Quotation_auto sur Le Deutéronome 23:18

לא תסגיר עבד אל אדוניו. מכאן אמרו המוכר עבדו לעו"א או לחוץ לארץ יצא בן חורין. אשר ינצל אליך מעם אדוניו לרבות גר תושב. עמך ישב ולא בעיר עצמו, בקרבך ולא (בספר) [בספר]. במקום אשר יבחר במקום שפרנסתו יוצא. באחת שעריך ולא בירושלים. כשהוא אומר באחד שעריך שלא יהא גולה מעיר לעיר. בטוב לו מנוה הרע לנוה היפה. ולא תוננו זו אונאת דברים. לא יהיה קדש (כתוב ברמז תקצ"ח). לא תהיה קדשה מבנות ישראל לא תהא מוזהר עליה בכנענים, [ולא יהיה קדש מבני ישראל לא תהא מוזהר עליו בכנענים], שהיה בדין ומה קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל, קדש חמור אינו דין שיהא מוזהר עליו, או חילוף אם קדש חמור אי אתה מוזהר עליו בכנענים, קדשה קלה אינו דין [שלא] תהא מוזהר [עליה בכנענים], ומה תלמוד לומר קדש, צריך לאומרו שאילו נאמר קדשה ולא נאמר קדש הייתי אומר אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל, קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו בכנענים, תלמוד לומר לא תהיה קדשה מבנות ישראל [ולא יהיה קדש מבני ישראל] אי אתה מוזהר עליו בכנענים. לא תביא אתנן, איזהו אתנן האומר לזונה הילך טלה זך באתננך אפילו הן מאה כולם אסורין, וכן האומר לחברו הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי רבי אומר אינו אתנן, וחכמים אומרים אתנן. ואיזהו מחיר כלב האומר לחברו הילך טלה זה תחת כלב זה, וכן שני שותפים שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב, שכנגד הכלב אסורין ושעם הכלב מותרים, אתנן הכלב ומחיר זונה הרי אלו מותרים שנאמר שנים ולא ארבעה, ולדותיהם מותרים שנאמר הם, הם ולא ולדותיהם. נתן לה כספים הרי אלו מותרין, יינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור, נתן לה מוקדשים הרי אלו מותרין עופות הרי אלו אסורים. שהיה בדין ומה אם המוקדשין שהמום פוסל בהם אין אתנן ומחיר חל עליהן, עוף שאין המום פוסל בו אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליו, תלמוד לומר לכל נדר להביא את העוף. אמר רב אחד אתנן זכור ואחד אתנן כל העריות אסור, חוץ מאתנן אשתו נדה, מאי טעמא זונה כתיב ואאשתו נדה לאו זונה היא. ולוי אמר אפילו אתנן אשתו נדה אסור, מ"ט תועבה [כתיב והא תועבה] היא, וללוי נמי והכתיב זונה, קסבר ההוא זונה ולא זונה, ורב זונה ולא זונה נפקא ליה מדתניא רבי אומר אין אתנן אסור אלא מעריות הבאות בעבירה אבל שנתן לאשתו בנדתה או שנתנה לו באתננו או שנתן לה שכר פקעתה כולן מותרין, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להפך. ורב האי תועבה מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדאביי זונה כותית אתננה אסור מ"ט יליף תועבה תועבה מעריות מה להלן עריות דלא תפסי בהם קדושין אף כאן זונה כותית דלא תפסי בה קדושין. וכהן הבא עליה אין לוקה עליה משום זונה, מ"ט דא"ק ולא יחלל זרעו מי שזרעו מיוחס אחריו יצאתה כותית דאין זרעו מיוחס אחריו, זונה ישראלית אתננה מותר מאי טעמא דהא תפסי בה קדושין. וכהן שבא עליה לוקה משום זונה מאי טעמא דהא זרעו מיוחס אחריו. ורבא אמר אחת זונה כותית ואחת זונה ישראלית אתננה אסור וכהן הבא עליה לוקה משום זונה, מאי טעמא יליף מהדדי מה זונה ישראלית בלאו אף זונה כותית בלאו, ומה אתנן כותית אסור אף אתנן זונה ישראלית אסור. נתן לה כספים ולקחה בהם בהמה מותרת מ"ט אתנן כתיב ולא כתיב באתנן ועוד היינו חילופן. תנו רבנן בית ה' אלקיך פרט לפרה שאינה באה לבית דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים לרבות את הריקועים. מאן חכמים ר' יוסי ברבי יהודה דתניא נתן לה זהב רבי יוסי ברבי יהודה אומר אין עושין אותה רקועין אפילו אחורי בית הכפורת. לכל נדר להביא את העוף ק"ו למוקדשין מעתה ומה אם עופות שאין המום פוסל בהם אתנן ומחיר חל עליהם, מוקדשין שהמום פוסל בהן אינו דין שיהא אתנן ומחיר חל עליהן, תלמוד לומר לכל נדר פרט לדבר הנדור. טעמא דמעטיה קרא הא לא מעטיה קרא הוה אמינא מוקדשין ליתסרו אמאי הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אמר רבי הושעיא בממנה על פסחו ורבי (יהודה) היא דתניא ואם ימעט הבית מהיות משה החייהו משה, מכדי אכילה ולא מכדי מקח, רבי אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו ומעותיו חולין שע"מ כן הקדישו ישראל את פסחיהן. נתן לה מוקדשין הרי אלו מותרין, עופות הרי אלו אסורין שהיה בדין ומה מוקדשין שהמום פוסל בהן אין אתנן ומחיר פוסל בהם וכו' (כדלעיל). נתן לה חטין באתננה ועשאתן סלת זיתים ועשאתן שמן, ב"ש אוסרין וב"ה מתירין, מ"ט דב"ש דכתיב גם שניהם לרבות שינוייהן, וב"ה (שניהם) [הם] ולא שנוייהם, וב"ש ההוא הם ולא ולדותיהם הוא דאתא, וב"ה תרי מפקי מינה הם ולא שנוייהם הם ולא ולדותיהם, וב"ה הכתיב גם, גם לב"ה קשיא. לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב לא שנא תלוש לא שנא מחובר. בית ה' אלקיך פרט לפרה שאינה באה לבית דברי רבי אליעזר, וחכ"א לרבות את הריקועין. איזהו אתנן זונה, האומר לזונה הילך טלה זה בשכרך אפילו מאה כולן אסורין. ומחיר כלב [הילך טלה זה תחת כלב זה]. יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה, יהא חייב, תלמוד לומר כי תועב ה, נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה, מה תועבה האמור להלן בשם זובח אף תועבה האמור כאן בשם זובח. נדר פרט לדבר הנדור, כשהוא אומר לכל נדר לרבות במה, יכול אפילו שכר פקעת יהא אסור, תלמוד לומר כי תועבת. לא תשיך (כתוב ברמז תרס"ו). כתיב מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו, אמר רב כגון שבור מלכא, אמר רב נחמן אמר לי הונא (כגון) [לא נצרכה אלא אפילו] רבית דנכרי. איתיבי רבא לרב נחמן לנכרי תשיך, מאי לאו תשוך, לא תשיך, לא סגיא דלא מינשיך ליה נכרי אלא לנכרי למעוטי ישראל, ישראל בהדיא כתיב ביה ולאחיך לא תשיך לעבור עליו בעשה ולא תעשה. איתיבי לוין מהם ומלוין אותם ברבית וכן בגר תושב, לא נצרכא אלא בכדי חייו, רבינא אמר הכא בת"ח עסקינן, טעמא מאי גזור רבנן לרבית דנכרי שמא ילמוד ממעשיו, וכיון דת"ח הוא לא גמר ממעשיו: