Référence sur Job 19:32

‎ג. בתוליה נוגות, (איכה א, ד), כי ה' הוגה (שם א, ה), עד אנה תוגיון נפשי (איוב יט, ב), ונסו יגון ואנחה (ישעיהו לה, י), תוגת אמו (משלי י, א), הגו סיגים מכסף (שם כה, ד), נוגי ממועד (צפניה ג, יח), כאשר הגה מן המסלה (ש"ב כ, יג), הגה ברוחו הקשה (ישעיהו כז, ח), ויגה בני איש (איכה ג, לב).

תאבתי לישועתך יי' (תהלים קיט, קעד), פתרו הפותר בו, כמו 'תאותי מן תאוה', החליף בי"ת בוי"ו, וגם יסף תי"ו על יסודות המלה, וכן הקים פתרונה, והיה עליו מאמתת המוסר מטרם שומו פתרון לחקור איך יבנה בנין הלשון, אפס כל המלים האמורים בסדרי הנבואות אשר תהלתם תי"ו אשר איננה משורש המלה ולא אחוז בה אחיזת עיקר, לא יוכלון אנשי הלשון לספר בו מאומה, ולא יסבו המלה, כי אם במראה אחד כאלה המלין, באמרך, תשורה, תנומה, תאנה, תבונה, תעודה, תרומה, תחנה, תקוה, תנופה, תשובה, תשומה, תאוה, וכאלה רבות, היכול יוכלון אנשי הלשון להסב מן 'תרומה תרמתי', ומן 'תחנה תחנתי', ומן 'תקוה תקותי', ומן 'תנופה תנפתי', ומן 'תאוה תאותי', הלא כה יאמר מן 'תרומה הרימותי', ומן 'תחנה חנותי', ומן 'תקוה קויתי', ומן 'תשובה שבתי', ומן 'תקומה קמתי', ומן 'תנופה הניפותי', ומן 'תאוה אויתי', וכן בכל אלו המלין אשר משפטם להכתב בתי"ו בתחלתם אשר איננו אחוז בהם אחיזת יסוד בצרפך המלין לעת מקריהם יעלו התוי"ן. אבל התי"ו אשר לתאבתי, הוא אחוז במלה אחיזת עיקר, על כן יעלה עמהם, ופתרונו כמו כלתה לישועתך נפשי, וכמוהו מתאב אנכי את גאון יעקב (עמוס ו, ח), פתרונו מכלה אנכי את גאון יעקב, וכמוהו גרסה נפשי לתאבה (תהלים קיט, כ), ויש כמוהו בלשון ארמית, ועתה נפשנו יבשה אין כל (במדבר יא, ו) 'נפשנא תאיבה'. וגם זה מהמלים החלופי אותיות, הוברי שמים (ישעיהו מז, יג) פתר בו 'חבורי שמים', מן חובר חברים (דברים יח, יא), וחובר חברים מחכם (תהלים נח, ו), החליף ה"א בחי"ת, וכן העמיד פתרון המלה, והמלה עומדת על עמדה מבלי חליפות, ופתרון הוברי שמים כמו בוררי שמים, יען כי לא יוכלו הקוסמים לעמוד על דעת רגעי היום והלילה עד ברור להם השמים לטוהר, ולעת הברותם, יחזו מחזה הכוכבים ומודיעים לחדשים, על כן אמרה תורה החוזים בכוכבים מבלי מחזה הכוכבים לא יחזו ולא יקסמו. וגם כה אמר מיכה בדברי חזיוניו: לכן לילה לכם מחזון וחשכה לכם מקסום ובאה השמש על הנביאים וקדר עליהם היום (מיכה ג, ו), זה הפסוק יורה, כי ביום חשכה כהבהר שחקים ויחתמו כוכביהם אין הקוסמין יכולין לדקדק ולקסום, על כן לא יתכן להיות חוברי שמים כי אם 'הוברי שמים', הנה קמה המלה כמשפט ענינה מבלי המיר אותיותיה. ויש מלים לטוען לטעון, אם אמר יאמר כל ההאי"ן הסדורים [נ"א הקדומים] בתחלת המלין המדוברים כמו הוברי שמים, כלם מיוסדים במלים כדבריו כן הוא, אבל יש מלים מעט מזער בלשון עברית אשר משפטם כהוברי שמים, כאלה: הולכי נתיבות (שופטים ה, ו), הולכי רכיל (ירמיהו ו, כח), הזים שוכבים (ישעיהו נו, י), תהותהו על איש (תהלים סב, ד), תהכרו לי (איוב יט, ג). ועתה אבאר המלים האלה במקום מחברתם.

‎מצאתי ראיתי בספר 'פתרוני רב סעדיה' במחברת ה"א, להדוף את כל איביך (דברים ו, יט), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ח), והדך רשעים תחתם (איוב מ, יב), שלח העז את מקנך (שמות מ, יט), אשר הצו על משה (במדבר כו, ט), כהתם הפשעים (דניאל ח, כג), הוזים שוכבים (ישעיהו נו, י), הברי שמים (שם מז, יג), גנת הביתן (אסתר ו, ז), תהותתו על איש (תהלים סב, ד), וכאלה הרבה באותיות אשר אינם יסוד במלים, וכה יצאו מהם ומקצתם יורה על רובם, להדף את כל איביך (דברים ו, יט), יהדפהו מאור אל חשך (איוב יח, יח), ובאמרך עלה נדף (ויקרא כו, לו), כהנדוף עשן תנדף (תהלים סח, ג), יצא הה"א והובא הנו"ן תחתיו לחלף ענינם, ובאמרך בבן אמך תתן דופי (שם נ, כ), יצאו שניהם ונשארה המלה על עקרה, וכמהו תהותתו על איש (תהלים סב, ד), נראתה המלה הזאת כי יסודתה ה"א וחי"ו, ואיננו כן, על כי ברוב המלים אשר נכונו האי"ן לשרת עשויה למלאכה לפנים הרבה, כמו תהדפו (יחזקאל לד, כא), תהכרו (איוב יט, ג), הוזים (ישעיהו נו, י), הולכים (בראשית לו, כה), הן יצאו האותיות ונותר התי"ו לבדו. אבל יש על המדקדק עוד לדרוש ולחקור עד כלות חקר המלה ולעמוד על יסודתה, נמצאת בלשון הקודש העירותי מצפון ויאת (ישעיהו מא, כה), אתיו אקחה יין (שם נו, יב), כפרץ רחב יאתיו (איוב ל, יד), קרבו ויאתיון (ישעיהו מא, כה), ויתא ראשי עם (דברים לג, כא), הן עמדה המלה על שתי אותיות אל"ף ותי"ו, ובאמרך אתא בקר (ישעיהו כא, יב), נתאלפה המלה משתי קצותיה, אפס באמרך התיו לאכלת (ירמיהו יב, ט) נגרעו ונפלו שניהם מן המלה וישאר התי"ו לבדו, הן נמצא תהותתו מגזרת התיו, ונתקנו המלים שניהם בה"א ואיננו יסוד. ופתרון 'תהותתו על איש', תבואו והגודו על נפש עני, וכענינו כפרץ רחב יאתיו (איוב ל, יד). ובעלי פתרון החליפו ה"א בחי"ת, והעמידו המלה מגזרת מְחִתָּה, והמלה סדורה כמשפט מאין חליפות, ולא נכפלו התוי"ן במלה כי עם עקב קצרה.

ה) לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ־אֵל (איוב יט כב), אמר הגאון שהוא חול כמו לאנשים האל. ור' אדונים אמר שהוא קדש, וראיתו שלא היה בדבר איוב וחבריו זולתם. וגם שזאת הראיה צריכה ראיה ב' פיר' אלה נכונים, אם כי אין להשיב על הגאון.

‎ואלה הגימלי"ן המחוברים לאותיותם ונשאר גימ"ל לבדו אשר איננו מחובר ליתר האותיות, ויקום ממנו מלה באותיות המשרתים ואין יסודתה כי אם גימ"ל לבדו, כאלה: עד אנה תוגיון נפשי (איוב יט, ב), כי י"י הוגה (איכה א, ה), כאשר הגה מן המסילה (ש"ב כ, יג), בתולתיה נוגות (איכה א, ד), ונסו יגון ואנחה (ישעיהו לה, י), נוגי ממועד (צפניה ג, יח), הגו סיגים מכסף (משלי כה, ד), ויגה בני איש (איכה ג, לג), הגה ברוחו (ישעיהו כז, ח), מתחלק לשני מחלקות לשון נפץ ולשון דאגה, והנו"ן אשר ביגון איננו יסוד כי הוא כמו שברון ועצבון וחשבון.

תגרת ידך (תהלים לט יא) גורו לכם (איוב יט כט)

וידרפו מצרים אחריהם (שמות יד, ט), למה תרדפני כמו אל (איוב יט, כב), והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג, טו).

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, לשוני עט סופר מהיר (תהלים מה, ב), בעט ברזל ועפרת (איוב יט, כד), לשקר עשה עט שקר ספרים (ירמיהו יח, ח).

‎ולא תכלימוה (רות ב, טו), הלא תכלם שבעת ימים (במדבר יב, יד), זה עשר פעמים תכלימוני (איוב יט, ג), מִכְּלִמּוֹת וָרֹק (ישעיהו נ, ו), לא יסג כלמות (מיכה ב, ו), ענין בושת המה.

‎השלישי, כקול מים רבים כקול שדי (שם א, כד), בצל שדי יתלונן (תהלים צא, א), ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד), מחזה שדי יחזה (במדבר כד, טז), ויש מהפותרים אשר מחברים אליהם למען תדעון שדון (איוב יט, כט), ויתכן להיות מגזרת דין.

מגורתם אביא להם (ישעיה סו יד) גורו לכם מפני חרב (איוב יט כט)

‎השני, והיא קרובה לראשונה חנני אלהים חנני (תהלים נז, ב), חנוני (איוב יט, כא), חנון ורחום (תהלים קמה, ח), ויחננו ויאמר (איוב לג, כד), לשון רחמים.

‎נשוב לענין ראשון, השלישי, גורו לכם מפני חרב (איוב יט, כט), ומגורתם אביא להם (ישעיהו סו, ד), לא תגורו מפני איש (דברים א, יז), מגור מסביב (ירמיהו ו, כה), מגורת רשע (משלי י, כד), כי יגרתי (דברים ט, יט), שד רשעים יגרם (משלי כא, ז), ויגר מואב (במדבר כב, ג), מתגרת ידך (תהלים לט, יא), יגרתי כל עצבתי (איוב ט, כח), משתו יגורו אלים (שם יא, יז), לשון מורא המה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ויהי מתיו מספר (דברים לג, ו), מתיך בחרב יפלו (ישעיהו ג, כה), כל מתי סודי (איוב יט, יט), מתי מספר (בראשית לד, ל), ענין אנשי מנין הם.

‎הרביעי, ומחקק מבין רגליו (בראשית מט, י), פן ישתה וישכח מחקק (משלי לא, ה), הוי החקקים חקקי און (ישעיהו י, א), ועל ספר חקה (שם ל, ח), וחקות עליה עיר (יחזקאל ד, א), מחקה על הקיר (שם ח, י), מי יתן בספר ויחקו (איוב יט, כג).

‎הרביעי, וחרה נחשתה (יחזקאל כד, יא), ועצמי חרה מני חרב (איוב ל, ל), נחר מַפֻחַ מאש (ירמיהו ו, כט), והעצמות יחרו (יחזקאל כד, י), לחרחר ריב (משלי כו, כא), ושכן חררים במדבר (ירמיהו יז, ו), ובחרחר ובחרב (דברים כח, כב), ועצמותי כמוקד נחרו (תהלים קב, ד), וַיַחַר עלי אפו (איוב יט, יא), חרו ישבי ארץ (ישעיהו כד, ו), ענין חרבני קר.

‎ואלה המלין אשר תוין ראשונים לאותיותיהם נסדרים במלים כמו אלה: נפל, ואתנפל (דברים ט, יח). הלך, ואתהלכה (תהלים קיט, מה). מלט, ואתמלטה (איוב יט, כ). משל, ואתמשל (שם ל, יט). נהל, אתנהלה (בראשית לג, יד), וכאלה הרבה בתורה. זאת חקת לשון עברית השניים שניים ליסוד והראשונים ראשונים ליסוד.

‎רוחי זרה לאשתי (איוב יט יז), בהקריבם אש זרה (במדבר ג ד),