Quotation_auto sur Le Lévitique 20:17
וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר־יִקַּ֣ח אֶת־אֲחֹת֡וֹ בַּת־אָבִ֣יו א֣וֹ בַת־אִ֠מּוֹ וְרָאָ֨ה אֶת־עֶרְוָתָ֜הּ וְהִֽיא־תִרְאֶ֤ה אֶת־עֶרְוָתוֹ֙ חֶ֣סֶד ה֔וּא וְנִ֨כְרְת֔וּ לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י עַמָּ֑ם עֶרְוַ֧ת אֲחֹת֛וֹ גִּלָּ֖ה עֲוֺנ֥וֹ יִשָּֽׂא׃
Si un homme épouse sa sœur, fille de son père ou fille de sa mère, qu’il voie sa nudité et qu’elle voie la sienne, c’est un inceste, et ils seront exterminés à la vue de leurs concitoyens: il a découvert la nudité de sa sœur, il en portera la peine.
צרור המור על התורה
וחתם הפרשה בכאן ואמר והתקדשתם והייתם קדושים. בדברים שמביאים לכם קדושה לגוף ולנפש. כי בם תלויה קדושת ישראל. אבל הדברים האחרים שהשכל יחייבם ואין בהם קדושה. איני מדבר לכם כי אלו מיתתם עמם. וז"ש איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת. כלומר באלו הדברים הנזכרים שיש בהם קדושה ראוי לכם שתהיו קדושים. וזהו והתקדשתם והייתם קדושים. כי איש איש אשר יקלל את אביו איני צריך לדבר בזה. כי זה מיתתו עמו והשכל יחייבהו. וזהו טעם כי לא היל"ל אלא איש איש אשר יקלל. אחר שהוא תחלת ענין אבל הטעם בו מה שהזכרתי. ולכן חזר לומר אביו ואמו קלל דמיו בו. כלומר אע"פ שאני אומר מות יומת. אינו צריך כי נמוקו עמו. כי אחר שקלל אביו ואמו מיתתו עמו. והוא כפתור ופרח. וכן בכולם אמר כן. ואיש אשר ינאף את אשת איש. הדין נותן והשכל יחייב שימותו הנואף והנואפת. וכן ואיש אשר ישכב את אשת אביו אחר שערות אביו גלה דמיהם בם. כלומר מיתתם עמם והשכל יחייבם. וכן איש אשר ישכב את כלתו תבל הוא. כלומר תבלין ופלפלין מצא בשכיבת כלתו מבשאר נשים. דמיהם בם מיתתם עמם. וכן איש אשר ישכב את הזכר דמיהם בם. וכן איש אשר ישכב את אשה ואת אמה ראוי שלא תהיה זמה בתוככם. וכן השוכב עם בהמה או אשה אשר תקרב אל כל בהמה דמיהם בם והשכל יחייבהו. ואיש אשר יקח את אחותו בחשבו כי קין נשא אחותו חסד הוא. כמאמרם ז"ל. או חרפה גדולה היא. ונכרתו לעיני בני עמם. ואחר שערות אחותו גלה שהוא מן העריות. והוא דבר סתר ורצה להשתמש בשרביטו של מלך. על זה עונו ישא זולת הכרת. וכן איש אשר ישכב את אשה דוה והיא גלתה את מקור דמיה להתחבר יחד. ונכרתו שניהם מדה כנגד מדה. כי לזה לא אמר דמיהם בם. וערות אחות אמך ואחות אביך שהוא גם כן מן העריות. עונם ישאו מן הטעם שכתבתי. ולכן לא כתב דמיהם בם. וכן איש אשר ישכב את דודתו כמו שלקח עמרם דודתו בחשבו שיהיה לו בנים חכמים או נביאים. חטאם ישאו בהשתמשם בעריות שהם שרביטו של מלך. ולכן ערירים ימותו בלא בנים מדה כנגד מדה. הם עשו זה בשביל בנים. ערירים ימותו. וכן איש אשר יקח את אשת אחיו. בחשבו שהותרה אשת אח ליבם. זה שקר כי נדה ומרוחקת היא. אבל באשת היבם הוא לקרב המת ולקרוא לו שם בישראל. ואחר שערות אחיו גילה ערירים יהיו. אבל לא ימותו לפי שקצת טעם נתן לדבריו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא, שיהו שניהם מזידים. חסד הוא שמא תאמר קין נשא אחותו תלמוד לומר חסד הוא ועולם מתחלתו לא נברא אלא בחסד שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה. ונכרתו לעיני בני עמם עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר ערות אחותך בת אביך או בת אמך. אין לי אלא בת אביו ולא בת אמו בת אמו ולא בת אביו, מן האב ומן האם מנין תלמוד לומר אחותך מכל מקום, עד שלא יאמר יש לי בדין אם הזהיר על אחותו מאב שלא מאם ומאם שלא מאב קל וחומר מן האב ומן האם מנין תלמוד לומר אחותך מכל מקום, עד שלא יאמר יש לי בדין אם הזהיר על אחותו מאב שלא מאם ומאם שלא מאב קל וחומר מן האב ומן האם. אלא אם אמרת כן הזהרת מן הדין לכך נאמר אחותך ללמדך שאין מזהירין מן הדין. אי אחותך יכול אפילו שפחה ואפילו נכרית, תלמוד לומר בת אשת אביך. אי בת אשת אביך אפילו מאיש אחד, תלמוד לומר מולדת אביך, אם כן למה נאמר מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומר לו קיים בין שאומר לו הוצא:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין לוקין שמונים משום לא תענה וגו' ומשום ועשיתם לו כאשר זמם דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אין לוקין אלא ארבעים. ורבנן האי לא תענה ברעך מאי דרשי ביה, מיבעי ליה לאזהרה לעדים זוממין. ורבי מאיר אזהרה מעדים זוממין מנא ליה, נפקא ליה מן והנשארים ישמעו ויראו. ורבנן, ההוא מיבעי ליה להכרזה. ור' מאיר הכרזה מישמעו ויראו נפקא. משלשין בממון ואין משלשין במכות, כיצד העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהם, אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים, מנא הני מילי, אמר אביי נאמר רשע בחייבי מלקות ונאמר רשע בחייבי מיתות בית דין מה להלן אין מיתה לחצאין אף כאן אין מלקות לחצאין, רבא אמר בעינן ועשיתם לו כאשר זמם לעושת לאחיו וליכא, אי הכי ממון נמי, ממון מצטרף מלקות לא מצטרף. אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקים אמרין עד שיהרג הנדון שנאמר נפש תחת נפש, א"ל והלא נאמר כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים, אם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכול משקבלו עדותן יהרג, תלמוד לומר נפש תחת נפש הא אין נהרגין עד שיגמר הדין. תניא רבי אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין, א"ל אביו בני לאו ק"ו הוא, א"ל למדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין דתניא ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וכו', חייבי מלקות מנין, תלמוד לומר רשע רשע, חייבי גליות מנין, תלמוד לומר רוצח רוצח:
Ask RabbiBookmarkShareCopy