וַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂא־כֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּם־ה֛וּא עַל־הַחֶ֖רֶב וַיָּמֹֽת׃ (ס)
L’écuyer de Saül, le voyant mort, se jeta, lui aussi, sur son épée et mourut.
תרגום ירושלמי
וַחֲמָא נָטֵיל זְיֵנֵיהּ אֲרוּם מִית שָׁאוּל וְאִתְרְמָא אוֹף הוּא עַל סְיָפָא וּמִית: