אוּלַ֤י יִשְׁמְעוּ֙ בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י חֹשֵׁ֖ב לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֑ם לְמַ֣עַן יָשׁ֗וּבוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֔ה וְסָלַחְתִּ֥י לַעֲוֺנָ֖ם וּלְחַטָּאתָֽם׃ (ס)
Peut-être les gens de Juda tiendront-ils compte de tous les maux que j’ai dessein de leur infliger, pour qu’ils abandonnent leur voie pernicieuse et que je puisse pardonner leur iniquité et leurs fautes."
תורה תמימה
וכתב. אין לי אלא בדיו, מניין בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום תלמוד לומר וכתב מכל מקום כאסתם כתיבה הוא בדיו וכמש"כ בירמיה ל"ו ואני כותב על הספר בדיו, וכל אלה המינים שחשיב הם מיני צבעים שונים. ונראה דמכוין למה דכתוב כפול בענין וכתב לה, כאן ובפסוק ג', או דהכונה משום דלא כתיב וכתב ספר כריתות לה אלא וכתב לה ספר והוי המלה לה מפסקת בין וכתב לספר, ובא בזה להורות דאין הכתיבה כאן כמו בסתם כתיבת ספר בדיו כבפסוק דירמיה הנזכר, אלא גם כל כתיבה שהיא אפי' בסם ובסיקרא וכו'.
ודע דלענין תמונת כתב הגט ולשונו קי"ל דכותבין בכל כתב ובכל לשון [עיין גיטין י"ט ב' ובאה"ע סי' קכ"ו], ועל מה שכתוב בשו"ע שם בין שהוא כתב העובדי כוכבים – כתב הבית שמואל, וז"ל, אע"פ דכתיב בתורה וכתב ש"מ כתב עובדי כוכבים נמי כתב הוא, עכ"ל, והלשון אינו מדוייק, וכנראה יש שם ט"ס, וצ"ל מ"מ [מכל מקום] כתב עובדי כוכבים נמי כתב הוא. ושם בשו"ע בסוף הסעיף כתב בזה"ל, ונהגו לכתבו בלשון ארמי ובכתב אשורי, עכ"ל, ותמיהני שלא הוציאו מפורש כתב משיט"א [הוא תמונת הכתב הנהוג אצלנו במדינותינו], לפי מש"כ הרבה פוסקים באו"ח סי' תקמ"ה דכתב זה לא מקרי כתב כי אם רישום בעלמא, וא"כ מכיון דבגט כתיב וכתב בעינן כתב ממש וזה אינו חשוב כתב, וצ"ע. ועיין מש"כ בס"פ ויצא בענין נוסח הגט הנהוג לכתוב בלול מלשונות עברית וארמית, אע"פ דקי"ל כתבו בשני לשונות פסול, וכתבנו שם בטעם הדבר, משום דעברית וארמית קרובות הן זל"ז, ונחשבים כלשון אחד, יעוי"ש בפסוק יגר שהדותא.
ועיין באה"ע סי' קמ"ב סעיף ז' בענין שליח המביא גט בחו"ל שצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם, כתב הרמ"א וז"ל, וי"א דצריך לאמרו בלה"ק [ומקור הדברים מהרא"ש]. מיהו בדיעבד אם אמרו בלשון לעז נראה לי דכשר, עכ"ל. וכפי הנראה תפס הרמ"א דבר זה בכלל לחומרא יתירה שאין לה טעם נכון, ולכן פשיטא ליה דבדיעבד כשר, ויותר מזה לא ס"ל דבר זה להגר"א בבאורו שם שכתב בזה"ל, וליתא [לזה שכתב הרמ"א שצ"ל בלה"ק], שהרי הגע עצמו כשר בכל לשון, עכ"ל.
ואמר אבא מרי שליט"א דיש לדברי הרמ"א מקור בגמ', והוא בריש גיטין ג' א' דמפרש שם מאי טעמא לא תקינו חכמים לומר בפני נכתב לשמה, בפני נחתם לשמה, משום דאי מפשת ליה דבורא אתא למזגייה [לדלוג ולקטוע דבוריה], ופריך, השתא נמי [כשאומר רק בפני נכתב בלא מלת לשמה] אתא למגזייה, ומשני, חדא מתלת גאיז, חדא מתרי לא גאיז, ר"ל כשצריך לומר שלש תיבות אפשר לגייז תיבה אחת, אבל בתרי תיבות לא גייז, ע"כ. ולפי"ז לכי תידוק הנה הענין בפני נכתב יתכלכל בשתי תיבות אך ורק בלה"ק לבדו, ובשאר הלשונות לא יתכלכל בפחות משלש תיבות, וא"כ אחרי דבג' תיבות יש חשש שיגייז, לכן לכתחלה צריך שיאמר זה רק בלה"ק, עכ"ד. ואמנם י"ל בדעת הגר"א דס"ל דמה שאמרה הגמ' חדא מתרי לא גייז הוא משום דב' מילים אלה כוללות משפט שלם ואין מובן למלה אחת, ולפי"ז גם בשפה שהמשפט השלם דורש ג' מלים גם אז לא אתא למיגיז, משא"כ המלה "לשמה" אין המשפט חסר גם בלעדה. [ספרי].
ודע דלענין תמונת כתב הגט ולשונו קי"ל דכותבין בכל כתב ובכל לשון [עיין גיטין י"ט ב' ובאה"ע סי' קכ"ו], ועל מה שכתוב בשו"ע שם בין שהוא כתב העובדי כוכבים – כתב הבית שמואל, וז"ל, אע"פ דכתיב בתורה וכתב ש"מ כתב עובדי כוכבים נמי כתב הוא, עכ"ל, והלשון אינו מדוייק, וכנראה יש שם ט"ס, וצ"ל מ"מ [מכל מקום] כתב עובדי כוכבים נמי כתב הוא. ושם בשו"ע בסוף הסעיף כתב בזה"ל, ונהגו לכתבו בלשון ארמי ובכתב אשורי, עכ"ל, ותמיהני שלא הוציאו מפורש כתב משיט"א [הוא תמונת הכתב הנהוג אצלנו במדינותינו], לפי מש"כ הרבה פוסקים באו"ח סי' תקמ"ה דכתב זה לא מקרי כתב כי אם רישום בעלמא, וא"כ מכיון דבגט כתיב וכתב בעינן כתב ממש וזה אינו חשוב כתב, וצ"ע. ועיין מש"כ בס"פ ויצא בענין נוסח הגט הנהוג לכתוב בלול מלשונות עברית וארמית, אע"פ דקי"ל כתבו בשני לשונות פסול, וכתבנו שם בטעם הדבר, משום דעברית וארמית קרובות הן זל"ז, ונחשבים כלשון אחד, יעוי"ש בפסוק יגר שהדותא.
ועיין באה"ע סי' קמ"ב סעיף ז' בענין שליח המביא גט בחו"ל שצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם, כתב הרמ"א וז"ל, וי"א דצריך לאמרו בלה"ק [ומקור הדברים מהרא"ש]. מיהו בדיעבד אם אמרו בלשון לעז נראה לי דכשר, עכ"ל. וכפי הנראה תפס הרמ"א דבר זה בכלל לחומרא יתירה שאין לה טעם נכון, ולכן פשיטא ליה דבדיעבד כשר, ויותר מזה לא ס"ל דבר זה להגר"א בבאורו שם שכתב בזה"ל, וליתא [לזה שכתב הרמ"א שצ"ל בלה"ק], שהרי הגע עצמו כשר בכל לשון, עכ"ל.
ואמר אבא מרי שליט"א דיש לדברי הרמ"א מקור בגמ', והוא בריש גיטין ג' א' דמפרש שם מאי טעמא לא תקינו חכמים לומר בפני נכתב לשמה, בפני נחתם לשמה, משום דאי מפשת ליה דבורא אתא למזגייה [לדלוג ולקטוע דבוריה], ופריך, השתא נמי [כשאומר רק בפני נכתב בלא מלת לשמה] אתא למגזייה, ומשני, חדא מתלת גאיז, חדא מתרי לא גאיז, ר"ל כשצריך לומר שלש תיבות אפשר לגייז תיבה אחת, אבל בתרי תיבות לא גייז, ע"כ. ולפי"ז לכי תידוק הנה הענין בפני נכתב יתכלכל בשתי תיבות אך ורק בלה"ק לבדו, ובשאר הלשונות לא יתכלכל בפחות משלש תיבות, וא"כ אחרי דבג' תיבות יש חשש שיגייז, לכן לכתחלה צריך שיאמר זה רק בלה"ק, עכ"ד. ואמנם י"ל בדעת הגר"א דס"ל דמה שאמרה הגמ' חדא מתרי לא גייז הוא משום דב' מילים אלה כוללות משפט שלם ואין מובן למלה אחת, ולפי"ז גם בשפה שהמשפט השלם דורש ג' מלים גם אז לא אתא למיגיז, משא"כ המלה "לשמה" אין המשפט חסר גם בלעדה. [ספרי].