Musar sur La Genèse 27:41

ואמרו במדרש (דברים רבה ב ט) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה אימת ראש השנה ואימת יום הכפור אמר הקב"ה אני ואתם נרד לישראל למטה ויש להבין מה זו השאלה או התשובה אבל יש להבין במה שאמרו (יומא כ ע"ב נדרים לב) כי השטן אין לו רשות ביום הכפור לקטרג כי השטן בגימטריא שס"ד ויום הכפור אינו בכלל ומקשים הא אנו מונים ללבנה ושנותינו רק שנ"ה או שנ"ד וא"כ נפיש יו"ד ימים אבל הענין בזה בכמה בחינות כי באמת נודע כי המ"ם ונו"ן מתחלפים כדמצינו מגרשיהם מגרשיהן ובכתובים נאמר שטן אבל בתורה נאמר (בראשית כז מא) וישטום עשו ליעקב כי הוא השטן באמת והוא עשו ונאמר שטם במ"ם והוא שנות לבנה ותבין ותדע כי כבר גזרו חכמי דקדוק כי אותיות מ"ן מתחלפות והן יוצאות מהאף והוא כי כביכול ה' נקרא ארך אפים תרין אף כמאמרם (עירובין קב) ארך אף לצדיקים וארך אף לרשעים והן מרומזים בתרין נוקבא דחוטמא כביכול ימין לצדיקים ושמאל לרשעים ומהן אותיות מ"ן שמתחלפות כי יש לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה רשעים וכן להיפך והוא מ' של צדיקים כי הוא למרבה המשרה (ישעיה ט ו) המ"ם סתומה והוא המ"ם של מלכותך מלכות כל עולמים והם ישראל ולכך ניתנה התורה במ' יום והם מ' יום מן אלול עד יום הכפור שאז האריך ה' אפו ויאמר סלחתי כדבריך ולכך אצלינו השטם במ"ם וישטום ולכך אנו מונים ללבנה שהוא רק השטם במ"ם אמנם ארך אף לרשעים הוא הנו"ן מחוטם ולכך לא נאמר נו"ן באשרי ולכך בהמבטא נודע כי נו"ן מורה על קטנות ונוקביה להיות מדת הדין לרשעים והוא מפלתם וכו' דכתיב (עמוס ה ב) נפלה בתולת בת ישראל וזהו נו"ן כפופה אמנם הקב"ה פושט ברוב רחמיו הרשעים שהם כפופים ועקומים בעבירות וזהו נו"ן פשוטה כי כביכול ידו פשוטה לקבל שבים ולכך ימינו מאריך ופושט כפיפתם ועושה מנו"ן כפוף נו"ן פשוטה וזהו מאריך אף כי מאריך נ' כפופה לנו"ן פשוטה ולכך באומות העולם שהם מונים לחמה נו"ן במקום מ"ם ולכך נקרא השטן בנו"ן והוא באמת שס"ה כמנין שלהם אבל אצלינו רק השט"ם כי אצלינו הכל בחינת מ"ם והן מ"ן היוצאים מחוטמא ארך אפים כביכול ולכך בין פסח לעצרת טרם שקיבלו התורה היו ימי דין לישראל כנודע וצריכים לטהר והן תספרו חמשים יום וימי ספירה עלולים לדין וקטרוג בעו"ה אבל מאלול עד יום הכפור הם מ"ם ארבעים יום של רחמים ואם זה אמת ונכון תדע ג"כ במה שאמרו (ברכות ז ע"ז ד) עמי זכור נא מה יעץ בלעם בן בעור וכו' למען דעת צדקות ה' שלא כעסתי בימים הללו שאלמלא כעסתי וכו' ויש להקשות כיון שהקב"ה חוק שם מתחלת הבריאה להיות זועם בכל יום וכך טוב וכשר לפניו לצורך הנהגת הברואים איך שינה סדר החוק מימות עולם בשביל טיפש כזה בלעם הרשע במכה אחת וחולי קטן שנפל לא היה יכול לדבר ונטרפה לו השעה שלא היה יכול לדבר ולקלל כמזימתו הרעה ולא בשביל כך ישנה נימוס עולם שבחכמה יסד ארץ אבל הענין כך שיש להבין הלא כל יו"ד ימים מראש השנה ועד יום הכפור הם ימי דין כנודע ואיך הם מסוגלים לצעקה ותשובה ורחמים יותר מכל ימי השנה אבל הענין כך דהקב"ה דן ג' שעות ביום וג' שעות עוסק בתורה ואמרינן שם (בע"ז דף ד) דאף אלו ג' שעות שעוסק בתורה נקראים ימי דין דתורה כתיב ביה אמת ואין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין וא"כ כשנגמר זמן הדין אף הדין נגמר ואח"כ קשה הצעקה כי כבר עברו החיתום וגזר דין וקודם לזה עת דין אמנם ביו"ד ימים הללו אין הדין נגמר בשש שעות כלל כי מן התחלת ראש השנה עד סוף יום הכפור הכל בדין בלי הפסק וחיתום כלל ולכך אמרו (ר"ה טז ע"ב) בינונים תלוים ועומדים כי הכל בדין תלוי בלי גמר וחיתום כלל ולכך יפה אז צעקה כי עדיין לא נגמר הדין כלל והכל תלוי ברפיון וידוע מחוק ונימוס הדין כי אין לדיין כלל לכעוס על שום בעל דין תוך משא ומתן של דין שלא יסתמו טענות של בעל הדין וגם אולי מתוך כעס יצא משפט מעוקל כאמרם (ספרי מטות מח) בא לכלל כעס וכו' אבל לאחר גמר דין אז יכול הדיין לקנטר לבעל הדין העושה עול ולכעוס עליו באף וחימה כראוי וכן כביכול המלך המשפט עושה הכל כעובדא דלתתא למען ילמדו דיינים ממנו לעשות משפט צדק ולכך בעת עסקו בדין כביכול אף כי רבו עונות כחול לא יכעוס כלל ומאריך אפו והוא תהלתו למען ישפוט צדק ולא עולתה בו אבל לאחר גמר דין שאז כלה ונחרץ הדין אז זועם על עוברי רצונו עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל ולפ"ז בכל ימים שיש בהם גמר דין אז זועם ה' אבל ביו"ד ימים אלו שאין גמר דין כלל אף הקב"ה אינו כועס כלל כנימוס היושר מבלי לכעוס באמצע הדין ולכך בימים אלו אין כעס כלל בפמליא של מעלה ולכך ימים אלו הם ימי חפץ וימי רצון לה' אף כי הם ימי דין והנה ידוע במדרש (ילק"ש ח"א תשס"ה) כי מלחמות סיחון ועוג היו בימי אלול ואח"כ היה מעשה בלעם ובלק והיה מחכמת ה' וחסדו שהזדמן לבלעם שבא לקלל בימים אלו בין כסא לעשור והוא חשב כי ימים אלו עלולים לעורר דין היותם ימי דין ונכזבה תוחלתו שבימים אלו לא זעם ה' ולריק יגע והיה סופו שדיבר טוב על ישראל כמו שטן ביום הכפור אשר תהלות ישראל יספר וזהו כוונת הגמרא שעשה חסד עמנו שלא כעס היינו שזימן ענין בלק ובלעם בימים אלו לא מוקדם ולא מאוחר שכועס בהן ה' רק בימים שאין בהם כעס והנה מזה תבין כי כבר כתבנו כי אין רשות למסטין לקטרג כלל רק בעת הדין כאשר החל הדין אז רשות לתבוע דין על בני אינשא ולפ"ז כל יום הדין נמשך רק ו' שעות ג' דדין וג' דתורה כנ"ל אז רשות לקטרג אבל אח"כ דהולך לפנים משורת הדין ואינו עוסק בדין אין לו רשות לקטרג ומזה הטעם אמרו (ברכות ו ע"ב ט) דאליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה וכן דוד כאשר היתה מגפה נענה בעת מנחה כי המגפה היתה מבוקר עד חצות כי אז רשות לקטרג אבל אח"כ אין לו לשטן רשות כלל לקטרג אך זהו כל השנה אבל בימים הנ"ל יו"ד ימי הדין שהדין כל היום אף השטן יש לו רשות לקטרג כל היום בבוקר ובערב בלי הפסק וא"כ כל יום ויום מימים אלו השטן לשנים יחשב כי בכל יום אינו מקטרג רק חצי יום ובימים אלו כל היום וא"כ הרי הם משלימים יו"ד ימים הנוסף ימי חמה על לבנה וביום כפור לעת נעילה אז אין לו רשות להשטין כי כבר כלו כל השס"ד ימים ואז נחתמים ישראל לטובה ולברכה וחיים ושלום וא"ש והנה לא רק בימים אלו כל הימים ימי דין אף גם כל ראשי חדשים הם ימי דין כל היום אבל לא לבני אדם כי אם לצבא מרום להם ראשי חדשים יום דין כי הם קטרגו מה אנוש כי תזכרנו ואין בן אדם כדאי שיהיה נהנה משני מאורות חמה ולבנה שולטים כאחד ולקטרוגם נתמעטה הלבנה וחשך אורה למאוד ולכך בכל ראש חדש מחמת קטרוג לבנה כידוע בגמרא (חולין ס ע"ב) הוא יום דין על צבא מרום ולכך חייבים אנו להביא חטאת לה' היינו לכפרת פמליא של מעלה ואמרו (שם שבועות ט) הביאו עלי הרצון פמליא שלו שהם בכלל שהם שוכנים אתו ושם ה' בקרבם ועל שמו יקראו כנודע ואם כן הם י"א ראשי חדשים מלבד ראש השנה שהוא יום הדין הכולל ולכן לא נזכר בראש השנה חטאת רא יו"ד ימים ההתוספות (עירובין מ ד"ה זכרון וביצה טז ד"ה הכל בר"ה ח ע"ב לה) כי אז אינה כפרה על מלאכי השרת רק הכפרה צורך לנו כי אנו נדונים ודי להפקיע עצמינו וא"כ י"א ראשי חדשים שהם כל היום יום דין בהם ג"כ היום יחשב לכפל וא"כ בי"א חדשים נשלם י"א יום שהחמה יתירה על הלבנה ולפ"ז בראש השנה נשלם שס"ד ימים כי חשב י"א ראשי חדשים לשני ימים הרי נשלם כל שנה קודם ראש השנה שס"ד וראש השנה יום שס"ה דלית ליה רשות להסטין ועל צבא מרום אין לשטן בראש השנה רשות להשטין ואז נגמרת חתימה שלהם אבל למטה שאין ראש חדש יום דין אם כן לא נשלמו שס"ד יום בראש השנה רק עד יום הכפור שאז יו"ד ימים לעשרים נחשבים וביום הכפור אז יום שס"ה אשר אין רשות למסטין ולכך אצלנו יום הכפור מופלג מראש השנה עשרה ימים כנ"ל וזהו כונת המדרש דמלאכי השרת שאלו אימת ראש השנה ואימת יום כפור כי אצלם יום כפור חל בחדא בראש השנה כי אז כבר נשלמו על ידי ראשי חדשים י"א יום כנ"ל והשיב הקב"ה אנו נרד למטה כי למטה אינו נשלם עד יום הכפור כי יו"ד ימים נחשבים לכפל והם משלימים כנ"ל וא"ש:

ובמדרש תהלים (שוח"ט ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו וגומר. יושב בשמים ישחק וגומר (תהלים ב, ב-ד). במדרש תהלים, א"ר ברכיה בשם רבי לוי, ארורים הם הרשעים שהם מקיימין עצה על ישראל, וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך. עשו אמר, שוטה היה קין שהרג את הבל בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה. אני איני עושה כן, אלא (בראשית כז, מא) יקרבו ימי אבל אבי. פרעה אמר, שוטה היה עשו שאמר כן, ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו. אני איני עושה כן, אלא עד דיהון דקיקין תחות כורסייא דאמהון אנא מחינא להון, הדא הוא דכתיב (שמות א, כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. המן הרשע אמר, פרעה היה שוטה שאמר כן, ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים והם פרות ורבות. אני איני עושה כן, אלא (אסתר ג, יג) להשמיד להרוג ולאבד כו'. גוג מגוג עתיד לומר, שוטים היו הראשונים שמעקיפין עצה על ישראל, ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים. אני איני עושה כן, אלא בתחילה אני מזווג לפטרון, ואח"כ אני חוזר על ישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים ב, ב) על ה' ועל משיחו. והקב"ה אומר להם, גוג מגוג לי אתם באים להזדווג, כמה נדודים יש לי לפני, וכמה רשפים וברקים ולפידים, ואני יוצא עמך במלחמה שנאמר (ישעיה מב, יג) ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה, מה כתיב שם (זכריה יד, ט) והיה ה' למלך על כל הארץ, עד כאן לשונו:

עשו אמר שהיה שוטה, כי למה לא חשב שיולד בדמותו וצלמו זרע אחר ויחזור עטרה ליושנה, כאשר היה באמת שנולד שת שממנו הושתת העולם. אני לא אעשה כן, וגם אראה בפרטיים לבטל עמוד שהעולם עומד עליו והוא עמוד התורה, דהיינו בהריגת יעקב איש תם יושב אוהלים. וזהו שאמר (בראשית כז, מא) יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי, כי המתין בשעה שיעקב יפסיק מן התורה, כי מלאך המות שרו של עשו אין לו שליטה בעת עסק התורה כעובדא דדוד המלך (שבת ל, א), וכעובדא דרב חסדא כו' (מכות י, א), וכשיקרבו ימי אבל, ואבל אסור לעסוק בתורה אז אזדווג לו: