וּמֵהֶ֗ם מְמֻנִּים֙ עַל־הַכֵּלִ֔ים וְעַ֖ל כָּל־כְּלֵ֣י הַקֹּ֑דֶשׁ וְעַל־הַסֹּ֙לֶת֙ וְהַיַּ֣יִן וְהַשֶּׁ֔מֶן וְהַלְּבוֹנָ֖ה וְהַבְּשָׂמִֽים׃
D’autres étaient préposés aux ustensiles, à tous ceux du Sanctuaire, à la fleur de farine, au vin, à l’huile, à l’encens et aux aromates.
מצודת ציון
אשר מנה. אשר הפקיד כמו ומהם ממונים על הכלים (דה״א ט׳):
הכתב והקבלה
מן הוא. י"מ לשון הכנת מזון כמו וימן להם המלך, וי"מ שהוא לשון ארמי כמו מה הוא, ויותר יתכן דברי רנ"ו שהוא לשון חשיבות כמו ואחריתו יהיה מנון (משלי) לפני שמש ינון שמו (תהלים מ"ב) שהוא לרש"י חשיבות שררה, ומזה אשר מנה שר הסריסים (דניאל) ממנים על הכלים (דברי הימים א ט׳:כ״ט) שהוא מנוי פקידות גדולה ושררה, כי בראותם אותו לא ידעו לכנותו בשם, לפי שהיה דבר נכבד ועינו כעין הבדולח יורד משמים, לא עלה על לבם כלל שירד לאכילה, וע"ז אה"כ כי לא ידעו מה הוא, כלומר לא ידעו מה טבעו ולאיזה צורך ירד לכן קראו בתמהון לבב מן הוא (דאס איסט פראֶכטיג, פראכטפאָלל, העררליך) כלומר דבר חשוב הוא:
מלבי"ם
מאתים ושנים עשר. כשתחלקם לשבעת הימים, יהיו שלשים לכל יום, והם כ"ד לכ"ד משמרות, וששה לששה התמנות שהם עליהם, א] על הלשכות, ב] על האוצרות (פסוק כו), ג] על כלי העבודה (פסוק כח), ד] על הכלים והסולת והיין וכו' (פסוק כט), ה] על מעשה החבתים (פסוק לא), ו] על לחם המערכת (פסוק לב). או י"ל שעמ"ש בפסוק כ"ט היו שנים ממונים, אחד על הכלים ואחד על הסולת והיין וכו' ותוציא מהם מעשה החבתים