Parshanut sur Le Deutéronome 18:6
וְכִֽי־יָבֹ֨א הַלֵּוִ֜י מֵאַחַ֤ד שְׁעָרֶ֙יךָ֙ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־ה֖וּא גָּ֣ר שָׁ֑ם וּבָא֙ בְּכָל־אַוַּ֣ת נַפְשׁ֔וֹ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהוָֽה׃
Lorsque le Lévite, quittant l’une de tes villes, une localité quelconque en Israël où il habite, viendra, de son plein gré, à l’endroit élu par le Seigneur,
משך חכמה
וכי יבא הלוי כו' אשר הוא גר שם. זה מורה כפי דעת ר"מ בסוף פ"ב דמכות דלא היו מעלין שכר ללוים, וכפי דאמר בירושלמי לבית דירה נתנו, פירוש ולא לנחלה, וזה דאמר אשר הוא גר שם, כמו גר אבל לא שהוא שלו לגמרי. ובזה יתפרש מה דפליגי ר"א ות"ק אם עושין מגרש עיר ומגרש שדה בשילהי ערכין דת"ק יליף מקרא דושדה מגרש עריהם לא ימכר, ור"א מחלק בין ערי הלוים לערי ישראל, משום דסבר דלבית דירה נתנו ולא למחלוקת, ולכן לא היו הרוצחים מעלים שכר ללוים, ומשו"ה לא היו הלוים מתודין (עיין פ"ה דמע"ש), ולכן אסורים לשנות מכפי שנתנו להם, אבל בערי ישראל דשלהן הן מותרין לעשות כאדם החפץ לעשות תוך שלו, ות"ק סבר דגם בלוים שלהן הן, לכן לא מחלק. ודו"ק.
Ask RabbiBookmarkShareCopy