פירוש על דברים 26:13

כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית וגו' ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגו' בכל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי וגו' שמעתי בקול ה' אלהי וגו'. זה שאמר הכתוב בפ' ואתחנן (דברים ו',כ"ה) וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת וגו' ומתרגמינן וזכותא תהי לנא, היינו שהשי"ת יברר אותנו שכוונתינו אמת שמצד האדם אי אפשר שיברר את עצמו רק כשהשי"ת מסייעו ומברר עומק לבו שכונתו היתה רצויה, כי כל דבר צריך תמיד להבורא כל שעה וכל מקום שאם השי"ת ישגיח עליו יהיה לו הויה, וכל שכן האדם שהוא תמיד חסר וצריך להשלמה, והאיך יתכן שהאדם יצדיק עצמו יאמר לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי, והרי איתא בגמ' (ברכות ס"א:) לידע אינש בנפשיה אם צדיק גמור הוא, ובאמת אם לא היה יודע שאמר אמת איך יאמר עשיתי ככל מצותיך, וכדאיתא במס' מעשר שני (פרק ה' משנה י"א) ככל מצותך אשר צויתני הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות, וכאן אומר דברים שצריכים בירור שאומר שנתן וכוון לרצון השי"ת ושמא לא כוון שלא נתנו לעני הראוי ושמא נתן לרמאי, וזה רק מה שהשי"ת האיר לו אז והראה אותו שכוון לרצונו יתברך, שהרי אומר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך וגו' ולא נקרא בזה עובד על מנת לקבל פרס, וגם אומר לא שכחתי ואיתא על זה (מעשר שני שם) לא שכחתי מלברך ומלהזכיר שמך עליו, שהוא דבר שצריך בירור גדול שלא שכח בהבורא בעת קבלת הטובה, ועל זה אמר הכתוב וצדקה תהיה לנו היינו כדמתרגמינן וזכותא תהי לנא, שהשי"ת יברר ויזכך לב ישראל ויראה שכל מה שמבקש הוא לכבוד שמים, וזה שאומר השקיפה הוא גם כן לכבוד שמים, ומה שאומר לא שכחתי וכדאיתא בברכות (דף מ':) מלהזכיר שמך, היינו גם כן שמכיר שהשי"ת מאיר לו שלא שכח מלהזכיר שמו וזה שכתיב (דברים ו' שם) לטוב לנו כל הימים שאחר שהשי"ת מברר אותו מותר לבקש גם על טובתו שאחר שעשה מה שנצטוה כפי דעתו השי"ת יגמור בעדו לבררו לטוב, שהמצות הם עצות שיקבע אמת בלב, וזה שצריך להזכיר שם השי"ת בברכה על כל טובה. שמך היינו אהבה שאחר שיודע שהשי"ת הוא הנותן נקבע בלבו אהבה, ומה שצריך להזכיר מלכות בברכה כדאיתא בברכות (שם) מלהזכיר שמך ומלכותך עליו כי מלכות הוא יראה, ורב סבר שהעיקר הוא אהבה ורבי יוחנן סבר שצריך להזכיר גם מדת מלכות שצריך לשניהם אהבה ויראה, כי זה הוא השלימות כמו שכתיב (תהלים ל"ד,י') יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליריאיו שעל ידי היראה כשתצטרף לאהבה אז הוא ההשלמה.

ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקודש מן הבית וכו' נ"ל בס"ד הקודש רמז לניצוצי הקדושה מן הבית עוה"ז שעשיתי בירור נ"ק השייכים לי וגם נתתיו ר"ל נתתי כח הבירור לזולתי לסיוע כי כל אדם יעשה סיוע ועזר בברור לכל אדם שהוא משרשו והם ד' מינים הא' ללוי אדם שהוא חכם ועשיר שיש לו שכר תורה ושכר מצות וזה נקרא לוי אתמיר הוא מתלוה עם השכינה וכל רואיו יכירוהו והב' לגר שהוא עשיר ובעל מעשה שעושה מצות וצדקות אך אינו בעל תורה ולכן קראו גר כי אין זכיה בעוה"ז לאיש הישראלי אלא רק לבעל תורה כי יעקב ועשו חלקו העולמות ואין לישראל חלק בעוה"ז ורק בעל תורה יש לו זכיה גם בעוה"ז מדין מציל מזוטו של ים דאם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ולכן זה נקרא תושב בעוה"ז מחמת שיש לו זכיה בו משא"כ אדם שאינו בעל תורה חשוב גר בעוה"ז והג' ליתום שהוא חכם בעל תורה ואינו עשיר כי זה כמו יתום שאין לו פרנסה מעצמו אלא צריך שיפרנסוהו אחרים שיחזיקו בידו והד' שאין לו כלום לא תורה ולא עושר שיעשה ממנו מצות ולזה קוראו בשם אלמנה הרי נקיט ארבעה מינים שהם כוללים את אישי ישראל ככל מצותיך אשר צותני לתקן ולהועיל לזולתי ומה שזכיתי להצלחה זו הוא מפני שלא עברתי ממצותיך הם מצות עשה ולא שכחתי לא תעשה גם נזהרתי לא אכלתי באוני ממנו שלא רציתי לקבל שכר הבירור בעוה"ז שיש לאדם בה אנינות גם לא בערתי ממנו בטמא שלא עשיתי הבירור בטומאת הגוף או בטומאת רעיון ולא נתתי ממנו למת זה פלוני שנקרא מת בסתם ר"ל לא עשיתי הבירור בשתוף חטא ועבירה כדי שיהיה ממנו חלק לפלוני אלא שמעתי בקול ה' אלהי בקדושת המחשבה עשיתי ככל אשר צותני בקדושת המעשה: