Référence sur L’Exode 3:38

‎מתחלק לשני מחלקות, האחד, לב חכם לימינו (קהלת י, ב), לב בשר (יחזקאל יא, יט), לב חדש (שם יח, ל), לבבתני אחתי כלה, לבבתני באחד מעיניך (שיר ד, ט), ואיש נבוב ילבב (איוב יא, יב), לבבות כמשמעו. ויש לב הנדבר בלשון בני אדם, כאלה: בלבב ימים (יונה ב, ד), בלב ימים גבוליך (יחזקאל כז, ד), קפאו תהמת בלב ים (שמות טו, ח), עודנו חי בלב האלה (ש"ב יח, יד), עד לב השמים (דברים ד, יא), בלבת אש (שמות ג, ב).

‎מתחלק לשתי מחלקות: האחד, הן הכה צור ויזובו מים (תהלים עח, כ), ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג, ח), זב עמקך (ירמיהו מט, ד), אמרו בו אנשי פתרון בז עמקך, הפכו את המלה וכן העמידו פתרונה, והמלה מבלי הפך עומדות כמשפטה, וכה פתרונה, מה תתהללי בעמקים עקב רטיבתם ולחותם וריווים, לא תדאג לבצורת יען וביען נשענת בזאת, תדעי שאני אזיב את עמקך למען לא יעלה בו כל עשב מפני זוב מימיו, כי בכל עת אשר יזובו העמקים ויטפו מים תמיד, לא יצמח העמק צמח, ואם יצמח צמח, לא יעשה קמח, כי אם אויב עמקם [נ"וול כי זב יזובו עמקם] ויבשו משברם ויחפרו מאוצרותם.

זה ינחמנו (בראשית ה, כט), וזה לך האות (שמות ג, יב), מלה זו איננה מצטרפת כיתר המלים, ולא תסוב לרבות ולא למעט, זה וזאת.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, יהי שם יי' מברך (תהלים קיג, ב), כי אהיה עמך (שמות ג, יב), והיה ברכה (בראשית יב, ב), ויהי כן (שם א, ז), אהי דברך מות, אהי קטבך שאול (הושע יג, יד), ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול (ש"ב ד, ב), הוה גביר לאחיך (בראשית כז, כט), כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לז, ו), ואתה הוה להם למלך (נחמיה ו, ו), ודי הוה צבי הוה מחא (דניאל ה, יט), הוו בעין עלה (שם ו, ה), יסוד אחד לכלם, והווין והיודין ברוב המלים מתחלפין אלה באלה, בהעלות היורין יבאו ווין תחתם, וגם ככה משפט הווין.

ב. וכן לבנין הָפְעַל הנולד מבנין הִפְעִיל כי דין אחד לשניהם כי גם הוא תמיד מקבל פעולתו מיד אחר ובעבור זה אין באחד מהם צווי כי איך יצוה אדם לחבירו בנפעל הנגזר מפעלים יוצאים כמו שכתבתי במאמר זה בעקר הח ומכל שכן שאין בהן פעול, ואף הבינוני איננו בְּפֻעַל רק במקומות מעטים במקום שם התואר כמו; וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל (שמות ג׳:ב׳), לַנַּעַר הַיּוּלָּד (שופטים י״ג:ח׳), שהם תוארי בראיית הקמץ ואין לומר כי הם עוברים והקמץ שבהם בעבור הסוף פסוק שאם כן היה לו לומר והסנה לֹא אֻכָּל, כי מלת אין לו תשמש בפעלים רק בשמות, וכן ה"א של מלת הילד מוכיח שאינו עבר כי לא תשמש ה"א הידיעה בפעלים, לכן צריכים אנחנו לומר כי הם בינונים תוארים, וּבְהָפְעַל לא נמצא לא בינוני, ולא תואר לעולם, גם המקור לא נמצא בשניהם כי אם במקומות מעטים ועם אותיות בכל"ם לא נמצא לעולם כמו שיתבאר לך כל זה במאמר שני בעקר שני אם כן לא נשאר בהם רק העבר והעתיד:

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, את הולם פעם (ישעיהו מא, ז), יהלמני צדיק חסד (תהלים קמא, ה), והלמה סיסרא (שופטים ה, כו), אז הלמו עקבי סוס (שם ה, כב), ומהלמות לגו כסילים. (משלי יט, כט), וימינה להלמות עמלים (שופטים ה, כו), הלמוני בל ידעתי (משלי כג, לה), בכשיל וכילפות יהלמון (תהלים עד, ו), ענין כתישה המה. ויתכן להיות מגזרתו לכן ישב עמו הלום (שם עג, ג), ישוב רשע עריץ להלום עם ה', אל תקרב הלום (שמות ג, ה), ומי הביאך הלם (שופטים יח, ג), פתרונו מי הביאך פה.

‎הענין השלישי, כי הביאתני עד הלום (ש"ב ז, יח), מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים (שמות ג, יא), כי נתן לצבאך לחם (שופטים ח, ו), וכל כי אשר הקדימו אף נהפך ענינו, כאלה, אף כי אנכי אעננו (איוב ט, יד), אף כי אנוש רמה (שם כה, ו), ואף כי נלך קעילה (ש"א כג, ג). ומהם כי אשר הקדימו אין, או אל, או לא, שוים בפתרונם, אך אינם כמו אלה העליונים, ואלה קצותם: אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים (ש"א כז, א), אין שם איש וקול אדם כי אם הסוס אסור (מ"ב ז, י), אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים (ש"א יח, כה), אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש (שמות יב, ט), אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך (מ"ב ד, כד), ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי (ש"א ב, טו), לא לך עזיהו להקטיר ליי' כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר (דה״‎ב כו, יח), לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם (דברים ח, ג), כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך (תהלים מד, ד).

‎וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם (שמות ג, ט), לחם צר ומים לחץ (ישעיהו ל, כ), ותלחץ אל הקיר (במדבר כב, כה), בלחץ אויב (תהלים מב, י), לשון מצוק הם.

אהיה אשר אהיה (שמות ג, יד), אהיה שלחני (שם), הוא השם הקדוש הנכבד והנורא, ולא תגזור מלה זאת מיתר המלים. ופותרים אומרים הוא מגזרת 'הויה והיו להיות', ונראים דבריהם, באמור ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה (שם), כמו שאמר אני הייתי מני עד ואני עתה ואהיה עדי עד. אבל בהשנותו המלה שנית, ואמר 'אהיה שלחני אליכם', נפסקו פתרוני המלה ונעשית כמלים אשר אין להם פתרון וכשמות אשר לא יגזרו ממלים, כי האל"ף אשר בתחלת המלה ימנענה מהיות לה גזרה, באמרו אהיה שלחני אליכם, על כן לא יתכן להות כמו אהיה כטל לישראל (הושע יד, ו), אהיה לו לאב (ש"ב ז, יד), כי אהיה עמך (שמות ג, יב), ולולי זאת לא חברתי המלה במחברת האל"ף.

אהיה אשר אהיה (שמות ג, יד), אהיה שלחני (שם), הוא השם הקדוש הנכבד והנורא, ולא תגזור מלה זאת מיתר המלים. ופותרים אומרים הוא מגזרת 'הויה והיו להיות', ונראים דבריהם, באמור ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה (שם), כמו שאמר אני הייתי מני עד ואני עתה ואהיה עדי עד. אבל בהשנותו המלה שנית, ואמר 'אהיה שלחני אליכם', נפסקו פתרוני המלה ונעשית כמלים אשר אין להם פתרון וכשמות אשר לא יגזרו ממלים, כי האל"ף אשר בתחלת המלה ימנענה מהיות לה גזרה, באמרו אהיה שלחני אליכם, על כן לא יתכן להות כמו אהיה כטל לישראל (הושע יד, ו), אהיה לו לאב (ש"ב ז, יד), כי אהיה עמך (שמות ג, יב), ולולי זאת לא חברתי המלה במחברת האל"ף.

‎החמישי, וזה זכרי לדר דר (שמות ג, טו), ושלטנה עם דר ודר (דניאל ג, לג), בדור דורים שנותיך (תהלים קב, כה).

‎הששי, אסורה נא ואראה (שמות ג, ג), כי סר לראות (שם ג, ד), סורה אדני סורה אלי (שופטים ד, יח), אכן סר מר המות (ש"א טו, לב), ויסורו אליו (בראשית יט, ג), יסור שמה לאכל (מ"ב ד, ח), ויסר אליה (שופטים ד, יח), כמשמעו ויט אליה.

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, כי ישל זיתך (דברים כה, מ), כי ישל אלוה נפשו (איוב כז, ח), ונשל הברזל מן העץ (שם יט, ה), ונשל גוים רבים מפניך (שם ז, א), ובשליתה היוצאת מבין רגליה (שם כח, נז), וינשל את היהודים מאילות (מ"ב טז, ו), של נעליך מעל רגליך (שמות ג, ה).

‎ועוד יש להשיב, אלו היה פתרון אראלם וענינו להגלות ולהרָאות להם על דעת שתתחלק המלה לשנים כאשר הם אומרים, היה על המחוקק המשכיל השם שכל מדרך נכוחה לחקות אֵרָא-לָם היה מתוקן המלה בפתיחת ריש אף על פי שלא ימצא 'לָם' בלשון עברית, והיה תולה הפתרון להבדיל בין וַיַרְא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב, א), ובין וַיֵרָא אליו (שם יח, א), וַיֵרָא מלאך ה' אליו (שמות ג, ב), ולא נכון לפתור כה כי לא דברה תורה בלשון הזה, והן [נ"א ואם] לדבריהם נחלק המלה לשתים ונטה אחרי הפותרים ההם כדבריהם היתכן לומר הן אראה להם כמו אֵחָזֶה להם, הֲיִטַּב לדבר כה, היש טעם לפתרון או פשר לענין, או משקלת למלין? הלא כה ארח חקת התורה בכל מקום אשר יפליא אלהינו לעשות, ובעשותו נוראות ירָאה כבודו ותגלה גבורתו, כאלה: וירא כבוד ה' (ויקרא ט, ג), וירא מלאך ה' (שמות ג, ב), עת נגלה [נ"א נראה] בחורב ברדת אשו הגדולה תחלה ממרום, וביום הראותו בפארן וזרחו משעיר ובתבערה ובמסה, ומי העמד בהראותו (מלאכי ג, ב), [נ"ה ומי הביטו לראותו] הלא אלה יוכיחו. ועוד אם אמר יאמר הטוען על אריאל כי שם מזבח אריאל ולא אראל, וההראל ארבע אמות (יחזקאל מג, טו) יוכיח. ואם אמר יאמרו הפותרים כי יש מלים אשר יחלקו לשנים, כמו תלה ארץ על בלי-מה (איוב כו, ז), וכמו בנו לתל-פיות (שיר ד, ד), וכמו והיו דר-און (ישעיהו סו, כד), ואראל כמו הם, חלילה לאנשי לבב להצדיק אותם להיות מלה בלשון עברית נחלקתלשתים, והמלין האלה אשר ישימון מוחלקין כה יקומו לאחת ולא יחלקו לשתים. ופתרון תלה ארץ על בלי-מה, תולה ארץ על מישור, ומגזרת המלה במתג ורסן עדיו לבלום (תהלים לב, ט), המתג והרסן והחח יישירו הפרד והסוס כמלמד הבקר ודרבן לצמרים. ואת אשר יאמרו בנוי לתל-פיות חלקו המלה לשתים וכן העמידו פתרונה שמו תל לבד ופיות לבד, ובהיות ככה אין למלה טעם ולא ענין ולא פתרון, הן נמצאת המלה מחולקת מבלי הועילות [נו"ו תועלת] ונחצה לשתים מבלי יתרון. ולא יכלתי להשיג איך ידעו הפותרים כי המלה טעונה מחלקות, ומה טעם הטה לבם לעשות כן, אפס כי המלה סדורה כמשפט ודרושה כדת להיות תלפיות מגזרת מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה, יא), הוא המגדל הנכון לצדק ומשפט הנכבד, הבנוי לתלפיות בשבת כל המשכילים כי היא תפארת תהלחם, ויהי משפט תלפיות ככל המלים אשר תחלתם תיו אשר איננו יסוד. ויתכן להיות גם כה ענינו, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות (שיר ), רצה לשבח גובה הענק ומועל [נ"ל מעל] הצואר, כי גבהו ורוממותו תאר היופי ונאות המראה, והמגדל הזה היה בנוי [נ"וו בנוי לתל] למשמרת הצופים הרואים את ארץ מרחקים, וגם יושבי תבל ושכני ארץ יחזוהו מרחוק, כי הוא נשקף על כל פני ארץ, הן נמצא המגדל נכון גם לצופים גם לשכני ארץ גם ליושבי כפרים גם לעוברי דרכים על כן נשא המגדל לגבהה כתרן בראש ההר וכנס על הגבעה, כי גם ארחות הסוחרים והולכי נתיבות וגזי מסלות הולכים למבטו, ועוברי דרך ואולים*) לא יתעו, כי המגדל תלפיות ולמודים המורים. גם נאה לדרוש וראוי לפרש כי גובה הענק הוא תפארת הראש. וכאשר חלקו הפותרים תל-פיות לשנים, ככה חלקו ד-ראון לשנים והעמידוהו מן די ומן ראיה, ואלו היה כה לא מש נוע המלה ולא נהפך תוכן נקידתה בעבור מקרה דבק המלה, ואלה לחרפות ולדראון יוכיח, בנפל יוד מהמלה או נקודה העומדת תחתיה, אבל המלה אחת היא ופתרונה לפי ענינה, לדראון עולם למשואות נצח, וכאלה הרבה בתורה מלים מחולקים ואינם נחלקים. ואם אמר יאמרו כי מחלקות המלים האלה כמו בשלם הבשר, וכמו ויזעקוך, ויצאוני, וארץ הנגב נתתני, אשר נחלקים לשנים, גם זה לא היה כי המלים האלה והמלים אשר כמוהם אין חלוקם חלוקה, ולא מחציהם חצוי, ולא יחצו ולא יחלקו, כי אם תום אחרית המלה ותכלית יסודתה ישארו אותיות המלאכה והיו למלה. וכן תוכן הענין ומוצא פשר דבר בכלי הבקר בשלם הבשר, פתרונו הראוי לו בשל להם הבשר, בשל לבד, והמ"ם הוקם לבד במקום להם. כן הוא ענין יתר המלים וכה משפטם. אך המלים הראוים לחלק כאלה המלים העליונים, על כן לא יתכן להיות אראלם מהם ולא יעלה בחשבונם ולא ישתוה בפתרונם, על כי אשר חקת המשפט להיות אראל לבד והמ"ם לבד כמלים האלה, ואך לא תחלק המלה הזאות כה כי לא תקום מן המ"ם מלה, והפותרים לא חלקוה כי אם ארא לבד ולם לבד, וכן לא יתכן. ועל כן אלה לדבריהם ומחלקותם ורפואתם לא יקום פתרון ולא ענין המחוה היטב. ופתרון והיתה לי כאריאל כה הוא: אציק על ציון קרית חנה דוד עד היות שוכניה זבוחים ושחוטים והעיר מטבח אשיתנה מזבח.

קמא) בְּלַבַּת־אֵשׁ (שמות ג ב), אמר ר' אדונים כמו להבת אש ואינו נכון כי לא יעדר הה"א כ"א בסוף המלה שדומה לאל"ף המשך, א"כ אין פירש כ"א בלב אש, ואין טענה למה לא נקדים זכר האש כי לא יזיק בעבור שנפת"ח הלמ"ד שמשקלי השמות משתנים אין קץ להם, וכמו שכגנה אשר מים אין לה.

‎אל אלהים ה' (יהושע כב כב), ואל משה אמר (שמות ג יד), אל נולדו להרפא בגת (דה״א כ ח),