דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃
שם משמואל
בהעלותך. ברש"י למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא הי' עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות, והרמב"ן הקשה למה לא נחמו בקטורת ובכל הקרבנות וכו', ונראה לפרש עפי"מ שהגדנו כמה פעמים ענין החנוכה שהרמב"ן כתב שהיא מצוה לדורות, והוא לפמ"ש הרמב"ן בספר האמונה והבטחון דכשבא בלב האדם אהבה להש"י יניחו בחפץ של מצוה, ואם לא אינו מתקיים ולעומת שבא כן ילך, עכת"ד. וע"כ כל מצות מעשיות והקרבת התמידין כולם הם כלים וחפץ של מצוה לאהבה שבלב ישראל לאביהן שבשמים, וכך שיער חכמתו ית"ש שכלים האלו הם כפי מסת האהבה התדירית, אך בחנוכה שאז האהבה תגדל ביותר כמו שנראה בחוש בכל איש שמניח בפעם הראשונה תפילין וכדומה מרגיש התעוררת ורגש הנפש ביותר, ומה גם בחנוכת המשכן אחרי שהיו בעיני עצמם כחרסים נשברים מחמת חטא העגל, וכמ"ש וירא העם וירונו ויפלו על פניהם שהיתה האהבה עוברת כל חוק וגבול, ע"כ הוצרך לתוספות כלים וחפצי מצוה לאהבה ההיא, וזה הי' חנוכת הנשיאים, והנה אהרן שלא מצא עוז בנפשו להביא מעצמו קרבנות שיהיו כלים להאהבה כמו הנשיאים, ואח"כ כשראה שנתקבלה קרבנם חלשה דעתו בחשבו שהאהבה שלו ושל שבטו לעומת שבא כן ילך ולא יהי' קיום לה, וזה שנחמו הקב"ה בנרות, ויובן עפי"ד הש"ס ברכות (נ"ג.) שבנר הדולק מתוסף בכל עת אור חדש, ונרות המנורה היו פועל דמיוני שבכל עת נתוסף אור חדש באהבת הש"י, וע"כ היא גדולה מחנוכת הנשיאים שלא הי' אלא כלי להחזיק אהבה מאז שלא תקרר, אבל הנרות חדשים לבקרים באה אהבה חדשה, ומובן שאהבה חדשה היא רבותא יותר מחיזוק אהבה ישנה שלא תתקרר: