Quotation_auto sur Le Lévitique 24:15

תנו רבנן איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות הנכרים שמוזהרין על עריות כישראל ואין נהרגין אלא בסייף שכל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא בסייף. והא מהכא נפקא מהתם נפקא ה' זו ברכת השם. אמר ר' יצחק נפח אלא נצרכה אלא לרבות את הכנויין ואילבוא דר"מ. דתניא איש איש כי יקלל אלהיו מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר ונוקב שם ה' מות יומת לפי שנאמר נוקב שם ה' יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד מנין לרבות את הכנויין תלמוד לומר איש איש כי יקלל אלהיו מ"ט דברי ר"מ. וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה ועל הכנויין באזהרה. ופליגי דרבי מיישא דאמר בן נח שברך את השם בכנוי פטור. לרבנן חייב מאי טעמא אמר קרא כגר כאזרח גר הוא דבעינן בנקבו שם אבל נכרים אפילו בכנוי. ור' מאיר האי כגר כאזרח מאי עביד ליה. מיבעי ליה כגר כאזרח הוא דבסקילה אבל נרים בסייף סד"א הואיל ואתרבו אתרבו קא משמע לן. ור' יצחק נפחא אליבוא דרבנן האי כגר כאזרח טאי עביד ליה. כגר כאזרח הוא דבעינן שם בשם אבל נכרים לא בעינן שם בשם. איש איש למה לי. דברה תורה כשלון בני אדם. אמר רב אחא בר יעקב אינו חייב עד שיברך שם כן ד' אותיות לאפוקי שם בן שתים דלא. עומדין מנלן דאמר קרא ואהוד בא אליו וגו' ויקם מעל הכסא. והלא דברים קל וחומר ומה עגלון שהוא עו"א ולא ידע אלא בכנוי עמד. ישראל ושם המפורש עאכ"ו. קוריען מנלן דכתיב ויבוא אליקים ושבנא הסופר אל חזקיהו קרועי בגדים. ולא מאחין מנלן. אתיא קריעה מאלישע שנאמר ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם לשנים איני יודע שהן קרעים מה תלמוד לומר קרעים מלמד שהן קרועים והולכים לעולם. תנו רבנן אחד השומעין ואחד השומע מפי שומע חייב לקרוע והעדים אינם חייבים לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו דכתיב ויהי כשמוע המלך את דברי רבשקה ויקרע את בגדיו המלך קרע והם לא קרעו. אמר רב יהודה אמר שמואל השומע אזכרה מפי עו"א איני חייב לקרוע. וא"ת רבשקה. ישראל מומר היה. ואמר רב יהודה אמר שמואל אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד לאפוקי כנוי דלא. ופלינא דר' חייא בתרווייהו דאמר ר' חייא השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע שםא [אי] אתה אומר כן נתמלא כל הבגד כולו קרעים. ממאן אילימא מישראל מי פקרי כולי האי. אלא מנוי מי גמירי שם המיוחד אלא בכנוי. וש"מ בזמן הזה הוא דלא חייב. אבל מעיקרא חייב לקרוע. ונשא חטאו ר' יהודה אומר נאמר כאן נשיאת חטא ונאמר להלן נשיאת חטא האמור כאן כרת. ונוקב שם ה' מות יומת רגים ירגמו בו כל העדה בעלי דבבא שלו. גר זה הגר. כגר לרבות את נשי גרים. אזרח זה אזרח כאזרח לרבות את נשי האזרחים. בנקבו שם יומת אמר ר' מנחם בר יוסי להביא את המקלל אביו ואמו שלא יהא חייב עד שיקללם בשם. איש להוציא את הקטן או אשי להוציא את האשה. תלמוד לומר ומכה בין איש בין אשה. אין לי אלא שהכה את האיש הכה את האשה ואת הקטן מנין. תלמוד לומר כי יכה כל נפש בין אשה בין איש ובין קטן. אין לי אלא איש ואשה שהכו את האיש ואיש שהכה את האשה ואת הקטן. אשה שהכתה את האשה ואת הקטן מנין. תלמוד לומר רוצח מות יומת מכל מקום. מה תלמוד לומר איש שיכול אפילו הכה את הנפלים ובני שמונה יהא חייב תלמוד לומר איש מה איש מיוחד שהוא בן קיימא יצאו נפלים ובני ח' שאינן בני קיימא. יכה כל נפש עד שיכה כל נפשו להביא שהכהו ויש בה כדי מיתה ובא אחר והמית האחרון חייב. תנו רבן הכהו י' בני אדם בעשר מקלות ומתבין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורין ר' יהודה בן בתירה אומר בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב את מיתתו. אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת. רבנן סברי כל נפש עד דאיכא כולי נפש. ור' יהודה סבר כל נפש כל דהו נפש. אמר רבא הכל מודים בהורג את הטרפה שהוא פטור. בגוסס בידי שמים שהוא חייב לא נחלקו אלא בגוסס בידי אדם. מר מדמי לטרפה ולא מדמי לגוסס בידי שמים משום דהאי לא עביד ביה מעשה האי עביד ביה מעשה. ומאן דמדמי ליה לגוסס בידי שמים מאי טעמא לא מדמי ליה לטרפה. טרפה מחתכי סימני האי לא מחתכי סימניה. תינוק בן יום אחד ההורגו חייב שנאמר ואיש כי יכה כל נפש אדם (כתוב ברמז שכ"ב וברמז תק"נ). מכה נפש בדמה (כתוב ברמז שמ"א וברמז שכ"ח). אלו נאמרו מכה נפש בהמה ישלם הייתי אומר מכה אדם ישלם בהמה כשהוא אומר ישלמנה בבהמה עסקתי:

את ה' הוא מגדף. תנו רבנן מגדף מביא קרבן הואיל ונאמר בו כרת במקום קרבן דברי רבי עקיבא, קסבר מיגו דבעי ליה למיכתב כרת בעלמא וכתיב כרת במקום קרבן שמע מינה מייתי קרבן, וקאמר להו רבי עקיבא לרבנן אמריתו מגדף לית ביה מעשה מהו מגדף אמרו ליה מברך את השם. אלא כרת דכתיב במגדף למה לי, אמרי ליה ליתן כרת במקלל, דכתיב במקלל ונשא חטאו וכתיב בפסח שני חטאו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת. תנו רבנן את ה' הוא מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחברו גדפת את הקערה וחסרת קסבר מגדף היינו מברך את השם. רבי אלעזר בן עזריה אומר כאדם שאומר לחברו גדפת את הקערה ולא חסרת. קבר מגדף היינו עובד ע"א, תניא אידך את ה' הוא מגדוף רבי אלעזר אומר באדם העובד ע"א הכתוב מדבר. וחכ"א לא בא הכתוב אלא ליתן כרת למברך [השם]. תניא אמר רבי אלעזר ברבי יוסי בדבר הזה זייפתי ספרי כותים שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה [אמרתי להם] הרי הוא אומר הכרת תכרת וגו' בעולם הזה, עונה בה לעולם הבא. ולימא להו תרווייהו מהכרת תכרת, דברה תורה כלשון בני אדם. כתנאי הכרת בעוה"ז תכרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא. אמר ליה רבי (אלעזר בן עזריה) [ישמעאל] והלא כבר נאמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי שלשה עולמות יש, אלא (הכרת) [ונכרתה] בעולם הזה, הכרת לעולם הבא, הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם. בין לרבי (אלעזר בן עזריה) [ישמעאל] בין לרבי עקריבא עונה בה מאי עבדי ליה, מיבעי ליה לכדתניא יכול אפילו עשה תשובה, ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה. ונכרתה אין הכרתה אלא הפסקה. הנפש ההיא מזידה דברי רבי עקיבא, מעמיה ועמה בשלום. ונכרתה הנפש ולא הצבור. ההיא כשהיא יחידה, ההיא ולא אנוסה ולא מוכרחת. הכרת תכרת ע"א קודם לכל הכריתות שבתורה, עונה בה לרבות בעל אוב או ידעוני, עונה בה אף לאחר מיתה: