Allusion על במדבר 9:7

ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב וגו', ופירש הספורנו מאחר שהי' טומאתנו לדבר מצוה למה תהי' גוררת עבירה ודפח"ח, ויש לדקדק א"כ כל קבורת מתים דמצוה היא נמי נימא למה תהי' גוררת עבירה, והרי מקרא מלא דיבר הכתוב שטמא אסור בקדשים, ונראה דהנה אמרו ז"ל נושאי ארונו של יוסף היו, והנה יוסף השביע את ישראל שיעלו את עצמותם עמהם, והם שנשאו את ארונו הי' במקום כל ישראל ע"כ חשבו שיהי' הדין אצלם כמו בכל ישראל שטומאה דחוי' בציבור, ואולי הטעם שלא הסכים עמהם הש"י הוא מפני שעדיין יש להם תקנה בפסח שני, וכמו חגיגה שאינה דוחה שבת, אבל ציבור ממש שדוחין הוא משום דאין להם תקנה בשני דאי אמרת שאין דוחין ולא עבדי ציבור בראשון שוב לא עושין את השני כלל וכמו שהי' הציבור זבין בראשון, ודו"ק:

אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע, האור החיים ז"ל הקשה הלוא טעמם בפיהם אנחנו טמאים ומה מבקשים ליתן להם תורה חדשה, ונראה דהנה יש לדקדק למה האריכו לומר לנפש אדם, כי לנפש סתם משמעותו נפש אדם כמ"ש לקמן כי יהי' טמא לנפש. ונראה עפ"י מאמרם ז"ל לנפש אדם זה יוסף, והטעם כי שם אדם הוא כולל, אות ד' מורה על ד' יסודות הגשמיים, ואות מם סתומה מורה על ד' יסודות הרוחניים שכל אחד כפול עשרה והם נגד ארבעים יום של יצירת הולד שבארבעים יום קונה הולד כחות הנפש שהם במספר ארבעים כמ"ש מהר"ל בטעם מלקות ארבעים, ואות א' רומז לאלופו של עולם שמחבר כל ההפכים, וע"כ כשנסתלק האלף מתפרדים החלקים ונשאר דם, ובאשר יוסף הי' צדיק יסוד עולם כנישו דכל נהורין יוצדק בו שם הכולל בהחלט זהו שם אדם, וזכה לזה מפני שמירת הברית שהוא כולל כל שייפי גופא, והנה הם פירשו דבריהם שאינם טמאים לאיש פרטי אלא לאדם והטיבו לראות [שאלת חכם הוא חצי תשובה] שאיש נדחה ואין ציבור נדחין אלא יעבדו בטומאה, והיתה טענתם שמאחר שיש חילוק בין כלל לפרט, אולי יש חילוק גם באיכות הטומאה והם שנטמאו לאיש כללי ג"כ יהי' רשאים לעשות בטומאה: