מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃
שם משמואל
מי מנה עפר יעקב וגו' ברש"י אין חשבון במצות שהם מקיימים בעפר לא תחרוש בשור ובחמור לא תזרע כלאים וגו', נראה לפרש שכוונת הרשעים הללו הי' להפריד הגשמיות שלא יהי' בו שום חלק רוחני וקדושה, ויטלו ישראל חלק הרוחני לבד אפי' לישב תחת ענני כבוד ולאכול מן, והם יטלו את הגשמיות מטונף בטנופא דהאי עלמא, וזהו שאמר בלק ואגרשנו מן הארץ ובמדרש שאינו מבקש אלא שלא יכנסו לארץ היפוך הכוונה אלקית לעשות מהגשמיות רוחניות, ושיתקדש גם חומר הארץ, והיינו ע"י שישראל עוסקים בדברים הגשמים בקדושה ובטהרה בזה מכניסים קדושה גם להגשם, והם רצו להכניס כחות הטומאה בכל דברים הגשמיים עד שבלתי אפשר יהי' לישראל להתקדש בעשותם דברים הגשמיים, והנה במדרש לא הניח הקב"ה דבר שלא נתן בו מצוה בא לחרוש לא תחרוש בשור ובחמור, בא לזרוע לא תזרע כרמך כלאים וכן בכל דבר ודבר, והיינו שמצות התורה שיש בכל דבר ודבר אינם מניחים להתגשם, כי הלכות שבתורה מבערין את כל כחות הרעות המגשמים, וע"כ תמצא שבענינים שהם מגשמים ביותר יש בהם מצות והלכות ביותר, עבודת האדמה מגשמת את האדם כבמדרש שלשה היו להוטין אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת קין נח עזיהו, וע"כ יש מצות רבות והלכות מרובות כל סדר זרעים, וכן סדר נשים ומסכת נדה, וכן טבע הזמן לגשם ניתן כל סדר מועד, וכן משא ומתן ניתן כל סדר נזיקין, לעומת שמצות ספר תורה תפילין ומזוזה וציצית שאין בהם שום הנאת הגוף להתגשם בהן אין בהם אפי' משנה מיוחדת, א"כ מחמת המצות והלכות שמבערין את כחות הרעות, לשוא כל עבודת הרשעים האלה להכניס כחות הטומאה בדברים הגשמיים, וזהו כשראה מצות שהם מקיימין בעפר רפו ידיו ונהפכה הקללה לברכה: