ק דברכות (ד, ב). והנה אמרו רז"ל בפרק כל כתבי (שבת קטו, ב) בענין ויהי בנסוע (במדבר י, לה) עשה לו סמניות כו', ונו"ן אחת סימן לויהי בנסוע, ונו"ן אחרת סימן לפרשת (שם לו) ובנחה יאמר. ומתחלה נקדים, סיבת הנפילה היא הקימה, תם עונך שקלה אפוכי להתם חטאת כו' מזמור לאסף באו גוים בנחלתך. ומתורץ קושית הגמרא קינה מבעי ליה, כי באמת הקינה גורמת המזמור. ארוממך י"י כי דליתני (תהלים ל, ב), לשון דלות, ולשון רוממות, הדלות גורם להרוממות ולא יוסיפו עוד בני עולה וגו' (ש"ב ז, י), וגדול יהיה כבוד הבית האחרון (חגי ב, ט), וצום הרביעי כו' יהפוך לששון (זכריה ח, יט). ואז מתורץ קושיית הגמרא (ר"ה יח, ב) קרי ליה צום. ועל כן ט' באב נקרא מועד וחל ביום שחל פסח. ועל כן ויהי בנסוע ויהי חזרה נ' ובנחה על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו, נסעו מן נ' ויחזרו לי':

מזה נשמע כמה עלינו להצטער בהעדר תלמידי חכמים ובפרט מרביצי תורה המלמדים לתלמידים ישרות הלימוד ולא דברים שאין בהם ממש בפלפול של הבל ושוא ומדוחים אשר בעו"ה כמעט דור יתום בזמן הזה אוי לנו על שברנו והכל לאין ספק מחמת ביזוי תורה ואין איש שם על לב לחזק לומדים ולחזק צדקה ועל ידי כן באנו בעונותינו הרבים מתחלה ועד סוף לתכלית הצרות ועודנו מרקד בנו לבזות התורה ולומדיה ויפה אמר המדרש (תהלים נ ב) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי יושבים מדברים באבות ודורות ראשונים לומר מה ראו אבותינו שהרשיעו כל כך עד שגרמו לנו הרעה הזאת אשר אנחנו לחרפה בגולה כי כבר אמרו (יומא ט ע"ב) טובים צפרנים של ראשונים וכו' ואמר מנשה (סנהדרין קב ע"ב) אילו הוית התם הוי נקטית בשפולי ורהיט ואזיל צא ולמד אחאב היה עובד עבודה זרה כמה כיבד לספר תורה (שם) והכניס עצמו במלחמה עצומה מבלי לזלזל בכבוד התורה ואנחנו בעו"ה מזלזלים בכבוד לומדיה אשר חמורה מספר תורה כדאמרינן (מכות כב ע"ב) הני בבלאי טפשאי דקיימי קמי ספר תורה ולא לפני תלמידי חכמים אשר הם עיקר התורה וחכמת אלהים בקרבם והוא החלי הרע אשר אצלנו שגורם רעות רבות בעו"ה על אשר ירדה התורה ואין מקים דגלה והיות אבותינו היו טובים מאתנו אמר המקונן (איכה ה ז) אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו שפירושו לפי דעת האר"י ז"ל שאמר הא דאמרינן (מכות כד) משה אמר פוקד עון אבות על בנים וכו' יחזקאל אמר איש בחטאו יומת שלא ביטל יחזקאל דברי משה רק בחטא שהוא שוגג אין הבנים נענשים בסיבת האב וזהו שדייק איש בחטאו יומת אבל במזיד אף הבנים נענשים בסבתם ולכך דייק משה פוקד עון אבות שהוא מזיד וא"כ זוהיא הכוונה אבותינו חטאו ואינם רוצה לומר חטאיהם אינם כי אין אנו נענשים על ידם אבל אנחנו עונותיהם סבלנו כי בעונות אנו נענשים בסיבתם אבל חוץ לדרכו נראה כי כל הגדול מחבירו ענשו גדול וכמאמרם (יבמות קכא ע"ב) הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה דכתיב וסביביו נשערה וכו' ואצל גדול חטא קטן לגדול יחשב ליקר מעלתו ואצל קטן לפחיתת ערכו גדול לקטן יחשב לפי ערך הגדול ולכך ראשונים שהיו יקרי ערך ומעלה כאשר עשו רק שוגג תיכף היה עונשם מה' ואף ה' עלה בם לכלותם אבל אנחנו היותינו קטני ערך אפילו אם עושים כזה נושאים וסובלים העונות מבלי יקרה כליון דהיינו אם אנו עושים דברים אשר אצלם היה נחשב לעון כי זהו מה שאצלם נקרא עון אינו נחשב אצלנו לשוגג כי אין לנו דעת כל כך להשיג העון והמרי והפגם בחטאינו וזוהיא כוונת המקונן על שפלות הדור כי ראשונים היו טובים מאלה וכי ירדו הדורות מטה מטה אמר אבותינו חטאו ואינם כאשר עשו רק חטא אינם כי היה בהם חרון ה' ואנחנו עונותיהם פירוש אנו עושים מה שהיה אצלם נחשב לעון ומכל מקום סבלנו לרוב פחיתות ערכנו ודבר גדול דיבר הנביא בזה להודיע כמה בעו"ה נתקלקלו מדרגות הדורות ואם זה בימי ירמיה אנחנו בעו"ה כעטלפים לא ראו אור וגם בעו"ה בזמן החורבן היה הכל לסבת בזיון התורה ועבירה גוררת עבירה אשר על ידי כן מתלוצצים בלומדים ואינם שמים על לב להוכיח איש את רעהו בלב תמים ואמרו במדרש (ריש פתיחתא דאיכה רבתי) אילו זכיתם הייתם קורין כי ביום הזה יכפר וכו' תטהרו ועכשיו שלא זכיתם אתה קוראים חטא חטאה ירושלים וכו' טומאתה בשוליה ואמת כבר אמרתי בזה כי ידוע מה שכתבו מקובלים כי צריך להיות בין מתן תורה ליום הכפורים ג' פעמים מ' יום כנגד ק"ך שנה של משה ע"ש ואמרינן במדרש החודש הזה לכם זוהיא תחלת התורה וראוי היה ליתן להם אז לישראל כל התורה אלא שחטאו במצרים ונשתהה מתן תורה עד עצרת כי מנו מ"ט ימים והנה ידוע בירושלמי הובא בתוספות פ"ק דר"ה כי בבית ראשון חרב הבית בא' לחודש אב ואז היה התענית א"כ אילו זכו במצרים והיה מתן תורה בר"ח ניסן יום שנא' בו החודש הזה לכם היה ק"כ ימים של אחריו בא' באב והיה אז יום הכפורים אלא בשביל שלא זכו ונתעכבה התורה ועל ידי כך נתגלגלו עונות שנשתהו במדבר וגרם שליחת מרגלים והגיעו לבכי בלילה זה לדורות כנודע זהו מה שאמרתי אבל כוונת הדרוש פה הוא כך כשנבין מדרש (איכ"ר א כא ועיין במסכת מנחות נ"ג ע"ב) בליל חורבן בא אברהם לבית המקדש והיה הקב"ה מטייל עמו ארוכות וקצרות אמר לו מה לידידי בביתי אמר לו בני היכן הם אמר לו גלו וכו' אמר לו לא מלו דכתיב ובשר קודש יעברו מעליך ועוד ששונאים זה את זה עכ"ל וכבר דרשתי בזה פעמים רבות כללו של דבר להבין הענין בקצרה כי צריך להבין מה היה הענין בזה הטיול וכי הזמן גורם לטייל והשאלה מה לידידי בביתי אינה מובנת ומכל שכן שאר דברים ושאלת בני היכן הם וכי לא ידע שבעו"ה גלו בראש גולים אבל יובן בשנבין במה שאמר במדרש (שם ה ב) ירמיה אמר נחלתינו נהפכה לזרים ישעיה אמר בית מקדשינו ותפארתינו וכו' אבל אסף אמר באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך וכו' יש להבין למה באמת שינה אסף מלתו מן הנביאים הנ"ל ונראה דכבר ידוע כי המינין מצערין לישראל ואומרים בבית ראשון שהיה בהם חטאים גדולים ומפורסמים נגאלו בקץ ע' שנים ובבית שני אשר לא נמצא בעם ישראל מהתועבות הגדולות רק שנאת חנם תהיה אריכות הגלות זמן ארוך כזה אבל טעו כי חשבו כי בגאולה בימי עזרא כבר נמחל עון בית ראשון ולא כן הוא כאשר יעודי כל הנביאים מורים על זה וכאשר הארכתי בביאורי לירמיה רק להיות כי ישראל היו נעורים מהתורה ונשתקעו בעבודה זרה עד ששכחו בשבעים שנים שהיו בגולה שמירת שבת מצות סוכה וכדומה כאשר הדבר מבואר בעזרא ונחמיה נשאו בנות אלהי נכר עמוני מואבי ולא ידעו כי הרחיק ה' אותם מבוא בקהל ה' וא"כ אילו ח"ו היו יותר בגלות ולא היה פקידה היתה נשכחת מאתם תורת אלהינו מכל וכל עד שלא היה רושם זכירה אצלם ונתערבו בעמים והיה ח"ו נשבת זכר ישראל וזכר תורת אלהינו ועל זה נכרתה הברית לבלי תשכח תורת אלהינו ולבלי יתערבו בגוים והן עם לבדד ישכון ולזאת עשה ה' למען שמו ולמען תורתו ופקד אותנו מקץ ע' שנים אשר עדיין רשומה של התורה והמדע קיים ואז היו עדיין עזרא וכנסת הגדולה שהנחילו לנו תורה וכן בכל דור ודור שקבעו לנו מסמרות וסייגים עד שעל ידי כן אי אפשר לשכוח ולעבור הגדר של תורה וכאשר שיער בחכמתו העליונה שכבר נשקעה התורה בלבנו מבלי שכוח חזר והגלנו למרק חטאים מבית ראשון וכן באמת כנ"ל כי אנחנו בגולה לא שכחנו מצות ה' אדרבה בכל דור ודור מוסיפים תקנות וא"כ הגלות השניה היא עיקרה גלות הראשונה רק בחסד ה' מבלי להפר בריתו גאל אותנו ולכך בסיום התוכחה בתורת כהנים שהיא רומזת על גלות ראשונה כמ"ש הרמב"ן נאמר בסופה (ויקרא כו מב מד) וזכרתי את בריתי וכו' ואף גם זאת וכו' להורות כי לכך נגאלו מהר כי זכר ה' בריתו כנ"ל ודבר זה כבר אמרתי כמה פעמים בדרוש הקדום כי דברים כנים הם וזוהיא כוונת ריש המאמר כי בזמן החורבן בא אברהם אבינו לבית המקדש ולא היה אברהם כל כך מצטער על הגלות כי מלומד היה בכך וכל ימיו היה בגירות ויתהלך מאוהל לאוהל וד' אמות קרקע לקבורה לא היה לו רק אברהם דאג כי ברוב גלות ישכחו ישראל תורת ה' וילמדו מגוים לילך סרה עד שישכח שם ישראל וזהו היה צערו והקב"ה לנחמו ולהסיר דאגה זו ממנו הלך עמו ארוכות וקצרות וזהו לישב דעתו של א"א ע"ה ומזה תבין כי בית ראשון נבנה בזכותנו אבל בית שני לא היינו אנחנו כדאים ואדרבה עדיין עון אבותינו כרוך בנו למאוד רק ה' עשה למענו ולמען שמו הנקרא עלינו ולמען בריתו אשר כרת אתנו כנ"ל וזהו מאמר דניאל (דניאל ט יט) למענך אלהים כי שמך נקרא על עירך ועל עמך אם כן ירמיה וישעיה שדיברו מן בית ראשון יפה אמרו נחלתינו נהפכה וכו' בית קדשנו ותפארתנו וכו' אבל אסף שכל המזמור מקונן על בית שני אמר באו גוים בנחלתיך שמו בית מקדשך לעיים וייחס הנחלה ומקדש לה' כי הכל נבנה בשביל קדושת השם ולא בתום לבבנו ולכך נקרא נחלת וקודש ה' ומזה תבין דברי הרמב"ם דפסק דקדושת בית ראשון בטלה וקדושת בית שני לא בטלה והוא הטעם דאמרינן היא היתה לנחלה ולכך לא בטלה הקדושה כמבואר בפ"ק דמגילה (דף י') ובסוף מסכת זבחים ובבית ראשון היה נחלתינו וא"כ אין כל כך נצחיות לקדושה דהיא נחלת בשר ודם והוא עובר ובטל אף נחלתו וקדושתו בטלות אבל בית שני שהיה נחלת ה' כמאמר אסף והוא נצחי וקדושתו אין לה הפסק כלל ולכך קדושתו לא בטלה ולכך נאמר (חגי ב ט) גדול יהיה כבוד וכו' האחרון מן הראשון דבית ראשון היה נקרא נחלת אדם ובית שני נקרא נחלת ה' והוא מבואר במדרש ביום חרון אף ה' לא היו ישראלים ראויים להיות בגולה רק יום אחד אלא שגרם החטא והענין כי כבר נאמר (איכה ד כב) תם עונך בת ציון כי על ידי חורבן בית המקדש ששפך הקב"ה חמתו וכילה בית תפארתו נתכפרו להם כל העונות ולכך נאמר תם עונך בת ציון רק שלא היו ישראל זכאים בעו"ה וא"כ היה חסד גדול מה' ששפך חמתו על הבית אשר נקרא שמו עליו והיו ראויים להגאל אילו היו שמורים מלחטוא וזוהיא שאלת הקב"ה לאברהם מה לידידי בביתי הרצון מה איכפת לך בביתי שנשרף ונחרב הלא זה לכפרת עון ישראל וא"כ מה לך להצטער הלא זו טובת בניך וזהו שדייק מה לידידי בביתי מה איכפת לך ועל זאת השיב אם כן שחורבן בית המקדש גורם לכפרת עון א"כ בני היכן הם היה להם להגאל כיון שחורבן בית המקדש גורם כפרה ועל זה השיב הקב"ה אמת אילו היו עושים רצוני אבל הם העבירו ברית קודש שזהו לאות לישראל וזהו שה' זוכר ברית וגם שונאים זה לזה שמפריד החבילה ומחלק התיומת ישרים ולכך לא נגאלו ולולי זה היו נגאלים וא"ש כללו של דבר על ידי חורבן בית המקדש היו ראויים להגאל תיכף רק הואיל והעבירו אות ברית קודש וגם היו שונאים זה את זה וידוע במדרש במקומו חטא חטאה ירושלים ששונאים זה את זה וגם על טומאתה בשוליה דרש(איכ"ר א לח) שלא היו נמולים וזהו בשוליה וא"כ יובן אילו זכיתם שלא חטאתם אחר החורבן אם כן היה חורבן מכפר עד שהיה נאמר תם עונך בת ציון וכו' וא"כ היה חורבן מזבח כפרה יותר מכל קרבנות שהיו כל עונות מתכפרים ולכך היו קוראים כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו כי תם עונך בת ציון אבל עכשיו שלא זכו קוראים חטא חטאה ירושלים וכו' כי זה בגלל שהיה להם שנאת חנם וגם קרא טומאתה בשוליה להורות שלא היו מקיימים ברית קודש ובשביל כך לא היה חורבן בית המקדש כפרה שלימה על כל חטאים ועדיין בעו"ה עונותינו על עצמותינו והנה עיקר שנאמר ששונאים זה את זה לא עם הארץ זה לזה רק עם הארץ לתלמידי חכמים כאומרם (פסחים מט ע"ב) ואנשכנו כחמור וכבר אמרנו כי השפעה מגיעה לצדיקים ותלמידי חכמים ומהם מקבלים שארי ישראל וא"כ התלמידי חכמים הם בבחינת בעל המשפיע ועם הארץ בבחינת נקבה מקבלים שפע ואם הם שונאים זה את זה הם נפרדים אשה מבעלה וזהו מאמר הפסוק חטא חטאה ירושלים והיינו כדדרשינן במדרש שהיו שונאים זה את זה על כן לנדה היתה שגלמודה אשה מבעלה כנדה כן עמי הארץ מופרשים ומובדלים מבעליהם הם הצדיקים ותלמידי חכמים וא"ש:

ורמז לזה סוד שני זיווגין שהזכירו רז"ל (סוטה ב, א), זיווג ראשון מן השמים בת קול יוצאת. זיווג שני לפי מעשיו. זיווג ראשון יהיה רמז וסימן למצות פריה ורביה שנצטווה האדם קודם שחטא שהוא היה ראשון, וגדול יהיה כבוד האחרון יותר מן הראשון (חגי ב, ט), דהיינו לעתיד כשיוחזר כתנות אור ותהיה השכינה בתחתונים אז המשכה מלמעלה למטה בסוד אור ישר כדפירשתי, וזה הזיווג הוא מן השמים, כלומר מלמעלה למטה. אבל זיווג שני דהיינו הנאמר לנח שהוא בזמן הזה, הוא לפי מעשיו תלוי בהתעוררותו לפי שיעור התעוררות מלמטה ממשיך אליו קדושה מלמעלה. וכל זמן שאנחנו בלבוש הזה כתנות עור שהוא החומר העכור, זאת המעלה היא המעלה המשובחת שיתעורר מלמטה למעלה, דהיינו שיטהר ויזכך החומר שלו ויקדש אותו ואז יהיה כלי מוכן לקבל השכינה שתשרה עליו, וזהו ענין מלמטה למעלה: