פְּקֹד֙ אֶת־בְּנֵ֣י לֵוִ֔י לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כָּל־זָכָ֛ר מִבֶּן־חֹ֥דֶשׁ וָמַ֖עְלָה תִּפְקְדֵֽם׃
שם משמואל
פקד את בני לוי וגו' מבן חדש ומעלה וגו' וברש"י משיצא מכלל נפלים הוא נמנה ליקרא שומר משמרת הקודש, ואמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הטעם דהנה ישראל הקדימו נעשה לנשמע, והיינו שאף בלתי שמיעת השכל יהי' הגוף מעצמו נמשך אחר רצון הש"י, אך איתא במד"ר שאחר מעשה העגל אמר להם הקב"ה שברתם נעשה שמרו נשמע, והיינו להיות עכ"פ נשמע להוראת השכל, וע"כ נשארה מעלת ישראל מחמת הוראת השכל, וע"כ נמנו רק מבן עשרים ומעלה שאז נתגדל ועמד על מלואו והשכל בשלימות כאמרם ז"ל ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים, אבל הלוים שלא חטאו בעגל ונשארו במעלתם שאף הגוף בלתי הוראת השכל נמשך להש"י, וע"כ נמנה מבן חודש משיצא מכלל נפל שאז הגוף הוא בן קיימא, ודפח"ח, ולפי האמור יש להבין הא דכ"ע בשבת נתנה תורה שנראה שנצרך שבת למתן תורה, כי תורה היא שלימות הכל לגוף ולנפש, וע"כ נצרך טהרת הספירה ופרישה עד שגם הגוף יהי' במדריגת השכל בצד מה וכמ"ש האבן עזרא בפסוק ותעש בחפץ כפי', שלא נאמר בחפץ השכל, רק בחפץ כפי' שגם הכפים יחפצו עיי"ש, וע"כ הוצרכו לומר נעשה ונשמע כנ"ל, אך אח"כ אבדו נעשה משום שלא הי' למשה חיבור עמהם שהי' אז בתכלית רום המעלות כמ"ש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, וזה מורה שמה שאמרו מקודם נעשה לא הי' מפאת עצמם רק באמצעית מרע"ה. ובכן לא הי' די זה לשלימות הגוף לקבל את התורה בלי אמצעי כמ"ש פנים בפנים דיבר ה' עמכם, וכמ"ש רצונינו לראות את מלכנו אינו דומה השומע מפי המלך לשומע מפי השליח אך נסתייעו מפאת קדושת שבת ששבת הוא ג"כ שלימות גוף ונפש יחד, וזה מורה ג' סעודות של שבת וכמ"ש במק"א, וע"כ בשבת מחזיר משה לישראל השני כתרים שהשיגו באמרם נעשה ונשמע ופרקו מהם אחר חטא העגל ובשבת מחזירם לישראל ומטעם הנ"ל, וע"כ נצרך שבת למתן תורה, וי"ל דהיינו טעמא דבמרה נצטוו ולא המתין במצות שבת עד סיני, כי לולא השבת לא היתה יכולה להיות נתינת התורה כלל: