Quotation_auto sur Daniel 7:9

ואמר כי יפליא. כי אחר שהאדם נמשך אחר התענוגים והבלי הזמן. פלא גמור יהיה אם יוכל להזיר עצמו מהם. אבל זה יהיה בנדר להזיר לה'. ובשביל אהבתו תהיה כוונתו. וכל מגמתו ראוי שיהיה לשבר העומד לעומתו. כי הוא הצר הצורר תמיד האדם בערמתו. ובזה יהיה קדוש לאלהיו. נזיר אלהים יהיה פרוש מן היין והשכר פן ישתה וישכח מחוקק. ובזה יהיה פרוש מכל מיני מדות הדין. ודבק בשם ה' וברחמיו. ולכן אמר בשמשון נזיר אלהים. שהיה ראוי להיות פרוש מכל מיני מדות הדין שהם רמז לחטא האדום. ולכן אמר בעשו שהוא שטן הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. כי אין תאותו אלא הלעטה ואכילה ושתיית היין. כאומרו הוי משכימי בבקר שכר ירדופו. שנראה להם שהם רודפים אחר השכר להשביע עצמם כפי הצורך. ואח"כ מאחרי בנשף יין ידליקם ויבער בהם כאש בנעורת. או יאמר יין ידליקם שהיין ומדות הדין והחטא האדום כיין. ידליקם וירדפם עד חובה אשר משמאל. כאומרם ז"ל עולה ומשטין יורד ונוטל נשמה. ולכן להפריש הנזיר מזה. אמר מיין ושכר יזיר. וכן תער לא יעבור על ראשו. לפי שהיא מדה"ד כאומרו יגלח ה' בתער השכירה. ובזה קדוש יהיה. דבק בשם ה' גדל פרע שער ראשו. לפי שהשער באיש הוא הודו והדרו. כדוגמא של מעלה כדכתיב שעריה כתלג חיוור. וכל זה תבין משער שמשון שהיה כחו והדרו ואחר שחטא סר כחו והדרו ושערו. וכן צוה לנזיר על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא דומה לכ"ג. ולכן אמר כי נזר אלהיו על ראשו כמו שאמר בכ"ג:

ונשא השעיר עליו, עליו הוא נושא ואין שאר השעירים עמו ועל מה שאר השעירים מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו ואיזו היא טומאת מקדש וקדשיו ששאר שעירים מכפרין עליו [שוגגים], מזידין בטומאת מקדש וקדשיו הרי הן בשעיר הפנימי מכאן אמרו את שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים הרי זה בעולה ויורד. יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד. אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר שנאמר מלבד חטאת הכפורים, על מה שזה מכפר זה מכבר מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה. את שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים דברי ר"י, ר"ש אומר שעירי הרגלים מכפרים אבל לא שעירי ראשי חדשים וכו' (ברמז תקל"ג). ונשא השעיר עליו נוטל הקדוש ברוך הוא כל עונותיהם של ישראל ונותנן על עעו הרשע שנאמר ונשא השעיר עליו ואין שעיר אלא עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר. את כל עונותם אמר עשו כמה כח יש לי שאתה נותן עלי כל עונות יעקב אחי, באותה שעה נוטל הקדוש ברוך הוא עונותם ונותנו על בגדיו ונעשו אדומים שנאמר מדוע אדום ללבושך, ישב ומכבסן עד שנעשו לבנים שנאמר לבושיה כתלג חור. אל ארץ גזרה (כתוב ברמז קט"ו). אברי שעיר המשתלח מה הן בהנאה רב ושמואל חד אמר מותרין וחד אמר אסורין. מאן דאמר מותרין דכתיב במדבר. ומאן דאמר אסורין דכתיב גזרה, ומאן דאמר אסורין האי מדבר מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא המדברה המדברה במדבר לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים. ואידך האי גזרה מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא אין גזרה אלא חתוכה.

וכי תבאו אל הארץ וגו' עץ חיים היא למחזיקים בה רב הונא בשם רב אחא שלא יהו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת ורוצה להשיאה לאחד אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא, א"ל אבא מתירא אני בדרך מפני הלסטים ובים מפני אפרטין, מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנו לבנו, אמר לו המקל הוה יהא בידך ואי אתה מיתירא מכל בריה. אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מתעסקין בתורה ואי אתם מתיראין מכל בריה וכו'. דרש רבי יהודה בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצוויך רק שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שמע בר קפרא אמר יפה דרש בן אחותי. ר' יהודה בר' סימון פתח אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא כתיב בים דרכך ושבילך במים רבים ואת אמרת אחרי ה' אלקיכם תלכו וגו', ובו תדבקון וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק. באש אותו שכתוב בו כי ה' אלקיך אש אכלה, כרסיה שביבין די נור וגו' ואת אמרת ובו תדבקון. אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחלה הדא הוא דכתיב ויטע ה' אלקים גן בעדן, אף אתם כשאתם נכנסין לארץ ישראל לא תתעסקו אל במטע תחלה כי תבואו אל הארץ ונטעתם. רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי פתח הגדלתי מעשי א"ל הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לאבות הראשונים הגדלתי מעשי לעשות לבניכם מה שהתניתי עמכם. בניתי לי בתים ובתים מלאים כל טוב. נטעתי לי כרמים כרמים וזיתים אשר לא נטעת. עשיתי לי ברכות מים ובורות חצובים אשר לא חצבת וגו'. עשיתי לי גנות ופרדסים ארץ חטה ושעורה. ונטעתי בהם עץ כל פרי כי תבואו אל הארץ ונטעתם. מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה דא תרנגולא אמר רבי לוי בערביא צווחין לתרנגולא שבוי, הדאתרנגולת כדהוה לה אפרוחים דקיקין היא מכנשא להון ויהבה לון תחות אגפיה ומשחנא להון ומעדרנא קדמיהון וכד אינון רברבין חד מנהון בעו מיקרב לוותה והיא נקרה ליה גו רישיה וא"ל זיל עדור לך בקלקלתא, כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה הבאר עולה והמן יורד והשליו מצוי וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן נוסע לפניהם, כיון שנכנסו לארץ, א"ל משה כל חד וחד מכון יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין שנאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. אדריינוס שחיק עצמות עבר באלין שבילי דטבריא וחמא חד גבר סבא קאים חציב חציבין, א"ל סבא סבא אי קרצת לא חשבת, א"ל קרצית וחשיכית ומה דהניא למרא שמיא למעבד יעביד. לישנא אחרינא אמר ליה אדריינוס אתה זקן עומד וטורח ומתיגע לאחרים. א"ל אדוני המלך הריני נוטע אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי ואם לאו יאכלו בני, עשה שלש שנים במלחמה וחזר לאחר שלש שנים, מה עשה אותו זקן נטל כלכלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקריב לפני אדריינוס, א"ל אדוני המלך קבל אלו התאנים שאני הוא אותו זקן שמצאת בהליכתך ואמרת אתה זקן מה אתה מצטער ומתיגע לאחרים, הרי כבר זיכני הקדוש ברוך הוא לאכול מפירות נטיעותי ואלו שבתוך הכלכלה מהם, אמר לעבדיו טלו אותה ממנו ומלאוה לו זהובים, עשו כך, נטל הזקן הכלכלה והתחיל הולך ומשבח בביתו לאשתו ולבניו וסח להם המעשה, היתה שכנתו עומדת שם ושמעה מה אמר הזקן, אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים והקדוש ברוך הוא נותן להם ומזמין להם טובה ואתה יושב בבית חשך באופל הרי שכן שלנו כבד להמלך בכלכלה של תאנים ומלא אותה לו זהובים ואתה עמוד טול סל גדול ומלא אותו מיני מגדים מתפוחים ותאנים ושאר פירות שהוא אוהב אותם הרבה וכבדו בהן אולי ימלא אותו לך זהובים כמו שעשה לשכנו הזקן, הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומלא אותו תפוחים ותאנים טעון על כתפיו וקרב לפני המלך ואמר לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב פירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים, אמר המלך לסרדינוטו טפחו אותן על פניו ועשאוהו דוגמא והלך לביתו ובוכה והיא סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים וראתה פניו נפוחות וגופו מושבר ומוכה, א"ל מה לך, אמר לה שמעתי לך והלכתי וכבדתי אותו באותו דורון וטפחו אותן על פני, אלו שמעתי לך והטלתי בו אתרוגין כבר היו מתרגמין את פני ואת כל גופי וכל כך למה ללמדך שהנשים מפילות את בעליהן, לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות. אמר שלמה את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם העלם כתיב שאילולי שהעלים הקדוש ברוך הוא מבני אדם יום המיתה לא היה אדם לא בונה ולא נוטע שהיה אומר למחר אני מת מה אני עומד ומתיגע בשביל אחרים, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב לא תאמרו נשב ולא נטע אלא כשם שנטעו אחרים לכם כך היו נוטעים לבניכם לכך נאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. זה שאמר הכתוב ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים, משל למלך שהיו לו פלגשים והיו לו מהן בנים הרבה והיה לו בן אחד מן מטרוניתא והיה מחבבו יותר מדאי, נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היה כל קלרין שלו עולה, שלח הבן ואמר לאביו לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים ולי נתת לי פרדסה זה היה לי ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך נתתיו אותו לך, כך הקדוש ברוך הוא ברא את אומות העולם שנאמר ששים המה מלכות אלו האומות, אחת היא יונתי זו כנסת ישראל, וחלק הקדוש ברוך הוא לאומות כל העולם שנאמר בהנחל עליון גוים, ונתן לישראל ארץ ישראל, ממנה הקרבנות ולחם הפנים, ממנה הבכורים: