Quotation_auto sur La Genèse 43:43

ואמר כחום היום. ולא לצל היום. להורות שהצדיקים אינם חסים לא בצל השמש. כמאמרם ז"ל כנפים לארץ שנאמר הוי ארץ צלצל כנפים. כנפים לשחר שנאמר אשא כנפי שחר. כנפים לשמש שנאמר שמש צדקה ומרפא בכנפיה וכו'. לרמוז שקצת בני אדם טועים במחשבתם וחושבים שעולם כמנהגו נוהג והארץ שמנה וטובה. ויש לה כנפים וצל להסתופף בצלה מצד עצמה. וכן חושבים שהשמש הוא המנהיג הגדול ויש לו כנפים להנהיג העולם בסיבובו ולכתו. ונותן כנפים לשחר בענין שהזמן מונהג אתו. וכן שאר דעות הטועים. וכבר הארכתי בזה בפי' מגלת רות באומרו אשר באת לחסות תחת כנפיו. ולכן אמרו בזה המאמר שהצדיקים אינם חסים לא תחת כנפי השמש ולא בצל כנפי שחר ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הרוח. לפי שהם יודעים כי כולם ישא רוח ואין להם צל וחוזק מצד עצמם אלא מה שחננם בוראם. והוא יתברך מנהיג כולם. ובצל מי הם חסים בצל מי שאמר והיה העולם. וזהו ותחת כנפיו תחסה. וכן ובצל כנפיך אחסה. ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הארץ. ואין לוקחים מהם אלא מה שצריך לשמירת בריאות גופם. מעט צרי ומעט דבש ללקיחת תענוג. וזהו והוא יושב פתח האהל ולא לפנים ממחיצתו בבית. כחום היום ולא בצל השמש. אלא בצל כנפי השכינה. וזהו וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וחופפים עליו בצלם כמלאכי ה'. ולכן אמר ויאמר ה' אל נא תעבור מעל עבדך כמדבר עם השכינה. לפי שהמלאכים כולם הם אור לבושו של הקב"ה וכולם נאצלו ממנו. והוא והם דבר אחד בלי פירוד וחילוק. וכמו שפירשתי אצל מחנה אלהים זה:

ואני בבואי מפדן. לפי דעת המפרשים היה ראוי להיות מוקדם. ולכן פירושו אצלי שחוזר למאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. שפירושו יהיו לי כאלו אני הולדתים. וא"ת מאין לך זה. לזה אמר הטעם בזה לפי שבבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך קודם זמנה. כי מן הדין היה לי להוליד ממנה שני בנים אחרים בענין שיהיו י"ב שבטים. ולפי שמתה עלי בדרך קודם זמנה אני רוצה שיהיו אלו השני בנים שלך במקומם ויהיו לי כאלו היא הולידה אותם אבל השאר יקראו על שמך. ואמר ויאמר מי אלה. להורות על מה שאמרנו באמרו כראובן ושמעון יהיו לי. ולפי שיוסף התחנן אליו ואמר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה. ר"ל בזה המלכות. ולפי שהזמן והמקום והנושא שהייתי בו עבד ומלך ראוי שתברכם. ואמר קחם נא אלי ואברכם. לפי העת ולפי הזמן. וזהו קחם נא אלי. ואמר לא יוכל לראות. כלומר לא יוכל לראותם בטוב עין בעין כדי שתחול הברכה עליהם. ולכן וישק להם ויחבק להם. כדי להדביק מחשבתו בהם ולברכם. ואז א"ל ראה פניך לא פללתי. כלומר דברים הנמשכים ממך לא חשבתי לראות. ועכשיו הראה אותי השם במראה הנבואה. גם את זרעך והדברים הנמשכים מהם. וסיפר שלקחם יוסף לישבם הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו. ויעקב לא רצה בזה אלא שכל את ידיו כי מנשה הבכור. ורבינו יונה ז"ל פי' הבין את ידיו מידי יוסף כי מנשה הבכור. ולפי שהרגיש שהביא אליו מנשה בימינו. שכל וידע כי מנשה הבכור. או יהיה פירושו שכל את ידיו פועל יוצא והידים פעולות. כלומר נתן בשכל ידיו כאלו עשה בשכל ובחכמה מה שעשה. כי מנשה היה הבכור וראה בנבואתו שהיה קטן בברכה. וזה היה שכל ודבר גדול. כי אם היה נותן ימינו על ראש מנשה כן דרך העולם. וכן דעת התרגום אחכמינון לידוהי. ומענין זה השרש ניתן הסכל במרומים. ואע"פ שהוא כתוב בסמך וכבר כתבנו שעם הסמך ג"כ יתפרש כזה וכזה. ודעת המסרה כל לשון טפשותא הוא בס"מך חוץ מהוללות ושכלות שהוא בשי"ן ע"כ. וי"א שכל בידיו עם ידיו. שהיה לו דבר אלהי לכבד הקטן מהם על הגדול שבלא ראיה מכרת ומבדלת הצורות. שם ידו הימין על ראש הצעיר. להורות שהוא גדול בברכה אף כי מנשה הבכור. או יאמר שכל את ידיו. שכל בשכלו את ידי יוסף. בלוקחו את בניו להביאם אליו. שלוקח יוסף את אפרים בימינו כדי שיבא לשמאלו ואת מנשה בשמאלו כדי שיבא לימינו. וישלח יעקב את ימינו לנגד כוונת יוסף וישת אותה על ראש אפרים אע"פ שהוא הצעיר. גם שכל יוסף בידי אביו באיזה אופן יקח את בניו בידם להביאם אליו. כשישים אביו את ימינו על ראש הבכור ויקח הבכור בשמאלו להיות לימין אביו. ואביו ברוחו הנבואיי שם ימינו על ראש הצעיר. ובכאן היה ראוי שיאמר וירא יוסף כי ישית אביו. והפסיק ואמר ויברך את יוסף. לרמוז כי יעקב ראה מה שעשה ושחרה ליוסף. ולכן קפץ לברכו קודם שידבר יוסף כדי לקרר דעתו:

וישב אליהם וידבר אליהם קשות. כמו וישב משה אל ה'. ואמר להם עכשיו אני רואה שאתם מרגלים. ולכן אתם מפחדים ולא הסכמתם במאמרי. ואני רוצה לסלק המחלוקת מכם ויקח מאתם את שמעון. ואמר כי המליץ בינותם. לרמוז שחשבו שלא היה מבין לשון הקודש אחר שיוסף היה מליץ בין כל הבאים לשבור אוכל ומבין לשונם כאומרו שפת לא ידעתי אשמע. כ"ש שאשמע לשוני שהוא לשון קדש. ועוד אני סבור כי כשנפל זה המחלוקת ביניהם זה אומר ישאר פלוני וזה אומר ישאר פלוני. שמעון ולוי ידעו סוד הדבר וראו שכל אחיהם מבחוץ והם מבפנים. ונתחרטו מעונותיהם והודו על פשעיהם. ודברו זה עם זה ואמרו אבל אשמים אנחנו. כלומר באמת אנחנו אשמים וחייבים בדבר אחינו בשרנו שראינו צרת נפשו ולא שמענו אליו. ואחינו כולם מבחוץ ובעונינו באה לכולנו הצרה הזאת. ואז אמר להם ראובן כן אמרתם ואתם יודעים שהייתם מותרים ממני ולא שמעתם. ועכשיו גם דמו נדרש ממני ומכם. וכששמע יוסף דבריהם שב לדבר קשות עם כולם ולקח מאתם את שמעון בענין שלא יבינו הדבר. וזה לפי שהוא ידע האמת כי שמעון ולוי עשו לו כל זאת כמו שהודו עכשיו. ולפי ששמעון היה מסית ללוי כמו שכתבתי למעלה לקח מאתם את שמעון. ועוד לפי שהוא לקחו להשליכו לבור דכתיב ויקחהו וישליכו אותו הבורה ויקחהו כתיב בלא וא"ו. להורות כי אחד לקחו והוא שמעון. ולכן ויקח מאתם את שמעון. וזה נ"ל דרך האמת צלולה אחר שכתוב כאן ויאמרו איש אל אחיו. וכתיב במכירה ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא: שוב מצאתי בזוהר שהסכימו על זה ואמרו בזאת הפרשה. ויאמרו איש אל אחיו. מי הוא איש ומי הוא אחיו. איש זה שמעון דכתיב והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית. אחיו זה לוי דכתיב ביה ואת אחיו לא הכיר ע"כ. ובמדרש אמרו בתחלה כשאמר להם שלחו מכם אחד ולא אמר להם שיוליך תבואה לבתיהם לא קבלו ממנו. אמרו כל כך אנו מתעכבים עד שילך זה לארץ כנען וישוב. אם כן הוא בני בתינו מתים ברעב. אלא נעמוד כולנו עד נראה איך יפול דבר. כיון שאמר להם את האלהים אני ירא איני חפץ שימותו בתיכם ברעב. שאם אחד מכם ילך אינו יכול להוליך תבואה ע"י כלכם. אלא הא' מכם יאסר והט' ילכו. מיד קבלו ממנו הה"ד ויעשו כן. אח"כ סיפר שהלכו להם. ויפתח הא' את שקו הוא לוי שנשאר יחידי. כמאמרם ז"ל שהוצרך לפתוח שקו ולא האחרים. לפי שהאחרים קנו תבואה במצרים כולם לחמוריהם. ולוי לא היה דעתו מיושבת עליו משמעון ושכח והוצרך לפתוח שקו. ואמר וגם הנה באמתחתי כסף שמעון עם כספי. ויאמרו מה זאת עשה אלהים לנו. יצר הרע יסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. וסיפר שהגידו לו את כל הקורות אותם בלי תוספת ומגרעת. והכתוב פעם יחסר פעם יוסיף. וסיפר דברי יהודה לפי שהיו נכונים ונתישבו על לב יעקב לפי שא"ל אנכי אערבנו. וכן לפי שעצת יהודה היתה שימתינו עד שתכלה הפת מן הסל. ולכן א"ל כי לולי התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים. ולא אמר אלה פעמים אלא זה. דבר שהוא כפעמים. וזה שבנו שהוא כמו בשנו. כי אנחנו בבושה גדולה על שלא שבנו אליו. וכן ויעקבני זה פעמים ולא אמר אלא דבר א' שהוא כשתים. וזהו את בכרתי שמתחלף לברכתי:

ואמר בארון. להורות על מעלתו שהיה כמו ארון הברית אדון כל הארץ. וכמו שאמרו ב' ארונות היו מהלכים לפניהם במדבר והיו אומרים מה טיבו של ארון המת אצל ארון הקדש. והתשובה קיים זה מה שכתוב בזה. ואמר במצרים. להורות שהיתה ארץ טמאה ולכן לא נקבר בה. אלא הושם בארון במצרים לנס עמים. כי בזכותו יצאו ישראל ממצרים כמו שכתבתי למעלה. וזהו שאמרו ז"ל בזכות ארבעה דברים יצאו ישראל ממצרים שלא שינו שמם. ולא שינו את לשונם. ולא גילו מסתורים שלהם. ולא נפרצו בעריות. אחת היתה ופרסמה הכתוב דכתיב ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. ואולי על זה אמר למטה דן כמו שכתבתי למעלה בברכת דן שאמר שפיפון עלי אורח. על שמשון שטעה באשה זרה שנקראת אורח דכתיב אורח כנשים. והוא היה מדן וכן שלומית בת דברי למטה דן חטאה באורח הנשים הצנועות. ואלו הד' דברים שהיו בישראל כולם למדו מיוסף אביהם. לא שינו שמם כיוסף שלא שינה שמו דכתיב ויוסף היה במצרים. ולא שינו לשונם כיוסף דכתיב עדות ביהוסף שמו. ולא גילו מסתורים שלהם כיוסף שלא גילה לאביו סוד מכירתו. כמו שפירשנו למעלה בפסוק וטבוח טבח והכן ששמר יוסף עשרת הדברות עיין שם. ולא נפרצו בעריות כיוסף דכתיב ביה וימאן ויאמר אל אשת אדוניו. ואחר שבזכות אלו הד' הדברים יצאו ישראל ממצרים ואלו הדברים למדום מיוסף אביהם. אם כן בזכותו יצאו ישראל ממצרים. ולכן ויישם בארון במצרים לנס עמים. כי זה סימן הגאולה אחר שהשביעם והעליתם את עצמותי מזה אתכם. ובזה היו יודעים שהיו עתידים להגאל. ואפילו המצריים היו יודעים זה כמו שאמרו שהשליכו ארונו של יוסף בפרת כדי שלא יצאו ישראל ממצרים. ואולי שעל זה אמר ויישם בארון ב' שימות אחד במצרים ואחד בנילוס. ודרכי השם יתברך עמקו וכן היה ראוי ליוסף להיות בנילוס להגין על ילדי ישראל שהושלכו ביאור. ועל זה אמר מילדי העברים זה. זה משה דכתיב ביה כי זה משה האיש. והילד הב' היה יוסף שנאמר לו נסעו מזה. וזהו ילדי העברים. ולא ילד העברים. וכן היה ראוי ליוסף הצדיק להיות בנילוס במים טהורים ולא לעמוד בארץ טמאה כאומרם היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים וכו'. והלא אין שכינה שורה בארץ כשדים. לכן אמר על נהר כבר שהוא מקום טהרה ושם נראה אליו. וכן ראוי ליוסף הצדיק שיהיה בנהר פרת שהוא מקום טהרה. ולכן אמר ויישם בארון במצרים בב' יודי"ן. להורות על ב' שימות כמו שכתבתי:

או יאמר והיה כאשר תריד. כשתצטער באורך הזמן ולא תוכל לסבול המשא ופרקת עולו מעל צוארך. באורך הזמן יחטאו ישראל ותמשול עליהם. אבל אם הם יהיו טובים ואת אחיך תעבוד. ובזוהר כתבו הכי קרא שמו יעקב מלה בלי טעמא נפק רוקא מפומיה. רמזו בזה על רשעת עשו שאמר הכי קרא שמו ולא אמר לכן קרא שמו או לשון אחר. אלא הכי מלה בלי טעם. באופן שכשאמר' יצא הרוק מפיו כאומרו הכי לרמוז שבמר נפשו שלא היה יכול להרוג ליעקב רק למעול ולקלל במלכו ואלהיו ואביו. לומר כי אביו או אלוהו קראו יעקב מתחלה לעשות אלו הערמות והתחבולות. והתחבולה נראית אחת והם שתים. ולכן לא אמר ויעקבני אלה פעמים אלא זה פעמים. דבר אחד שהיא כשתים. וזהו את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי. ובכורתי הוא שוה באותיותיו. וכן כי עתה שבנו זה פעמים. לא אמר אלא פעמים. אלא זה דבר שהוא כשתים. שבנו כמו בשנו. כלומר כבר שבנו ולא היינו בבושת עם האיש. אחר כך אמר וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו. הרמז בזה כי עשו ידע והכיר בדברי אביו שהוא הסכים בברכה ומדעתו נתנה לו. ועם כל זה נטר איבה ליעקב וגזמו ואמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. וזה משל הדיוט אשם החמור וכו'. וזהו על הברכה אשר ברכו אביו:

הייתי ביום אכלני חורב. ההוא רעיא דהוה רעי חיותא אגודא דנהר פפא שריק חדא מנייהו נפלת לנהרא אתא לקמיה דרבה פטריה אמר מאי הוה ליה למעבד הא נטר כדנטרי אינשי וכו' הכא נמי דפטור א"ל אין. איתיביה עד מתי שומר שכר חייב לשמור כגון הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני [התם] בחזני מתא אטו יעקב אבינו מחזני מתא הוה הכי קאמר ליה ללבן נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא. הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני מה היה אומר רבי יהושע בן לוי אמר חמשה עשר שיר המעלות שבספר תהלים מה טעם שנאמר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל ישראל סבא. רבי שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים מה טעם שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא. לולי אלקי אבי אלקי אברהם כל מקום שנאמר לולי בזכות אבות והכתיב כי לולא התמהמהנו כל עצמן לא עלו אלא בזכות אבות שאילולי זכות אבות לא עלו משם לשלום. אית דמפיק לישנא אחרינא כל מקום שנאמר לולי בזכות אבות הוא בא חוץ מזה א"ל אף זה בזכות אבות בזכות קדושת השם בזכות תורה לולי תורתך שעשועי בזכות אמנה שנאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה'. ואת יגיע כפי ראה אלקים חביבה היא מלאכה מזכות אבות שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות. זכות אבות הצילה ממון לולי אלקי אבי וגו' כי עתה ריקם שלחתני. ומלאכה הצילה נפשות את עניי ואת יגיע כפי. ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנותי אמר רבי ראובן כלהון בנותיו היו הבנות בנותי הרי שתים ולבנותי הרי ארבע. ויקח יעקב אבן אמר ר' יוחנן כשן הזה של טבריא. ויאמר יעקב אל אחיו חד אח היה ליה ולואי קבריה אלא אלו בניו והיה קורא אותם אחיו צדיקים כיוצא בו גבורים כיוצא בו. אמר רבי יודן לבש אדם לבושו של אביו הרי הוא כיוצא בו. ויקרא לו לבן יגר שהדותא אמר רבי שמואל בר נחמן אל יהא לשון סורסי קלה בעיניך שבתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהקב"ה חולק לו כבוד. בתורה ויקרא לו לבן יגר שהדותא בנביאים כדנה תאמרון להום אלקיא די שמיא וארקא לא עבדו. בכתובים וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי. והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך כי יסתר אין כתיב כאן אלא כי נסתר עד כאן היינו רואים זה את זה. אם תענה את בנותי הרי שתים ואם תקח נשים על בנותי הרי שתים כולהון בנותיו היו:

הייתי ביום אכלני חורב. ההוא רעיא דהוה רעי חיותא אגודא דנהר פפא שריק חדא מנייהו נפלת לנהרא אתא לקמיה דרבה פטריה אמר מאי הוה ליה למעבד הא נטר כדנטרי אינשי וכו' הכא נמי דפטור א"ל אין. איתיביה עד מתי שומר שכר חייב לשמור כגון הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני [התם] בחזני מתא אטו יעקב אבינו מחזני מתא הוה הכי קאמר ליה ללבן נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא. הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני מה היה אומר רבי יהושע בן לוי אמר חמשה עשר שיר המעלות שבספר תהלים מה טעם שנאמר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל ישראל סבא. רבי שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים מה טעם שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא. לולי אלקי אבי אלקי אברהם כל מקום שנאמר לולי בזכות אבות והכתיב כי לולא התמהמהנו כל עצמן לא עלו אלא בזכות אבות שאילולי זכות אבות לא עלו משם לשלום. אית דמפיק לישנא אחרינא כל מקום שנאמר לולי בזכות אבות הוא בא חוץ מזה א"ל אף זה בזכות אבות בזכות קדושת השם בזכות תורה לולי תורתך שעשועי בזכות אמנה שנאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה'. ואת יגיע כפי ראה אלקים חביבה היא מלאכה מזכות אבות שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות. זכות אבות הצילה ממון לולי אלקי אבי וגו' כי עתה ריקם שלחתני. ומלאכה הצילה נפשות את עניי ואת יגיע כפי. ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנותי אמר רבי ראובן כלהון בנותיו היו הבנות בנותי הרי שתים ולבנותי הרי ארבע. ויקח יעקב אבן אמר ר' יוחנן כשן הזה של טבריא. ויאמר יעקב אל אחיו חד אח היה ליה ולואי קבריה אלא אלו בניו והיה קורא אותם אחיו צדיקים כיוצא בו גבורים כיוצא בו. אמר רבי יודן לבש אדם לבושו של אביו הרי הוא כיוצא בו. ויקרא לו לבן יגר שהדותא אמר רבי שמואל בר נחמן אל יהא לשון סורסי קלה בעיניך שבתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהקב"ה חולק לו כבוד. בתורה ויקרא לו לבן יגר שהדותא בנביאים כדנה תאמרון להום אלקיא די שמיא וארקא לא עבדו. בכתובים וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי. והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך כי יסתר אין כתיב כאן אלא כי נסתר עד כאן היינו רואים זה את זה. אם תענה את בנותי הרי שתים ואם תקח נשים על בנותי הרי שתים כולהון בנותיו היו:

ויוסף הורד מצרימה כתיב בחבלי אדם אמשכם זה יוסף וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור בעבותות אהבה שנאמר וישראל אהב את יוסף. ואהיה להם כמרימי עול שרוממתי צריו עליו ואיזו זו אשתו של פוטיפר. כל כך למה על לחיהם שהוציא דבר מלחיו שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה. וסוף ואט אליו אוכיל אני מטה עליו אכילות הרבה. ויוסף הוא השליט על הארץ ויוסף הורד מצרימה שליט בהון כמה דאת אמר וירד מים עד ים. כבשן כמה דאת אמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר. נסח יתהון מאתרייהו כמה דאת אמר וירדהו אל כפיו. ויוסף הורד הוריד אבינו יעקב משל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת מה עשו משכו בנה לפניה והיתה מהלכת על כרחה שלא בטובתה. כך היה ראוי יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אמר הקב"ה בני בכורי הוא ואני מורדי ותו בבזיון הריני מושך בנו לפניו והוא ירד אחריו בעל כרחו שלא בטובתו. מנא לן שהשכינה ירדה למצרים דכתיב ויהי ה' את יוסף. מצרימה תני בשם רב נחמן כל דבר שצריך למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה שעירה סדומה מצרימה חרנה. התיבון והכתיב ישובו רשעים לשאולה לאמבטי התחתונה שבשאול. ויקנהו הקנויין קונין. כל העבדים מחסרין בית רבן וזה ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. כל העבדים חשודין על הגזל וזה וילקט יוסף את כל הכסף. כל העבדים חשודין על הערוה וזה לא שמע אליה. כל העבדים רבן מאכילן בתרומה וזה האכיל את רבו תרומה דא"ר יהושע בן קרחה מבנות פוטיפר לקח אלעזר. [פוטיפר] הוא פוטיפרע [פוטיפר] שהיה מפטם פרים לע"ז פוטיפרע שהיה פוער עצמו לע"ז וכיון שירד יוסף לשם נעשה פוטינון. סריס פרע שנסתרס בגופו מלמד שלקחו לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו. משל לדוב שהיה משכל בבני המדינה אמר תברון ניביה כך מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה הדא הוא דכתיב כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו חסידו כתיב ואיזה זה יוסף צדיקא. לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב' ה בגופו. איש מצרי גבר ערום מה היתה ערמתו בכל מקום גרמני מוכר כושי וכאן כושי מוכר גרמני אין זה עבד א"ל הביאו לי ערב ואין הלשון הזה מיד אלא לשון ערב כמה דאת אמר אנכי אערבנו מידי וגו' וכתיב מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. עבדא זבין ובר אמתא מזבין ובר חורין עבד לתרוייהו:

וקראהו אסון בדרך הא בבית לא א"ר אליעזר בן יעקב מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. ואם אינך משלח לא נרד א"ל מה הוא אומר לנו דברים שלאמת ואנו משיבין אותו דברים של בטלה. תני רשב"א אומר בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן. אמר ר' אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זמני דכתיב יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו. ויאמר ישראל למה הרעותם לי מעולם לא אמר אבינו יעקב דבר של בטלה אלא כך אמר הקב"ה אני עסוק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי הוא דהוא אמר נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבור. ויאמרו שאול שאל האיש לנו אפילו עצי עריסתנו גלה לנו. ויאמר יהודה אל ישראל אביו אמר ליה מוטב שתהא נפש אחת בספק ולא כולם בודאי אנכי אערבנו כל הימים זה העולם הבא שכולו יום. אמר רב נחמן מנין לערב דמשתעבד שנאמר אנכי אערבנו מידי תבקשנו. מתקיף לה רב חסדא הא קבלן הוה דכתיב תנה אותו על ידי. אלא אמר רב יצחק מהכא לקח בגדו כי ערב זר וכתיב בני אם ערבת לרעך התרפס ורהב אם יש לך ממון התר לו פיסת היד ואם לאו הרבה עליו רעים. ואמר אליהם ישראל אביהם אם כן אפוא תאמר אותה חרדה שהחרדתי לאבא ויאמר מי אפוא הוא שנזדעזע עלי כאן. אמר רב יהודה אמר רב נדוי אפילו על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה דכתיב אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים וכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים. אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שהודה יהודה וזאת ליהודה מיד שמע ה' קול יהודה עאל אברי' לשפא ולא הוו קא עיילי ליה למתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו. לא הוה סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא ועזר מצריו תהיה:

קחו מזמרת הארץ ברים שהן מזמרין בעולם חלזון. חמר. קטף. ומורי. אגרי. מעט צרי בלסם קטף. ומעט דבש דבש בריא כאבן. [נכאת שעוה. ולוט מצטוכא]. בטנים ושקדים משח דבטנים ומשח דשקדים ומשח דלוזים. וכסף משנה קחו בידכם שמא הוקר השער. ואת הכסף המושב אמר להם הרי הדורון והרי הכסף והרי אחיכם. צריכיתון מילא אחרי אמרין ליה צלותך אנו בעין אמר לון ואי צלותי אתון בעין ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. אמר ר' יוסי בר חנינא מ"ד וטבוח טבח והכן טבוח טבח פרע להן בית השחיטה והכן טול גיד הנשה בפניהם כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח:

ואל שדי יתן לכם רחמים אשרי הגבר אשר תיסרנו יה אשר תיסרנו ה' אין כתיב כאן אלא יה. כזה שהוא נדון לפני הדיין והוא אומר יה. כך אבינו יעקב אומר מי שעתיד לומר ליסורין די יאמר לצרותי די. ואל שדי יתן לכם רחמים על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא לעת מצוי חשבון. משראה עקב אבינו שנתמצה בחשבון התחיל שופך תחנונים ואל שדי יתן לכם רחמים. ר' יהושע פתח קריא בגלות ואל שדי יתן לכם רחמים ויתן אותם לרחמים. לפני האיש זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה. ושלח לכם את אחיכם אלו עשרת השבטים. אחר שבט יהודה ובנימין. ואני כאשר שכלתי בחרבן ראשון שכלתי בחרבן שני לא אשכל עוד. ד"א ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש זה השלטון. ושלח לכם את אחיכם זה יוסף. אחר זה בנימין. שמעון כמשמעו. ואני כאשר שכלתי מיוסף שכלתי משמעון ולא אשכל עוד. ויקחו האנשים את המנחה וגו' אין והכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. הדא אמרין ששמר יוסף את השבת עד שלא תנתן. וידברו אליו פתח הבית מלמד שהיה דוחפן לפניהם והן דוחין אותו לחוץ. ויאמרו בי אדוני ירד ירדנו ירידה היא לנו בארצנו היינו מפרנסים אחרים ועכשיו אנו צריכים לפרנסתך. ויאמר לשלום לכם אל תיראו בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם מכל מקום כספכם בא אלי. ויוצא להם את שמעון הוה עביד כהדין צרצורא :

ויאמר השלום אביכם הזקן וכו' ר' חייא רבה חמא חד בבלאי אמר ליה מה עבד אבא א"ל אמך שייל בך א"ל אנא אמרי לך כדין ואת אמרת לי כדן אמר ליה שואלין על החיים ואין שואלין על המתים. כך השלום אביכם זה יעקב. הזקן אשר אמרתם זה יצחק. ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי. ויאמר אלקים יחנך בני לפי ששמענו חנינה בשאר שבטים ובבנימין לא שמענו שעדיין לא נולד והיכן שמענו בו חנינה כאן ויאמר אלקים יחנך בני. א"ר שמואל בר נחמן כיון שראה אותו יוסף מיד נתקררה דעתו וברכו באותה שעה אמר להם קרבוהו אצלי והיה שואל לו עד שהגיע לענין אחיו א"ל בני כלום יש לך אח אמר היה לי ואיני יודע היכן הוא יש לך אשה א"ל הן יש לי אשה ועשרה בנים אמר ליה ומה שמותן אמר ליה בלע ובכר ואשבל אמר ליה למה קראת להם שמות הללו אמר ליה על צרות אחי. בלע שנבלע בין האומות ואיני יודע היכן הוא. בכר שהיה בכור לי ולאמי. אשבל שנשבה מאביו והלך לו. גרא שהוא גר באכסניות ונעשה גר בארץ אחרת. נעמן שהיה נעים. מופים וחופים שהיה ראשו חפוי בין עובדי ע"א. וארד שירד ממדינה למדינה. ד"א בלע שנבלע ממני. אחי וראש שהיה אחי וראשי. מופים שהיה יפה מאד. חופים שהוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. וארד שהיה כורד של שושנים ד"א מופים וחופים מיום שגלה ממני לא חפפתי ולא שרקתי ועשיתי עצמי כאבל. באותה שעה נכמרו רחמיו של יוסף שנאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו'. וישבו לפניו הבכור כבכורתו נטל הגביע ועשה עצמו כאלו מריח אמר. יהודה שהוא מלך ישב בראש. ראובן שהוא בכור ישב אצלו. ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה. גד ואשר בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה. דן ונפתלי בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה אנא לית לי אימא והדין טליא לית ליה אימא אלא בלדתה מתה בגין כך ייתי רישיה לרישא דידי לפיכך ויתמהו האנשים מאד. וישא משת וגו' חמש ידות יוסף נתן לו חלקו וחלק אסנת וחלק מנשה וחלק אפרים וחלק עם אחיו הה"ד ותרב משאת בנימן וכו'. וישתו וישכרו עמו עמו שתו אבל חוץ ממנו לא שתו מיום שפרש יוסף מאחיו לא שתו יין אלא נזרו כולם מן היין ואף יוסף לא שתה יין עד אותו היום שנאמר ולקדקד נזיר אחיו. רבי יוסי בר חנינא אמר אף הן לא שתו שנאמר וישתו וישכרו עמו ואידך עמו הוא דלא הוה שתיין מיהא הוה. והאנשים שלחו אמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב עובדא הוה בחד דרומא דהות תמן חד פונדק דהוה קאים ולביש זוגוי בליליא והוה אמר לו למאן דהוה תמן פוקו דלוייתא אנא עביד לכון. והוו נפקין וליסטיא קדמין להון ומקפחין להון ופלגון עמיה. חד זמן איתקבל תמן רבי מאיר וקם ולביש זוגוי ואמר ליה קום דלוייתא אנא עביד לך אמר ליה אית לי אח ואנא יתיב ומסכי ליה אמר ליה אן הוא א"ל בבית כנישתא א"ל ומה שמיה ואנא אזיל וקרי יה א"ל כי טוב. כל ההוא ליליא אזל ההוא פונדק וצווח על פייל דכנשתא כי טוב כי טוב ולא היה בר נש עני ליה. לצפרא קם רבי מאיר ושרי חמריה למיזל. א"ל ההוא פונדקא אן הוא אחוך דאמרת לי א"ל הא אתי דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב. הם יצאו את העיר לא הרחיקו כד"א רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה אמר אם יתרחקון מן העיר אפילו מיל אחד אין כל בריה יכולה להחזירן. קום רדוף אחרי האנשים בעוד שאימת כרך עליהם. והשגתם בשי"ן כתיב שגש אותם בדברים אחד רך ואחד קשה. למה שלמתם רעה תחת טובה זה קשה. הלא זה אשר ישתה אדוני בו הרי רך. וכן עשה וישיגם וידבר אלהם שגש אותם בדברים. הן כסף אמר רבי שמעון זה אחד מעשרה קלים וחמורים שבתורה. הן כסף אשר מצאנו קל וחומר איך נגנוב. הן בני ישראל לא שמעו אלי ק"ו ואיך ישמעני פרעה. הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי. ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה. כי את רגלים רצתה וילאוך קל וחומר איך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן. הנה אנחנו פה ביהודה ירים קל וחומר אף כי נלך קעילה. הן צדיק בארץ ישולם קל וחומר אף כי רשע וחוטא. בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד קל וחומר בשאר מדינות המלך. ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא י' בני אדם שנמצאו בגנבה אין כולם בסירה אנכי איני עושה כן אלא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד. ויחפש בגדול החל ובקטן כלה שלא יאמרו יודע היה היכן הוא מונח. וימצא הגביע באמתחת בנימן כיון שנמצא אמרו לו הא גנבא בר גנבתא אמר להן יש כאן שעיר יש כאן אחים מוכרים אחיהם. ויקרעו שמלותם מנשה גרם לשבטים לקרע וכו' (כדלעיל). ויעמוס איש על חמורו כל אחד נסיב טעוניה בחד ידא וטעין על חמריה. וישובו העירה מטרפולין היתה ואת אמרת העירה מלמד שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר של עשרה בני אדם. ויבוא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם למוד היה לצאת בכל יום לבימה לדון ואותו יום לא הלך שלא לבייש את אחיו מפני מצריים. ויפלו לפניו ארצה לקיים החלום ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני בכסף הראשון. ומה נדבר בכסף השני. ומה נצטדק בגביע. ד"א מה נאמר במעשה תמר. ומה נדבר בבלהה. ומה נצטדק בגביע. מה נאמר שחטאנו גלוי וידוע שלא חטאנו. האלקים מצא את עון עבדיך מצא בעל השטר לגבות חובו. אמר ר' לוי כזה שהוא ממצה את החבית ומעמידה על שמריה. נצטדק הננו עבדים לאדוני (כתוב ברמז פ'). ויאמר חלילה לי נער פורפירא שלו ואמר חלילה לי מעשות זאת א"ל יוסף חס ושלום שאני חושד אתכם אלא הנער הזה חשוד שגנבו כדי לקסום על אחיו היכן הלך. האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד באותה שעה הפכו כל השבטים פניהם ממנו ומי עמד כנגדו הערב שנאמר ויגש אליו יהודה אמר שלמא דכלא נטופא. ורוח הקודש משיבה שלום רב לאוהבי תורתך וגו':

ויאמר השלום אביכם הזקן וכו' ר' חייא רבה חמא חד בבלאי אמר ליה מה עבד אבא א"ל אמך שייל בך א"ל אנא אמרי לך כדין ואת אמרת לי כדן אמר ליה שואלין על החיים ואין שואלין על המתים. כך השלום אביכם זה יעקב. הזקן אשר אמרתם זה יצחק. ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי. ויאמר אלקים יחנך בני לפי ששמענו חנינה בשאר שבטים ובבנימין לא שמענו שעדיין לא נולד והיכן שמענו בו חנינה כאן ויאמר אלקים יחנך בני. א"ר שמואל בר נחמן כיון שראה אותו יוסף מיד נתקררה דעתו וברכו באותה שעה אמר להם קרבוהו אצלי והיה שואל לו עד שהגיע לענין אחיו א"ל בני כלום יש לך אח אמר היה לי ואיני יודע היכן הוא יש לך אשה א"ל הן יש לי אשה ועשרה בנים אמר ליה ומה שמותן אמר ליה בלע ובכר ואשבל אמר ליה למה קראת להם שמות הללו אמר ליה על צרות אחי. בלע שנבלע בין האומות ואיני יודע היכן הוא. בכר שהיה בכור לי ולאמי. אשבל שנשבה מאביו והלך לו. גרא שהוא גר באכסניות ונעשה גר בארץ אחרת. נעמן שהיה נעים. מופים וחופים שהיה ראשו חפוי בין עובדי ע"א. וארד שירד ממדינה למדינה. ד"א בלע שנבלע ממני. אחי וראש שהיה אחי וראשי. מופים שהיה יפה מאד. חופים שהוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. וארד שהיה כורד של שושנים ד"א מופים וחופים מיום שגלה ממני לא חפפתי ולא שרקתי ועשיתי עצמי כאבל. באותה שעה נכמרו רחמיו של יוסף שנאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו'. וישבו לפניו הבכור כבכורתו נטל הגביע ועשה עצמו כאלו מריח אמר. יהודה שהוא מלך ישב בראש. ראובן שהוא בכור ישב אצלו. ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה. גד ואשר בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה. דן ונפתלי בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה אנא לית לי אימא והדין טליא לית ליה אימא אלא בלדתה מתה בגין כך ייתי רישיה לרישא דידי לפיכך ויתמהו האנשים מאד. וישא משת וגו' חמש ידות יוסף נתן לו חלקו וחלק אסנת וחלק מנשה וחלק אפרים וחלק עם אחיו הה"ד ותרב משאת בנימן וכו'. וישתו וישכרו עמו עמו שתו אבל חוץ ממנו לא שתו מיום שפרש יוסף מאחיו לא שתו יין אלא נזרו כולם מן היין ואף יוסף לא שתה יין עד אותו היום שנאמר ולקדקד נזיר אחיו. רבי יוסי בר חנינא אמר אף הן לא שתו שנאמר וישתו וישכרו עמו ואידך עמו הוא דלא הוה שתיין מיהא הוה. והאנשים שלחו אמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב עובדא הוה בחד דרומא דהות תמן חד פונדק דהוה קאים ולביש זוגוי בליליא והוה אמר לו למאן דהוה תמן פוקו דלוייתא אנא עביד לכון. והוו נפקין וליסטיא קדמין להון ומקפחין להון ופלגון עמיה. חד זמן איתקבל תמן רבי מאיר וקם ולביש זוגוי ואמר ליה קום דלוייתא אנא עביד לך אמר ליה אית לי אח ואנא יתיב ומסכי ליה אמר ליה אן הוא א"ל בבית כנישתא א"ל ומה שמיה ואנא אזיל וקרי יה א"ל כי טוב. כל ההוא ליליא אזל ההוא פונדק וצווח על פייל דכנשתא כי טוב כי טוב ולא היה בר נש עני ליה. לצפרא קם רבי מאיר ושרי חמריה למיזל. א"ל ההוא פונדקא אן הוא אחוך דאמרת לי א"ל הא אתי דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב. הם יצאו את העיר לא הרחיקו כד"א רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה אמר אם יתרחקון מן העיר אפילו מיל אחד אין כל בריה יכולה להחזירן. קום רדוף אחרי האנשים בעוד שאימת כרך עליהם. והשגתם בשי"ן כתיב שגש אותם בדברים אחד רך ואחד קשה. למה שלמתם רעה תחת טובה זה קשה. הלא זה אשר ישתה אדוני בו הרי רך. וכן עשה וישיגם וידבר אלהם שגש אותם בדברים. הן כסף אמר רבי שמעון זה אחד מעשרה קלים וחמורים שבתורה. הן כסף אשר מצאנו קל וחומר איך נגנוב. הן בני ישראל לא שמעו אלי ק"ו ואיך ישמעני פרעה. הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי. ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה. כי את רגלים רצתה וילאוך קל וחומר איך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן. הנה אנחנו פה ביהודה ירים קל וחומר אף כי נלך קעילה. הן צדיק בארץ ישולם קל וחומר אף כי רשע וחוטא. בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד קל וחומר בשאר מדינות המלך. ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא י' בני אדם שנמצאו בגנבה אין כולם בסירה אנכי איני עושה כן אלא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד. ויחפש בגדול החל ובקטן כלה שלא יאמרו יודע היה היכן הוא מונח. וימצא הגביע באמתחת בנימן כיון שנמצא אמרו לו הא גנבא בר גנבתא אמר להן יש כאן שעיר יש כאן אחים מוכרים אחיהם. ויקרעו שמלותם מנשה גרם לשבטים לקרע וכו' (כדלעיל). ויעמוס איש על חמורו כל אחד נסיב טעוניה בחד ידא וטעין על חמריה. וישובו העירה מטרפולין היתה ואת אמרת העירה מלמד שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר של עשרה בני אדם. ויבוא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם למוד היה לצאת בכל יום לבימה לדון ואותו יום לא הלך שלא לבייש את אחיו מפני מצריים. ויפלו לפניו ארצה לקיים החלום ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני בכסף הראשון. ומה נדבר בכסף השני. ומה נצטדק בגביע. ד"א מה נאמר במעשה תמר. ומה נדבר בבלהה. ומה נצטדק בגביע. מה נאמר שחטאנו גלוי וידוע שלא חטאנו. האלקים מצא את עון עבדיך מצא בעל השטר לגבות חובו. אמר ר' לוי כזה שהוא ממצה את החבית ומעמידה על שמריה. נצטדק הננו עבדים לאדוני (כתוב ברמז פ'). ויאמר חלילה לי נער פורפירא שלו ואמר חלילה לי מעשות זאת א"ל יוסף חס ושלום שאני חושד אתכם אלא הנער הזה חשוד שגנבו כדי לקסום על אחיו היכן הלך. האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד באותה שעה הפכו כל השבטים פניהם ממנו ומי עמד כנגדו הערב שנאמר ויגש אליו יהודה אמר שלמא דכלא נטופא. ורוח הקודש משיבה שלום רב לאוהבי תורתך וגו':

ויאמר השלום אביכם הזקן וכו' ר' חייא רבה חמא חד בבלאי אמר ליה מה עבד אבא א"ל אמך שייל בך א"ל אנא אמרי לך כדין ואת אמרת לי כדן אמר ליה שואלין על החיים ואין שואלין על המתים. כך השלום אביכם זה יעקב. הזקן אשר אמרתם זה יצחק. ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי. ויאמר אלקים יחנך בני לפי ששמענו חנינה בשאר שבטים ובבנימין לא שמענו שעדיין לא נולד והיכן שמענו בו חנינה כאן ויאמר אלקים יחנך בני. א"ר שמואל בר נחמן כיון שראה אותו יוסף מיד נתקררה דעתו וברכו באותה שעה אמר להם קרבוהו אצלי והיה שואל לו עד שהגיע לענין אחיו א"ל בני כלום יש לך אח אמר היה לי ואיני יודע היכן הוא יש לך אשה א"ל הן יש לי אשה ועשרה בנים אמר ליה ומה שמותן אמר ליה בלע ובכר ואשבל אמר ליה למה קראת להם שמות הללו אמר ליה על צרות אחי. בלע שנבלע בין האומות ואיני יודע היכן הוא. בכר שהיה בכור לי ולאמי. אשבל שנשבה מאביו והלך לו. גרא שהוא גר באכסניות ונעשה גר בארץ אחרת. נעמן שהיה נעים. מופים וחופים שהיה ראשו חפוי בין עובדי ע"א. וארד שירד ממדינה למדינה. ד"א בלע שנבלע ממני. אחי וראש שהיה אחי וראשי. מופים שהיה יפה מאד. חופים שהוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. וארד שהיה כורד של שושנים ד"א מופים וחופים מיום שגלה ממני לא חפפתי ולא שרקתי ועשיתי עצמי כאבל. באותה שעה נכמרו רחמיו של יוסף שנאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו'. וישבו לפניו הבכור כבכורתו נטל הגביע ועשה עצמו כאלו מריח אמר. יהודה שהוא מלך ישב בראש. ראובן שהוא בכור ישב אצלו. ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה. גד ואשר בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה. דן ונפתלי בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה אנא לית לי אימא והדין טליא לית ליה אימא אלא בלדתה מתה בגין כך ייתי רישיה לרישא דידי לפיכך ויתמהו האנשים מאד. וישא משת וגו' חמש ידות יוסף נתן לו חלקו וחלק אסנת וחלק מנשה וחלק אפרים וחלק עם אחיו הה"ד ותרב משאת בנימן וכו'. וישתו וישכרו עמו עמו שתו אבל חוץ ממנו לא שתו מיום שפרש יוסף מאחיו לא שתו יין אלא נזרו כולם מן היין ואף יוסף לא שתה יין עד אותו היום שנאמר ולקדקד נזיר אחיו. רבי יוסי בר חנינא אמר אף הן לא שתו שנאמר וישתו וישכרו עמו ואידך עמו הוא דלא הוה שתיין מיהא הוה. והאנשים שלחו אמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב עובדא הוה בחד דרומא דהות תמן חד פונדק דהוה קאים ולביש זוגוי בליליא והוה אמר לו למאן דהוה תמן פוקו דלוייתא אנא עביד לכון. והוו נפקין וליסטיא קדמין להון ומקפחין להון ופלגון עמיה. חד זמן איתקבל תמן רבי מאיר וקם ולביש זוגוי ואמר ליה קום דלוייתא אנא עביד לך אמר ליה אית לי אח ואנא יתיב ומסכי ליה אמר ליה אן הוא א"ל בבית כנישתא א"ל ומה שמיה ואנא אזיל וקרי יה א"ל כי טוב. כל ההוא ליליא אזל ההוא פונדק וצווח על פייל דכנשתא כי טוב כי טוב ולא היה בר נש עני ליה. לצפרא קם רבי מאיר ושרי חמריה למיזל. א"ל ההוא פונדקא אן הוא אחוך דאמרת לי א"ל הא אתי דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב. הם יצאו את העיר לא הרחיקו כד"א רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה אמר אם יתרחקון מן העיר אפילו מיל אחד אין כל בריה יכולה להחזירן. קום רדוף אחרי האנשים בעוד שאימת כרך עליהם. והשגתם בשי"ן כתיב שגש אותם בדברים אחד רך ואחד קשה. למה שלמתם רעה תחת טובה זה קשה. הלא זה אשר ישתה אדוני בו הרי רך. וכן עשה וישיגם וידבר אלהם שגש אותם בדברים. הן כסף אמר רבי שמעון זה אחד מעשרה קלים וחמורים שבתורה. הן כסף אשר מצאנו קל וחומר איך נגנוב. הן בני ישראל לא שמעו אלי ק"ו ואיך ישמעני פרעה. הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי. ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה. כי את רגלים רצתה וילאוך קל וחומר איך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן. הנה אנחנו פה ביהודה ירים קל וחומר אף כי נלך קעילה. הן צדיק בארץ ישולם קל וחומר אף כי רשע וחוטא. בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד קל וחומר בשאר מדינות המלך. ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא י' בני אדם שנמצאו בגנבה אין כולם בסירה אנכי איני עושה כן אלא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד. ויחפש בגדול החל ובקטן כלה שלא יאמרו יודע היה היכן הוא מונח. וימצא הגביע באמתחת בנימן כיון שנמצא אמרו לו הא גנבא בר גנבתא אמר להן יש כאן שעיר יש כאן אחים מוכרים אחיהם. ויקרעו שמלותם מנשה גרם לשבטים לקרע וכו' (כדלעיל). ויעמוס איש על חמורו כל אחד נסיב טעוניה בחד ידא וטעין על חמריה. וישובו העירה מטרפולין היתה ואת אמרת העירה מלמד שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר של עשרה בני אדם. ויבוא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם למוד היה לצאת בכל יום לבימה לדון ואותו יום לא הלך שלא לבייש את אחיו מפני מצריים. ויפלו לפניו ארצה לקיים החלום ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני בכסף הראשון. ומה נדבר בכסף השני. ומה נצטדק בגביע. ד"א מה נאמר במעשה תמר. ומה נדבר בבלהה. ומה נצטדק בגביע. מה נאמר שחטאנו גלוי וידוע שלא חטאנו. האלקים מצא את עון עבדיך מצא בעל השטר לגבות חובו. אמר ר' לוי כזה שהוא ממצה את החבית ומעמידה על שמריה. נצטדק הננו עבדים לאדוני (כתוב ברמז פ'). ויאמר חלילה לי נער פורפירא שלו ואמר חלילה לי מעשות זאת א"ל יוסף חס ושלום שאני חושד אתכם אלא הנער הזה חשוד שגנבו כדי לקסום על אחיו היכן הלך. האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד באותה שעה הפכו כל השבטים פניהם ממנו ומי עמד כנגדו הערב שנאמר ויגש אליו יהודה אמר שלמא דכלא נטופא. ורוח הקודש משיבה שלום רב לאוהבי תורתך וגו':

בני אם ערבת לרעך אמר רבי חנינא ברח מן שלש והדבק בשלש ברח מן הפקדונות ומן המאונים ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו והדבק בחליצה ובהיתר נדרים ובהבאת שלום בין אדם לחבירו. אמר ר' שמעון בר אבא לית שמיה פקדון אלא פוק דין. ד"א בני אם ערבת לרעך זה יהודה שנאמר אנכי אערבנו. נוקשת באמרי פיך אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים. עשה זאת אפוא בני והנצל התרפס בעפר רגליו. ורהב רעך המליכהו עליך. ויגש אליו יהודה כי הנה המלכים נועדו זה יהודה ויוסף שנתועדו יחדו. עברו יחדו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. המה ראו כן תמהו ויתמהו האנשים איש אל רעהו. נבהלו נחפזו ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו'. רעדה אחזתם אלו השבטים אמרו מלכים מדיינים זה עם זה מאי איכפת לנו. ויגש אליו יהודה אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף. ורוח לא יבוא ביניהם אלו הן השבטים אמרו המלכים וגו'. תפוחי זהב במשכיות כסף תרגם עקילס הגר חזורין [דדהב] בגו דסקרין [דכסף]. דבר דבור על אפניו מה האופן מראה פנים בכל צד כך היו דבריו של יהודה נראין לכל צד בשעה שדיבר עם יוסף. ויגש אליו יהודה מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה משל לבור שהיו מימיה יפין ועמוקין ולא היה בריה יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימא בנימא ודלה ושתה הימנה התחילו הכל דולין ושותין הימנה כך לא זז יהודה משיב דבר ליוסף עד שעמד על לבו. ויגש אליו יהודה הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר [חורש] זה יהודה ארכיב אפרים יחרוש יהודה. בקוצר זה יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים. ודורך ענבים זה יהודה כי דרכתי לי יהודה. במושך הזרע זה יוסף שמשך זרעו של יעקב והורידן למצרים. והטיפו ההרים עסיס אלו השבטים אמרו מלכים וכו'. ויגש אליו יהודה החכמה תעוז לחכם אמר ר' יוחנן בשעה שתפס יוסף את בנימין א"ל יהודה בנימין אתה תפוס ושלום יש בבית אבא מיד כעס יהודה ושאג בקול רם והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ושאגו שניהם יחד ובקשו ארץ מצרים להפך. עליהם אמר איוב שאגת אריה זה יהודה שנאמר גור אריה יהודה. וקול ליש זה חושים בן דן שנאמר ולדן אמר דן גור אריה. ושני כפירים נתעו אלו גבורי יוסף וכיון שצעק יהודה נשרו שניהם של כולם. אמר ר' לוי אף אחיו כיון שראו יהודה כועס אף [הם ] נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים שנאמר ליש אובד מבלי טרף ובני לביא וגו'. ליש אובד מבלי טרף זה יהודה שמסר עצמו על בנימין אמר שמא ימחול לי הקב"ה אותו עון שאמרתי לאבא טרף טרף יוסף. ובני לביא יתפרדו אלו אחיו שנתמלאו חמה על יוסף. כיון שראה יוסף סימנין של יהודה שהוא כועס מיד נזדעזע ואמר אוי לי שמא יהרגני ומהו סימנין של יהודה עינו של ימין זולגת דם ויש אומרים חמשה לבושים היה לבוש ונימא היתה לו בלבו וכיון שהיה כועס היתה קורעת כולן ויוצאת. מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהוא יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות אמר יהודה גם זה גבור כמותנו. באותה שעה אחז יהודה החרב וביקש לשלפה ואינה נשלפת. אמר בודאי ירא שמים הוא זה לכך נאמר החכמה תעוז לחכם זה יוסף. מעשרה שליטים אלו עשרת אחיו. ויגש אליו יהודה רבי יהודה אומר הגשה למלחמה כמה דאת אמר ויגש יואב והעם אשר אתו למלחמה. רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס כמה דאת אמר] ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו ורבנן אמרי הגשה לתפלה ויגש אליהו. רבי אלעזר פשט להון אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא ואם לתפלה אני בא. רבי מאיר אומר אין ויגש אלא לשון שלום שנאמר ויגשו וגו' וישאל להם לשלום. ר' יהודה אומר אין ויגש אלא לשון תנחומין שנאמר ויגש וישק לו. רבי נחמיה אומר אין ויגש אלא לשון קרבן שנאמר ויגש את פר החטאת. רבי יוסי אומר אין ויגש אלא לשון נזיפה שנאמר ויאמרו גש הלאה. רבי נתן אומר אין ויגש אלא לשון משמוש שנאמר גשה נא ואמשך בני. ויאמר בי אדוני בי ולא בו. אם למלחמה אנא טב. ואם לשמשא אנא טב. ואם למפצע קיסין אנא טב. ד"א בי אדוני בייא את מעביר עלינו אתמול אמרת לנו הורידהו אלי ואשימה עיני עליו זו הוא שימת עין זו היא סמיות עין בנימוסות שלנו כתיב ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו לשלם. ידבר נא עבדך דבר יכנסו דברי באזניך זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים. הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת. אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה הזהר שלא תחול בך קללה אחת ואותו האיש מת. שנים ממנו נכנסו לכרך גדול והחריבוה בעבור נקבה אחת וכאן בשביל זכר על חיבת עין בא על אכסניא של הקב"ה שנאמר ובין כתפיו שכן על אחת כמה וכמה. ידבר נא עבדך דבר דבר אני מוציא מפי ומכניס דבר בנא. בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היה מכניס עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן אבק כי כמוך כפרעה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אתה גוזר ואינו מקיים. ומה פרעה להוט אחר זכרים אף אתה להוט אחר זכרים ומה פרעה מלך ואת שני לו אף אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו. ואם אני שולף חרבי ממך אני מתחיל ובפרעה אני מסיים. אילו אמר מפרעה אני מתחיל ובך אני מסיים היה מניחו. כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל הפלטין. אמר דין רפש מדבית אבא כיון דחמא כן שרי משתעי רכיכין אדוני שאל את עבדיו. ד"א ויגש אליו יהודה נכנסו לתוכחות אמר יהודה לנפתלי קפוץ וראה כמה שווקים יש במצרים קפץ וראה אמר שנים עשר שווקים אמר כל אחד ואחד יחריב שלו ואני אחריב שלשה. א"ל יוסף מצרים לא כשכם אם תחריב מצרים תחריב את כל העולם דכתיב כגן ה' כארץ מצרים. כי כמוך כפרעה אם אשלוף חרבי אהרוג את כל מצרים אמר יוסף אם אתה מוציאה אכרוך אותה על צוארך. א"ל יהודה אני פותח פי ובולעך א"ל יוסף אם תפתח את פיך אני סותמו באבן. א"ל אם אלך אל אבי מה אומר לו. אמור לו הלך החבל אחר הדלי. התחיל יהודה כועס שלא הבין החידה שגר יוסף לפרעה שישלח לו שלש מאות גבורים אמר בשבועה שבשקר דן אותנו. א"ל יוסף שקר לשקרי בשקר העליתם לאחיכם בבור. אמר ליה יהודה נור דשכם דליק בלבי. אמר נור דתמר כלתך אנן מנהרין. א"ל תגרום שאצבע שוקי מצרים בדם. א"ל נהוגים אתם בדבר שצבעתם הכתנת בדם. כיון שראה יוסף שרצה להחריב מצרים נתודע לאחיו ביקשו להרגו בא מלאך ופזרן בארבע פנות הבית. צוח יהודה קול אחד ונפלו כל שרי מצרים והפילו החיות ויוסף נפל מן הספסל ונפלו שיניהם של שלש מאות גבורים והפכו פניהם ולא חזרו עד יום מותן אף פרעה נפל מכסאו שנאמר והקול נשמע בית פרעה:

זאב וטלה ירעו כאחד זאב זה בנימין שנאמר בנימין זאב יטרף. טלה אלו השבטים שנאמר שה פזורה. ירעו כאחד אימתי כשיבוא בנימין עמהם והיה יעקב אומר להם לא ירד בני עמכם וכיון שירד עמהם היו מצניעין אותו ומשמרין אותו. וכן יוסף אומר להם וירא את בנימין אחיו בן אמו. אריה זה יהודה שנאמר גור אריה יהודה. כבקר זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו נמצאו אוכלים כאחד שנאמר וישבו לפניו הבכור כבכורתו.

יכול יצא אדם ידי חובתו בטבל שלא נתקן כל צרכו שלא נטל ממנו מעשר עני. תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ וגו' מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ. יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל. יכול יהא אדם יוצא ידי חובתו במעשר שני בירושלים. תלמוד לומר לחם עוני מי שנאכל בעוני יצא זה שאינו נאכל בעוני אלא בשמחה דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מצות מצות ריבה. אם כן מה תלמוד לומר לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש. מאי טעמא דרבי עקיבא מי כתיב עוני עני כתיב. ורבי יוסי הגלילי מי קרי עני עוני קרי. ורבי עקיבא הא דקרי עוני כדשמואל דאמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים. והני מילי ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני לשין. כדרבי יהושע בן לוי אמר לבניו יומא קמא לא תלושו לי בדובשא מכאן ואילך לושו לי בדובשא. יכול יצא אדם ידי חובתו בביכורים. תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות. מצה הנאכלת בכל מושבות יצאו ביכורים שאין נאכלין בכל מושבות אלא בירושלים דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר יכול שאני מוציא אף מעשר שני תלמוד לומר מצות מצות ריבה. מה ראית לרבות מעשר שני ולהוציא ביכורים מרבה אני מעשר שני שיש לו היתר בכל מושבות. דאמר רבי אלעזר מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלים. תלמוד לומר כי לא תוכל שאתו ואין שאתו אלא אכילה שנאמר וישא משאת מאת פניו. ורבי יוסי הגלילי תיפוק ליה מלחם עוני מי שנאכל בעוני יצא זה שנאכל בשמחה סבר לה כרבי שמעון דאמר ביכורים מותרין לאונן. תנו רבנן לחם עוני פרט לחלוט ואשישה. יכול לא יצא ידי חובתו אלא בפת הדראה תלמוד לומר מצות מצות ריבה ואפילו כמצתו של שלמה. מושבות דכתב רחמנא גבי מצה למה לי. איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא קמשמע לן. ויקרא משה לכל זקני ישראל מגיד שעשאן בית דין. ויאמר אליהם הדיבור מפי משה לאמר לכל ישראל דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר הדיבור מפי משה לאמר לזקנים וזקנים לאמר לכל ישראל. נם לו רבי יאשיה מה נשתנה הדיבור הזה מכל הדברות שבתורה. שכל הדברות שבתורה הדיבור מפי משה לאמר לכל ישראל אף כאן הדיבור מפי משה לאמר לכל ישראל. ומה תלמוד לומר ויאמר אליהם אלא שמשה חלק כבוד לזקנים וכן הקב"ה אמר לו חלק כבוד לזקנים. שנאמר לך ואספת את זקני ישראל. וכן עשה משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל. משכו וקחו לכם צאן משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו. רבי יוסי הגלילי אומר משכו ידיכם מעבודת אלילים והדבקו במצוות. רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך שלעולם נמנין על הפסח ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט. ובלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא. רבי יצחק אמר בא הכתוב ללמד על בהמה דקה שתהא נקנית במשיכה. ושחטו הפסח מצוה שישחטנו לשמו אבל אם שחטו שלא לשמו עבר על המצוה. יכול יהא כשר תלמוד לומר משכו וקחו שנה עליו הכתוב לפסול. מכאן אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת:

ויקח משה את עצמות יוסף משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול הימנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו. תנו רבנן בוא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל נתעסקו בבזה והוא נתעסק במצות שנאמר חכם לב יקח מצוות. ומנין היה יודע משה היכן יוסף קבור. אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור. אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצריים ושקעוהו בנהר נילוס כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שגואל את ישראל והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה את עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו נקיים משבועה. מיד צף ארונו של יוסף ואל תתמה שהרי כתיב ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר וגו' אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל. והרי דברים קל וחומר ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף מפניו. מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה. רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד שם ואמר יוסף יוסף וכו' מיד נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו. קשו קראי אהדדי כתיב ויקח משה את עצמות יוסף וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל (כתוב ברמז קמ"ה). אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נקרא יוסף בחייו עצמות מפני שלא מיחה בכבוד אביו דאמרו לו עבדך עבדך ולא קאמר להו מידי. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה שנאמר ויקבור אתו בגי. ולא על משה בלבד אמרו אלא על הצדיקים כולן שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. שלשה מחנות הם תני טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה. ולא טמא מת בלבד אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו. עמד לו על נילוס הנהר ואמר יוסף יוסף הגיעה השעה שהקב"ה גואל את בניו השכינה מעכבת לך וישראל מעוכבין לך וענני כבוד מעוכבים לך אם מודיע אתה את עצמך הרי יפה וכו'. ויש אומרים נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליך ליאור מיד צף ועלה ארונו של יוסף. והוון תמן תרין כלבים דחרשין שרון נבחין במשה. אמר משה איתון [חמון] כלבין קושטא לא נבחין וכלביא דשקרא ודחרשין נבחין. אמר רבי כלבא מלחית בלישניה ברם הכא ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. מרים המתינה למשה שעה אחת (כתוב ברמז קס"ד). ולא עוד אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו ועם יוסף עלו הארון והשכינה והכהנים והלוים וישראל ושבעה ענני כבוד. ולא עוד אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך עם ארון חי העולם והיו אומות העולם אומרים להם מה טיבן של שני ארונות הללו והן אומרים זה ארונו של מת וזה ארונו של חי העולמים. והיו אומרים להן אומות העולם מה טיבו של מת מהלך עם ארון חי עולמים. והן אומרים המונח בארון זה קיים מה שכתוב בזה. בזה כתיב אנכי ה' אלקיך וביוסף כתיב התחת אלקים אנכי. בזה כתיב לא יהיה לך אלקים אחרים וביוסף כתיב את האלקים אני ירא. בזה כתיב לא תשא וביוסף כתיב חי פרעה אם תצאו. בזה כתיב זכור את יום השבת וביוסף כתיב וטבוח טבח והכן. ואין הכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו. בזה כתיב כבד את אביך וביוסף כתיב ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רועים בשכם וגו'. בזה כתיב לא תרצח לא רצח לפוטיפרע. בזה כתיב לא תגנוב לא גנב כענין שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף וגו'. בזה כתיב לא תנאף לא נאף עם אשתו של פוטיפרע. בזה כתיב לא תחמוד לא חמד אשתו של פוטיפרע. בזה כתיב לא תענה והרי דברים קל וחומר ומה דברים של אמת לא הגיד קל וחומר של שקר. בזה כתיב לא תשנא את אחיך בלבבך וכתיב וינחם אותם וידבר על לבם. בזה לא תקום ולא תטור וכתיב ואתם חשבתם עלי רעה. בזה וחי אחיך עמך וכתיב ויכלכל יוסף את אחיו. כי השבע השביע השביען שישביעו לבניהן. רבי נתן אומר מפני מה השביע את אחיו ולא השביע את בניו. אמר אם משביע אני את בני אין מצריים מניחין אותן. ואם אומרים להם אבינו העלה את אביו אומרים להם אביכם מלך היה לפיכך השביע את אחיו ולא השביע את בניו.

דבר אחר אמרו רצוננו לראות מלכנו לא דומה שומע לרואה אמר לו המקום תן להם מה שבקשו כי ביום השלישי ירד ה' וגו'. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים אמר ר' אשי אמר לי הונא בר נתן הוה קאימנא קמיה דיזגדר מלכא והוה מדלי לי המינאי ותיתייה ניהליה אמר לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו. כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי איקיים בך והיו מלכים אומניך. כל אשר דבר ה' (בפרשת יתרו כתיב רק נעשה, אבל בפרשת משפטים כתיב נעשה ונשמע והפסוק הזה קדריש). נעשה ונשמע ראוי היה לומר נשמע ונעשה אלא אמרו ישראל להקב"ה רבון כל העולמים עד שלא שמענום קיימנום. אנכי קיים יעקב שנאמר ויאמר יעקב אל ביתו וגו' הסירו את אלקי הנכר. לא תשא קיים אברהם שנאמר הרימותי ידי אל ה'. זכור קיים יוסף שנאמר וטבוח טבח והכן. כבר קיים יצחק כשנעקד על גבי המזבח. לא תרצח קיים יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו. לא תנאף קיים יוסף באשת פוטיפרע. לא תגנוב קיימו השבטים ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב. לא תענה קיים אברהם שהעיד לכל באי עולם שאתה רבון כל המעשים אף הוא קיים לא תחמוד אם מחוט ועד שרוך נעל:

אמרר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ראה רבי דבריו של ר"מ באותו ואתבנו ושנאן בלשון חכמים. ודביו של ר"ש בכסוי הדם ושנאן בלשון חכמים. מ"ט דרבי מאיר באותו ואת בנו אמר ר' יהושע בן לוי גמר שחיטה שחיטה משחוטי חוץ מה התם שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה אף הכא נמי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה. ור"ש מ"ט, אמר ר' מני בר פטיש גמר מטבוח טבח והכן מה להלן שחיטה ראויה אף כאן שחיטה ראויה ור' מאיר נמי נגמור מטבוח טבח והכן, דנין שחיטה משחיטה ואין דנין שחיטה מטביחה, ומאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה. ה"מ היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן. ור"ש נמי לגמור משחוטי חוץ, דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים. ור"מ אטו אותו ואת בנו בקדשם מי לא נהוג, היינו דראה רבי דבריו של ר' מאיר באותו ואת בנו ושנאן בלשון חכמים. ומאי טעמא דר"מ בכסוי הדם. אמר ר"ש בן לקיש גמר שפיכה שפיכה משחטי חוץ מה להלן שחטיה שאינה ראויה שמה שחיטה אף כאן שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה. ור"ש אשר יאכל כתיב. ור"מ ההוא למעוטי עוף טמא הוא דאתא. ור' שמעון עוף טמא מנא ליה משום דלאו בר אכילה הא טרפה נמי לאו בר אכילה הוא היינו דראה רבי דבריו של ר' שמעון בכסוי הדם ושנאן בלשון חכמים:

ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר הקרב את קרבנו, מה ת"ל, לפי שבא ראובן וערער אמר די שקדמני יהודה למסעות מקריב אני לתולדות, נזף בו משה ואמר לו מפי הקודש נאמר לי להקריב למסעות שנאמר הקרב אין הקרב אלא שנאמר לו מפי הקודש הקרב למסעות. נשיא יששכר לפי שזכה נתנאל בן צוער בעצה העלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר לפי שזכה נתנאל בעצה זכה שניתן בינה בשבטו שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. ואומר ושרי ביששכר עם דבורה וגו', וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים שנאמר לישוב משפחת הישובי, ואין ישוב אלא בתי דינין שנאמר ויבואו אליך כמצוא עם וישבו לפניך, ואומר ויעק איש תם יושב אהלים ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. הקרב את קרבנו חסר (פח) שהיה רחוק ונתקרב לבא, וכל כך למה על שהיו יודעים בתורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ללמדך שכולם מסכימים הלכה על פיהם. ביום השביעי נשיא לבני אפרים ר"מ ורבייהושע בן קרחה (פ"ט) היו דושין את השמות, אלישמע בן עמיהוד אלי שמע ולאדונתו לא שמע, בן עמיהוד עמי היה הודו ולא הודו עם הרשעים, וכן גמליאל בן פדהצור אמר יוסף גמליאל גמל על עמי גמלים טובים, [וכן כתוב יגמלני ה' וגו']. בן פדהצור [פדני צור] מצרתי מבית הסהר. כל אדם כשהוא עני בוטח בהקב"ה, וכשהוא עשיר בוטח בעשרו ואין עליו יראה, אבל יוסף כשהיה עבד היה ירא את ה' כשהיתה אדונתו משדלתו בדברים והוא אומר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים, וכשנעשה מלך הוסיף יראה שנאמר את האלהים אני ירא, וכשירדו אחיו אצלו אמר וטבוח טבח והכן, אין והכן אלא מיום לחברו שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, והלא אין דרך מלכים לאכול מיום לחברו, א"ר יוחנן שבת היתה [שנאמר והכן אין והכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו] אמר לו הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא נתנה, חייך אני עושה לבן בנך שיקריב ביום השבת, הה"ד ביום השביעי נשיא לבני אפרים. א"ר אבין הלוי [ברבי] היה יוסף מברך להקב"ה ואדונו רואה אותו מלחש בפיו, א"ל יוסף מה אתה אומר הוא משיבו ואומר לו אני מברך להקב"ה, א"ל אני מבקש לראות אלהיך, אמר יוסף הרי בחמה שהוא אחד מכמה שמשין שלו אין אתה יכול להביט, בכבודו על אחת כמה וכמה, אמר לו הקב"ה בשבילך אני נגלה אליו שנאמר וירא אדוניו כי ה' אתו מה כתיב בהקב"ה כעל גמולות כעל ישלם שהוא משלם לטובים כטובים ולרעים כרעים, מה כתיב ביוסף בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, אמר לו הקב"ה יוסף יהי שלום על העין שעצמה ולא הביטה באחת מן המצריות שנאמר בנות צעדה עלי שור, מהו עלי שור אמר הקב"ה עלי לשלם שכר לאותה עין. שנו רבותינו כשהיו אוכלין במקדש לפנים מן הקלעים, אבל בשילה כמלא עין. מה שעשה יוסף פרע לו הקב"ה, ביוסף כתיב וינס ויצא החוצה, אמר לו הקב"ה כשיצאו ממצרים הים רואה ארונך והוא בורח שנאמר הים ראה וינס וכתיב גאלת בזרוע עמך וגו':