שם משמואל
לא שכחתי פרש"י מלברכך, ותמוה דהא ברכות דרבנן, והנה כ"ק אאמו"ר זצלה"ה אמר בשם שו"ת ר"י מגא"ש דקאי על ברכת שהחיינו, כוונת הדברים כי עיקר המצוה היא החיות והשמחה ותשוקת האדם להמצוה, דהיינו שהוא עושה המצוה מפנימיות הלב, וע"כ הוא משתוקק מתי יבוא לידו המצוה ויעשנה וכן אמה"כ הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא ופרש"י שעומדין משנתן שחרית וחוטפין המצוה כו' וזה מורה גודל השתוקקות להמצוה, וזה לא נמצא אצל או"ה רק אצל ישראל שהפנימיות שלהם היא טובה וע"כ בלעם שצפה וראה מעלת ישראל שבח אותם בזה שלא נמצא אצל זולתם, וע"כ ברכת שהחיינו היא דאורייתא כי זה עיקר המצוה כשעושה בשמחה וחיות כנ"ל, וזה מורה ברכת שהחיינו כמובן: